י"ד בניסן
בערב פסח מזדרזים ומקדימים להתפלל תפילת שחרית, כדי לסיים את סעודת הבוקר בזמן שעדיין מותר בו לאכול חמץ. מהיום והלאה עד סוף חג הפסח, אין אומרים בתפילה את הקטע "מִזְמוֹר לְתוֹדָה" לאחר "בָּרוּךְ שֶׁאָמַר", משום שהוא עוסק ב"קָרְבָּן תּוֹדָה" שהיה מוקרב בבית המקדש יחד עם לחם-חמץ.
נוהגים לא לאכול בערב החג מכל המאכלים מהם מכינים את החרוסת והמרור: חסה, 'חזרת', תפוחים, אגסים ואגוזים.
תענית בכורות
בערב פסח מתקיימת "תַּעֲנִית בְּכוֹרוֹת" – צום לזכר הנס שנעשה בזמן "מַכַּת-בְּכוֹרוֹת", בה נהרגו בְּכוֹרֵי מצרים וְלִבְכוֹרֵי ישראל לא אירע דבר.
כל הַבְּכוֹרִים חייבים לצום. כמו כן, אבא שהוא עצמו אינו בכור אך יש לו בן בכור שטרם הגיע לגיל בר מצוה (גיל 13) – צם בעצמו עבור בנו.
כיום, נוהגים להקל בצום זה, וכדי לחסוך את הצורך בכך, על כל בכור לערוך בעצמו או להשתתף ב"סִיּוּם מַסֶּכֶת" לאחר תפילת שחרית:
"סִיּוּם מַסֶּכֶת" הוא כינוי ל'חגיגת סיום' שעושה אדם שגמר ללמוד מסכת מן התלמוד. נהוג לעשות את ה'סיום' בצורה מכובדת, עם ציבור גדול, תוך כדי סעודה חגיגית הנקראת "סְעוּדַת מִצְוָה".
באותה "סְעוּדַת מִצְוָה" של ה'סיום', יכולים הַבְּכוֹרִים 'לפתוח את הצום' ולהמשיך לאכול במשך היום.
סוף זמן אכילת חמץ
- בערב פסח בבוקר, מותר עדיין לאכול חמץ למשך שעות ספורות. מידי שנה מפרסמים הרבנים את השעה המדויקת, וחובה לעקוב אחרי הפרסומים בנושא. באופן כללי ניתן לומר כי בארץ ישראל מותר לאכול חמץ עד סביבות השעה 10 בבוקר לפי שעון קיץ.
- ש לסיים את ארוחת הבוקר מוקדם, לפני סוף זמן אכילת חמץ. לאחר הארוחה יש לאסוף את החמץ שנשאר ולהכין אותו לקראת שריפתו.
- לאחר זמן אכילת חמץ יש לטאטא היטב את המקום שבו אכלנו ארוחת בוקר, לשטוף את הפה והידיים מן השאריות, ולנער את כיסי הבגדים. את החמץ שנשאר ויש בו צורך לאחר פסח, נאחסן באותם מקומות סגורים שעליהם כתבנו "חמץ" ושנמכרים לגוי.
שריפת חמץ
- לאחר זמן אכילת חמץ, לוקחים את החמץ שנשאר מארוחת הבוקר, יחד עם השקית מבדיקת החמץ של אתמול בלילה, ושורפים אותם. לאחר שזרקנו את החמץ לתוך האש, אנו שוב 'מבטלים' ומפקירים את מה שייתכן ונשאר אי-שם, באמירת "כָּל חֲמִירָא" (השונה בניסוחו מהקטע אותו אמרנו לאחר הבדיקה בלילה).
- נוסח ה'ביטול' וההפקרה: "כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְּאִכָּא בִרְשׁוּתִי דַּחֲזִיתֵיהּ וּדְלָא חֲזִיתֵיהּ, דַּחֲמִיתֵיהּ וּדְלָא חֲמִיתֵיהּ, דְּבִעַרְתֵּיהּ וּדְלָא בִעַרְתֵּיהּ, לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא". מי שלא מבין ארמית, יאמר בעברית: "כָּל חָמֵץ וּשְׂאוֹר הַמָּצוּי בִּרְשׁוּתִי, שֶׁרְאִיתִיו וְשֶׁלֹּא רְאִיתִיו, שֶׁבִּעַרְתִּיו וְשֶׁלֹּא בִּעַרְתִּיו – יִתְבַּטֵּל וְיִהְיֶה הֶפְקֵר כַּעֲפַר הָאָרֶץ".
- את נוסח הביטול עדיף שיאמרו כולם – אנשים, נשים, ילדים וילדות – בזמן שריפת החמץ, גם אלו שלא נמצאים ליד השריפה עצמה.
- לאחר אמירת "כָּל חֲמִירָא" יש לומר את ה"יְהִי רָצוֹן" כפי שמופיע בסידורים.
