רקע
הקדיש הוא קטע תפילה חשוב ומרכזי בעולם היהדות, הכתוב בשפה הארמית ופותח במילים: "יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא". הקדיש הוא אחד מן הדברים שנאמרים רק ב"מִנְיָן", בנוכחות עשרה אנשים מגיל בר מצווה ומעלה.
חוץ מעובדת היותו תפילה עיקרית בלוויית המת או בימי זיכרון לנפטר, משמש אותנו הקדיש גם בשעת התפילה. הוא שזור לאורך התפילה בכמה מקומות, ומשמש בעיקר כ'נקודת סיום' של רצף קטעי תפילה.
במהלך התפילה, שליח הציבור (החזן) אומר את ה'קדיש', והציבור עונה "אָמֵן" לאחר כל פיסקה מהקדיש. את ה'קַדִּישׁ יָתוֹם' אומר אדם שנמצא בתוך שנת האבלות או ביום האזכרה של אחד מקרוביו, או אדם שאין לו אב או אם.
הקדיש נאמר בשפה הארמית שהיא גם שפת ה'גמרא', כיון שזו הייתה השפה בה דיברו בהיות העם בבבל העתיקה. וכדי שתהיה מובנת להמון העם תיקנו אותה בשפת העם המדוברת – הארמית.
ישנם מלאכים שתפקידם הוא 'להעלות' את התפילה 'לשמיים' והם בודקים את הגינותו ואת מעשיו של המתפלל ומחליטים האם 'לאפשֵׁר' לתפילתו להגיע לבורא העולם. אך אם התפילה נאמרת בשפה הארמית, אין הם יכולים 'לחסום' אותה היות והם אינם מבינים ארמית. זו הסיבה שיש בתפילה מספר קטעים בשפה זו.
תוכן הקדיש
בניגוד לדעה הרווחת, אין הקדיש מכיל שום סממן של אֵבֶל או נחמה. הקדיש עוסק בגדולת הא-ל, בקדושתו, בבקשה להתגלות שמו ומלכותו בעולם, בתפילה לביאת המשיח ובתחינה לשלום שישרור בעולמנו.
לאחר כל קטע, שמשמעותו: "שייאמנו דברים ובקשות אלה ויקויימו במהרה", עונה הציבור "אָמֵן", שמשמעותו: "אכן כן, אמת הדבר"! כמו כן, אָמֵ"ן ראשי תיבות: אֵ-ל מֶלֶךְ נֶאֱמָן, ומשמעות הדבר: נאמן הוא הא-ל, המלך, לקיים את הדברים.
אחד המשפטים המרכזיים בקדיש הוא "יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא" שמשמעותו הוא: יהיה שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים. חכמינו זכרונם לברכה אומרים שכל מי שאומר "יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא" בכל כוח כוונתו, שכרו גדול מאוד, ובשמיים 'קורעים' את רוע גזר דינו!
סוגי הקדיש
ישנם מספר סוגים של קדיש, השונים אחד מהשני רק בַּתוספת על החצי הראשון והעיקרי של הקדיש:
-
- חצֲיִ קדִַּישׁ הוא קדיש שבו אומרים רק את עיקר הקדיש, ללא תוספות, והוא משמש לרוב כ'חוצץ' בין קטעים שונים בתפילה כדי להבדיל ביניהם. לדוגמה: בין "פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה" לקריאת שמע וברכותיה, בין תפילת ה"עֲמִידָה" לקריאת התורה, לפני תפילת ה"עֲמִידָה" במנחה וערבית, במוסף ובנעילה ועוד. חצי קדיש נאמר לרוב על ידי שליח הציבור.
לחץ כאן לנוסח חצי קדיש
- חצֲיִ קדִַּישׁ הוא קדיש שבו אומרים רק את עיקר הקדיש, ללא תוספות, והוא משמש לרוב כ'חוצץ' בין קטעים שונים בתפילה כדי להבדיל ביניהם. לדוגמה: בין "פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה" לקריאת שמע וברכותיה, בין תפילת ה"עֲמִידָה" לקריאת התורה, לפני תפילת ה"עֲמִידָה" במנחה וערבית, במוסף ובנעילה ועוד. חצי קדיש נאמר לרוב על ידי שליח הציבור.
- קדִַּישׁ שׁלָםֵ, המכונה גם "קַדִּישׁ תִּתְקַבֵּל" הוא חצי קדיש שעליו נוספות שלוש בקשות: קבלת תפילות עם ישראל, חיים טובים, ושלום על ישראל. קדיש זה נאמר פעם אחת בלבד בכל תפילה, לאחר תפילת ה"עֲמִידָה" (בשחרית לאחר "וּבָא לְצִיּוֹן") בגלל הבקשה לקבלת תפילות עם ישראל הכלולה בה, הפותחת במילים: "תִּתְקַבֵּל צְלוֹתְהוֹן וּבָעוּתְהוֹן". קדיש זה נאמר רק על ידי שליח הציבור.
- קַדִּישׁ יָתוֹם, המכונה גם "קַדִּישׁ יְהֵא שְׁלָמָא", דומה ל"קַדִּישׁ תִּתְקַבֵּל", אך הוא אינו מכיל את הבקשה לקבלת התפילות. הוא מכונה בשם "יְהֵא שְׁלָמָא" משום שלאחר חצי הקדיש הראשון, המילים הראשונות הן: "יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא".
את הקדיש הזה לא אומר שליח הציבור, אלא אָבֵל או אדם שיש לו יום זיכרון לקרוב משפחה, או אדם שאין לו אב או אם.
קדיש זה נאמר גם לאחר "שִׁיר שֶׁל יוֹם", בסוף התפילה, ולאחר אמירת פרקי התהלים.
לחץ כאן לנוסח קדיש יתום
- קדִַּישׁ דְּרַבּנָןָ, המכונה גם "קַדִּישׁ עַל יִשְׂרָאֵל", הוא חצי קדיש שעליו נוספות שלוש בקשות, כמו בקדיש שלם. שתי הבקשות האחרונות זהות (חיים טובים ושלום על ישראל), אך הבקשה הראשונה לא עוסקת בקבלת תפילות עם ישראל, אלא בה מבקשים ברכה ללומדי התורה, לחכמים ולתלמידיהם והיא פותחת במילים: "עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן".
קדיש דרבנן נאמר גם אחרי לימוד תורה שבעל-פה, כמו משנה או מדרש, לכן מתפללים בו על לומדי התורה.
בדומה לקדיש "יְהֵא שְׁלָמָא", גם קדיש זה נאמר בקהילות רבות על ידי אבלים או יתומים, אם כי אין מניעה שייאמר על ידי אחד המתפללים או על ידי החזן.
לחץ כאן לנוסח קדיש דרבנן