מבוא
רֹאשׁ חֹדֶשׁ הוּא היום המציין את תחילת החודש העברי. ראש חודש יכול לחול ביום אחד, אך לעתים קרובות הוא נפרס על שני ימים.
ראש חודש חל ביום הראשון של כל חודש (לדוגמה: א' בחשון(, ולפעמים – כשיש שלושים יום בחודש – גם היום האחרון של החודש נחשב לראש חודש של החודש הבא )לדוגמה: ל' בתשרי יהיה למעשה היום הראשון של ראש חודש חשון).
בעבר, קביעת ראש החודש נעשתה על ידי הסנהדרין שבירושלים (בית הדין 'העליון', בו ישבו קבוצה של שבעים ואחד דיינים), שהיו חוקרים עדים שהעידו כי ראו את 'מולד הירח', ולאחר שהתברר כי אמת בפיהם, היו מעבירים את הידיעה לשאר הקהילות הפזורות בארץ ובעולם.
כיום, לוח השנה שלנו מבוסס על הלוח של הִלֵּל, נשיא הסנהדרין, שהנהיג סדר וחשבון קבוע מראש לקביעת ימי ראש החודש למשך כל השנים הבאות, עד ימינו וגם לאחר מכן.
בראש חודש ישנם כמה שינויים בתפילות, כפי שנסביר להלן.
שחרית בראש חודש
את תפילת שחרית מתפללים כרגיל, כמו בכל יום, אך ללא אמירת קטעי ה'תַּחֲנוּן'.
בתפילת ה'עֲמִידָה' מוסיפים לפני "מוֹדִים" קטע מיוחד המתחיל במילים "יַעֲלֶה וְיָבוֹא", שתוכנו הוא בקשה מהשם שיזכור אותנו לטובה, יזכור את אבותינו, ואת הבטחתו לשלוח לנו את המשיח ולבנות את ירושלים עיר הקודש ובית המקדש.
הַלּל
לאחר תפילת ה'עֲמִידָה', אומרים את ה"הַלֵּל", גם מי שמתפלל ביחידות.
ה"הַלֵּל" היא תפילה מיוחדת שנאמרת עם ברכה, ומכילה פרקי תהילים (מזמורים קי"ג – קי"ח) שתוכנם הוא שבח והלל לבורא העולם.
לפני אמירת ה"הַלֵּל" יש לעמוד ולברך: "בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵנוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לִקְרוֹא אֶת הַהַלֵּל".
בראש חודש לא אומרים את כל קטעי ההלל, כיון שאמירת ההלל בראש חודש היא רק בגדר מנהג, ומדלגים על שני קטעים המתחילים בפסוק: "לֹא לָנוּ", ו"אָהַבְתִּי". הלל כזה נקרא "חֲציִ הלַּלֵ" לעומת "הַלֵּל שָׁלֵם" שאומרים בחגים.
-
- כמו בשאר התפילה, יש להמתין לאחר אמירת כל קטע, עד שהחזן מסיים אותו בקול רם, ואז ממשיכים לקטע הבא.
- את כל ה"הַלֵּל" יש לומר בעמידה, ומתוך מחשבה על כל מילה.
- נוהגים לומר את ה"הַלֵּל" מתוך שמחה ומתוך שירה.
ב"הַלֵּל" מופיעים שני קטעים שבהם חוזר הציבור בקול רם אחרי החזן, במהלך התפילה בציבור: "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב", ו"אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא".
להלן סדר אמירת "הוֹדוּ":
החזן אומר: הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ",
והציבור עונה: "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ", ומוסיפים בלחש: "יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ".
החזן ממשיך: "יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ",
והציבור עונה שוב: "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ", ומוסיפים בלחש את המשפט הבא: "יֹאמְרוּ נָא בֵּית אַהֲרֹן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ".
החזן: "יֹאמְרוּ נָא בֵּית אַהֲרֹן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ",
הציבור: "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ", ומוסיפים בלחש: "יֹאמְרוּ נָא יִרְאֵי ה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ".
החזן: "יֹאמְרוּ נָא יִרְאֵי ה' כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ",
הציבור עונה ומסיים: "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ".