- כאשר ערב פסח חל בשבת, שורפים את החמץ ביום שישי בבוקר – י"ג בניסן, ומותר לאכול חמץ עד שעת איסור אכילת חמץ בשבת בבוקר.
- סוף זמן ביטול ושריפת חמץ בארץ ישראל הוא בסביבות השעה 11:00 בבוקר לפי שעון קיץ. גם כאן חשוב לדעת כי מידי שנה מפרסמים הרבנים את השעה המדויקת, ויש לעקוב אחר הפרסומים.
חומרות והידורים נוספים בפסח
במהלך חג הפסח וימי "חוֹל הַמּוֹעֵד" אנו נזהרים מאוד שלא לאכול שום דבר שיש לגביו אפילו ספק קל שמא הוא בא במגע עם חמץ – "חֲשַׁשׁ חָמֵץ" – כל אחד לפי מנהג הוריו וכפי מידת זהירותו האישית. היות ואין ראוי לשאול כל אחד 'עד כמה הוא מקפיד', לכן יש נזהרים לא לכבד אחד את השני באכילה ושתייה במשך חג הפסח.
להלן דוגמאות של הקפדות והחמרות לפי עדות שונות:
- לא אוכלים קִטְנִיּוֹת בפסח, משום שהם מזכירים בצורתם מאכלים של חמץ (למעשה, מנהג זה הינו אחיד לכל קהילות האשכנזים).
- חלק ממשפחת הקטניות הם: אורז, תירס, עדשים, פולים, שומשום, חרדל, גרעינים, שמן סויה וכדומה.
- גם הספרדים, שנוהגים לאכול קטניות בפסח, צריכים לבדוק היטב שלא מעורב בהן חמץ.
- עבור תינוקות יש להקל באכילת קטניות רק כשאין אפשרות אחרת ויש צורך מיוחד בכך, כגון תחליפי חלב-אֵם המכילים בדרך כלל קטניות. נוהגים להשתמש בכלים מיוחדים עבורם, ולהכין את הבקבוקים בכיור צדדי ולא במטבח הכשר לפסח.
- לא אוכלים פירות יבשים, היות ורגילים לייבש אותם על ידי קמח.
- יש המקפידים לא להשתמש בתבלינים בפסח.
- לא אוכלים שום וצנון בפסח.
- יש לקלף את כל הפירות והירקות לפני אכילתם או בישולם, מחשש שאולי באה קליפתם החיצונית במגע עם חמץ.
- יש להקפיד שלא לאכול "מַצָּה שְׁרוּיָה" – כלומר, מצה שבאה במגע עם מים או כל מאכל אחר שיש בו לחות. אנו חוששים שמא נשארו על המצה פירורי קמח שלא נאפו כראוי, והם עלולים להחמיץ כשיבואו במגע עם מים. לכן, בשעת הסעודות יש לכסות את המצות המונחות על השולחן, וב"בִּרְכַּת הַמָּזוֹן", כשמרטיבים את האצבעות ב"מַיִם אַחֲרוֹנִים", לא מעבירים את האצבעות על השפתיים כפי שעושים בשאר ימות השנה.
ערב חג הפסח – הכנות לחג
- אסור לעבוד בשום עבודה בערב פסח לאחר חצות היום, חוץ מעבודות שהן לצורך החג. מצווה להסתפר ולגזור ציפורניים לכבוד החג, אך יש לעשות זאת לפני חצות.
- רבים נוהגים לאפות לאחר חצות היום "מַצּוֹת מִצְוָה", היות וזהו הזמן שבו היו מקריבים את "קָרְבָּן פֶּסַח" כאשר בית המקדש היה קיים. ניתן לאפות אותן במאפיות המצות. בשעת האפייה יש לומר את תפילת ה"הַלֵּל", זכר ל"קָרְבָּן פֶּסַח" שאמרו "הַלֵּל" בעת שחיטתו.
- יש להימנע מלאכול יותר מדי במשך היום, כדי שנגיע רעבים לליל הסדר, ונאכל את המצה בתיאבון.
בחג, כמו בשבת, יש איסור להדליק אש חדשה. אך היות ובחג עצמו מותר לבשל ולהעביר אש מאש קיימת (בשבת גם זה אסור), עדיף להשאיר עבור החג אש דולקת בכיריים או בנר הדולק זמן רב, כדי שנוכל להעביר מהם אש חדשה.
בערב החג עורכים את השולחן של סעודת החג הראשונה הנקראת בשם "לֵיל הַסֵּדֶר". מכינים כסאות נוחים שעליהם יָסֵבו המשתתפים, ומניחים על השולחן את קערת ליל הסדר המיוחדת (כשהיא עדיין ריקה).
בנוסף לכך, אנו שמים כלים נאים ויפים על השולחן, כשבכך אנו מבטאים את הרגשת החירות והחופש – זכר ליציאת מצרים. עדיף לעשות את ההכנות הללו עוד במשך היום, כדי שהבית יהיה מוכן מיד כאשר יחזרו האנשים בערב מבית הכנסת.
