רקע היסטורי
לאחר חורבן בית המקדש הראשון, נשארה כמות יהודים מצומצמת בארץ ישראל. הכובשים הבבלים השאירו אותם בארץ כדי שלא תהיה שוממה ומתוך הנחה שאותם אלו שנשארו לא ימרדו בהם, אלא אדרבה – עוד ישלמו להם מיסים.
נבוכדנצר מלך בבל, ממנה מטעמו את גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם כשליט מקומי על שארית הפליטה של היהודים. גדליה, כמנהיג, אסף תחתיו את כל פליטי החרב והחורבן ושכנע אותם לצאת החוצה, אל השדות והכרמים, ולנסות להתחיל לחיות בחזרה חיים נורמליים.
מינוי זה מעורר תסיסה וזעם רב מן הצד השני של המפה הפוליטית, מצד אנשים שלא השלימו עם הכיבוש, והם רוקמים מזימה – בחסות מלך בני עמון – לחסל את גדליה, השליט החדש.
משלחת של מקורבים, ביניהם יוחנן בן קורח באים לגדליה ומזהירים אותו מפני מזימת הרצח אך הוא, בתמימותו, לא מאמין ליוחנן ולא מעלה על דעתו אפשרות כי יהודים יוכלו לפגוע ביהודים, ועוד לאחר חורבן כה קשה.
ואכן, ביום השני של ראש השנה, נרצח גדליה בן אחיקם בידי קבוצת יהודים בהנהגת ישמעאל בן נתניה.
לאחר הרצח הנורא, בא הקץ על קיומה של נוכחות יהודית בירושלים למשך שבעים שנה. היהודים התפזרו בארץ, חלקם ירדו למצרים, והעיר נותרה שוממה מנוכחות יהודים.
רצח גדליה נבחר להיות יום צום מכמה סיבות עיקריות:
- רצח זה גרם לחיסולה של מלכות בית יהודה. הוא בוצע בסמיכות ממש ועל רקע חורבן בית המקדש. הוא מהווה ׳תמרור אזהרה׳ משום שהיה בו רצח יהודי בידי יהודי.
- ברצח זה הושלם למעשה חורבן בית המקדש הראשון.
הצום
צום גדליה נקבע לג׳ בתשרי, משום שאין לצום בימי ראש השנה.
ביום זה אנו צמים על רצח גדליה בן אחיקם ועל הצרות שאירעו לעם ישראל בעקבות הריגתו.
ביום הצום אסור לאכול ולשתות מ׳עֲלוֹת הַשַּׁחַר׳ ועד ׳צֵאת הַכּוֹכָבִים׳, וגם מי שבטעות – או בכוונה – אכל או שתה במשך הצום, חייב להמשיך לצום עד סופו.
כמו כן, אין לשטוף את הפה או לצחצח שיניים.
אם ג׳ בתשרי חל בשבת, הצום נדחה ליום המחרת, ועושים את כל מנהגי הצום בד׳ בתשרי.
השינויים בתפילות
בתפילת שחרית:
לאחר תפילת ה׳עֲמִידָה׳, אומרים ׳סְלִיחוֹת׳ מיוחדות עבור צום גדליה. ב׳סְלִיחוֹת׳ אלו מופיעות בקשות ותפילות להשם שיסלח לחטאינו ולעוונותינו ויגאל אותנו מצרותינו.
לאחר ׳סְלִיחוֹת׳ מוסיפים גם את תפילת ״אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ״ הארוך, המיוחד לימי תענית.
- לא לשכוח, להוסיף לאחר ״ישתבח״ את ״שיר המעלות, ממעמקים״, ובתפילת ה׳עֲמִידָה׳ את כל הקטעים המיוחדים של ״עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה״.
בקריאת התורה:
קוראים בתורה קריאה מיוחדת עבור הצום, הפותחת במילים: ״וַיְחַל מֹשֶׁה״, מתוך פרשת ״כִּי תִשָּאׂ״. בפסוקים אלו מובא נושא התשובה, י״ג מידות הרחמים ועוד.
במהלך קריאת התורה ישנם שלוש פעמים בהם הציבור משתתף ואומר קטע מסוים בקול, ולאחר מכן חוזר עליו הקורא במנגינה המיוחדת של ״הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים״:
- לאחר שהקורא אומר: ״וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה״, אומר כל הציבור ביחד: ״שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ״
- אחרי: ״וַיַּעֲבֹר ה׳ עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא״, אומר הציבור: ״ה׳ ה׳ אֵ-ל רַחוּם וְחַנּוּן . . וְחַטָּאָה וְנַקֵּה״.
- אחרי: ״כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא״, אומרים כולם: ״וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ״
בתפילת מנחה:
מתחילים את תפילת מנחה באמירת הקורבנות, ואז ניגש החזן לעמוד, ומתחיל ״אַשְׁרֵי״, החזן אומר ׳חֲצִי קַדִּישׁ׳, מוציאים ספר תורה וקוראים בתורה שוב בפרשת ״וַיְחַל מֹשֶׁה״.
העולה השלישי אומר ׳הַפְטָרָה׳ מיוחדת מתוך ספר ״יְשַׁעְיָה״: ״דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ, קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב״, ברכות שאחרי ההפטרה, החזרת ספר תורה, וממשיכים בסדר התפילה כרגיל.
בתפילת ה״עֲמִידָה״ יש להוסיף את הקטע ״עֲנֵנוּ״ בברכת ״שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה״.
ב׳חֲזָרַת הַשַּ״ׁץ׳ (בין ברכת ״גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל״ לברכת ״רפאנו״) אומר החזן ״עֲנֵנוּ״, ומוסיף גם את נוסח ׳בִּרְכַּת כֹּהֲנִים׳ לפני ברכת ״שִׂים שָׁלוֹם״.
לאחר מכן אומרים ׳תַּחֲנוּן׳, מוסיפים את ״אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ״ הארוך, ומסיימים עם ״לְדָוִד ה׳ אוֹרִי וְיִשְׁעִי״ ו״עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ״.
