כְּבוֹד שַׁבָּת ועֹנֶג שַׁבָּת
להלן נרחיב על ההכנות לשבת: כיצד עלינו להתכונן לקראתה, מה יש לעשות ביום שישי, כיצד להכין את הבית ועוד.
ישעיהו הנביא אומר "וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת – עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ ה' – מְכֻבָּד". עלינו לחוש כי לכָבוד ולעונג לנו הוא 'לכבד' ו'לענג' את השבת.
ההתעסקות בהכנות לשבת, נקיון הבית, כיבוס הבגדים, רחיצה במים חמים ועריכת השולחן – הינם בגדר "כְּבוֹד הַשַּׁבָּת", והכנת המאכלים המשובחים לשבת, שינה בשבת עצמה וכדומה – נמצאים בקטגוריה של "עֹנֶג שַׁבָּת".
כל אחד עוזר!
ביום שישי אנו מתחילים להתכונן לקראת בואה של השבת. היות והיא 'אורחת' נכבדה, אנו מכינים לכבודה את הבית, ממש כמו שהיינו עושים לקראת בואו של אורח חשוב לְבֵיתֵנוּ.
מצווה לקחת חלק בהכנות לשבת. גם אם ישנם ילדים רבים או עוזרים ועוזרות, בכל זאת יש להשתדל שכל אחד מבני הבית יקח חלק – ולו קטן – בעזרה ובהכנות לכבוד שבת קודש.
בתלמוד מסופר על צדיקים גדולים – שהיו 'מופרשים' ומנותקים בדרך כלל מדברים גשמיים – שבערב שבת היו 'הופכים לטבחים' ומתעסקים בעצמם בהכנת המאכלים לשבת: מקלפים ירקות, מנקים ראשים של עופות ובקר, מולחים דגים ועוד, וכל זה מתוך רגש של אהבה וכבוד ליום השבת.
קניות לשבת
יש עדיפות לקנות את מצרכי המזון ביום שישי בבוקר, כדי שיורגש שאנו קונים אותם לכבוד השבת הממשמשת ובאה.
אם אנו מתכננים להכין מאכלים הדורשים הכנה ארוכה, ניתן לקנות אותם גם ביום רביעי או חמישי, וטוב לומר לעצמנו (ולא נורא אם עוד אנשים ישמעו…) שאנו קונים מוצרים אלו "לִכְבוֹד שַׁבָּת".
רשימת קניות
לפניכם רשימה בסיסית של המאכלים שחייבים להיות על כל שולחן שבת.
-
- 4 חלות לפחות (חלה לכל סעודה וחלה נוספת שתהיה "לֶחֶם מִשְׁנֶה").
- בקבוק יין שמספיק ל 2- קידושים ולהבדלה (כ 260- סמ"ק בערך), סך הכל: 3 כוסות יין.
- דגים (לא משנה מאיזה סוג).
- בשר עוף או בקר.
- תמיד רצוי להוסיף עוד ועוד במאכלי השבת: סוגי סלטים שונים, תוספות חמות וקינוחים, שתיה מתוקה ועוד. כל אחד לפי מנהג בית הוריו ועדתו.
בראש השנה, נקבע 'למעלה' סכום מדויק של כל ההוצאות שאנו נצטרך להוציא במהלך השנה: על אוכל, ביגוד, לימודים, הוצאות העסק ועוד.
דבר אחד לא 'כלול' בחשבון הזה: ההוצאות שנוציא לכבוד השבת במהלך השנה. לכן, גם מי שאין לו כסף מזומן ביד (אך יודע שאמור להגיע אליו כסף ואז יוכל להחזיר), עליו לִלְווֹת ואפילו לְמַשְׁכֵּן חפצים ובכסף זה לקנות את סעודות השבת. על כך אמרו חכמינו זכרונם לברכה: "אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל: לְווּ עָלַי וַאֲנִי פּוֹרֵעַ".
זכרו תמיד! כל פרוטה שיוצאת עבור השבת – 'מוחזרת' לנו לחשבון במוקדם או במאוחר, ולעתים אף בתוספת 'בונוס'. כדאי ומשתלם לנסות!…
מאכלים מיוחדים לשבת
מעבר למאכלים הבסיסיים שאותם חייבים לאכול בשבת (כמו יין, בשר ודגים), ישנם כמה מאכלים שנכנסו לתרבות היהודית ול'לקסיקון השבתי' המיוחד, מפאת הקשר ההדוק שלהם עם הלכות השבת.
