רקע כללי
תפילת ה'עֲמִידָה', ובשמה הנפוץ: תפילת 'שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה', היא 'עמוד השדרה' וה'שיא' של התפילה.
נוסח התפילה גובש במקורו בזמן בית המקדש השני על ידי אנשי כנסת הגדולה, והתפילה נקראת בשם 'עמֲיִדָה', משום שחובה להתפלל אותה בעמידה.
התפילה נקראת גם בשם שְׁמוֹנהֶ עֶשְׂרֵה, משום שבמקורה היו בה שמונה עשרה ברכות.
גם לאחר חורבן בית המקדש השני, כשנוספה אליה 'בִּרְכַּת הַמִּינִים', השתמר שמה המקורי של התפילה, ולמרות שכיום היא מכילה תשע עשרה ברכות, אנו עדיין מכנים אותה בשמה הראשון: תפילת שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה.
תפילת ה'עֲמִידָה' היא 'הציר המרכזי' של כל שלושת התפילות – שחרית מנחה וערבית, והיא מהווה את עיקר התפילה.
תפילת 'השלב הרביעי'
תפילת שחרית בנויה בצורה מסודרת והגיונית, שלב אחרי שלב, והיא נמשלת לסולם גבוה הנעוץ בקרקע וראשו בִּשְׁמֵי שָׁמַיִם. מטרת התפילה היא ליצור קשר של יראה ואהבה בינינו לבין בוראנו, וכל חלק בתפילה מהווה למעשה 'שלב' נוסף בהתקרבות ובהתחברות אל הבורא.
אם נסכם את רצף קטעי התפילה עד כה, נוכל לחלק אותם לארבעה חלקים מרכזיים, שבה תפילת ה"עֲמִידָה" היא השלב הרביעי והעיקרי:
-
- "בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר" וקטעי הפתיחה: לאחר הקימה בבוקר, אנו מתחילים 'לרענן' את הקשר שלנו עם הבורא. אנו מודים לו על שהחזיר לנו את הנשמה, ועל שצייד אותנו – כמו בכל יום – עם איברים בריאים ועל שסיפק את צרכינו.
כמו כן, אנו מודים לו גם על כך שזכינו להיות עמו הנבחר ולקבל את התורה, מזכירים את זכות אבותינו וסיפור העקדה, ולומדים את פרשיות הקרבנות.
- "בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר" וקטעי הפתיחה: לאחר הקימה בבוקר, אנו מתחילים 'לרענן' את הקשר שלנו עם הבורא. אנו מודים לו על שהחזיר לנו את הנשמה, ועל שצייד אותנו – כמו בכל יום – עם איברים בריאים ועל שסיפק את צרכינו.
- "פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה": לאחר ה'חיבור' הראשוני שנוצר בינינו לבין הבורא, אנו ממשיכים 'להתקרב' אליו.
אך לפני שנבקש את בקשותינו וצרכינו האישיים, אנו פותחים ברצף של פרקי תהלים המלאים בדברי שבח, המהללים את הבורא על גדולתו האינסופית, על יופי עולמו ועל כוחו וגבורתו. אנו מוסיפים להודות לו על רוב טובו וחסדו בהנהגת העולם, על אפסיותם של כל צבא השמים והארץ לעומתו, ועל השגחתו הפרטית על כל נברא ונברא.
- "קְרִיאַת שׁמְַע": לאחר שליבנו כבר 'עֵר' ו'רענן', אנו יכולים כבר לחוש רגש של אהבה לאותו אחד שחיינו מופקדים בידו ושמעניק לנו רק טוב וחסד בכל רגע ורגע.
זה הזמן לקבל על עצמנו את עול מלכותו, להצהיר בלב שלם שאנו מאמינים רק בו, ולהתחייב לקיים את כל מצוותיו. "קבלת עול מלכות שמים" זו, באה לידי ביטוי באמירת "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" ושאר הפרשיות הכלולות בקריאת שמע.
- "עֲמִידָה": לאחר כל זאת, אנו מגיעים לחלק העיקרי של התפילה, בו אנו 'מרשים לעצמנו' לבקש, מתוך ענווה ושפלות,
את בקשותינו וצרכינו השונים מאבא שבשמיים.
'כַּוָּנָה' בתפילה
היות ותפילת ה'עֲמִידָה' היא עיקר התפילה, ותפילה היא לכל לראש – שיחה עם הבורא, לכן אנו צריכים להתנהג בצורה ראויה, לפחות כמו שהיינו מתנהגים במהלך פגישה אישית עם מלך, נשיא או ראש ממשלה.
