זמנה והכנות לתפילה
תפילת ערבית, הנקראת גם "מַעֲרִיב", מלשון עֶרֶב, היא התפילה השלישית והאחרונה במשך היום, אותה קבע יעקב אבינו, לפי המסורת היהודית, ועיקרה הוא פרשיות "קְרִיאַת שְׁמַע" ותפילת 'עֲמִידָה'.
זמנה
זמן התפילה הוא בלילה, מ"צֵאת הַכּוֹכָבִים" עד "עֲלוֹת הַשַּׁחַר". היות והשעות המדויקות משתנות כמעט מידי יום, יש לעקוב אחר הזמנים כפי שהם מופיעים בלוחות השנה או באינטרנט.
הכנות לתפילה
אין להתחיל שום דבר שיכול לקחת הרבה זמן – כמו להתחיל סעודה או ללכת לישון – בחצי השעה שלפני צאת הכוכבים. יש להמתין מעט, להתפלל ערבית ולקרוא "קְרִיאַת שְׁמַע" בזמנה, ורק אז ניתן להתפנות לעיסוקים השונים. אנו חוששים שמא תימשך הסעודה זמן רב, או שמא ישקע האדם בשינה עמוקה ו'יפספס' את זמן קריאת שמע.
כמו כל תפילה, יש להתכונן אליה כראוי: לוודא שהגוף והבגדים נקיים, להיות לבושים בצורה מכובדת וליטול ידיים.
- בשונה משחרית ומנחה, אין נותנים צדקה לפני תפילת ערבית.
סדר התפילה
"וְהוּא רַחוּם" וקטעי פתיחה
מתחילים את התפילה עם הקטע "וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן", כדי לבקש רחמים מהבורא שיסלח ו'יכפר' לנו על כל הדברים הלא- רצויים שנעשו במהלך היום החולף.
אנו משתמשים בביטוי "רַחוּם", היות וגם כאשר אנו נענשים על חטאינו, נובע הדבר מרחמיו המרובים של הבורא, שרוצה רק לנקות את החֵַטְא, לא את החוטא, כמו אבא שמשפשף את ילדו הקטן כדי לנקות אותו.
ממשיכים באמירת רצף של פסוקים מספר התהילים, ופותחים במזמור קל"ד: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת".
מסיימים עם שלושה פסוקים, שכל אחד מהם נאמר שלוש פעמים: "ה' צְבָאוֹת עִמָּנוּ, מִשְׂגָּב לָנוּ .. "ה' צְבָאוֹת, אַשְׁרֵי אָדָם בּוֹטֵחַ בָּךְ .. ה' הוֹשִׁיעָה, הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ".
"בָּרְכוּ"
קטע זה אומרים רק כשמתפללים בציבור.
החזן אומר "חֲצִי קַדִּישׁ" ו"בָּרְכוּ".
החזן אומר: "בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְבֹרָךְ" והציבור עונה: "בָּרוּךְ ה' הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד".
- יש לעמוד בשעת אמירת "בָּרְכוּ".
- כשהחזן אומר "בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְבֹרָךְ", יש להתכופף מעט.
- כשעונים "בָּרוּךְ ה' הַמְבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד", יש להתכופף ('להשתחוות') קדימה בשעת אמירת המילה "בָּרוּךְ".
ברכות "קְרִיאַת שְׁמַע"
לפני "קְרִיאַת שְׁמַע", אנו אומרים שתי ברכות: "הַמַּעֲרִיב עֲרָבִים" ו"אַהֲבַת עוֹלָם".
על הצורך בברכות מיוחדות לפני ואחרי קריאת שמע כבר הרחבנו בחוברת זו (ראה אודות ברכות קריאת שמע בעמוד 66 ), וכמו בשחרית, גם כאן מטרת ברכות אלו הוא לעורר את הלב שיחוש אהבה לבורא העולם.
"הַמַּעֲרִיב עֲרָבִים"
בבוקר אמרנו את ברכת "יוֹצֵר אוֹר", ואילו כעת הברכה הראשונה מוקדשת לערב – "הַמַּעֲרִיב עֲרָבִים". אנו משבחים את הבורא על הסדר הנפלא בו הוא מנהל את צבא השמים האדיר, ומודים לו על כך שהיום והלילה מתחלפים לאיטם ולא בבת אחת, כדי שנוכל להתרגל לחושך או לאור.
הברכה מסתיימת ב"בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמַּעֲרִיב עֲרָבִים".
