מתי ומי צריך לעשות קידוש
לאחר אמירת "שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם" ו"אֵשֶׁת חַיִל" ניגשים לעריכת ה"קִדּוּשׁ".
כאמור, מצוה מן התורה לזכור ולקדש את יום השבת, שנאמר "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ". חכמינו זכרונם לברכה קבעו, שהזכירה העיקרית של השבת בכניסתה ובצאתה, תהיה על ידי אמירת ברכה על יין, בכניסת השבת ("קִדּוּשׁ") וביציאתה ("הַבְדָּלָה").
ליין יש חשיבות מיוחדת ביהדות: ארץ ישראל היתה ידועה תמיד כמבורכת במטעי כרמים משובחים, והיין הוא אחד משבעת המינים בהם נתברכה ארץ ישראל: "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעוֹרָה וגְפֶֶן וּתְאֵנָה". משום כך היין מהווה 'שחקן ראשי' במצוות רבות, כמו חתונה, ברית מילה, וכמובן בסעודות שבת וחג.
- ניתן לעשות קידוש גם על מיץ ענבים, היות וגם ברכתו היא "בּוֹרֵא פְּרִי הַגּפָןֶ".
זמן הקידוש
בדרך כלל עושים את ה"קִדּוּשׁ" לאחר תפילת ערבית ו"צֵאת הַכּוֹכָבִים", אך ניתן לקדש גם לפני כן, באם מקבלים את השבת ו'מכניסים' אותה מוקדם יותר.
על פי הקבלה, אין לקדש על היין בשעה השביעית מ'חֲצוֹת' היום (בארץ ישראל, בין 17:40 ל 18:40- של ליל שבת), משום שבזמן זה שולט בעולם מזל מאדים (מלשון דם). במצב כזה, הפתרון בימי החורף הקצרים הוא לעשות קידוש על יין לבן.
מי צריך לעשות קידוש
גם אנשים וגם נשים מחוייבים במצוות הקידוש בשבת, אך אין חובה לקדש לבד וניתן לשמוע את הקידוש גם ממישהו אחר.
כאשר כמה אנשים מסובים יחד לסעודת השבת, נהוג שבעל הבית או אחד מהנוכחים עושה קידוש בקול רם ו'מוציא' ידי חובתם את שאר האנשים והנשים ידי חובת הקידוש. על הַמְּקַדֵּשׁ לחשוב בזמן אמירת הקידוש שהוא אכן מתכוין להוציא את כולם ידי חובתם, ושאר הנוכחים צריכים להקשיב לברכות, לחשוב על כך שברצונם לצאת ידי חובתם, ולענות "אָמֵן" לאחר הברכות.
- כל נער מעל גיל בר מצוה יכול לעשות קידוש בעצמו ו'להוציא אחרים' ידי חובה.
הכנות לקידוש
לפני ה'קִדּוּשׁ', יש להכין על שולחן השבת: יין וגביע לקידוש, שתי חלות שלמות המכוסות במפה ומונחות על מגש; קרש חיתוך או מפה, סכין לבציעת החלות ומלח לטבילת פרוסת החלה.
- יש לייחד כוס מיוחדת עבור הקידוש (ניתן לקחת גם כוס רגילה מזכוכית לשם כך), ובדרך כלל נוהגים לקדש בגביע כסף לכבוד השבת.
- לפני הקידוש יש לשטוף את הגביע מבפנים ומבחוץ ולנגב אותו היטב.
- הגביע צריך להכיל לפחות כמות של 'רְבִיעִית' יין (כ 86 – סמ"ק לפחות).
- את הקידוש יש לעשות באותו חדר בו אוכלים לאחר מכן את סעודת השבת.
אנו נוהגים שהחלות תהיינה מכוסות בזמן הקידוש, משום שבפסוק המזכיר את שבעת המינים, ה"חִטָּה" מוזכרת לפני ה"גֶּפֶן" ("אֶרֶץ חטִָּה וּשְׂעוֹרָה, וגְפֶֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן"), ואנו לא מעוניינים 'לפגוע' בחלות שעליהם היינו צריכים לברך תחילה, לפי הסדר המוזכר בפסוק.
כמו כן, נוהגים לכסות את החלות מלמעלה ולהניח דבר-מה מלמטה, זכר ל"מָן": מאכל מיוחד ופלאי, שירד מן השמים לעם ישראל בזמן שהותם במדבר. תחילה היתה שכבת טל מכסה את הארץ, אחריה וְעָלֶיהָ ירד ה"מָן", ולאחר מכן היתה שכבת טל נוספת מכסה אותו.
