מבוא
בתפילה בציבור, חוזר שליח הציבור (או כפי שנקרא בראשי תיבות: הַשַׁ"ץ) על תפילת ה'עֲמִידָה' בקול רם.
חזרת הש"ץ נקבעה בכדי 'להוציא ידי חובה' גם את אותם אלו שלא בקיאים כל כך בתפילה, שיש להם קשיים בקריאה, ומעוניינים לשמוע אותה ממישהו אחר. טרם המצאת הדפוס, היתה לחזרת הש"ץ משמעות רבה משום שלא היו אז סידורים מודפסים כמו היום ולא לכל אחד היה 'סידור אישי' משלו.
- בזמן חזרת הש"ץ על ידי החזן, אין לדבר, וצריך להקשיב בתשומת לב לכל ברכה שהוא חוזר עליה.
- בסיום כל ברכה, לאחר שהחזן אומר: "בָּרוּךְ אַתָּה ה'", הציבור עונה "בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ", ולאחר שהחזן מסיים את הברכה (ולדוגמה: "מָגֵן אַבְרָהָם") עונים כולם "אָמֵן".
במהלך חזרת הש"ץ ישנם כמה קטעים בהם הציבור משתתף:
"קְדֻשָּהׁ"
ה"קְדֻשָּהׁ" הינה כינוי לאחד הקטעים החשובים ביותר בתפילה. קטע קדום זה מיוסד על פסוקים המתארים את תפילתם של המלאכים כשהם משבחים את הבורא, והוא נאמר רק במהלך חזרת הש"ץ, כשמתפללים בציבור.
- בתחילת חזרת הש"ץ, לקראת סיום ברכת "גְּבוּרוֹת" – במילים "ונְאֱֶמָן אַתָּה להְחַיֲוֹת מֵתִים", יש לפסוע שלוש פסיעות קדימה, בחזרה לאותו מקום בו עמדנו בשמונה עשרה, ולעמוד 'דום' עם רגליים צמודות.
- כשהחזן מסיים "בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְחַיֶּה הַמֵּתִים", הציבור עונה 'אמן' ומתחיל הציבור לומר את ה"קְדֻשָּהׁ": "נַקְדִּישָׁךְ וְנַעֲרִיצָךְ" וכו'.
- בכל חלק מה"קְדֻשָּהׁ", הציבור אומר תחילה את הקטע והחזן חוזר אחריהם, וכן הלאה.
- בשעת אמירת המילים "קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ", יש לשאת את העיניים למרום, ולהרים קלות את הגוף עם העקב שלוש פעמים.
- בשעת אמירת קטעי ה"קְדֻשָּהׁ", יש לחשוב ו'לְכַוֵּן' על כך שאנו מוכנים למסור את נפשנו על "קִדּוּשׁ הַשֵּםׁ" בשביל לקיים את מצוותיו.
"מוֹדִים דְּרַבָּנָן"
כשהחזן מסיים את ברכת ה'עֲבוֹדָה', אומר הציבור קטע שמתחיל במילה "מוֹדִים", המכונה "מוֹדִים דְּרַבָּנָן". נוסח של "מוֹדִים" זה, שונה מחברו שנמצא בתפילת ה'עֲמִידָה' שהתפללנו בלחש, אך תוכנו הוא ברוח דומה.
כמו ה"קְדֻשָּהׁ", גם את "מוֹדִים דְּרַבָּנָן" אומרים רק במהלך תפילה בציבור.
- לאחר שהחזן מסיים במילים: "הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן", יש לענות 'אמן', ואז לקום, להתכופף קדימה ולהתחיל לומר "מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ", כפי שמופיע בסידור תחת הכותרת: "מוֹדִים דְּרַבָּנָן".
- יש להישאר כפופים במהלך כל אמירת "מוֹדִים דְּרַבָּנָן", ולהזדקף בסיום הקטע.
בִּרְכַּת כֹּהֲנִים
ברכת כוהנים מורכבת משלושה פסוקים הלקוחים מספר "בַּמִּדְבָּר", בהם מצווים הכוהנים לברך את עם ישראל בשמו של הקדוש ברוך הוא.