לפני התפילה יש 'לסלק' את כל המחשבות ה'סתמיות' והלא- חשובות ש'מסתובבות' בראשינו בדרך כלל. את התפילה יש לומר מתוך 'כוונה' ומחשבה רבה. להתרכז בכל קטע, ולשים לב למשמעותה של כל מילה. לא יעלה על הדעת ש'נזרוק' מילים מבלי להתכוון אליהם, או ש'נמלמל' משפטים חפוזים ולא ברורים. מה גם שמדובר כאן ב'פגישה אישית' עם בורא עולם, היודע ומכיר גם את המחשבות שלנו!
לאיזה כיוון מתפללים
בכל מקום שמתפללים בו, כיוון הפנים בשעת התפילה צריך להיות לכיוון מקום בית המקדש בירושלים.
כשאנו מתפללים בבית הכנסת, אין צורך להגיע עם מצפן מיוחד כדי 'לבדוק כיוונים', היות וכל בית כנסת נבנה בצורה כזו שכיוון התפילה יהיה לעבר ירושלים, ובחו"ל – לעבר ארץ ישראל. לכן, בבית הכנסת יש להתפלל לכיוון 'אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ' הנמצא לכיוון ירושלים.
ש. במהלך עבודתי, יוצא לי לטוס הרבה. לאיזה כיוון עלי להתפלל כשאני נמצא במטוס?
ת. באם אין לך אפשרות לדעת היכן הוא כיוון ירושלים, תוכל להתפלל לכל כיוון שתרצה. אל תשכח! הדבר הכי חשוב בתפילה הוא 'לָשִׂים לֵב': לוודא שהלב נמצא בכיוון הראוי – לעבר אבינו שבשמים.
מפאת חשיבותה הגדולה של תפילת ה'עֲמִידָה', קבעו חכמים כמה 'קודים' התנהגותיים, שאותם חובה לאמץ בשעת תפילה זו:
לפני התפילה
-
- לפני תחילת התפילה, יש לוודא שאין בידינו שום דבר שיכול להפריע לנו לריכוז בתפילה, כמו: מכשיר סלולרי, ארנק, מפתחות של האוטו וכדומה. רצוי להניח את כל אלה במקום שמור ולגשת לתפילה עם 'ראש נקי'.
- אין להתפלל מול תמונה, ראי, או כל דבר שעלול להפריע לכוונתנו באמצע התפילה.
במהלך התפילה
-
- יש להתפלל את תפילת ה'עֲמִידָה' – בעמידה, כששתי הרגליים צמודות אחת לשנייה. אין לזוז, ובטח שלא ללכת באמצע התפילה.
- בשעת התפילה, יש להרכין מעט את הראש כלפי מטה (אך את הלב יש 'לְכַוֵּן' לשמיים).
- את כל התפילה יש לומר בפיו ובשפתיו (לא רק בלב ובעיניים), אבל בלחש, בכדי שלא להפריע לריכוז של המתפללים האחרים. אין צורך לצעוק, השם שומע גם את התפילות השקטות.
- אין לגהק או לפהק במהלך התפילה. ומי שצריך לפהק בכל זאת – יניח ידו על פיו.
סדר תפילת העֲמִידָה
תפילת ה"עֲמִידָה" מחולקת לשלושה חלקים:
-
- ברכות שבח: שלוש ברכות ראשונות, העוסקות בשבח הבורא ובקדושתו.
- בקשות: שלוש-עשרה בקשות אישיות וכלליות.
- ברכות הודאה: שלוש ברכות אחרונות, העוסקות בתקווה, הודאה ושלום.
להלן ניתן סקירה קצרה על כל ברכה ובקשה, ונשלב תוך כדי כך את ההנהגות הרצויות.
- לפני תחילת התפילה, צועדים שלוש פסיעות אחורנית ולאחר מכן שלוש פסיעות קדימה לעבר המקום בו עמדנו בתחילה. בפסיעות אלו אנו מבטאים גישה של כבוד לאלוקים.
את התפילה אנו פותחים במילים: "ה' שׂפְתַָי תִּפתְָּח וּפיִ יגַּיִד תְּהלִּתֶָךָ". אנו מבקשים מהשם ש'יפתח לנו את הפה' ויעזור לנו להתפלל אליו, בצורה טובה וראויה.