להלן רשימת דברים שיש להכינם מראש לליל הסדר:
- הגדה של פסח. ספר מיוחד לליל הסדר ובו סיפור יציאת מצרים. ב"הַגָּדָה" תוכלו למצוא גם את ה"קִּדּוּשׁ", "בִּרְכַּת הַמָּזוֹן", "הַלֵּל" ועוד.
- מצות. כפי שכבר הוזכר, עיקר המצוה מן התורה לאכול מצות בחג הפסח היא בלילה הראשון שלו. עבור ליל הסדר, כדאי להצטייד במצות עגולות עבודת יד, הנקראות גם "מַצָּה שְׁמוּרָה". יש להכין 3 מצות שלימות עבור עורך ה"סֵּדֶר", ולפחות 27 גרם ("כְּזַיִת") של מצה עבור כל משתתף.
- יין עבור שתיית "אַרְבַּע כּוֹסוֹת". מצווה להשתמש ביין אדום דווקא, מפני שיש בו זכר לדם ששפך פרעה כששחט את ילדי ישראל. אך אם יש יין לבן שהוא משובח יותר מהאדום – ישנה עדיפות למשובח.
- תפוח אדמה מבושל או בצל חי לצורך אכילת ה"כַּרְפַּס".
- חזרת טחונה, לצורך אכילת ה"מָרוֹר".
- עלי חסה, שטופים ומיובשים, אף היא לצורך אכילת ה"מָרוֹר". חשוב להקפיד לייבש לגמרי את החסה, על מנת שנוכל להניחה בקערה על יד המצות ולאכול אותה ב"כּוֹרֵךְ" יחד עם המצה, ללא חשש "מַצָּה שְׁרוּיָה".
- "חרֲסֶֹת", זכר לטיט שבו עבדו בני ישראל בפרך. מכינים אותה מתפוחים, אגסים ואגוזים טחונים. מרסקים וטוחנים את כולם יחד עד לקבלת עיסה אחידה, ובתחילת ליל הסדר שופכים לתערובת גם מעט יין אדום.
- מים מעורבים עם מלח, כדי לטבול בהם את ה"כַּרְפַּס" והביצה.
- 2 תבשילים, זכר ל"קָרְבָּן פֶּסַח" ול"קָרְבָּן חֲגִיגָה" שהיו מקריבים בזמן שבית המקדש היה קיים. לצורך זה נוהגים להכין בשר (זְרוֹעַ) צלוי, וביצה קשה.
- זרוע: צולים צוואר (גרון) של עוף, ובזמן הצלייה יש להסיר ממנו כמעט את כל הבשר כדי שיהיה שונה לחלוטין מ'קָרְבָּן פֶּסַח'.
- ביצה קשה: צריך לזכור לבשל אותה בערב החג.
כלי שבור, על מנת לטפטף לתוכו יין באמירת ה"הַגָּדָה".
לא לשכוח להכין אגוזים ושקדים בכדי לחלקם לילדים במשך הערב, על מנת לגרום להם שיתעוררו וישאלו שאלות על מנהגי ליל הסדר.
הדלקת נרות
תקנו חכמים שיהיה נר דולק בבית בשבת ובחג, כדי שתשרה שלווה ונינוחות על באי הבית. לכן, טרם כניסת החג ידליקו הבנות והנשים נרות. לפני ההדלקה צריך להתפלל תפילת מנחה ולתת מטבע לצדקה.
- ילדה, מהזמן שמתחילה לדבר ועד חתונתה – מדליקה נר אחד.
- אשה נשואה מדליקה 2 נרות, ובנוסף נר אחד עבור כל אחד מבניה ובנותיה.
לאחר הדלקת הנרות יש להניח את הידיים על העיניים, ולברך 2 ברכות:
- "בָּרוּךְ אַתָּה אֲ־דֹנָי אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו, וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל יוֹם טוֹב".
- "בָּרוּךְ אַתָּה אֲ־דֹנָי אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָינוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לִזְּמַן הַזֶּה".
תפילת מנחה
מתפללים מנחה של ערב פסח מוקדם מהרגיל.
תפילה זו היא כמו בכל ערב שבת וחג. אומרים תחילה את ה"קָּרְבָּנוֹת", לאחר מכן "אַשְׁרֵי", תפילת "שמונה עשרה" ו"עָלֵינוּ לשְׁבַּחֵַ".
לאחר התפילה נוהגים לומר את נוסח "סֵדֶר קָרְבָּן פֶּסַח" המופיע בסידורים. היות ובית המקדש אינו קיים ואין באפשרותינו להקריב קורבנות, לכן הלימוד נחשב לפני הקדוש-ברוך-הוא כאילו הקרבנו אותם.