סדר אמירת "אָנָּא ה'" הוא הרבה יותר פשוט:
החזן אומר "אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא", והציבור עונה: "אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא". בהמשך, אומר החזן שוב והציבור חוזר אחריו: "אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא", ולאחר מכן פעמיים "אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָא".
את ה"הַלֵּל" אנו מסיימים בברכה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה', מֶלֶךְ מְהֻלָּל בַּתִּשְׁבָּחוֹת".
לאחר אמירת ה"הַלֵּל", נוהגים לומר את הפסוק המופיע בסידור "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים" ו"זְבַדְיָה יִשְׁמְרֵנִי וִיחַיֵּנִי" – שלוש פעמים.
כשמתפללים בציבור, אומר החזן לאחר ה"הַלֵּל" "קַדִּישׁ שָׁלֵם".
לאחר ה"הַלֵּל" אנו ממשיכים בתפילה בסדר הבא:
-
- אומרים "שִׁיר שֶׁל יוֹם", ללא הקטעים של "בַּיִת יַעֲקֹב" שלפניו, ואת הפסוקים "הושיענו".
- אומרים פרק תהילים מיוחד (מזמור ק"ד) עבור ראש חודש, המתחיל במילים "בָּרְכִי נַפְשִׁי", המביע את התפעלותנו מנפלאות הבריאה והטבע, ומכך שהבורא דואג לכל יצור חי על פני האדמה. אכן, "כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ". פרק זה מופיע בסידור לאחר "שִׁיר שֶׁל יוֹם".
- כשמתפללים בציבור, אבֵל או יתום אומרים "קַדִּישׁ יָתוֹם", ולאחר מכן ניגשים לקריאת התורה.
קריאת התורה
אומרים "וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרוֹן", פותחים את ארון הקודש, מוציאים את ספר התורה ומעלים אותו אל בימת הקריאה.
את כל מנהגי קריאת התורה תמצא בקריאת התורה .
בראש חודש, עולים לתורה ארבעה אנשים (לא שלושה כמו בימי שני וחמישי) – "כֹּהֵן", "לֵוִי", ושני "יִשְׂרְאֵלִים". בקריאה זו קוראים קטע מתוך פרשת "פִּנְחָס" העוסק ב"קָרְבָּן הַתָּמִיד" ובקורבנות שהוקרבו בבית המקדש בכל שבת ובכל ראש חודש.
לאחר הקריאה, אומר הבעל קורא "חֲצִי קַדִּישׁ", מגביהים את ספר התורה, 'מלבישים' אותו, אומרים "אַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ" ו"וּבָא לְצִיּוֹן" ומחזירים אותו לארון הקודש תוך כדי אמירת "יְהַלְלוּ".
"אַשְׁרֵי", "וּבָא לְצִיּוֹן", תפילין דרבינו תם
לאחר קריאת התורה, ואמירת "אַשְׁרֵי" ו"וּבָא לְצִיּוֹן" מורידים את התפילין.
סדר הורדת ("חֲלִיצַת") התפילין, ראה בעמוד 113 .
מיד לאחר שהורדנו, קיפלנו וסידרנו את התפילין במקומן, יש המניחים כאן תפילין של רבינו תם ואומרים את פרשיות "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל", "קַדֶּשׁ", "וְהָיָה כִּי יְבִאֲךָ" וכן "שֵׁשׁ זְכִירוֹת". לאחר מכן, יש להוריד גם תפילין אלו, והנשואים נשארים בטלית בלבד לקראת תפילת מוסף.
תפילת "מוּסָף"
רקע
את תפילת מוסף אנו מתפללים בימים מיוחדים, בהם היו מקריבים בבית המקדש את "קָרְבָּן מוּסָף": בשבתות, בחגים, בראשי חודשים ובימי חול המועד. היות ו"קָרְבָּן הַתָּמִיד" היה מוקרב קבוע בכל יום, נקרא קורבן "מוּסָף" בשם זה, על שם שהוא 'נוסף' על הקורבן הקבוע.
גם זמן התפילה הוא כנגד הזמן שבו הקריבו את קורבן מוסף, ולכן גם לתפילת מוסף יש זמן קבוע, שהוא עד סוף 7 שעות (זמניות) מהזריחה.