מי נקרא כֹּהֵן כיום?
מסורת ה'כְּהֻנָּה' עוברת במסורת היהודית יותר מ 3000- שנה, מתקופתו של אהרן הכהן (אחיו של משה רבינו) – עד צאצאי- צאצאיו החיים כיום.
כשבית המקדש היה קיים, היה לכוהנים תפקיד מרכזי בעבודות המקדש השונות. כיום, כשבית המקדש חרב, נשארו לכוהנים 'פריבילגיות' אחדות, וביניהן – האפשרות לברך את עם ישראל ב'ברכת הכוהנים' המיוחדת.
את הכהונה לא ניתן לקנות או ללמוד. זה מעמד מיוחד שבא במסורת אבות ובירושה 'גנטית' מאב לבנו. אם ידוע לך שאביך וסביך היו כוהנים, גם אתה כהן!
בימינו, ניתן לזהות חלק מהכוהנים לפי שמות המשפחה שלהם: "כהן", "כץ" (ראשי תיבות "כהן צדק"), וכדומה.
נחזור לברכת כוהנים. ברכה זו מכונה גם בשם "נשְׂיִאַת כּפַּיַםִ", משום שבשעת הברכה מניפים הכוהנים את כפות ידיהם כלפי הציבור. שם נוסף לברכה זו הוא "בּרְָכהָ מְשֻׁלּשֶֶׁת" משום שיש בה שלושה פסוקים – שלוש ברכות.
ברכה זו אומרים הכוהנים במהלך חזרת הש"ץ, בתפילות שחרית ומוסף של חגים ושבתות. קהילות מסויימות (הספרדים, חלק מהאשכנזים, ובעיקר אנשי ירושלים) נוהגים שהכוהנים מברכים את הציבור גם בתפילת שחרית של יום חול.
- כשאין כהן בבית הכנסת, אומר החזן לבדו את ברכת כוהנים והציבור אומרים 'אמן' על כל אחת מהברכות.
תוכן הברכה:
הכוהנים מברכים – בשמו של ה' – את כל אחד מעם ישראל:
יבְרֶָכךְָ ה' ויְשִׁמְרְֶךָ – יברכך השם בברכות גשמיות, כסף ועושר, אך גם ישמור אותך מגנבים או ממצב שבו העושר יכול 'לסנוור' את האדם ולהפוך למקור של סכנה וגאווה.
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךּ – השם יראה לך פנים מאירות (על ידי לימוד התורה), יקבל בקשותיך ברצון, וימלא אותן.
יִשָּאׂ ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם – השם 'ישא לך פנים' (=יוותר על כעסו עליך), ו'ישים' בתוכך רוגע נפשי ושלום – עם עצמך ועם הזולת.
סקירה רחבה על "בִּרְכַּת כֹּהֲנִים" מופיעה ב'יַהֲדוּתוֹן – שַׁבָּת קֹדֶשׁ'.
להלן הבאנו את המנהגים העיקריים אותם צריכים הכוהנים, החזן והציבור לדעת:
- על הכוהנים לעלות ל"דּוּכָן" בעת שהחזן אומר את הקטע "רְצֵה" שלפני "מוֹדִים", ולהישאר לעמוד עם הפנים לכיוון 'אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ' עד הרגע שהחזן יסמן להם להתחיל לברך.
- הכוהנים מסתובבים לצד הציבור, כשפניהם מכוסות בטלית, ואז מברכים ברכה מיוחדת המסתיימת במילים "לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה".
- החזן מקריא לכוהנים בשקט מילה במילה מהברכות, והם עונים בקול ומברכים את הציבור. בסיום כל פסוק, עונה הציבור: "אָמֵן".
- בשעת ברכת כוהנים אין להסתכל על הכוהנים, ולכן, מי שיש לו טלית – 'ימשוך' את הטלית מעט קדימה ויכסה איתה את העיניים. מי שאין לו טלית – פשוט 'ישפיל' את עיניו ולא יסתכל על הכוהנים.
- יש אִתכם ילדים קטנים? גם אותם רצוי להכניס מתחת לטלית.