שלוש ברכות שבח
- אנו פותחים בברכה הראשונה, המכונה "אָבוֹת", ובה אנו מזכירים את אילן היוחסין המפואר שלנו. כך אנו אומרים כביכול: לא כאנשים זרים אנו באים לבקש ממך את צרכינו, אלא כבני אברהם, יצחק ויעקב, אבותינו הקדושים שמסרו את נפשם עבורך.
הברכה מתחילה ב"בָּרוּךְ אַתָּה" ומסתיימת ב"מָגֵן אַבְרָהָם".
-
- בשעת אמירת המילים "בָּרוּךְ אַתָּה" של הברכה הראשונה – גם בתחילתה וגם בסופה – אנו 'כורעים' ו'משתחווים' בצורה הבאה: כשאומרים "בָּרוּךְ", יש לכופף את הברכיים, וכשאומרים "אתַָּה", יש להתכופף קדימה ('להשתחוות') עד שנרגיש תזוזה קלה בחוליות של עמוד השדרה.
-
- לאחר מכן, באמירת "ה'", יש להזדקף בנחת – קודם עם הראש ואחר כך עם הגוף.
-
- בברכה השניה, המכונה "גְּבוּרוֹת", אנו משבחים את הבורא על כך שהוא זה שמעניק חיים, והוא היחיד שיכול גם להחיות מתים. זוהי גבורה אמיתית, גבורה שמעל לחוקי הטבע. בברכה זו יש התייחסות 'עונתית' לכך שהבורא מחזיק בידו את 'מפתח הגשמים', ומושל על הרוח, הגשם והטל.
הברכה מתחילה ב"אַתָּה גִבּוֹר" ומסתיימת ב"מְחַיֶּה הַמֵּתִים".
- בקיץ אומרים: "מוֹרִיד הַטָּל", ובחורף: "מַשִּיׁב הָרוּחַ וּמוֹרִיד הגַּשֶׁם".
-
- הברכה השלישית, המכונה "קְדֻשּׁוֹת", עוסקת – כשמה – בקדושתו של הבורא. מוּבָנָהּ הפנימי של המילה "קָדוֹשׁ" היא – מופרש ומובדל, והיא מעבירה כמו 'מסר סמוי': עד כמה שנצליח 'להתקרב' כביכול אל השם, עדיין הוא – ואפילו שמו – 'קדושים' ו'רחוקים' מאיתנו.
הברכה מתחילה ב"אַתָּה קָדוֹשׁ" ומסתיימת ב"הָאֵ-ל הַקָּדוֹשׁ".
-
שלוש-עשרה בקשות
-
- בִּינהָ – הבקשה הראשונה שלנו היא על חכמה בינה ודעת, והיא ממוקמת בראש 'רשימת הבקשות' כי אם אין בינה, אין תפילה, וכן משום שגם כשמבקשים משהו, צריך חכמה ושכל, לדעת מה לבקש ואיך לבקש.
- תְּשׁוּבָה – אנו מבקשים מהשם שיעזור לנו לחזור אליו בתשובה שלמה, ויקרב אותנו למצוות וללימוד התורה.
- סְליִחהָ – אנו מבקשים מהשם שיסלח לנו על כל חטאינו ופשעינו, ברוב טובו וחסדו, ומודים לו על כך שהוא יכול לסלוח לנו פעמים רבות בלב שלם.
- בתפילות שבהן אומרים "תַּחֲנוּן", נוהגים להכות עם אגרוף יד ימין על הלב בשעת אמירת המילים "חָטָאנוּ" ו"פָשָׁעְנוּ".
- גּאְֻלּהָ – אנו מבקשים שהשם יראה את סבלנו הרב בזמן הגלות, ויגאלנו מצרותינו שבכל יום, וימהר להביא לנו גאולה שלימה.
- רְפוּאָה – אנו מבקשים ברכת רפואה שלמה לכל החולים והפצועים.
- פּרְַנסָהָ – בברכה זו אנו מבקשים שהבורא יברך את השנה הנוכחית בגשם ובטל שיניבו שפע של יבול ותבואה בשדותינו. ובכלל, הגשם מסמל שפע של פרנסה.
- בקיץ אומרים: "ותְןֵ בּרְָכהָ", ובחורף: "וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה".
- קִבּוּץ גָּלֻיּוֹת – אחד מסימני הגאולה הוא שכל עם ישראל מתקבץ לארצו. אנו מבקשים שמשיח כבר יבוא, ואז יגיעו כל היהודים מכל קצווי תבל לארץ הקודש.
