מבוא
זֶבֶד הבת הוא טקס יהודי הנהוג בעדות שונות, בו נערכת סעודת הודיה על הולדת בת במשפחה. לעיתים נערך הטקס סמוך לזמן הלידה, ואז גם מוכרז בו שמה הפרטי של הבת החדשה, בדומה לטקס ברית מילה.
שם הטקס
המילה "זֶבֶד״ שפירושה מתנה, היא מילה במקרא, המופיעה בספר בראשית: "וַתֹּאמֶר לֵאָה: זְבָדַנִי אֱלֹ־הִים אֹתִי זֶבֶד טוֹב״. משפט זה נאמר על ידי לאה לאחר שילדה את זבולון, בנה השישי. לפי פירושים שונים יחד עם זבולון נולדה תאומתו דינה, ככתוב בהמשך: "וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה״. לפיכך ניתן למצוא רמז במילה זבד לשני הילדים שנולדו: זבולון ודינה.
השם "זבד הבת״ לא התקבל בכל הקהילות, ויש המעדיפים לקרוא לאירוע "שמחת הבת״, "מסיבת הבת״ או בשיבוש סלנגי: "בריתה״, כדי להדגיש את ההקבלה לטקס ברית המילה של הבן.
הטקס
לאורך ההיסטוריה היהודית לא היו מקיימים טקס מיוחד עם לידת בת, מעבר לסעודה קטנה (׳קידושא רבא׳) בבית הכנסת לאחר תפילת השבת, כהודאה לאלוקים על הבת ועל הליך ההריון והלידה שעבר בשלום.
בתקופה האחרונה החלו לנהוג בטקס זה שהולך ותופח לטקס של ממש. מבחינת המסורת היהודית אין בכך כל חובה, מעבר למה שהיה נהוג בימים עברו.
עם השנים, נוצרו להם נוסחאות לאמירה בעת הטקס, המורכבים מפרקי תהילים ותפילות שנות. ברבים מסידורי התפילה, ניתן למצוא נוסח קטן אותו אומרים בעת עריכת הטקס.
