רקע
בימים עברו, היו הנסיעות מחוץ לעיר מסוכנות מאוד. במקומות רבים 'שָׁרצו' חיות טורפות, חבורות שודדים וכדומה, והנסיעה הייתה סכנת מוות. עבור עוברי אותם הדרכים חוברה "תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ" – תפילה מיוחדת לשמירה בדרך. בתפילה זו אנו מבקשים מאלוקים שישמור עלינו בדרכנו, ויציל אותנו מכל הדברים שעלולים להזיק לנו.
גם כיום, למרות שהנסיעה במטוס, ברכבת או ברכב בטוחה הרבה יותר, עדיין אורבות לנו סכנות שונות ומגוונות. אם רק ניזכר לרגע בתרבות הנהיגה ה'מנומסת' של הישראלי המצוי, נבין מיד שהרלוונטיות של "תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ" בתוקפה עומדת.
נוסח התפילה
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ אֲ-דֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ וֵא-לֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתּוֹלִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם וְתַצְעִידֵנוּ לְשָׁלוֹם וְתַדְרִיכֵנוּ לְשָׁלוֹם וְתִסְמְכֵנוּ לְשָׁלוֹם וְתַגִיעֵנוּ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ לְחַיִּים וּלְשִׂמְחָה וּלְשָׁלוֹם (וְתַחֲזִירֵנוּ לְשָׁלוֹם*) וְתַצִּילֵנוּ מִכַּף כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב וְלִסְטִים וְחַיּוֹת רָעוֹת בַּדֶּרֶךְ, וּמִכָּל פּוּרְעָנֻיּוֹת הַמִּתְרַגְּשׁוֹת וּבָאוֹת לְעוֹלָם, וְתִשְׁלַח בְּרָכָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדֵינוּ, וְתִתְּנֵנִי לְחֵן וּלְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים בְּעֵינֶיךָ וּבְעֵינֵי כָל רוֹאֵינוּ, וְתִגְמְלֵנוּ חֲסָדִים טוֹבִים, וְתִשְׁמַע קוֹל תְּפִלָּתֵנוּ, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלַּת כָּל פֶּה. בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דֹנָי, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.
- את המילים "וְתַחֲזִירֵנוּ לְשָׁלוֹם" אומרים רק אם מתכננים לחזור הביתה באותו יום.
מתי אומרים אותה, ואיך?
- את "תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ" אומרים רק בנסיעות מחוץ לעיר לאחר שמתרחקים כ 4- ק"מ מגבולות העיר הרשמיים, ורק כשנוסעים בדרך בה אין מקומות ישוב בסביבה (או שהדרך ידועה כמקום סכנה). לכן, נסיעה במקומות בהם הערים קרובות או צמודות (כדוגמת ערי גוש דן), אין לומר "תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ" גם בנסיעה הלוקחת זמן רב.
- כשנוסעים כמה אנשים במכונית אחת, יכול אחד מהם לומר את "תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ" בקול רם, אחריה יענו כל הנוכחים "אָמֵן", ובכך יצאו גם הם ידי חובת התפילה.
- גם כאשר נוסעים כמה נסיעות ביום, יש לומר את "תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ" רק בנסיעה הראשונה.
- באם הדבר אפשרי, עדיף לעצור את הרכב בצד הכביש (רק אם העצירה בטיחותית!) ולומר את "תְּפִלַּת הַדֶּרֶךְ" בעמידה.