ברכת שֶׁהֶחֱיָנוּ
ברכת "שֶׁהֶחֱיָנוּ" היא ברכה חגיגית אותה מברכים על דבר, אירוע או זמן מיוחד, בה אנו מודים לאלוקים על כך שהֶחֱיָה אותנו, וזיכה אותנו להגיע לזמן מיוחד זה. כמו כן, מברכים "שֶׁהֶחֱיָנוּ" כשקורה לנו דבר טוב, ואנו רוצים להביע את תודתנו לבורא העולם על כך. נוסח הברכה: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲ־דֹנָי, אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לִזְמַן הַזֶּה".
הנה כמה מהזמנים בהם מברכים את ברכת "שֶׁהֶחֱיָנוּ":
-
- בתחילת כל חג ומועד (פסח, שבועות, ראש השנה וכדומה). הנשים מברכות בשעת הדלקת הנרות והגברים מברכים לאחר הקידוש.
- בפעם הראשונה בכל שנה שבה מקיימים מצווה 'לא שגרתית' (אכילת מצה בפסח, הדלקת נר חנוכה וכדומה).
- לפני שאוכלים 'פרי חדש' שהגיע זה עתה לעונתו.
- כשקונים בגד חשוב חדש (חליפה חדשה, מעיל משובח וכדומה). אם לא ברך בשעת הקנייה, יברך בזמן הלבישה.
- כשעוברים לדירה חדשה.
- לאחר לידת בת כשרואה אותה.
הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב
כשיש שמחה משותפת לכמה אנשים (לדוגמה: לאחר לידת בן – אז שני ההורים שמחים, או כשיושבים בסעודה חגיגית ושותים יין, ומביאים לפניהם סוג אחר של יין כדי להוסיף בשתייה), מברכים "בָּרוּךְ אַתָּה אֲ־דֹנָי, אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב".
"דַּיַּן הָאֱמֶת"
ברכה זו נאמרת לאחר שמיעת בשורה לא טובה, וכיום מברכים אותה בעיקר על שמיעת מותו של מַכָּר. נוסח הברכה: "בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת".
הַגּוֹמֵל
ברכת "הַגּוֹמֵל" היא ברכה אותה אנו מברכים כאות להבעת התודה הגדולה שלנו לאלוקים על ששמר עלינו והציל אותנו מסכנת חיים.
במקור, ברכה זו נתקנה לארבעה מצבים: אדם שיצא מבית האסורים, אדם שהיה חולה ונרפא, אדם שהפליג בספינה בים, ואדם שחצה את המדבר (בזמנו, היו כל המצבים הללו בגדר סכנת חיים ממשית).
"וְכָל הַחַיּיִם יוֹדוּךָ סֶלָה": במילה "חיים" רמוזים ארבעת המצבים הללו בראשי תיבות: חולה, ים, יסורים (=בית האסורים), מדבר.
כיום, מעבר לארבעה מקרים אלו, כל מי שהיה במצב של סכנת חיים וניצול ממנה, צריך לברך ברכה זו. לדוגמה: מי שטס במטוס, אישה לאחר לידה, וכדומה.
- יש לברך ברכה זו אך ורק בנוכחות עשרה גברים מעל גיל בר מצווה.
באם הדבר אפשרי, רצוי ביותר לברך "הַגּוֹמֵל" ליד ספר התורה (כשהוציאו אותו לקריאה בבית הכנסת באחד הימים בהם קוראים בתורה. עדיף לברך כל עוד הספר תורה לא חזר לארון הקודש).
נוסח הברכה: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲ־דֹנָי, אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת שֶׁגְּמָלַנִי טוֹב".
- הנוכחים עונים: "אָמֵן. מִי שֶׁגְּמָלְךָ טוֹב הוּא יִגְמָלְךָ כָּל טוֹב סֶלָה".
ברכת "הַגּוֹמֵל" היא ברכה אותה אנו מברכים כאות להבעת התודה הגדולה שלנו לאלוקים על ששמר עלינו והציל אותנו מסכנת חיים.
במקור, ברכה זו נתקנה לארבעה מצבים: אדם שיצא מבית האסורים, אדם שהיה חולה ונרפא, אדם שהפליג בספינה בים, ואדם שחצה את המדבר (בזמנו, היו כל המצבים הללו בגדר סכנת חיים ממשית).
"וְכָל הַחַיּיִם יוֹדוּךָ סֶלָה": במילה "חיים" רמוזים ארבעת המצבים הללו בראשי תיבות: חולה, ים, יסורים (=בית האסורים), מדבר.
כיום, מעבר לארבעה מקרים אלו, כל מי שהיה במצב של סכנת חיים וניצול ממנה, צריך לברך ברכה זו. לדוגמה: מי שטס במטוס, אישה לאחר לידה, וכדומה.
- יש לברך ברכה זו אך ורק בנוכחות עשרה גברים מעל גיל בר מצווה.
באם הדבר אפשרי, רצוי ביותר לברך "הַגּוֹמֵל" ליד ספר התורה (כשהוציאו אותו לקריאה בבית הכנסת באחד הימים בהם קוראים בתורה. עדיף לברך כל עוד הספר תורה לא חזר לארון הקודש).
נוסח הברכה: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲ־דֹנָי, אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַגּוֹמֵל לְחַיָּבִים טוֹבוֹת שֶׁגְּמָלַנִי טוֹב".
- הנוכחים עונים: "אָמֵן. מִי שֶׁגְּמָלְךָ טוֹב הוּא יִגְמָלְךָ כָּל טוֹב סֶלָה".