סדר הקידוש
הַמְּקַדֵּשׁ מתחיל לומר "מִזְמוֹר לְדָוִד ה' רוֹעִי לֹא אֶחְסָר", ולאחר מכן גם ציטוט קצר מן הזוהר: "דָּא הִיא סְעוּדָתָא . . אַתְקִינוּ סְעוּדָתָא" – שמשמעותם היא שסעודת שבת זו קדושה מאוד וטמונים בה סודות נשגבים ועילאיים.
- מוזגים את היין לגביע, ומשתדלים שהיין יעבור על גדותיו.
- בעת הקידוש, על המקדש והשומעים לעמוד.
- המקדש לוקח את הכוס ביד ימין ומעבירה לשמאלו. באמצעות יד שמאל יש להניח את הכוס על אמצע כף יד ימין, כאשר ארבעת האצבעות הגבוהות כמו 'מסתירות' את הכוס, והאגודל שוכב בצידו. יש להחזיק את הכוס בגובה של לפחות 24 ס"מ מעל השולחן (ראה איור).
- בתחילת הקידוש, בעת אמירת "יוֹם הַשִּׁשִּיׁ וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם" יש להביט בנרות השבת הדולקים.
מתחילים את הקידוש במילים "יוֹם הַשּשִּׁיִ וַיכְֻלּוּ הַשּמַָׁיםִ והְָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם". בארבעת המילים הראשונות מרומז בראשי תיבות שמו של הקדוש ברוך הוא. אנו מצטטים את הפסוקים של סיום מעשה בריאת העולם בפרשת "בְּרֵאשִׁית", בהם התורה מציינת את העובדה שהבורא שָׁבַת ממלאכה ביום השביעי, בירך אותו וקידש אותו מכל הימים.
לפני ברכת "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן" אומר המקדש "סַבְרִי מָרָנָן" )כלומר: הקשיבו, אנשים! תנו דעתכם לצאת ידי חובה(. בקהילות ספרד אומרים כאן: "לְחַיִּים".
- בשעת הברכה עצמה צריך המקדש להביט ביין שבכוס הקידוש, ולאחרי שהוא מסיים "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן", השומעים עונים אחריו "אָמֵן".
לאחר מכן ממשיכים עם הברכה המיוחדת עבור הקידוש של שבת: "בָּרוּךְ אַתָּה . . אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְרָצָה בָּנוּ . . כִּי בָנוּ בָחַרְתָּ וְאוֹתָנוּ קִדַּשְׁתָּ מִכָּל הָעַמִּים"…
בברכה זו אנו מזכירים לעצמנו שהשם בחר בנו מכל העמים, והעניק לנו את השבת כדי שנזכור כל העת את העובדה שהוא ברא את העולם.
אנו מוסיפים שיום השבת הוא למעשה הראשון והחשוב מבין כל החגים והמועדים, והוא גם משמש לנו כ'תזכורת' קבועה לנס יציאת מצרים שהיווה את ה'פתיח' לכל המצוות שקיבלנו במדבר ובמעמד הר סיני.
- לאחר שהמקדש מסיים את הברכה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת", השומעים עונים אחריו "אָמֵן".
נוסח הקידוש מופיע ברוב הסידורים, וכן ב'ברכונים' בהם מופיע סדר סעודות השבת.
לאחר הקידוש צריך המקדש לשבת ולשתות 'רוֹב רְבִיעִית' ( 44 גרם) יין שבכוס. לאחר מכן ניתן להוסיף יין לגביע וממנו לחלק לשאר הנוכחים, כדי שגם כל אחד ואחת מהשומעים ישתה בעצמו מהיין.
- אין לברך 'בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה' על היין, משום שהקידוש נחשב כחלק מהסעודה שבסופה מברכים את 'בִּרְכַּת הַמָּזוֹן' הכוללת את כל מה שאכלנו במשך הסעודה (כולל יין הקידוש).
קידוש על חלה
כאשר אין יין או מיץ ענבים בנמצא, ניתן לעשות קידוש על שתי החלות.
במקרה כזה, יש 'לִטּוֹל יָדַיִם' לסעודה – לפני הקידוש. לאחר מכן, תוך כדי שאוחזים בשתי החלות יש לומר את נוסח הקידוש הרגיל – בעמידה, רק שבמקום ברכת "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן" מברכים את ברכת "הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ", וממשיכים בנוסח הקבוע ומסיימים עם "מְקַדֵּשׁ הַשַּׁבָּת". לאחר מכן בוצעים את החלה, אוכלים 'כְּזַיִת' ממנה וממשיכים בסעודת השבת.