מבוא
השבת מתחילה 'רשמית' ביום שישי עם שקיעת השמש – זמן הנקרא "לֵיל שַׁבָּת", והיא נמשכת עד לאחר "צֵאת הַכּוֹכָבִים" של יום שבת. הזמן שלאחר מכן, עד "עֲלוֹת הַשַּׁחַר" של יום ראשון, נקרא בשם "מוֹצָאֵי שַׁבָּת".
יצאתם מהבית? נמצאים בצפון? בדרום? בחוץ לארץ? – ניתן לדעת במדוייק את זמני כניסת ויציאת השבת בכל מקום בעולם. תוכלו למצוא את הזמנים בלוחות השנה השונים, באינטרנט, וכמובן באתר שלנו.
תפילת מנחה
לאחר הדלקת הנרות, ראוי שכל אדם יזדרז להגיע לבית הכנסת, כדי 'לקבל את השבת' בזמנה יחד עם הציבור.
את תפילת מנחה של ערב שבת יש להתפלל לפני שקיעת השמש, היות ולאחריה – השבת כבר נכנסה, ואין להתפלל תפילה השייכת ליום חול בתוך זמן השבת.
הכנת הגוף והבגדים
-
- לפני התפילה יש לוודא שהגוף נקי ושאין לנו צורך ללכת לשירותים.
- בשעת התפילה עצמה עלינו להיות לבושים בצורה מכובדת ומתאימה, כפי שמקובל בימינו להתלבש בזמן פגישה עם אדם חשוב.
בעדות שונות מקפידים ללבוש בשבת בגדים מיוחדים כגון חליפה או 'סרטוק', חגורה ('אבנט'), כובע וכדומה.
נְטִילַת יָדַיִם
יש לרחוץ ("לִטּוֹל") את הידיים במים עבור תוספת ניקיון וטהרה (גם אם הידיים אינן מלוכלכות) כמו לפני תפילת שחרית, ואין מברכים ברכה מיוחדת על "נְטִילָה" זו.
- לאחר ש'נטלנו' את הידיים, יש להקפיד לשמור עליהן נקיות במשך כל זמן התפילה (לא לגעת במקומות המכוסים שבגוף).
צדקה
נהוג לתת צדקה לפני תפילת מנחה, אך היות והשבת נכנסת מיד לאחר התפילה, עדיף לתת צדקה בבית, לפני שיוצאים לתפילה. בערב שבת נוהגים לשים בקופה שני מטבעות, מטבע נוסף עבור יום השבת עצמו, שבו כמובן אסור לגעת בכסף משום "מֻקְצֶה".
- מבחינה פרקטית, עדיף לתת צדקה באותו זמן שהאשה נותנת – לפני הדלקת הנרות. משפחות רבות נוהגות אז שגם הבעל וגם הילדים מצטרפים לבעלת הבית ונותנים צדקה יחד.
סדר התפילה
לפני אמירת פרשיות ה"קָרְבָּנוֹת" ו"פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת" (שאומרים בכל יום חול לפני תפילת מנחה), אנו מוסיפים שלושה קטעים נוספים, לכבוד שבת קודש:
-
- מזמור ק"ז בתהלים: "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ", העוסק בארבעה סוגים של אנשים שיצאו מצרה לרווחה וצריכים להודות על כך לה'.
- קטע מספר הזוהר: "פָּתַח אֵלִיָּהוּ" המדבר על 'עשר הספירות' – 'דרכי הפעולה' של הבורא בתוך העולם.
- הפיוט: "יְדִיד נֶפֶשׁ אָב הָרַחֲמָן", שעוסק בכמיהה לבורא ובדבקות בו.
אודות משמעותם של קטעי התפילה ה'רגילים' של ימי החול – כבר הרחבנו ב"יַהֲדוּתוֹן – בֵּית הַכְּנֶסֶת וְהַתְּפִלּוֹת", ראו שם בהרחבה.
לאחר מכן מתחילה התפילה באופן 'רשמי':
-
- החזן מתחיל: "אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ", אומר "חֲצִי קַדִּישׁ" ומתפללים את תפילת ה"עֲמִידָה".
- החזן חוזר על התפילה בקול רם (חֲזָרַת הַשַּ"ׁץ), והציבור אומר את הקטעים "קְדֻשָּהׁ" ו"מוֹדִים" במהלך ה'חזרה'.
- אין אומרים את קטעי ה"תַּחֲנוּן" בתפילה זו, ולאחר "חֲזָרַת הַשַּ"ׁץ" החזן אומר "קַדִּישׁ שָׁלֵם" ומסיימים את התפילה ב"עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ".
ברוב בתי הכנסת, הזמן שבין תפילת מנחה ל"קַבָּלַת שַׁבָּת" מנוצל ללימוד תורה. בדרך כלל אחד מן המתפללים יאמר רעיון על "פָּרָשַׁת הַשָּבׁוּעַ" ולאחר מכן ניגשים ל'קבלת שבת'.