"אַהֲבַת עוֹלָם"
תוכן ברכה זו זהה לברכת "אַהֲבַת עוֹלָם" שאמרנו בשחרית, והוא מדבר על האהבה הגדולה של הבורא כלפי עמו – עם ישראל. אנו אסירי תודה על אהבתו, ומצהירים שנמשיך ללמוד תורה ולקיים מצוות, בערב ובבוקר, מתוך הכרה בכך שהתורה היא חיינו.
הברכה מסתיימת ב"בָּרוּךְ אַתָּה ה' אוֹהֵב עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל".
"קְרִיאַת שְׁמַע"
מצווה מן התורה לקרוא "קְרִיאַת שְׁמַע" הן בבוקר והן בערב, ולכן אנו עושים זאת גם בתפילת ערבית.
יש לומר את כל שלושת הפרשיות של "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל": "וְאָהַבְתָּ", "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ", ו"וַיֹּאמֶר" – פרשת ציצית.
- בשעת אמירת הפסוק "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" יש לכסות עם יד ימין את העיניים, כדי שנוכל להיות מרוכזים ללא שום הפרעות.
- פסוק זה יש לומר בכוונה גדולה ומתוך מחשבה על כל מילה. הכוונה היא 'קריטית' לפסוק זה, ואם אדם לא 'כיוון' בו, עליו לומר שוב "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל".
- את הפסוק "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ" יש לומר בלחש.
- כמו בשחרית, יש לקרוא את קריאת שמע במתינות ומתוך מחשבה על כל מילה. כמו כן, יש להקפיד שלא 'לחבר' מילים ובטח שלא להבליע אותן.
- בשונה משחרית, אין מחזיקים בציציות בשעת קריאת שמע ואין מנשקים אותן בשעת אמירת "צִיצִית".
לאחר קריאת שמע מברכים שתי ברכות: "אֱמֶת וֶאֱמוּנָה" – המכונה גם "בִּרְכַּת גְּאֻלָּה", ו"הַשְׁכִּיבֵנוּ".
"בִּרְכַּת גְּאֻלָּה"
ברכה העוסקת בנפלאות הבורא בזמן יציאת מצרים וקריעת ים סוף, ובה אנו משבחים אותו על הניסים שעשה לאבותינו, ומקבלים על עצמנו עול מלכות שמים.
הברכה מסתיימת ב"בָּרוּךְ אַתָּה ה', גָּאַל יִשְׂרָאֵל".
"הַשְׁכִּיבֵנוּ"
ברכה זו פותחת במילים "הַשְׁכִּיבֵנוּ אָבִינוּ לְשָׁלוֹם וְהַעֲמִידֵנוּ מַלכְּנֵוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם". מעניין לציין שההתייחסות לבורא בזמן הלילה ("הַשְׁכִּיבֵנוּ"), היא כאבא ("אָבִינוּ"), ואילו בבוקר ("וְהַעֲמִידֵנוּ") היחס אליו הוא כמלך ("מַלְכֵּנוּ").
השוני הוא ברור. בבוקר, מיד כשאנו קמים, אנו אומרים "מוֹדֶה אֲנִי", והמחשבה הראשונה היא שמלך מלכי המלכים עומד לידינו ורואה את מעשינו. עדיין לא 'התעמקנו' בקשר שלנו איתו, ואנו מצייתים ב'קבלת עול', כמו עבד הממלא את פקודות המלך.
בלילה, לאחר שלוש תפילות מלאות רגש ומחשבה, לאחר יום שלם המלא ב'ניסים סמויים', היחס לבורא העולם הוא כאבא. אבא טוב ורחום שאוהב את בניו, ומרעיף עליהם חום וביטחון.
בברכה זו אנו מבקשים שמירה מיוחדת עבור שעות הלילה, ומתפללים שלא יארע לנו שום רע.
הברכה מסתיימת ב"בָּרוּךְ אַתָּה ה', שׁוֹמֵר אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל לָעַד".
בתפילה בציבור, אומר החזן כעת "חֲצִי קַדִּישׁ".
'עֲמִידָה'
מתפללים את תפילת ה'עֲמִידָה' כמו בשחרית ובמנחה.
- היות ותפילת ערבית היא לא זמן של "תַּחֲנוּן" – אין מכים באגרוף על הלב במילים "חָטָאנוּ" ו"פָשָׁעְנוּ" בברכת ה"סְלִיחָה".
- בתפילת ערבית של ערב ראש חודש וחול המועד יש לזכור לומר "יַעֲלֶה וְיָבוֹא" לפני אמירת "מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ", ובחנוכה ופורים מוסיפים את "ועל הניסים".