נוסח התפילה
תחילת וסיום תפילת מוסף של ראש חודש, זהים בדיוק לתחילת וסיום תפילת שמונה עשרה: שלוש ברכות ראשונות ושלוש ברכות אחרונות.
במרכז, נמצאת הברכה העיקרית, הכוללת בתוכה התייחסות נרחבת ליום המיוחד שבו היא נאמרת, ובעניננו: ראש חודש. התפילה עוסקת בקרבנות שהוקרבו בראש חודש בבית המקדש.
בתפילה זו אנו מבקשים מהבורא שיחזיר לנו את עבודת הקורבנות, וכך נוכל לשוב ולעבדו כראוי ולהקריב לפניו גם את קורבנות ראש חודש.
סדר התפילה
החזן אומר "חֲצִי קַדִּישׁ", והקהל מתחיל להתפלל את תפילת מוסף של ראש חודש.
תפילת מוסף מופיעה בדרך כלל בסידורים לאחר ה"הַלֵּל", וניתן למצוא אותה באמצעות האינדקס שבתחילת הסידור.
מתחילים "בָּרוּךְ אַתָּה ה'", ואומרים את שלושת הברכות הראשונות – "אָבוֹת", "גְּבוּרוֹת", "קְדֻשּׁוֹת". לאחר מכן אומרים את הקטע העיקרי שמתחיל במילים "רָאשֵׁי חֳדָשִׁים לְעַמְּךָ נָתַתָּ", ומסיימים בברכה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְרָאשֵׁי חֳדָשִׁים".
ממשיכים בברכות הסיום – "עֲבוֹדָה", "הוֹדָאָה", "שָׁלוֹם" ומסיימים את התפילה עם "עוֹשֶׂה שָׁלוֹם".
כמו בתפילת שחרית, גם כאן חוזר החזן על התפילה (חֲזָרַת הַשַּ"ׁץ) ואומרים במהלכה את ה"קְדֻשָּהׁ". בשונה מתפילת שחרית, מתחילה ה"קְדֻשָּהׁ" במילים "כֶּתֶר יִתְּנוּ לְךָ" ולא "נַקְדִּישָׁךְ וְנַעֲרִיצָךְ".
בהמשך, עונים "אָמֵן" לאחר סיום הברכה על ידי החזן, ובברכת ה"הוֹדָאָה", אומרים "מוֹדִים דְּרַבָּנָן".
לאחר סיום חֲזָרַת הַשַּ"ׁץ, אומר החזן "קַדִּישׁ שָׁלֵם", ולאחר מכן ממשיכים את סיום התפילה כרגיל: "קַוֵּה", "אֵין כֵּאלֹקֵינוּ", "פִּטּוּם הַקְּטֹרֶת", "עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ", "אַל תִּירָא" ופרקי התהילים היומיים.
- כאן, לאחר התפילה, יש להוריד את הטלית, לקפל אותה ולהכניס אותה בחזרה לתוך הנרתיק. סדר הורדת הטלית, ראה בעמוד 116 .
מנחה וערבית
מנחה בראש חודש
את תפילת מנחה מתפללים כמו בכל יום, אך בתפילת העמידה יש לזכור להוסיף "יַעֲלֶה וְיָבוֹא" לפני אמירת "מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ". גם בחזרת הש"ץ, אומר החזן "יַעֲלֶה וְיָבוֹא".
בתפילה זו אין אומרים 'תַּחֲנוּן', ולאחר חזרת הש"ץ אומר החזן "קַדִּישׁ שָׁלֵם", אומרים "עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ" ומסיימים את התפילה.
ערבית בראש חודש
בתפילת ערבית של הלילה שלפני ראש חודש (המכונה "עֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ"), מתפללים את התפילה כמו בכל יום, אך יש להוסיף "יעֲַלהֶ וְיָבוֹא" לפני "מוֹדִים אֲנַחְנוּ לָךְ".
- כאשר חל ראש חודש בשני ימים, יש לומר גם בתפילת ערבית של הלילה השני "יַעֲלֶה וְיָבוֹא".
