"בָּרְכוּ"
באמירת "בָּרְכוּ" אנו פותחים את החלק הבא של תפילת שחרית, הנקראת: "בִּרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע". ברכה קצרה זו נאמרת רק תוך כדי תפילה בציבור, בתפילות שחרית וערבית, ובעמידה.
לפני שאנו מתחילים את חלקה השני של תפילת שחרית, אנו מחכים רגע, לוקחים 'פסק זמן' קצר מרצף התפילה ומתרכזים שוב בעובדה שאנו למעשה מדברים עם הבורא. זו הסיבה שאת ברכות "קְרִיאַת שְׁמַע" אנו פותחים באמירת "בָּרְכוּ".
החזן אומר: "בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְּבֹרָךְ" והציבור עונה: "בָּרוּךְ ה' הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם וָעֶד".
- כשהחזן אומר "בָּרְכוּ אֶת ה' הַמְּבֹרָךְ", יש להתכופף מעט.
- כשהציבור עונה "בָּרוּךְ ה' הַמְּבֹרָךְ לְעוֹלָם ועֶד", יש להתכופף ('להשתחוות') קדימה בשעת אמירת המילה "בָּרוּךְ" ולהזדקף חזרה במילה "ה'".
ברכות קריאת שמע – סקירה קצרה
פרשת "קְרִיאַת שְׁמַע" – "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל" של שחרית, מוקפת בברכות כששתי ברכות לפניה ואחת לאחריה.
הברכה הראשונה שלפני קריאת שמע מסתיימת במילים "יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת" והשניה ב"הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה".
"קְרִיאַת שְׁמַע" עצמה מחולקת לשלוש פרשיות:
- "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל",
- "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ",
- "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה
- לֵאמֹר" (פרשת ציצית).
בפרשיות אלו כלולים יסודות האמונה: קבלת עול מלכות שמים ועול מצוות וזכירת יציאת מצרים.
לאחר מכן מברכים את הברכה השלישית המסתיימת ב"גָּאַל יִשְׂרָאֵל".
להלן נעמוד על טיבה של כל אחת מהברכות, וכמובן, על פרשיות "קְרִיאַת שְׁמַע".
"יוֹצֵר אוֹר"
ברכת "יוֹצֵר אוֹר" פותחת את חלקה השני של התפילה, ומטרתה היא שנבין את המילה "אֶחָד" מתוך הפסוק "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵנוּ ה' אֶחדָ".
בימי קדם היו עמים שונים שהאמינו בשתי ישויות נפרדות, 'אלוקי הטוב' – שברא ואחראי לכל הדברים הטובים המיוצגים על ידי האור, ו'אלוקי הרע' – שקשור לכל הדברים הרעים והאפלים, אותם מייצג החושך.
בברכה זו אנו מצהירים כי יש לנו רק בורא אחד, בורא העולם. הוא היוצר של האור והוא זה שאחראי גם על בריאת ה'חושך'. אלוקינו הוא עצם הטוב, וגם ה'רע' שאנו רואים לפעמים הוא למעשה 'טוב סמוי'. זוהי תמצית האמונה שאנו מביאים לעולם.
- בזמן אמירת המילים "יוֹצֵר אוֹר", יש לגעת בתפילין של יד. באמירת המילים "בּוֹרֵא חֹשֶׁךְ" יש לגעת בתפילין של ראש, ולאחר מכן לנשק את האצבעות שנגעו בתפילין.
"הַמֵּאִיר לָאָרֶץ"
ברכה זו היא בהמשך לברכת "יוֹצֵר אוֹר", ובה אנו משבחים את הקדוש ברוך הוא על כך שברא את השמש ומיקם אותה בשמיים מתוך רחמים.
כיום ידוע לכולם שמיקומה של השמש הוא מדויק ביותר: אם היתה יותר קרובה, אזי היתה שורפת את כל כדור הארץ, ואם היתה השמש רחוקה מאיתנו אפילו במעט, היה העולם קופא ומתכסה בקרח.
עם ישראל מודה להשם על כך, בעוד שייתכן ועמים אחרים מקבלים זאת כדבר המובן מאליו.
בסיום ברכה זו אנו אומרים שבח מיוחד לבורא העולם, הבנוי מעשרים ושתים מילים, כמקביל למספר האותיות, ולפי סדר האל"ף-בי"ת: אֵ-ל בָּרוּך גְדּוֹל דֵּעָה וכו'.
יש לנו סיבה טובה להשתמש דווקא ב 22- אותיות אלו. בהן כתובה התורה, בהן ועל ידן נברא העולם, ובכל אות טמון שם או כוח של הקדוש ברוך הוא. בצורה זו אנו מביעים את שמחתנו הגדולה על כך שהשם מתנהג איתנו ברחמים ומאיר לנו את הארץ.
