תפילת שחרית
לאחר אמירת ״מוֹדֶה אֲנִי״ והקימה בבוקר, אומרים כרגיל את ׳בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר׳.
-
- אין לאכול בבוקר לפני התפילה עד לאחר שמיעת תקיעת השופר, אך מותר לשתות.
- גברים רבים לטבול במקווה טהרה לפני תפילת שחרית, בכדי להוסיף נקיות וטהרה ביום קדוש זה.
תפילת שחרית של היום השני של ראש השנה דומה לנוסח של היום ראשון, למעט קטעים שונים ב״חֲזָרַת הַשַּ״ׁץ״, כדלהלן:
-
- ״מֶלֶךְ עֶלְיוֹן״: פיוט המסודר בסדר האל״ף בי״ת לסירוגין – א׳, ג׳, ה׳, וכן הלאה, העוסק בגדולתו של הבורא ומנהיגותו בבריאה.
- ״ה׳ מֶלֶךְ ה׳ מָלָךְ ה׳ יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד״: פיוט שנכתב בסדר הא״ב, ומזכיר את ׳אחיו התאום׳ – פיוט ״ה׳ מֶלֶךְ״ שאמרנו אתמול. גם כאן, מדבר הפיוט על צבא המלאכים והשרפים ששרים, מברכים, מרננים ומשוררים על מלכותו של הקדוש ברוך הוא עליהם.
לאחר ׳חֲזָרַת הַשַּ״ׁץ׳ פותחים את ארון הקודש ואומרים בעמידה את התפילה המיוחדת: ״אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ״.
אומרים ״שִׁיר שֶׁל יוֹם״ המתאים לאותו יום בשבוע שבו חל היום השני של ראש השנה, ומוסיפים לאחר מכן את המזמור ״לְדָוִד ה׳ אוֹרִי וְיִשְׁעִי״.
קריאת התורה
פותחים את ארון הקודש, אומרים ״וַיְהִי בִּנְסֹעַ״ ולאחריו שלוש פעמים ׳שלוש עשרה מידות׳, ולאחר מכן את התפילה המיוחדת לשלוש רגלים: ״רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם״, כפי שאמרנו אתמול.
מוציאים שני ספרי תורה מארון הקודש. בספר הראשון עולים לתורה חמישה אנשים ובו קוראים את פרשת ״עֲקֵדַת יִצְחָק״ מתוך פרשת ״וַיֵּרָא״, בכדי להזכיר ביום הדין את זכותו של אברהם אבינו שמתוך אהבתו הגדולה להשם, לא היסס לרגע והיה מוכן להקריב את בנו יחידו כקרבן.
בספר השני, עולה אדם אחד ל׳מַפְטִיר׳ ובו קוראים קטע שעוסק בקרבנות ראש השנה, מתוך פרשת ״פִּנְחָס״.
ה׳הַפְטָרָה׳ של החג לקוחה מספר ״יִרְמְיָה״, בה מתנבא ירמיה על זמן אחרית הימים, בו מקבץ אלוקים את כל נדחי עם ישראל מכל התפוצות. בהפטרה זו מנחם אלוקים את רחל אימנו ואומר לה: ״מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי וְעֵינַיִךְ מִדִּמְעָה . . יֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ . . וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם״.
לאחר ה׳הַפְטָרָה׳, מברך ה׳מַפְטִיר׳ את ׳בִּרְכוֹת הַהַפְטָרָה׳ ומוסיף לאחריהן ברכה מיוחדת: ״עַל הַתּוֹרָה וְעַל הָעֲבוֹדָה״ – המיוחדת עבור ״יוֹם הַזִּכָּרוֹן הַזֶּה״.
תקיעת שופר
סדר תקיעת השופר זהה בדיוק לאופן בו נהגנו אתמול: ״לַמְנַצֵּחַ״, מספר פסוקים, שתי ברכות, שלושים תקיעות, ״יְהִי רָצוֹן״ ופסוקים נוספים. בשעת אמירת הברכות על כל אחד מהמתפללים לחשוב על כך שהתוקע למעשה תוקע ומברך גם בשבילו ו׳מוציא אותו׳ ידי חובת הברכה והמצווה.
- מתחילת הברכות אין לדבר שום דיבורים – עד סוף התקיעות שתוקעים בסיום ׳חֲזָרַת הַשַּ״ׁץ׳ של תפילת מוסף.
לאחר התקיעות מחזירים את ספר התורה לארון הקודש, ומתפללים תפילת מוסף.
תפילת מוסף
תפילת מוסף של היום השני של ראש השנה דומה לנוסח של היום ראשון, למעט קטע אחד ב״חֲזָרַת הַשַּ״ׁץ״: ״לְאֵ-ל עוֹרֵךְ דִּין״, פיוט המתאר את פעולותיו של הבורא במשך יום הדין, כשהוא זוכר, מוחל וסולח לעמו ישראל.
בתפילת מוסף, נוהגים הכוהנים לברך את הציבור ב׳בִּרְכַּת כֹּהֲנִים׳. כשבמהלכה יש לומר את התפילה המיוחדת, שיהיו כל חלומותינו לטובה.
לאחר סיום ׳חֲזָרַת הַשַּ״ׁץ׳ מתחיל החזן ׳קַדִּישׁ שָׁלֵם׳ ולאחר אמירת חצי מהקדיש, תוקעים עוד עשר תקיעות בכדי להשלים את החשבון הכללי למאה תקיעות.
אומרים ״אֵין כֵּאלוֹקֵינוּ״ ו״עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ״, אומרים את פרקי התהילים היומיים ליום ב׳ בחודש, ובנוסף – עוד שלושה פרקים: צ״א, צ״ב וצ״ג, לפי הסדר שהתחלנו בראש חודש אלול.
לסיום, תוקעים עוד רצף של שלושים תקיעות בשופר, כדי ״לבלבל את השטן״, ולאחר מכן אומר הציבור כל אחד לעצמו ״שֵׁשׁ זְכִירוֹת״ כמו בכל יום ומסיימים את התפילה.
סדר הקידוש, סעודת החג ותפילת מנחה, מפורט ביום הראשון של ראש השנה, לעיל עמוד 50 .
מוצאי ראש השנה
במוצאי ראש השנה מתפללים ערבית כמו של יום חול, אך יש לזכור להתחיל להוסיף בתפילת ה׳עֲמִידָה׳ את ההוספות המיוחדות לימים אלו שבין ראש השנה ליום הכיפורים, הנקראים בשם ״עֲשֶׂרֶת יְמֵי תְּשׁוּבָה״.
הבדלה
עורכים ׳הַבְדָּלָה׳ על היין כמו בכל מוצאי שבת וחג, אך אין מברכים על הבשמים ועל הנר.
כמו כן, אין אומרים ״וְיִתֶּן לְךָ״ לאחר ההבדלה.