סיום התפילה
בערבית אין חֲזָרַת הַשַּ"ׁץ על תפילת ה'עֲמִידָה', ולכן כשמתפללים בציבור, אומר כאן החזן "קַדִּישׁ שָׁלֵם", ולאחר מכן מסיימים את התפילה עם "עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ" ו"אַל תִּירָא".
"סְפִירַת הָעֹמֶר"
החל ממוצאי החג הראשון של פסח בארץ ישראל (ליל ט"ז בניסן) ועד חג השבועות (מוצאי ה' בסיון, ליל ערב חג השבועות), סופרים את "סְפִירַת הָעֹמֶר" לאחר תפילת ה'עֲמִידָה' של ערבית.
אודות מצוות "סְפִירַת הָעֹמֶר" הרחבנו כבר בחוברת 'יַהֲדוּתוֹן – פסח, שבועות וחודשי הקיץ, ראה שם בעמוד 80
לפני הספירה יש לברך: "בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵנוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו, וְצִוָּנוּ עַל סְפִירַת הָעֹמֶר". לאחר מכן, אומרים את מספר הימים שחלפו מאז תחילת הספירה. לדוגמה, בליל היום הרביעי אנו סופרים: "הַיּוֹם אַרְבָּעָה יָמִים לָעֹמֶר". ראשית, החזן מברך וסופר, ולאחר מכן הציבור.
בהמשך, אנו גם 'מסכמים' את השבועות שעברו בתוך הספירה: לדוגמה, בליל היום השביעי אנו סופרים כך: "הַיּוֹם שִׁבְעָה יָמִים, שֶׁהֵם שָׁבוּעַ אֶחָד לָעֹמֶר", ולמחרתו: "הַיּוֹם שְׁמוֹנָה יָמִים, שֶׁהֵם שָׁבוּעַ אֶחָד וְיוֹם אֶחָד לָעֹמֶר", וכן הלאה.
נשים שאינן מתפללות ערבית, סופרות לאחר "צֵאת הַכּוֹכָבִים".
- גם את הברכה וגם את הספירה, אומרים בעמידה.
- בשעת הספירה יש להעביר במחשבה את הפסוקים והאותיות המופיעים בסידור לפי כל יום ויום. לדוגמה: בליל היום השני, כשסופרים "שְׁנֵי יָמִים לָעֹמֶר" אנו מעבירים במחשבתנו את המילה "בְּכֹחַ" מתוך הקטע "אָנָּא בּכְחַֹ", את המילה "יְחָנֵּנוּ" מתוך פרק ס"ז בתהלים – "אֱלֹקִים יחְָנּנֵוּ", ואת האות ש' מתוך הקטע "יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים", וכן הלאה. כל זה מופיע בסידור, ב"סֵדֶר סְפִירַת הָעֹמֶר", על יד הספירה היומית.
- לאחר הספירה אומרים: "הָרַחֲמָן הוּא יַחֲזִיר לָנוּ עֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לִמְקוֹמָהּ, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן סֶלָה".
קטעים נוספים שנוהגים לומר לאחר הספירה:
פרק ס"ז בתהילים שמתחיל במילים "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר שִׁיר, אֱלֹקִים יְחָנֵּנוּ".
תפילתו של רבי נחוניא: "אָנָּא בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינְךָ".
תפילה נוספת, מיוחדת, הלקוחה מעולם ה"קַבָּלָה", המתחילה במילים "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם".
לאחר "סְפִירַת הָעֹמֶר" אומרים "עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ" ו"אַל תִּירָא", ומסיימים את התפילה.
מי ששכח לספור
מי ששכח לספור "סְפִירַת הָעֹמֶר" בלילה, צריך לספור בשעות היום שלמחרת – עד השקיעה – בלי ברכה, וממשיך לספור עם ברכה בשאר הלילות הבאים.
מי ששכח לספור גם בלילה וגם ביום שלמחרת, ממשיך לספור "סְפִירַת הָעֹמֶר" בכל הלילות הבאים ללא ברכה. אבל אם אינו בטוח בכך ששכח, ימשיך לספור כרגיל.
תפילת "תַּעֲנִית צִבּוּר"
בשעת "תַּעֲנִית צִבּוּר" (צום), משתנה קצת נוסח וסדר תפילות שחרית ומנחה, ועל כך הרחבנו בחוברות ה"יַהֲדוּתוֹן" לעונות השנה.
