מהי התורה
ה'תורה' במובן המצומצם היא רק 'חמשת חומשי תורה' – הלוא הם: בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים. אלא ששם זה במובנו המלא כולל את כל התורה שבכתב (הכוללת בנוסף לתורה, גם נביאים וכתובים) ושבעל-פה (פירושי התנ"ך, מדרשי חז"ל, המשנה, התלמוד ומפרשיהם, ספרי ההלכה, ספר ה'זוהר' וכל תורת ה'קבלה', ספרי מחשבת ישראל וכל הספרים הממלאים את ארון הספרים היהודי-תורני).
התורה – על רגל אחת
תחילת הפירמידה של ארון הספרים היהודי, הוא ספר התנ"ך – תּוֹרָה, נְבִיאִים וּכְתוּבִים.
החלק הראשון – התורה – נכתב על ידי משה רבינו בעצמו כפי שהכתיב לו אלוקים.
החלק השני – הנביאים – נכתב על ידי כמה אנשים הנקראים בשם 'נביאים' לאחר ששרתה עליהם ה'נבואה' (-השראה אלוקית נעלית). 'נביא' הוא אדם שאלוקים 'מתגלה' אליו, מדבר איתו ואומר לו מה רצונו או מה עומד לקרות וכדומה.
החלק השלישי – הכתובים – נכתב על ידי כמה אנשים שונים לאחר ששרתה עליהם 'רוח הקודש' (-השראה אלוקית הפחותה במעלתה מזו של ה'נבואה').
התנ"ך הוא התשתית, היסוד והבסיס העיקרי לכל מה שנכתב ומרכיב את 'ארון הספרים היהודי': המדרש, המשנה, התלמוד, תורת הקבלה והסוד, וספרות ההלכה.
ה'משנה' היא קובץ הלכות שנלקטו מבתי המדרש של החכמים וקובצו לששה סדרי המשניות. ה'תלמוד' הוא הספר המרכזי ביותר בתרבות היהודית, והוא 'חוט השדרה' של הספרות היהודית ושל חיי העם היהודי בכלל. ה'הלכה' הינה הספרות המדריכה את היהודי כיצד עליו להתנהג בחייו בכל צעד ושעל. ספרות זו היא מקיפה וגדולה, ההולכת ומתרחבת עם השנים.
תורת הסוד והקבלה
כל ספרי הקודש האלו נקראים בשם הכללי 'תורת הנגלה'. הם מדברים על נושאים בחיי האדם הקשורים לעולם הפיזי בו אנו חיים. הם מדברים אודות חפצים, מעשים ומאורעות ה'גלויים' לעיני האדם הרגיל.
חלק נוסף בתורה, נקרא בשם 'תורת הנסתר'. זוהי ספרות המדברת על הנושאים העמוקים והנסתרים, על נפש האדם ומשמעות הבריאה, על דרגות נשגבות באלוקות ועל עולמות הרוח והאינסוף.
חשוב להבהיר, 'תורת הסוד' היא לא חלק אחר מ'תורת הנגלה', אלא רק העומק וה'פנימיות' שלה. היא המסבירה לנו את העומקים והרובדים הפנימיים של כל התורה ה'נגלית'.
תורת החסידות
כמחבר וממוצע בין שני חלקי התורה הללו, קיימת 'תורת החסידות' – שהחלה עם הנהגתו של רבי ישראל ה'בעל שם טוב' בעולם, וקיבלה נופך מיוחד עם הנהגתו של רבי שניאור זלמן מליאדי מייסד חסידות חב"ד.
'תורת החסידות' מדברת אמנם במושגים מ'תורת הסוד' אבל היא מסבירה אותם בצורה כזו שגם שכלו של אדם רגיל יוכל להבינם, ויתרה מזו – היא מדריכה את האדם כיצד להוריד את הרעיונות הנשגבים אותם הכיר בלימודו בעולם הרוח והסוד – לעולם המעשה.
חשיבות לימודה
לימוד התורה הוא אחת המצוות החשובות יותר מכל, והיא 'שקולה' כנגד כולן, כלומר: אם נשים על כף המאזניים את לימוד התורה מצד אחד ואת כל יתר 612 המצוות בצד השני, כפות המאזניים תהיינה שקולות.
