רקע
כאשר אנו מקבלים דבר מה מאדם מסוים, אנו מודים לו על כך מקרב לב, מתוך תחושה עמוקה ואמיתית של הכרת טובה. אלא, שאם נקבל ממנו את אותו דבר בכל יום, וכמה פעמים בכל יום, תרד תחושת הכרת הטובה, וממילא כבר לא נודה לו מעומק הלב (או שכלל לא).
כל מה שיש לנו בעולמנו, קיבלנו מאלוקים, ועל כך יש להודות לו. אלא, שעל דברים אותם אנו מקבלים במקרים נדירים, אנו אכן יודעים לומר תודה, אך על מה שיש לנו ביומיום, אנו לא תמיד מודים, ולעיתים אף חושבים שהשגנו אותם לבד, ללא עזרתו של הבורא.
הברכה, היא הרגע בו אנו מברכים ומודים לאלוקים על מה שהוא נתן ונותן לנו. זהו הרגע בו אנו לומדים שלא להיות כפויי טובה אפילו על דבר שאנו מקבלים ממנו מאופן קבוע, גם כמה פעמים ביום.
סוגי הברכות
הברכות נחלקות לשלושה סוגים עיקריים:
- בִּרְכוֹת הַנֶּהֱנִין – ברכות על דברים שגורמים לנו הנאה (כדוגמת אכילה, שתייה, הרחת דבר המפיץ ריח טוב וכדומה).
- בִּרְכוֹת הַמִּצְווֹת – ברכות על עשיית מצוות (כדוגמת הנחת תפילין, הדלקת נרות שבת ועוד).
- בִּרְכוֹת הַשֶּבַׁח – ברכות על דברים שאנו רוצים לשבח בהם את אלוקים ולהודות לו על חסדיו וגדולתו (לדוגמה: אדם שהתרפא ממחלה קשה או ניצל ממוות, כשרואים את איתני הטבע וכדומה).
מי חיבר אותן?
מלבד הברכה הראשונה של "בִּרְכַּת הַמָּזוֹן" – שהיא מצווה מן התורה, שאר כל הברכות נקבעו על ידי חכמינו זכרונם לברכה, שקבעו להן זמנים מוגדרים – מתי להודות ולברך את אלוקים.
נוסח הברכות הינו מתחילת תקופת בית המקדש השני (לפני למעלה מאלפיים וארבע מאות שנה) והוא חובר על ידי קבוצת חכמים וצדיקים שנקראו בשם "אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה"
ממה מורכבת הברכה?
חכמינו זכרונם לברכה קבעו שכל ברכה, מכל סוג שהוא, חייבת להיות "בְּשֵׁם וּמַלְכוּת". כלומר: שהברכה תהיה מורכבת מ'פָּתיח' בסיסי שבתוכו תהיה תזכורת לשמו של אלוקים ולעובדת היותו המלך על העולם.
כיום, נוסח הברכה השתרש היטב בציבור וכולנו מכירים את רצף המילים: " בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵנוּ ("שֵׁם") מֶלֶךְ הָעוֹלָם("מַלְכוּת")".
לאחר פתיחה כללית זו, אנו ממשיכים ומתייחסים לאותו דבר מסויים שעליו אנו מברכים ומודים, לדוגמה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵנוּ, מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ"; " בָּרוּךְ אַתָּה . . עַל נְטִילַת יָדָיִם"; לְהָנִיחַ תְּפִלִּין"; ועוד.
בְּרָכָה לְבַטָּלָה
אין לומר ברכה 'סתם כך', שלא לצורך, מפני שאין להזכיר את שמו של אלוקים כשלא חייבים. בשפה ההלכתית, ברכה שלא במקומה או שלא מחויבים בה נקראת "בְּרָכָה לְבַטָּלָה".
אדם שהתחיל לברך "בָּרוּךְ אַתָּה ה'" כשבכוונתו לברך על דבר מסוים, אך נזכר שכבר ברך קודם את אותה ברכה, יכול לומר את המילים "לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ", כי אמירת שם השם כחלק מפסוק שלם מהתנ"ך, מותרת בכל רגע, ולכן, הוספת מילים אלו – המשלימות את הפסוק מספר התהילים "בָּרוּךְ אַתָּה ה' לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ" – 'מסיטה' כביכול את ההקשר, והופכת את הברכה לפסוק בתהילים. בכך אנו נמנעים מלהזכיר את שם השם סתם כך, "לְבַטָּלָה".
כללים חשובים בעת אמירת ברכה
- יש לברך בקול ולשים לב לכל מילה.
- אין להתעסק עם שום דבר אחר תוך כדי הברכה.
- לפני תחילת הברכה ("בָּרוּךְ אַתָּה") צריך לדעת מראש מה ועל מה עומדים לברך, ולא 'לאלתֵּר' או לברר תוך כדי.
- כשמברכים על דבר שניתן להחזיקו ביד, יש לאחוז אותו ביד ימין.
- גברים צריכים לומר ברכה עם כיסוי ראש (כיפה, כובע וכדומה).
- אין לומר ברכה במקום עם ריחות לא נעימים, צואה או אשפה וכדומה.
- כאשר שומעים ברכה מאדם אחר, יש לענות "אָמֵן" (- כעין 'אישור' והסכמה על מה שאמר המברך) אחר ברכתו. אין לומר "אָמֵן" אחר הברכה שאדם מברך לעצמו.
ש. תוך כדי אכילת תפוח אני לא מצליח להיזכר האם בירכתי . עליו או לא. האם עלי לברך שוב?
ת. חכמינו זכרונם לברכה קבעו כלל בנושא הברכות הראשונות: . "סָפֵק בְּרָכוֹת לְהָקֵל", כלומר: באם יש ספק האם נאמרה הברכה או לא – אין צורך לברך שוב. לגבי "בִּרְכַּת הַמָּזוֹן", ראו לקמן בעמוד 75 .
על פי תורת הקבלה, יש לברכה משמעות עמוקה מאוד. בכל פעם שאנו מברכים כראוי, אנו מקדשים ומוסיפים אנרגיות חיוביות על אותם דברים עליהם בירכנו. בנוסף לכך, בכל פעם שאדם מברך, יורדים לעולם שלנו אורות אלוקיים המזככים את העולם החומרי ו'משדרגים' אותו למצב רוחני יותר.
