חל המועד סוכות
ששת הימים, מט״ז ועד כ״א בתשרי, קרויים בשם ׳חֹל הַמּוֹעֵד׳. הם כאילו ימי ״חוֹל״ רגילים, אך למעשה הם חלק מה׳מוֹעֵד׳ של חג הסוכות. בארץ ישראל נמשך ׳חֹל הַמּוֹעֵד׳ שישה ימים, ובחוץ לארץ (בגלל שיש יום חג נוסף) הוא נמשך רק חמישה ימים.
ימים אלו מוקדשים לשמחה, ללימוד תורה ולהתעלות רוחנית, ולהלן כמה מנהגים מיוחדים ל״חֹל הַמּוֹעֵד״:
- בכל בוקר של ימי חול המועד, יש לברך על הלולב מיד בתחילת היום בתוך הסוכה, באותו סדר שהבאנו לעיל בעמוד 115 , ורק לאחר מכן לאכול ולשתות.
- לא מניחים תפילין בתפילות הבוקר, אך כן לובשים טלית.
- מצווה לשמוח בחול המועד ולכבד אותו בכך שנלבש בגדים נאים ונקיים, ונאכל סעודות חגיגיות.
- היות וחובה עלינו להיות בשמחה במשך ימי החג, וליין יש תכונה מיוחדת שמעוררת שמחה, לכן חייבים לשתות ״רְבִיעִית״ יין (לפחות 86 סמ״ק) בכל אחד מימי חול המועד.
- בברכת המזון שמברכים לאחר הסעודות בימי חול המועד יש להוסיף ״יַעֲלֶה וְיָבוֹא״.
אדם שלא קיים את מצוות ״נְטִילַת לוּלָב״ ביום הראשון של החג, ורוצה ליטול לולב במהלך ימי חול המועד, צריך להוסיף את ברכת ״שֶׁהֶחֱיָנוּ״ בפעם הראשונה שהוא מקיים את המצווה.
תפילות שחרית ומוסף
תפילת שחרית נאמרת כרגיל אך ללא קטעי ה׳תַּחֲנוּן׳: מתחילים ב״קָרְבָּנוֹת״, ממשיכים עם ״הוֹדוּ״, ״בָּרוּךְ שֶׁאָמַר״, ״פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה״ ו״קְרִיאַת שְׁמַע״, ובתפילת ה״עֲמִידָה״ מוסיפים ״יַעֲלֶה וְיָבוֹא״ עבור חג הסוכות.
לאחר מכן אומרים ״הַלֵּל שָׁלֵם״ ואת קטע ה״הוֹשַׁעְנוֹת״ היומי תוך כדי אחיזת ארבעת המינים ונענועם, באותו אופן כפי שפירטנו לעיל, עמוד 115 .
לאחר מכן אומרים ״שִׁיר שֶׁל יוֹם״ ו״לְדָוִד ה׳ אוֹרִי וְיִשְׁעִי״ ועוברים לקריאת התורה. מוציאים ספר תורה מארון הקודש, וקוראים את הקריאה המיוחדת עבור אותו יום.
מחזירים את ספר התורה לארון הקודש תוך כדי אמירת ״יְהַלְּלוּ״, ולאחר מכן ממשיכים באמירת ״אַשְׁרֵי״ ו״וּבָא לְצִיּוֹן״ ומתפללים את תפילת ׳מוּסָף לְשָׁלֹשׁ רְגָלִים׳.
חג הסוכות הוא החג היחיד שסדר הקרבנות שלו משתנה בכל יום. יש לשים לב באיזה יום אנו עומדים, ולפי זה לומר את הקטע הרלוונטי במהלך תפילת מוסף. (״וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי״, ״וּבַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי״, וכן הלאה).
את התפילה מסיימים עם ״קַוֵּה״, ״אֵין כֵּאלוֹקֵינוּ״, ״עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ״ ו״שש זכירות, וכמו בכל יום, נוהגים לומר לאחר התפילה את פרקי ה׳תְּהִלִּים׳ היומיים, כפי שהם מחולקים לימי החודש.
סדר התפילות וקריאת התורה לימים אלו מופיע באופן מפורט בסידורים.
תפילות מנחה וערבית
נוסח תפילות מנחה וערבית הוא כמו בכל ימות השנה, אך ללא ׳תַּחֲנוּן׳ ומוסיפים בהם ״יַעֲלֶה וְיָבוֹא״.
עלייה לרגל
כאשר בית המקדש היה קיים, היה עם ישראל עולה בהמוניו לבית המקדש שבירושלים, לקיים את מצוות ״עֲלִיָּה לָרֶגֶל״.
גם בימינו נהוג לקיים ׳עֲלִיָּה׳ זו, זכר למנהג יפה וקדום זה, ורבים עולים לבקר בשריד בית המקדש – הכותל המערבי.
מחזה מרהיב ומרטיט במיוחד מתרחש במהלך תפילת מוסף בכותל המערבי, כאשר מאות כוהנים מברכים יחד את ״בִּרְכַּת כֹּהֲנִים״.
מה מותר, ומה אסור לעשות ב׳חֹל הַמּוֹעֵד׳?
״אֹכֶל נֶפֶשׁ״
מלאכות המותרות ב״חֹל הַמּוֹעֵד״ הם אלו שנעשים לצורך ״אֹכֶל נֶפֶשׁ״, כלומר: מלאכות הנעשות לצורך הכנת מאכלים שֶׁיֵּאָכְלוּ במהלך החג, כגון: טחינה, סחיטה, הבערת אש, בישול, אפייה וכדומה.
מותר גם לתקן את המכשירים שבאמצעותם מכינים את האוכל לחג, כמו: מקרר, מיקסר, מעבד מזון, מיקרוגל וכדומה, אך אם אפשר לדחות את תיקון המכשיר לאחר החג – עדיף.
תיקון הרכב במוסך, לדוגמא, אינו נחשב לתיקון ׳מכשיר אוכל׳ היות והוא משמש רק להסעת המזון, ואסור לתקנו בחול המועד.
״דָּבָר הָאָבֵד״
קטגוריה נוספת של מלאכות מותרות הם: ״דָּבָר הָאָבֵד״, כלומר: מלאכה שאם לא נעשה אותה ב׳חוֹל הַמּוֹעֵד׳ נפסיד בגללה כסף. הכוונה היא להפסד ממשי ולא למניעת רֶוַח.
מותר לכתוב ב׳חוֹל הַמּוֹעֵד׳ רק דברים שאם לא נכתוב אותם כרגע, הם יאבדו ויישכחו. כשכותבים, יש לציין בתחילת הכתיבה: ׳מִפְּנֵי קְדֻשַּתׁ הַמּוֹעֵד׳.
מלאכות שונות
- לא מסתפרים או גוזזים ציפורניים במהלך ׳חֹל הַמּוֹעֵד׳.
- לא מכבסים בגדים, אך ישנו היתר לכבס בגדי תינוקות שמתלכלכים הרבה.
- עבודה בחנות, וכן מסחר, קניה או מכירה – אסורים, אך מותר לקנות דברים לצורך החג.