מדוע היא חשובה כל כך?
יודעים מה לעשות
ראשית כל, משום שהיא למעשה 'המדריך היהודי השלם', היא זו שמדריכה כל יהודי כיצד לקיים את מצוות התורה ואת תקנות החכמים לאורך הדורות. לא ניתן לקיים מצווה או מנהג מסוים ללא שלומדים קודם כיצד לבצעה (ראיתם רופא שמבצע ניתוח לפני שהוא יודע בכלל מה זה?).
חיבור 'מושלם' עם אלוקים
שנית, באמצעות לימוד התורה אנו פשוט 'מתחברים' עם בורא העולם בקשר חזק בהרבה מאשר מצוות אחרות:
ניקח לדוגמה את מצוות תפילין: יש את היד שלנו, יש את התפילין, ואנו מחברים' ביניהם: מניחים את התפילין על היד. ברור ששני הדברים לא נהפכו ל'מקשה אחת', אלא הם שני דברים נפרדים שכרגע יש ביניהם מגע.
מה קורה בלימוד תורה? כשאנחנו מתעמקים בלימוד, השכל שלנו – שהוא חלק בלתי נפרד מהנפש – 'תופס' את הקטע הנלמד ומרוכז אך ורק בו. יותר מזה: כשהשכל שלנו מרוכז בלימוד, נכון לומר שגם הטקסט 'תופס' לנו את השכל, שהרי אם מישהו ישאל אותנו שאלה שלא קשורה ללימוד, נצטרך 'לנתק' את השכל מהקטע הנלמד כדי שנוכל 'לפַנות מקום' ולהתרכז בשאלה שנשאלנו.
התורה היא למעשה חכמתו של אלוקים בכבודו ובעצמו. הוא 'נמצא' בתוך הטקסט, וכשאנו לומדים את תורתו – השכל שלנו 'תופס' את אלוקים בעצמו, ואלוקים – שנמצא בתוך הטקסט – 'תופס' את שכלנו. אותו תא במוחנו אפוף על ידי אלוקים, ואופף אותו גם יחד, כך, שבשעת לימוד תורה אנו מצויים במצב נעלה וקדוש עד מאוד – אנחנו בחיבור מושלם עם בורא העולם!
"כִּי הֵם חַיֵּינוּ"
על חשיבות לימוד התורה נאמרו בספרות התורנית אמרות רבות מספור.
אחת הבולטות שביניהן היא זו אותה אנו אומרים בתפילת ערבית: "כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ". התורה היא לא עוד 'לימוד אקסטרני' אותו לומדים בין לבין, או ברגעי הפנאי, אלא היא תמצית החיים שלנו.
פעם אחת גזרה מלכות יוון על עם ישראל שלא יעסקו בתורה. רבי עקיבא וחבריו החכמים לא נשמעו לגזרה והמשיכו ללמוד תורה. אדם בשם פפוס בן יהודה, שפגש את רבי עקיבא, שאל אותו: מדוע אתה עובר על מצוות המלך ומסכן את חייך?
השיב לו רבי עקיבא במשל:
"הלך לו השועל על שפת הנהר, כשלפתע ראה דגים המתרוצצים כה וכה. "מדוע אתם רצים?" שאל אותם השועל, והם השיבו כי הם חוששים מן הדייגים המנסים ללכוד אותם ברשת.
> "יש לי עצה בשבילכם" אמר השועל הערמומי. "בואו ועלו אל היבשה, ואני אמצא לכם מקום מחבוא טוב במערות ובנקיקי סלעים".
"עליך אומרים שאתה הפיקח שבחיות?" התפלאו הדגים. "אתה הרי הטיפש שבהם! אנו יכולים לחיות רק במים, ואתה מייעץ לנו לעלות ליבשה? אם אנו חוששים לחיינו בתוך המים, על אחת כמה וכמה שנחשוש מחוצה להם".
"אנו היהודים דומים לדגים" סיים רבי עקיבא את דבריו. "אתה מייעץ לי להפסיק ללמוד תורה אותה כדי לשמור על החיים? הרי התורה היא חיינו, בלעדיה חיינו אינם חיים!"