- מִשׁפְּטָ – בזמן הגאולה, יהיה 'בית המשפט' מקום של צדק אמיתי ואלוקי. אנו מבקשים שהשם יחזיר את השפיטה האמיתית שהייתה קיימת בזמן בית המקדש, ושיהיה לנו למלך שמתנהג עם אנשיו בצדק, בחסד וברחמים.
- מִינִים – בקשה זו – שהצטרפה מאוחר יותר לתפילת העמידה, והפכה אותה לתפילה שבה יש תשע עשרה ברכות – נוספה בעקבות תופעה של כתות זרות, הנקראו "מינים", שניסו לחבל באמונה היהודית ובאורח החיים היהודי המסורתי. אנו מבקשים להכרית מתוכנו את אותם רוחות זרות ומנוכרות.
- צַדִּיקִים – בברכה זו אנו מבקשים מהשם שירומם את מעמדם של הצדיקים, החסידים והגֵּרִים – אותם אלו שדבקים בו ומסורים אליו, ומוסיפים בקשה שנוכל גם אנו נוכל להיכלל בתוכם.
- יְרוּשָׁלַיִם – בקשה זו מוקדשת ל'עיר האורות' האמיתית, הלוא היא ירושלים עיר הקודש. אנו מבקשים שהשם יבנה אותה, יחד עם בית המקדש, יחזור 'לשכון' בתוכה ויכונן בה את מלכות בית דוד.
- קֶרֶן יְשׁוּעָה – אנו מבקשים שהשם 'יצמיח' בחזרה את מלכות בית דוד, ויביא את משיח צדקנו במהרה – ולו בשכר זה שאנו כה מצפים ומקווים לו.
- שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה – אנו מסיימים את 'סדרת הבקשות' בתפילה להשם שירחם עלינו, יקבל את תפילותינו, וימלא את משאלותינו. אנו בטוחים שתפילה תמיד עוזרת ומשפיעה, והשם שומע, מקבל וממלא את כל התפילות והבקשות שלנו.
מי שיש לו בקשה מיוחדת, כמו בעניין רפואה או פרנסה, יכול לכלול אותה בברכה זו (לפני המילים "כי אתה שומע").
שלוש ברכות סיום
-
- עֲבוֹדָה – בברכה זו, הנקראת גם בשם "רְצהֵ" – אנו מבקשים שהשם 'ירצה' בתפילותינו, ייענה להן, ומתחננים בפניו שיבנה כבר את בית המקדש ונוכל לשוב ולעבדו כבימי קדם. אנו מסיימים בתקווה חזקה שכבר בימינו נזכה לראות ב"עֵינֵינוּ" את בנין בית המקדש השלישי, (בראש חודש מוסיפים כאן 'יעלה ויבוא').
-
- הוֹדָאָה – בברכה זו, הנקראת גם בשם "מוֹדִים" – אנו מודים להשם על חיינו המסורים בידיו, ועל אותם 'ניסים סמויים' שהוא עושה לנו בכל יום, בוקר צהריים וערב, ועל רחמיו המרובים שמעולם לא 'נגמרים' לו. הברכה מסתיימת במילים: "הַטּוֹב שִׁמְךָ, וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת".
-
- כשאומרים את המילים: "מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ", יש להתכופף קדימה ('להשתחוות') עם הראש והגוף בבת אחת, ובמילה ("שָׁאַתָּה הוּא) ה'", יש להזדקף בחזרה.
-
- בסיום הברכה, באמירת "בָּרוּךְ אַתָּה ה' .. הַטּוֹב שִׁמְךָ", אנו 'כורעים' ו'משתחווים' בצורה הבאה:
-
- הוֹדָאָה – בברכה זו, הנקראת גם בשם "מוֹדִים" – אנו מודים להשם על חיינו המסורים בידיו, ועל אותם 'ניסים סמויים' שהוא עושה לנו בכל יום, בוקר צהריים וערב, ועל רחמיו המרובים שמעולם לא 'נגמרים' לו. הברכה מסתיימת במילים: "הַטּוֹב שִׁמְךָ, וּלְךָ נָאֶה לְהוֹדוֹת".
- כשאומרים "בָּרוּךְ", יש לכופף את הברכיים, וכשאומרים "אתַָּה", יש להתכופף קדימה ('להשתחוות') עד שנרגיש תזוזה קלה בחוליות של עמוד השדרה.
- לאחר מכן, באמירת "ה'", יש להזדקף בנחת – קודם עם הראש ואחר כך עם הגוף.
