רקע
יום כ״א בתשרי הוא היום האחרון של חול המועד סוכות, ונקרא בשם ״הוֹשַׁעְנָא רַבָּה״ (=״הוֹשַׁעְנָא״ הגדול). יום זה נחשב כ׳יום הסיום׳ של כל ״הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים״, ובו מסתיימת סופית חתימת גזר דינו של האדם במהלך ה׳משפט׳ בשמיים.
בראש השנה וביום הכיפורים דן הבורא את כל אחד בנפרד, לפי מעשיו, ובחג הסוכות נקבע על העולם כולו כמה גשמים יֵרדו בו. יום ״הוֹשַׁעְנָא רַבָּה״, שהוא יומו השביעי של החג, הוא ׳יום החיתום׳ האחרון של דין זה, והואיל וחיי האדם תלויים במים, מרבים ביום זה בתפילה ובתשובה, אך מתוך שמחה וביטחון שהבורא אכן ישמע ויגשים את משאלותינו.
כשבית המקדש היה קיים, היו הכוהנים מקיפים את המזבח שבע פעמים ביום זה, תוך כדי אמירת ה״הוֹשַׁעְנוֹת״, ומכאן מגיע המנהג להסתובב ולהקיף את בימת בית הכנסת שבע פעמים ביום זה.
אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ: ״אִם אֵין כַּפָּרָה לְבָנֶיךָ בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה – תְּהֵא בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים. וְאִם לָאו – תְּהֵא (הַכַּפָּרָה) בְּהוֹשַׁעְנָא רַבָּה״.
ליל הושענא רבה
בליל ׳הוֹשַׁעְנָא רַבָּה׳ נוהגים להיות ערים כל הלילה, לקרוא את כל חומש ״דְּבָרִים״ ולומר את כל ספר ה׳תְּהִלִּים׳.
לאחר אמירת כל ספר ב׳תְּהִלִּים׳ יש לומר את נוסח ה״יְהִי רָצוֹן״ המיוחד עבור ליל ״הוֹשַׁעְנָא רַבָּה״ הנדפס בסוף ספר ה׳תְּהִלִּים׳.
בתי כנסת רבים עורכים תוכנית מיוחדת עבור ליל ״הוֹשַׁעְנָא רַבָּה״ כשבסיומו מחלקים לכל הנוכחים תפוח בדבש, עבור שנה טובה ומתוקה.
תפילת שחרית
מתפללים תפילת שחרית רגילה כמו בכל ימי חול המועד, אולם קודם אמירת ה״הַלֵּל״ מסירים את שתי הטבעות העליונות הכרוכות על הלולב, ומשאירים רק את שלושת הטבעות האוגדות את ההדסים והערבות עם הלולב.
סדר ה״הוֹשַׁעְנוֹת״:
לאחר אמירת ה״הַלֵּל״, מוציאים מארון הקודש את כל ספרי התורה, ונעמדים איתם על בימת הקריאה, במרכז בית הכנסת.
שאר האנשים ממשיכים לאחוז בארבעת המינים בשתי ידיים ואומרים את כל קטעי ה״הוֹשַׁעְנוֹת״, כשבכל קטע אומרים לבד את המשפטים עד האות סָמֶ״ךְ, ולאחר מכן עושים הקפה סביב הבימה תוך כדי שחוזרים אחרי החזן לאחר כל ״הוֹשַׁעְנָא״ ו״הוֹשַׁעְנָא״.
אומרים את ששת קטעי ה״הוֹשַׁעְנוֹת״ שאמרנו בימי חול המועד, כשבכל קטע, מקיפים את הבימה מהאות סָמֶ״ךְ והלאה, ומוסיפים לאחר מכן קטע מיוחד עבור הושענא רבה. סך הכל, מסובבים את הבימה שבע פעמים.
לאחר ה״הַקָּפוֹת״, מוסיפים ואומרים קטעים נוספים המיוחדים ליום זה – ״אֲנִי וָהוּ הוֹשִׁיעָה נָא״ וכו׳.