להתחבר לשרשרת הדורות
סיפור הישרדותו של העם היהודי, הוא סיפור הישרדות מפעים. עם קטן שהוגלה מארצו והתפזר ברחבי תבל, כל אומות העולם רחשו לו שנאה לאורך הדורות, התנכלו לו, פרעו בו וניסו להשמידו, ולמרות זאת התעקש ושמר על ייחודו ועל צביונו כנגד כל הסיכויים. למרבה הפלא, חרף הצרות והתלאות הרבות שעבר, העם היהודי הוא העם היחיד שנותר קיים לאורך השנים כולן, בעודו מביט מהצד בתקומתן ובהתמוטטותן של מעצמות אדירות בזו אחר זו.
אחד מסודות קסמו של העם היהודי, קשור לסיפור הולדתו. העם היהודי איננו עם ככל העמים משום בחינה. הוא נוצר במתן תורה, והתורה היא ליבו ומרכז הווייתו.
לימוד התורה הוא למעשה נקודת החיבור לשרשרת הדורות של האומה היהודית. האב מלמד את בנו תורה ומעביר לו את התורה כפי שהוא קיבל אותה מאבותיו. הרב מלמד את תלמידיו תורה ומעביר להם את התורה, כפי שהוא קיבל אותה מרבותיו. כך, מדור לדור נמשכת שרשרת הדורות המופלאה הזו ומועברת לדורות הבאים. גם בתקופות הקשות והאיומות ביותר של רדיפות ופרעות כנגד היהודים, לא פסק לימוד התורה לעולם.
העברת המסורת מאב לבנו ומרב לתלמידו, על ידי לימוד תורה, היא זו שמבטיחה את המשכיותו של העם היהודי. כל ילד יהודי, מיד כאשר החל לקרוא ועוד בטרם הכיר את העולם שמסביבו, כבר מתחיל ללמוד מקרא, ולאחר מכן משנה ותלמוד וכו'. כך נכנס הילד למעגל החיים היהודי, כשהוא מתחנך לאורה של התורה ומוכן למסור את נפשו למענה. כשהוא יתבגר, יכניס אף הוא את ילדיו שלו למעגל החיים היהודי, וכך יעשו גם ילדיו.
כשיהודי לומד תורה הוא מתחבר אפוא לשרשרת הדורות המופלאה והקדושה של העם היהודי, שתחילתה במעמד האלוקי הנשגב בהר סיני.
כללי לימוד התורה
מי צריך ללמוד ומתי?
מצוות לימוד התורה היא על כל יהודי, בכל גיל ובכל רמה שכלית. היא מצווה על כל אחד בין עשיר הטרוד בעסקיו ובין עני הטרוד במחייתו, בין בריא ובין חולה.
מבחינה עקרונית, יהודי מחויב ללמוד תורה כל היום וכל הלילה – "והגית בו יומם ולילה" (כמובן שלא צריך לצום בשביל זה או לישון שעה אחת בלבד בלילה. כוונת הפסוק היא שכל זמן שאדם יכול ללמוד – עליו ללמוד).
לכן, אדם שאינו טרוד בפרנסת בני ביתו (חי מכספי הפנסיה, קיבל ירושה או אפילו אם זכה בהגרלת הלוטו וכדומה) מחויב ללמוד בכל רגע פנוי.
אך רוב האנשים, שעסוקים וטרודים בחיי היומיום ובפרנסת בני ביתם, צריכים לפחות לקבוע זמן לימוד אחד בבוקר וזמן לימוד אחד בערב, ובלשון ההלכה: "לִקְבֹּעַ עִתִּים לַתּוֹרָה".
- גם בעת הנסיעות ניתן ללמוד תורה. אפשר להאזין להרצאות תורניות או לתוכניות רדיו המשדרות שיעורי תורה, וכמו כן ניתן לשנן בעל-פה קטעים מן התפילה, מן התהילים, משניות, תניא וכדומה. במצב זה, לא רק שאנחנו מקיימים מצווה, אלא גם המקום בו אנו לומדים 'מזדכך' ונהיה קדוש יותר.
מה לומדים?
כיון שהתורה רחבה ויש בה נושאים רבים שחשוב שנדע אותם, עלינו לחלק את זמן הלימוד שלנו, כך שבכל פעם נלמד קצת מנושא אחר. במקרים שזמננו קצר, העדיפות היא ללמוד מספרי ההלכה – כך נדע מה עלינו לעשות כיהודים בחיי היומיום שלנו.
