רקע
הזמן מקבל משמעות מיוחדת ביהדות, לאור העובדה שרוב המצוות תלויות בו.
ניקח לדוגמה את מצוות קריאת שמע, שיש מצווה מן התורה לקרוא אותה גם ביום וגם בלילה. כיצד ניתן 'לחתוך' ולסמן בדיוק מתי מתחיל היום ומתי נגמר הלילה?
ובכן, לסוגיה זו נדרשו חכמי ישראל במשך ההיסטוריה, ולפיה ניתן לעשות חשבון מדויק ולקבוע את זמני היום והלילה. דבר זה יעזור לנו רבות בחישוב זמני המצוות, כמו: זמני התפילות השונות, סוף זמן קריאת שמע, זמן הנחת תפילין, סוף זמן אכילת חמץ, כניסת שבת וחג ועוד.
כמובן, שחוץ מחלוקה כללית בין יום ללילה, ישנם חילוקים 'עדינים' יותר, כמו השלבים השונים במהלך זריחת השמש ושקיעתה, כפי שיוסבר להלן.
כיום, אדם מן השורה לא צריך לעשות שום חשבונות, כי כל הזמנים כתובים באופן ברור בלוחות השנה או באינטרנט. כל מה שנותר הוא לחפש שָׁם את אזור המגורים שלו, ולפיו לדעת את שעת השקיעה במקומו, שעת הזריחה, צאת הכוכבים ועוד.
להלן סקירה קצרה על מושגי הזמן בהלכה:
שָׁעוֹת זְמַנִּיּוֹת
"שָׁעוֹת זְמַנִּיּוֹת" הוא מושג המדבר על שעות 'יַחֲסִיּוֹת' המשתנות מתקופה לתקופה, בהתאם לאורך היום. שיטת החישוב המשתמשת בשעות הזמניות התקבלה על כל פוסקי ההלכה, והיא משמשת כשיטה העיקרית על מנת לקבוע את זמני היום.
שיטת החישוב היא: 'מודדים' את הזמן שבין זריחת השמש עד שקיעתה ו'מחלקים' אותו ל 12- שעות, הנקראות "שָׁעוֹת זְמַנִּיּוֹת". בקיץ, כשהיום ארוך יותר, תהיה כל שעה ארוכה יותר מחברתה החורפית.
ישנם שתי דעות עיקריות בשיטת חישוב זו, וההבדל ביניהם הוא ממתי מתחילים למדוד את הזמן, האם מ"הָנֵץ הַחַמָּה", או מ"עֲלוֹת הַשַּׁחַר", וכן עד מתי מודדים: האם עד "שְׁקִיעַת הַחַמָּה" או עד "צאת הכוכבים".
'עֲלוֹת הַשַּׁחַר'
"עֲלוֹת הַשַּׁחַר" הוא הזמן הראשוני שמציין את תחילת היום, והוא הרגע בו השמיים מתחילים להיות מוארים באור השמש, למרות שהיא עצמה איננה נראית, ועדיין 'מתחבאת' מתחת לקו האופק.
'הָנֵץ הַחַמָּה – זְרִיחָה'
"הָנֵץ הַחַמָּה" הוא הזמן המציין את רגע זריחת השמש, והוא הרגע בו כיפת השמש מתחילה להיראות מעל קו האופק.
'חֲצוֹת הַיּוֹם'
"חֲצוֹת הַיּוֹם" הוא זמן המציין את אמצע היום שבין הנץ החמה לשקיעת החמה. מחלקים את היום ל 12- שעות, ו"חֲצוֹת הַיּוֹם" יהיה בדיוק בסוף השעה השישית.
חצות היום וחצות הלילה יהיו תמיד בהפרש של 12 שעות (רגילות) בדיוק זה מזה.
'שְׁקִיעַת הַחַמָּה'
"שְׁקִיעַת הַחַמָּה" הוא הזמן המציין את שקיעתה של השמש, כשהיא כבר 'שקעה' מתחת לקו הראיה של האדם הרגיל.
'בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת'
"בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת" הוא 'זמן ספק' שמתחיל מ"שְׁקִיעַת הַחַמָּה" עד ל"צֵאת הַכּוֹכָבִים", ובו השמש אמנם כבר שקעה, אך עדיין ממשיכה להאיר מעט.
ישנם כמה דעות בנוגע לזמן 'בעייתי' זה, כשהשאלה העיקרית היא לאן הוא שייך – האם ליום שלפניו, או ללילה שלאחריו.
'צֵאת הַכּוֹכָבִים'
"צֵאת הַכּוֹכָבִים" הוא הזמן המציין את תחילתו הוודאי של הלילה באופן 'רשמי'. מבחינה הלכתית יש לזמן זה חשיבות מיוחדת, משום שביהדות, מתחיל היום מהערב שלפניו, כך ש"צֵאת הַכּוֹכָבִים" הוא למעשה תחילת היום הבא.
ישנם כמה דעות בנוגע לקביעת הזמן המדויק של "צֵאת הַכּוֹכָבִים", ובכללות ניתן לומר, שהוא נע מ 18- דקות בערך לאחר השקיעה, עד 72 דקות ויותר לאחר השקיעה.
'חֲצוֹת הַלַּיְלָה'
"חֲצוֹת הַלַּיְלָה" מציין את אמצע הלילה שבין שקיעת החמה להנץ החמה.
על פי הקבלה, הלילה מתחלק לשני חלקים. לפני חצות שולטת "מִדַּת הַדִּין", ולאחר חצות – "מִדַּת הָרַחֲמִים".
