מבוא
בכל ערב שבת יש לקרוא באופן עצמאי את "פָּרָשַׁת הַשָּבׁוּעַ" (ה"פָּרָשָׁה" והקריאה השבועית שקוראים ביום השבת בבית הכנסת מתוך ספר התורה) יחד עם "תַּרְגּוּם אוּנְקְלוֹס" (התרגום של התורה לארמית המופיע בכל החומשים בצמוד לטקסט של התורה), בנוסף ל"קְרִיאַת הַתּוֹרָה" שתהיה למחרת בבית הכנסת.
קריאה מיוחדת זו נקראת בשם "שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם", משום שאנו קוראים "שְׁנַיִם מִקְרָא" – פעמיים כל פסוק מהתורה ולאחר מכן: "וְאֶחָד תַּרְגּוּם" – פעם אחת את תרגום אונקלוס.
מי היה אונקלוס?
אונקלוס הוא הַגֵּר המפורסם ביותר בהיסטוריה. הוא היה בן למשפחת המלוכה הרומית (אחיינו של הקיסר אדריאנוס) בשלהי תקופת ה"תַּנָּאִים", לפני כאלפיים שנה.
אונקלוס היה איש מלומד שהיה בקיא במדעי רומי ויוון. הוא התברך לא רק במוח חריף, כי אם גם באופי עדין ובנשמה גבוהה. לאחר דיונים וחקירות רבות שערך בינו לבין עצמו, ולאחר עיון והתעמקות בכתבים יהודיים, הגיע אונקלוס להכרה בבורא העולם, החל לעבוד את אלוקי ישראל בסתר, ולבסוף אף התגייר באופן רשמי והפך ליהודי.
אונקלוס הפך לתלמידו של רבי עקיבא, גדול התנאים של אותה תקופה, ובמשך חייו כתב את יצירת המופת שלו – תרגום התורה לארמית – שהפכה לנחלת הכלל, משום היותה השפה המדוברת בפי המון העם. התרגום, שהקל מאוד את ההבנה ואת הקריאה בתורה, התקבל באהדה רבה בקרב כל תפוצות עם ישראל ונשאר עד היום כחלק בלתי נפרד מן החומש, כשהוא מודפס בכל המהדורות לצד פסוקי התורה.
אנו קוראים "שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם" בכל ערב שבת בכדי להתכונן לשמיעת הקריאה שתהיה מחר בבית הכנסת. בנוסף לכך, אנו גם עושים זאת זכר לכך שהתורה ניתנה לעם ישראל שלוש פעמים: בהר סיני, באוהל מועד (בלשון הקודש) ובערבות מואב (בתרגום).
הדגמה
ניקח לדוגמה את הפסוק הראשון של התורה, ונקרא אותו כ"שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם":
-
- אומרים את הפסוק בפעם הראשונה: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ".
- חוזרים ואומרים שוב את הפסוק: "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ".
- לאחר מכן מוסיפים ואומרים את התרגום של אונקלוס: "בְּקַדְּמִין בָּרָא ה' יָת שְׁמַיָּא וְיָת אַרְעָא".
כך ממשיכים הלאה, לשאר פסוקי הפרשה השבועית, כשאנו אומרים פעמיים את הפסוק בלשון הקודש ומיד לאחריו את התרגום שלו לארמית.
-
- עדיף לומר "שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם" ביום שישי – ערב שבת, אך גם אם אנו רואים שלא נספיק לסיים את כל ה"פָּרָשָׁה", ניתן להמשיך בלילה או למחרת – בבוקר יום השבת, ורצוי לסיימה לפני הקידוש ביום.
- לאחר קריאת ה"פָּרָשָׁה" השבועית, יש לקרוא גם את ה"הַפְטָרָה" של אותה שבוע, המופיעה בדרך כלל בחומש מיד לאחר הפרשה. את ה"הַפְטָרָה" אומרים רק פעם אחת.
לאמירת "שְׁנַיִם מִקְרָא וְאֶחָד תַּרְגּוּם" יש חשיבות מיוחדת מאוד, וחכמינו זכרונם לברכה אמרו שכל מי שמקפיד לומר זאת מדי שבוע – זוכה לאריכות ימים.
