אִסְרוּ חַג
בחוץ לארץ חוגגים את חג השבועות יומיים – גם בז' בסיון, הנקרא "יוֹם טוֹב שֵׁנִי שֶׁל גָּלֻיּוֹת", וחלים בו כל דיני החג.
בארץ ישראל, יום ז' בסיון קרוי: "אִסְרוּ חַג" – וכך הוא גם שמו של היום המגיע לאחר כל אחד מ"שְׁלוֹשֶׁת הָרְגָלִים": פסח שבועות וסוכות.
חכמינו עודדו להמשיך את שמחת החג גם לאחר סיומו הפורמלי, ואמרו: "כל העושה איסור (=קושר ומחבר יום נוסף) לחג במאכל ומשתה – כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן".
כשבית המקדש היה קיים, היה חיוב על כל יהודי לקיים את מצוות "עֲלִיָּה לָרֶגֶל": לעלות לירושלים בפסח שבועות וסוכות, המכונים "שְׁלוֹשֶׁת הָרְגָלִים". חלק מה"עוֹלִים לָרֶגֶל" היו נשארים בירושלים גם ביום שלמחרת החג, ומשם הגיע המנהג לחגוג גם את היום העוקב.
כיום, אנו נוהגים לכבד את יום "אִסְרוּ חַג" במנהגים הבאים:
- לא צמים בו.
- משתדלים לעשות בו ארוחות חגיגיות.