- שָׁלוֹם – בהתאם למושג הָרוֹוֵחַ 'אחרון אחרון חביב', אנו מבקשים בברכה זו שהשם יביא לנו שלום אמיתי, יעזור לנו להיות מאוחדים באמת, ויברך את עם ישראל בכל רגע.
קטע סיום – "אֱלֹקַי נְצֹר"
לפני ולאחרי קטע הסיום הבא, אנו אומרים את הפסוק: "יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה' צוּרִי וְגֹאֲלִי", שתוכנו הוא בקשה מהשם שיקבל ברצון ובאהבה את התפילות שזה עתה אמרנו בדיבור, וגם את אותם בקשות ש'העזנו' לבקש רק במחשבה.
בתפילת "אֱלֹקַי נְצֹר" המסיימת וה'חותמת' את תפילת ה'עֲמִידָה', אנו מבקשים מהשם שיעזור לנו להתגבר על יצר הרכילות ו'לָשׁוֹן הָרַע' והשקר, ש'יפתח לנו את הלב' ללימוד התורה ולקיום המצוות, ו'יחסום' את כל המחשבות השליליות באם מישהו חושב אותן עלינו.
- לפני אמירת "יהיו לרצון" בפעם השניה, נוהגים לומר פסוק מיוחד השייך לשמו של המתפלל, בכך שהוא מתחיל ומסתיים באותיות זהות לשמו.
ש. קוראים לי שמואל. איזה פסוק עלי לומר?
ת. השם שמואל מתחיל באות שי"ן ונגמר באות למ"ד. אם כן, הפסוק הבא יתאים לך: "שָׁלוֹם רָב לְאוֹהֲבֵי תוֹרָתֶךָ וְאֵין לָמוֹ מִכשְׁוֹל". באתר שלנו תוכלו למצוא פסוק לכל שם, בדקו עכשיו מה הפסוק 'שלכם'!
לקראת סיום, אנו נושאים תפילה קצרה אך משמעותית: "עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן" – אומר כל אחד למלאכים שמלווים אותו תמיד.
את תפילת ה'עֲמִידָה' אנו מסיימים באמירת: "יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹקֵינוּ וֵאלֹקֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ וְתֵן חֶלְקֵנוּ בְּתוֹרָתֶךָ".
המשמעות היא ברורה: התפילה היא במקום קורבן, ולכן אנו מבקשים שייבנה בית המקדש במהרה בימינו, שנוכל לקיים בפועל את עבודת הקורבנות עצמה, במהרה, ובזמננו! אמן ואמן.
-
- לפני אמירת הקטע "עוֹשֶׂה שָׁלוֹם", יש להתכופף קדימה, וכך לפסוע שלוש פסיעות אחורנית, תחילה עם רגל שמאל, בכדי להראות שקשה עלינו ה'פרידה'.
- יש לשים לב שהפסיעות לא יהיו קטנות מידי, ולא גדולות מידי, אלא שלוש פסיעות 'בינוניות' ורגילות (כאורך כף רגל).
- בעת אמירת המילים "עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו", יש להטות את הראש לצד שמאל. במילה "הוּא", – להתכופף קלות לאמצע, במילים "יעֲַשֶׂה שָׁלוֹם עָליֵנוּ" – הטיה לצד ימין, ובמילים "ועְַל כּלָ ישִׂרְָאֵל ואְִמְרוּ אָמֵן" – שוב התכופפות קלה עם הראש לכיוון האמצע.
- כשמתפללים בציבור: לאחר שלושת הפסיעות אחרונית ואמירת הקטע "עוֹשֶׂה שָׁלוֹם", יש לעמוד במקום אליו הגענו, ולהמתין עד סיום ברכת "גְּבוּרוֹת" (לקראת ה"קְדֻשָּהׁ" – כפי שיוסבר בהמשך) על ידי החזן, במקום שיש דוחק בבית הכנסת, או כשהחזן מוסיף פיוטים בברכות אלו – ניתן לחזור למקום מייד שהחזן מתחיל חזרת התפילה. יש להשתדל שלא יעברו אנשים אחרים בתוך ה'שטח' של אותן שלוש פסיעות.
- כשמתפללים לבד: לאחר הפסיעות ו"עוֹשֶׂה שָׁלוֹם", ממתינים במקום מספר שניות, ולאחר מכן חוזרים חזרה בשלושה פסיעות למקום בו עמדנו בתפילה.