"תִּתְבָּרֵךְ לָנֶצַח"
לאחר ש'השתמשנו' ב 22- האותיות, אנו עוברים לתפילה המבוססת על חֲזוֹנוֹ של ישעיהו הנביא, המתארת כיצד המלאכים משבחים ומפארים את השם.
טבעי הדבר, לעבור אל 'עולם המלאכים' לאחר שהזכרנו את 'צבא השמיים'. אנו מביטים למעלה, משתוממים מנפלאות הבורא, ומעמיקים את מבטנו הלאה, לתוך השמים, שם עומדים המלאכים ועובדים את מלכם באימה, ביראה ובהערצה.
בהמשך ל'קו המנחה' של ברכה זו, אנו מדגישים כי גם המלאכים, קדושים ונעלים ככל שיהיו, אין הם 'יצורים עצמאיים' בעלי זכות וחופש בחירה. כולם בטלים אל בוראם וממלאים את תפקידם כ'שליחים' בלבד.
התמונה שנגלית לנגד עיננו, המתוארת על ידי הנביאים ישעיהו ויחזקאל, מעוררת בנו רגש של יראת כבוד ויראת שמיים, והיא מהווה הכנה מצוינת ל"קְרִיאַת שְׁמַע".
"לָאֵ-ל בָּרוּךְ"
ברכה זו מצביעה על העובדה המדהימה, שהשם מהווה ומקיים בכל רגע ורגע את העולם כולו מ'אַיִן' ל'יֵשׁ'. בכל שניה הוא בורא מחדש את העולם כולו מ'כלום' ומ'אפס' מוחלט למציאות ממשית ומוחשית.
הקדוש ברוך הוא לא הפסיק לרגע את 'תהליך הבריאה', והפועל- יוצא של עובדה זו מתבטא בהשגחה הפרטית שלו על כל נברא ונברא, בכל רגע ורגע.
את הברכה אנו מסיימים במילים: "בָּרוּךְ אַתָּה ה', יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת", ומתכוונים לא רק למאוֹרות כמו השמש והירח, אלא גם ל'מאוֹרות' האמיתיים: תורה ומצוות.
"אַהֲבַת עוֹלָם"
ברכה זו היא השנייה שלפני קריאת שמע, ועוסקת בקשר המיוחד בין עם ישראל לאלוקיו.
ברכת "אַהֲבַת עוֹלָם" היא ה'מבוא' המושלם לקריאת שמע. אנו פותחים ומסיימים אותה במילה "אַהֲבָה", ואנו מביעים את הערכתנו לאותה אהבה גדולה – "אַהֲבַת עוֹלָם" – שמרעיף הקדוש ברוך הוא עלינו, על עמו ישראל, מימי אברהם אבינו לאורך כל הדורות.
בהמשך הברכה, אנו מבקשים שהשם ירחם עלינו ו'יפתח' לנו את הלב והמוח בכדי שנוכל ללמוד, להבין ולהתעמק בתורתו הקדושה. מבקשים ממנו שיביא במהרה את השלום המיוחל, ושנזכה בעינינו לראות את ביאת הגואל ואת קיבוץ כל בני ישראל מהתפוצות לארצנו הקדושה על ידי משיח צדקנו.
כאמור, ברכה זו מסתיימת – כמו בפתיחתה – במילה אהבה: "הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה".
- בשעת אמירת המילים "וַהֲבִיאֵנוּ לְשָׁלוֹם מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ", יש לאסוף את ארבעת הציציות של הטלית ולהחזיקן ביד שמאל, עד לאחר קריאת שמע ואמירת "אֱמֶת וְיַצִּיב".
סדר אחיזת הציציות
תחילה לוקחים את שתי הציציות הקדמיות, לאחר מכן מצרפים את הציצית השמאלית האחורית ולבסוף מוסיפים גם את הציצית הימנית האחורית.
אוחזים את כל ארבעת הציציות בתוך כף היד, באופן כזה שקבוצת הציציות 'עוברת' בין הזרת לקמיצה ובין האצבע לאמה, ויוצאת החוצה מבין האצבע והאגודל כך שרוב אורך הציציות 'נופל' ומשתלשל קדימה.
יש לאחוז ביד את הציציות במשך כל זמן "קְרִיאַת שְׁמַע", כשהיא מונחת ליד הלב.
- כשמתפללים בציבור, יש לסיים ברכה זו ("הַבּוֹחֵר בְּעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה") יחד עם החזן, בכדי ליצור רצף בין הסיום לבין פסוק "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל".