"גֶּפִילְטֶע פִישׁ"
ה"גֶּפִילְטֶע פִישׁ" (ביידיש: דג ממולא) היא קציצת דג טחון (בדרך כלל מקרפיון), המוגשת בצירוף ציר הדגים, חזרת, גזר ועוד. מאכל זה נפוץ בעיקר בקרב עדות אשכנז.
מקור המנהג לאכילת דג זה, נעוץ בין השאר באיסור "בּוֹרֵר" המקשה על אכילת דגים עם עצמות, בשל האיסור להוציא 'פסולת' מתוך אוכל, וממילא ישנה בעיה להפריד את העצמות מבשר הדג.
היות ומצווה לאכול דגים בשבת ממילא, נמצא הפתרון ה'מקורי' – לטחון את העצמות יחד עם הדג, ובכך לפתור את הבעיה.
"חַמִּין"
ה"חַמִּין" (ריבוי של "חַם", בלשון חז"ל) הוא כינוי למגוון רכיבים (כמו תפוחי אדמה, בטטות, בשר, שעועית ועוד – רכיבים המשתנים לפני מנהגי העדות השונות) המתבשלים במשך שעות רבות על 'אש קטנה' ומקבלים בעקבות כך טעם מיוחד.
המקור לאכילת "חַמִּין" נובע מהצורך לאכול דבר חם גם ביום השבת (מצד "עֹנֶג שַׁבָּת") גם כשאסור להדליק אש ולבשל בשבת.
את ה"חַמִּין" נוהגים להניח על גבי 'פלטת שבת' ביום שישי לפני כניסת השבת (כשהמאכל כבר מבושל מספיק) ומשאירים אותו להתחמם עד לסעודת השבת ביום.
חלות לשבת
שאלתם את עצמכם פעם מדוע הלחם של שבת נקרא בשם "חַלָּה" דווקא?
ובכן, הסיבה לכך נעוצה בעובדה שבמשך השבוע אנו קונים את הלחם מהמאפיה, אך לכבוד שבת נשים רבות מכינות את הבצק בעצמן. כחלק מתהליך ההכנה של הבצק, הן מקיימות מצווה הנקראת בשם "הַפְרָשַׁת חַלָּה". לכן נקרא הלחם של שבת בשם "חַלָּה", כדי להזכיר ל'טבחיות' שלנו את המצווה המיוחדת הזו.
גם כיום, בדור ה'אינסטנט', שהכל הוא 'כאן ועכשיו', אפשר ורצוי להכין חלות בבית. אנו מרוויחים בכך כמה דברים: מצוות "הַפְרָשַׁת חַלָּה" – שלא מזדמנת בכל יום, מצוות ההכנה לשבת, ו…כמובן – החלות הביתיות פשוט יותר טעימות!
מצוות "הַפְרָשַׁת חַלָּה"
כאשר אופים מאפה כלשהו (שעשוי מחמשת מידי דגן) מכמות של 1.666 ק"ג קמח ומעלה, צריכים "לְהַפְרִישׁ חַלָּה" עם ברכה. מ 1.230- ומעלה עד 1.666 מפרישים ללא ברכה. מתחת לזה אין צורך כלל בהפרשת חלה.
בזמן שבית המקדש היה קיים, היו לוקחים חלק מן העיסה ומביאים לכוהנים על מנת שיאכלו בטהרה.
כיום, לוקחים חתיכה מן העיסה (כ 27- גרם בערך, כנפח קופסת גפרורים רגילה), מברכים: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲ־דֹנָי אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַפְרָשַׁת חַלָּה" ולאחר מכן שורפים את החתיכה. יש נשים הנוהגות לומר תפילה מיוחדת לאחר הפרשת החלה.
פירוט מורחב על מצווה מיוחדת זו – השייכת בעיקר לנשים – יבואר בהרחבה בהַפְרָשַׁת חַלָּה – הָאִשָּׁה הַיְּהוּדִיָּה.
