רקע
שלושים יום עברו מאז היום המאושר בו חבקתם לראשונה את הבן הבכור שלכם. שלכם? לא ממש.
בכורו של אדם, ‘אומץ׳ על ידי אלוקים והוא נחשב שלו במידה מסויימת, אם אתם רוצים שהתינוק שילדתם יהיה שלכם, עליכם לפדותו מאלוקים, תנו לו סכום כסף בתמורה לבנכם, ואז יהיה שלכם.
פדיון הבן הוא טקס הנחגג עם בוא הבכור ליומו השלושים ואחד. הטקס נעשה על ידי תשלום לכהן של חמישה מטבעות כסף טהור הנקראים ‘סלעים׳.
למה?
בואו נחזור אלפי שנים אחורה. כדי להכריח את פרעה לשחרר את בני ישראל מארץ מצרים, היכה אלוקים את העם המצרי בעשר מכות, כשהעשירית הייתה ‘מכת בכורות׳. במכה זו הבדיל אלוקים בין בכורי המצרים לבכורי ישראל, ובעוד שאלו מתו בהמוניהם, בהם לא נפל אחד. בעצם פעולה זו ‘קידש׳ אלוקים את הבכורות והפכם להיות עבדיו הכהנים בבית המקדש.
לאחר חטא העגל המפורסם בו חטאו גם הבכורות, נטל אלוקים מהם את עבודת הכהונה, ונתנה לשבט לוי. אלא שהקדושה שבהם נשארה ולכן עלינו לפדותם.
הסבר נוסף מגיע מכך שלפי האמונה היהודית, הטבע כולו נברא על ידי אלוקים וממילא הכל שייך רק לו.
כאשר אדם רוצה להשתמש באחד מברואיו של אלוקים, עליו לומר לו ׳תודה׳ על שנתן לו את הדבר לשימושו. תודה זו מתבטאת בכך שכמעט מכל דבר אנו נוטלים את ההתחלה, את פרי הביכורים, ומעניקים אותו לאלוקים. כך גם בבניו של אדם. הראשון, הבכור, מוקדש לאלוקים, ו׳כדי להחזירו הביתה׳, יש לפדותו.
איך פודים?
כדי לפדותו עלינו ללכת אל ה׳כהן׳ – ה׳נציג׳ של אלוקים בעולם. כשאנו פודים את התינוק מאלוקים, אנו מבצעים את הטקס מול כהן – ולא משנה מי הוא. בטקס עצמו אנו מנהלים משא-ומתן עם הכהן המתעניין ברצינותנו לקבל את התינוק, כשהוא שואל את אבי הבן: "מה אתה רוצה יותר, את בנך בכורך או את הכסף שאתה צריך לתת לי תמורתו״? לאחר שאבי הבן עונה שהוא מעוניין בבנו (אלא אם כן רוצה אחרת…) נותן האב לכהן חמישה סלעים אז מקבלו מן הכהן, והופך להיות שלו.
‘סלע׳ הוא שם מטבע עתיק מכסף בו השתמשו גם בזמן נתינת התורה, לפיכך משתמשת התורה בשם מטבע זה. כיום, לצורך פדיון הבן, יש לבדוק את השווי הנוכחי של ה׳כסף׳ בזמן קיום פדיון הבן ולתת את שוויו אל הכהן.
ניתן למצוא באינטרנט שווי עדכני בכל עת.
מיהו בכור?
בכור החייב בפדיון, הוא בן זכר שנולד ראשון לאימו, כלומר הוולד הראשון שנולד לאם בלידה טבעית ולא בניתוח קיסרי. גם אם לאביו יש ילדים נוספים מאישה אחרת, נחשב הוולד כבכור, כי מה שחשוב בנושא זה הוא הוולד שפותח את רחמה של אימו.
-
- אם לפני הולדתו עברה האם הפלה של עובר שהיה מעל 40 יום, הנולד אחריו אינו בכור.
- אם האב הוא כהן או לוי, או האם הינה בת כהן או בת לוי, הבכור אינו חייב בפדיון.
- תנאים אלו הם הגורמים לכך שמצוות ׳פדיון הבן׳ היא מצווה מעט נדירה, שרוב עם ישראל לא זוכה לקיימה.
מתי?
את הפדיון עושים רק לאחר שעברו שלושים ימים מהלידה, ביום השלושים ואחד.
- יום זה חל תמיד ארבעה שבועות ויומיים לאחר הלידה. לדוגמא, תינוק שנולד ביום ראשון, הפדיון ייערך ביום שלישי לאחר ארבעה שבועות.
-
- תינוק שנולד עד שקיעת השמש, ייחשב אותו יום כאחד משלושים הימים. גם אם נולד דקות ספורות בלבד לפני השקיעה, ייחשב היום המסתיים כיום מלא ביחס לספירה.
- כשהתינוק נולד ביום חמישי וזמן הפדיון יחול בשבת, ידחה הפדיון ליום ראשון.
הסיבה לכך שממתינים שיעברו שלושים יום מהלידה, נובעת מתפיסת היהדות שתינוק, עד שעברו עליו שלושים יום מלידתו עדיין אין ביטחון שישרוד את החיים. רק לאחר שעברו הימים הללו, והוא מראה שהוא ממשיך לחיות, יש לפדותו.
-
- תינוק שלא נפדה ביומו ה 31- , חייב אביו לפדותו בהקדם האפשרי שיוכל. בוגר שלא נפדה, חייב לדאוג בעצמו לפדיונו.
- כמו בקיום כל מצווה מיוחדת, בסיום הטקס יש לערוך סעודה, הנקראת ‘סעודת מצווה׳ – סעודה הנחגגת עם קיום מצווה מיוחדת.