נשים ובנות
אם בימים עברו לא היה מקובל, כמעט, שנשים תלמדנה תורה, אלא רק את ההלכות שהן צריכות לדעת כדי לקיים את המִצווֹת עליהן הן מצוּוֹת, הרי שבימינו המצב שונה. גם נשים שייכות ללימוד התורה ואף צריכות ללמוד, אלא שהחיוב עליהן אינו כמו החיוב על הגברים ("וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה") אלא שונה.
אודות חיוב לימוד התורה לנשים, ראי בהרחבה בהאשה היהודיה.
ילְדִָים
לא רק את עצמו צריך האדם ללמד, אלא גם את בניו. התורה מצווה על האדם ללמד את בנו מהרגע שבו הוא מתחיל לדבר.
מגיל זה עליו להתחיל ללמדו תורה באופן הדרגתי בהתאם לרמתו השכלית של הילד והתפתחותו. תחילה עליו ללמדו את הפסוק "תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב", ואת הפסוק "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד", ולאט לאט להוסיף וללמדו עוד ועוד.
יתרה מזו, אפילו קודם לגיל הקטן הזה, עוד מרגע הלידה (ואפילו בתקופת ההריון) כדאי מאוד שהילד (העובר) ישמע דברי תורה למרות שאינו מבין מילה. יש למילות התורה כוח ועוצמה גדולים המשפיעים עליו השפעה רוחנית – גם אם היא לא ניכרת.
אופן הלימוד
חכמינו זכרונם לברכה קבעו כמה כללים והלכות בלימוד התורה. ניתן לחלקם לשני סוגים: אלו הנובעים מקדושתה של התורה, ואלו המהווים כעין עצות ללמידה איכותית יותר ולזכירת החומר הנלמד – פרטים שגם שייכים לעצם קיום המצווה.
להלן כמה מהלכות לימוד התורה:
קדושת התורה
- לפני לימוד התורה יש לברך את "בִּרְכוֹת הַתּוֹרָה" (ברכה זו אנו מברכים בדרך כלל בתחילת היום, כחלק מ"בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר", ראו לעיל בעמוד 30).
- לימוד התורה צריך להיות מתוך כבוד גדול ואף במעט תחושה של פחד ויראה מאלוקים ה'נמצא' בתורתו. בד בבד, לימוד התורה צריך גם להיות מתוך הנאה ושמחה גדולה של מצווה ושל חיבור עם אלוקים.
- עדיף ללמוד תורה ב'בית המדרש' – מקום שנועד ללימוד תורה, או לכל הפחות ב'בית הכנסת' (שנועד לתפילה), אך כמובן שניתן ללמוד גם בבית ובכל מקום אחר.
- אין ללמוד תורה (להתפלל ולומר ברכות) במקומות מלוכלכים או שיש בהם ריח רע. לימוד כזה מהווה בזיון לדברי התורה.
- כשלומדים תורה חייבים להבין את מה שלומדים, אחרת זה לא נקרא לימוד. רק כשלומדים בתורה שבכתב (התנ"ך), וכן כשקוראים בספרי תורת הסוד )ספר הזוהר וספר התניא, לדוגמא( גם הקריאה כשלעצמה, ללא הבנה, נחשבת כמצוות לימוד תורה.
טיפים לזכירת הלימוד
לפעמים אנו לומדים משהו, אך לאחר זמן-מה זה פשוט 'בורח מהראש'. המסורת היהודית מחזיקה בכמה 'סודות מקצועיים' שיעזרו לנו לזכור היטב את מה שלמדנו:
- יש ללמוד בקול רם.
- יש לשנן את החומר הנלמד ולחזור עליו.
- אין להשאיר ספר פתוח ללא שימוש. יוצאים לרגע לשיחת טלפון? יש לסגור את הספר עד שנחזור.
- לימוד ב'חברותא' (-עם אדם נוסף) בצורה של דיונים משותפים ו'סיעור מוחות', מהווה דרך נוספת לזיכרון ודרך נפלאה ללימוד לעומק הנושא ולהבנתו באופן יסודי.