׳חִבּוּט עֲרָבוֹת׳
עם סיום אמירת ה״הוֹשַׁעְנוֹת״ ואמירת ״קוֹל מְבַשֵּׂר מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר״ שלוש פעמים, מכניסים את ספרי התורה לארון הקודש, אומר החזן ׳קַדִּישׁ שָׁלֵם׳, ומניחים את ארבעת המינים במקומם.
לוקחים חמש ערבות קשורות יחד וחובטים אותם על הרצפה חמש פעמים.
לאחר מכן יש לומר את נוסח ה״יְהִי רָצוֹן״ המופיע בסידור, בו אנו מתחננים להשם שיקבל ברחמים וברצון את תפילותינו, יסיר את ׳מחיצת הברזל׳ המפרידה בינו לבינינו, יחתום אותנו ב׳ספר חיים טובים׳, יקבל את תשובתנו השלימה ויעניק לנו אך טוב וחסד.
לאחר מנהג ה׳חֲבִיטָה׳ נהוג לזרוק את הערבות למקום מיוחד שגבאי בית הכנסת ייחדו לכך מראש.
מנהג ׳חִבּוּט עֲרָבוֹת׳ מכונה בשם ״מִנְהַג נְבִיאִים״, משום שהנביאים האחרונים – חגי, זכריה ומלאכי – ׳הנהיגו את העם׳ מנהג זה. על פי הקבלה ודברי האריז״ל, משמעותו הפנימית של מנהג זה הוא בכדי ׳לְמַתֵּק׳ את ׳חמשת הגבורות׳ של הבורא, ולעורר את מידת הרחמים שלו.
- גם ילדים ונשים נוהגים לעשות את מנהג ״חִבּוּט עֲרָבוֹת״ ולומר את ה״יְהִי רָצוֹן״ שלאחר מכן.
- ניתן לרכוש סטים מוכנים של חמש ערבות קשורות יחד, בכל ריכוז יהודי שומר מצוות.
מנהגי היום
יום ׳הוֹשַׁעְנָא רַבָּה׳ נחשב מצד אחד ליום חג ונמנעים מלעשות בו מלאכה של חול, אך מצד שני אין בו את אותם איסורים מיוחדים של ״יוֹם טוֹב״.
סעודה חגיגית
נוהגים לערוך סעודת חג ביום זה, ׳לִטּוֹל יָדַיִם׳, ולהטביל את פרוסת החלה בדבש.
כמו כן, בסעודה זו נהוג לאכול כיסני בשר (ובאידיש: ׳קְרֶעפְּלַאךְ׳), משום שהבשר מסמל את ׳מִדַּת הַדִּין׳, והבצק – את ׳מִדַּת הָרַחֲמִים׳, והעובדה שהבצק עוטף את הבשר מסמלת את רצוננו שהשם ׳יעטוף׳ אותנו במידת הרחמים.
ברכת ׳פִּתְקָא טָבָא׳
בקהילות רבות נהוג לברך איש את רעהו בברכת ׳פִּתְקָא טָבָא׳, או ביידיש: ׳אַ גוּט קְוִיטְל׳ (=׳פֶּתֶק טוֹב׳).
על פי המסורת, ביום זה הקדוש ברוך הוא כביכול מוסר ביד השליחים את ה׳פתקים׳ של גזר הדין, וישנה עדיין ׳הזדמנות אחרונה׳ לשנות אותו לטובה.
פרידה מן הסוכה
לקראת סוף יום ״הוֹשַׁעְנָא רַבָּה״, טוב להיכנס לסוכה, לאכול ארוחה קלה, ו׳להיפרד׳ ממנה.
- אף על פי שלאחר ״הוֹשַׁעְנָא רַבָּה״ אין לנו יותר צורך בסוכה, בכל זאת יש לפרק אותה רק לאחר צאת חג ׳שִׂמְחַת תּוֹרָה׳.
תפילת מנחה
בתפילת מנחה של ״הוֹשַׁעְנָא רַבָּה״ אומרים בפעם האחרונה את מזמור ״לְדָוִד ה׳ אוֹרִי וְיִשְׁעִי״ כחלק מנוסח התפילה, לפני ״עָלֵינוּ לשְׁבַּחֵַ״.