ההכנות לטקס
יש לכם חודש להתכונן
-
- בלי כהן, אין חתן לשמחה… תאמו עם כהן המכיר את הטקס, כדי שידע לנהלו כמו שצריך. מומלץ כמובן למצוא כהן שידע לזרום עם הקהל ולעשות את הטקס בצורה נעימה וידידותית.
- רוב הכהנים שיודעים כיצד לפדות, מחזיקים ברשותם מטבעות אמיתיות של חמישה סלעים. את המטבעות יש לקנות מהכהן בהתאם לשווי הכסף בזמן הפדיון. במהלך הטקס, יקבלם הכהן בחזרה בתמורה לתינוק.
- את חתן השמחה האמיתי – התינוק – יש להביא לטקס כשהוא לבוש חגיגי ומעוטר בתכשיטים. כדאי להכניסו על מגש כסף או כרית יפה.
- לטקס יש להביא יין (או מיץ ענבים טבעי) וגביע, עליהם יברך הכהן על הטקס ואת התינוק.
- מומלץ שיהיו עשרה גברים יהודים מעל גיל 13 (מניין) במהלך הפידיון. אם אין לכם, תוכלו לקיים את הטקס גם בלעדיהם..
איך בוחרים כהן?
משפחות כהנים ניתן לזהות על פי שמות משפחה, כמו כהן, כאהן, כהנא, אזולאי, כ״ץ. אך יש לשים לב: לא כל אדם ששם משפחתו "כהן״ הוא בהכרח כהן, ולא כל כהן נושא בהכרח שם משפחה המעיד על כך. בדרך כלל האדם עצמו יודע אם הוא בן למשפחת כהנים או ששם משפחתו הוא מקרי (כהונה עוברת בירושה רק מאב לבן, ולא מאם לבן או מאב לבתו).
אם בני המשפחה אינם מכירים אישית כהן, הם יכולים לפנות לבתי הכנסת באזור מגוריהם ולבקש מן הרב, הגבאי או מבאי בית הכנסת להפנות אליהם כהן. הכהנים הם דמויות מוכרות בבית הכנסת מאחר שיש להם תפקידים מוגדרים בתפילה.
ה׳סלעים׳ וסכום הפדיון
התינוק הבכור נפדה תמורת חמישה שקלי כסף שאביו נותן לכהן. שקל כסף אינו שקל המשמש בשוק הישראלי של היום, אלא מטבע עשוי כסף טהור שנהגו להשתמש בו בעם ישראל בתקופות עתיקות, והוא נקרא "סלע״. משקלו של כל סלע הוא בערך 20 גרם כסף טהור.
המנהג המקובל הוא להשתמש במטבעות כסף טהור שעליהם עיטור וכתובת מיוחדים לכבוד הפדיון. מדינת ישראל מנפיקה אותם במיוחד לצורך הטקס, ואפשר להשיגם בחברה הממשלתית למדליות ולמטבעות. בחנויות לחפצי קודש אפשר לקנות במחירים זולים יותר סטים פחות מהודרים, ושגם עליהם טבועים עיטורים.
למעשה ניתן לפדות את התינוק גם ללא מטבעות מיוחדים, אלא בכל דבר העשוי כסף טהור והוא בעל אותו ערך לפחות, כמו גביעים או פמוטי כסף (במרוקו נהגו להשתמש בצמידי כסף וזהב). לא ניתן להשתמש בשטרות כסף, בצ׳קים, בניירות ערך כלשהם או בשווה ערך בנדל״ן.
על מנת לחשב השווי העדכני יש להכפיל 100 גרם כסף טהור, שהם 3.21507 אונקיות כסף, במחיר הסיטונאי לאונקיית כסף על פי מדד הכסף המעודכן. את הערך המתקבל יש להמיר מדולרים לשקלים על פי השער היציג.
איך פודים?
-
- מביאים את התינוק על גבי מגש של כסף.
- מניחים את התינוק על השולחן ומוזגים כוס יין לכהן.
- האב מחזיק את דמי הפדיון, ונעמד יחד עם הכהן ליד התינוק ואומר לכהן: "אשתי הישראלית ילדה לי בן זה הבכור״.
- הכהן שואל את האב: במאי בעית טפי, בבנך בכורך או בחמשה סלעים דמחייב תליתן לי בפדיון בנך בכורך זה [= במה הינך מעוניין יותר, בבנך הבכור או בחמשת הסלעים שהינך מחוייב לתת לי תמורת פדיון בנך בכורך זה]?
- האב עונה: בעינא בבני בכורי זה, והילך חמשה סלעים בפדיון דמחיבנא ביה [=רצוני בבני בכורי זה, והרי לך חמשה סלעים בפדיון שהתחייבתי בו].
- האב מברך: ״בָּרוּךְ אַתָּה אֲ־דֹנָי אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל פִּדְיוֹן הַבֵּן״ ולאחר מכן מברך: ״בָּרוּךְ אַתָּהבָּרוּךְ אַתָּה אֲ־דֹנָי אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָֽינוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה״.
- האב נותן לכהן את דמי הפדיון והכהן מברך על כוס היין ושותהו.
- הסעודה הינה סעודת מצווה ויש לאכול בה בשר ולשתות יין.
כדאי להשתתף
השתתפות בסעודת פדיון-הבן היא זכות גדולה. חכמינו זכרונם לברכה אומרים שהנהנה מסעודת הפדיון – זה כפרה כמו צום של שמונים וארבע תעניות.
נהוג לחלק חתיכות ׳שוּם׳ למשתתפים, כי זהו דבר שאפשר לתבל בו מאכלים רבים ובכך לזכות אנשים נוספים לאכול מסעודת פדיון הבן.