המחזור
הַ׳מַּחְזוֹר׳ הוא כינוי לספר התפילה המיוחד שבו מתפללים במהלך ראש השנה ויום הכיפורים, והוא נקרא כך משום שהתפילות שבו באות ב׳מחזוריות׳ מידי שנה בשנה.
תפילת מנחה
מתפללים תפילת מנחה רגילה אך ללא אמירת ה'תחנון':
מתחילים באמירת ה'קָרְבָנֹות', 'אַשְרֵי',תפילת ה'עֲמִידָה', "לְדָוִד ה'אֹורִיוְ יִׁשְ עִ י" ומסיימים ב"עָלֵ ינּו לְשַבֵחַ "ו"אַלתִ ירָא".
בתפילה זו יש להאריך מעט ולחשוב היטב על מילות התפילה, היות שזוהי למעשה התפילה האחרונה של השנה ומן הראוי שהיא תהיה ’כמו שצריך'.
בין מנחה לערבית
בזמן מיוחד זה, בו השנה מתחלפת לה, יש להרבות באמירת תהילים ולעשות תשובה בלב על כל הדברים הלא טובים שנעשו במשך השנה. כך, שלקראת תפילת ערבית של ראש השנה נהיה עוד יותר ׳נקיים׳ ו׳מזוככים׳ לקראת בואה של השנה וההתחלה החדשה.
תפילת ערבית
מתחילים את תפילת ערבית באמירת ”ׁשִיר הַמַעֲלֹות" ולאחר מכן
אומרים ”ּבָרְכּו".
כשחל ראש השנה בשבת, מתחילים עם "מִזְמֹור לְדָוִד", "לְכָה דֹודִי" וקטעי השבת הנוספים.
ממשיכים עם ”קְרִיאַת ׁשְמַע" וברכותיה וניגשים לתפילת ה'עֲמִידָה'.
כמו בתפילת ערבית של ליל שבת, גם תפילה זו מורכבת משבע ברכות, אולם הברכה השלישית ארוכה יותר ומכילה בקשות נוספות: הרמת כבוד שמים וכבוד ישראל בקרב עמי העולם, ובקשה שאלוקים ימלוך עלינו ועל כל מעשיו. ברכה זו מסתיימת במילים ”הַמֶלֶך הַקָדֹוׁש" בשונה משאר ימות השנה בהם אומרים ”הָאֵ-ל הַקָדֹוׁש".
הברכה הרביעית והאמצעית פותחת במילים ”אַתָה ּבְחַרְתָנּו מִכָל הָעַמים", ומדברת על המלכת הקדוש ברוך הוא על כל העולם כולו, שכן ראש השנה הוא יום בריאתו של האדם, והוא צריך לקבל על עצמו מידי שנה עול מלכות שמים מחדש. הברכה מסתיימת במילים ”מְקַדֵש יִׂשְרָאֵל וְיֹום הַזִכָרֹון".
לדוד מזמור
לאחר תפילת ה׳עֲמִידָה׳, החזן מתחיל בקול את הפסוק הראשון של פרק כ״ד בתהלים: ״לְדָוִד מִזְמוֹר לַה׳ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ״, ולאחר מכן אומרים כל הקהל יחד את כל המזמור, מתחילה ועד סוף.
יש לחשוב היטב על פירוש המילים של מזמור זה ועל משמעותן, היות ואמירתו כעת הוא מקור לכל ההשפעות הגשמיות במשך השנה .
בקהילות רבות, מכונה מזמור זה בשם ׳בִּרְכַּת הַפַּרְנָסָה׳, ובמסורת מקובל שבאמירת מזמור זה מתוך ׳כוונה׳ – נפתחים ׳צינורות הפרנסה והשפע׳ שבשמים.
כשחל ראש השנה בשבת, אומרים לפני ״לְדָוִד מִזְמוֹר״ את קטעי השבת הקבועים: ״וַיְכֻלּוּ״, ברכת ״מֵעֵין שֶׁבַע״ – ״בָּרוּךְ אַתָּה .. קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ״, וברכת ״מָגֵן אָבוֹת״, ולאחר מזמור זה מוסיפים גם את ״מִזְמוֹר לְדָוִד ה׳ רוֹעִי לֹא אֶחְסָר״.
בסיום התפילה אומרים ״עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ״ ו״אַל תִּירָא״, ולאחר מכן מאחלים איש לרעהו: ״לְשָׁנָה טוֹבָה תִּכָּתֵב וְתֵחָתֵם״. לאשה מאחלים: ״לְשָׁנָה טוֹבָה תִּכָּתֵבִי וְתֵחָתֵמִי״.
סעודת ליל ראש-השנה
כאשר חוזרים מבית הכנסת, השולחן צריך להיות ערוך ומוכן לסעודת החג, כדי שנוכל לגשת מיד לקידוש.
- כשחל ראש השנה בשבת, אומרים את פזמוני השבת הקבועים, ״שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם״, ״אֵשֶׁת חַיִל״ ו״מִזְמוֹר לְדָוִד״ בלחש.
סדר הקידוש:
- לקראת הקידוש יש לעמוד, ואבי המשפחה עורך את הקידוש ו׳מוציא׳ את כולם ידי חובה.
- לוקחים את הכוס ביד ימין ומעבירים לשמאל. עם יד שמאל אנו מניחים את הכוס על אמצע כף יד ימין, כאשר ארבעת האצבעות הגבוהות כמו ׳מסתירות׳ את הכוס, והאגודל שוכב בצד. יש להחזיק את הכוס בגובה של לפחות 24 ס״מ מעל השולחן.
- עם תחילת הקידוש יש להביט בנרות החג הדולקים על השולחן, בשעת ברכת ״בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן״ יש להביט ביין שבכוס.
הקידוש מורכב משלוש ברכות:
- אמירת ״סַבְרִי מָרָנָן״ וברכת ״בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן״.
- ברכת ״אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם . . מְקַדֵּשׁ יִשְׂרָאֵל וְיוֹם הַזִּכָּרוֹן״.
- ברכת ״שֶׁהֶחֱיָנוּ״ לאחר הקידוש: ״בָּרוּךְ אַתָּה . . שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לִזְמַן הַזֶּה״.
- ה׳מְקַדֵּשׁ׳ שותה לפחות רביעית יין מהכוס (86 סמ״ק), ומוזג גם לשאר הנוכחים כדי שיטעמו מעט מהיין.
- לאחר הקידוש של האב, יכול כל אחד מגיל בר מצווה לעשות קידוש בעצמו.
- כשחל ראש השנה בשבת, ישנם כמה שינויים והוספות בקידוש, כפי שמופיע במחזור התפילה.
סעודת החג
לאחר הקידוש הולכים כל הסועדים ׳לִטּוֹל יָדַיִם׳ לקראת הסעודה: לוקחים ספל ביד ימין וממלאים בו מים. מעבירים אותו ליד שמאל, ואיתה שופכים 3 שפיכות על יד ימין, ולאחר מכן באמצעות יד ימין שופכים 3 שפיכות על יד שמאל.
לאחר מכן, מנגבים היטב את הידיים, ומברכים: ״בָּרוּךְ אַתָּה אֲ־דֹנָי אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדַיִם״. אין לדבר אחר ברכת הנטילה עד לאחר ברכת ״הַמּוֹצִיא״ ואכילת החלה.
בעל הבית אוחז בשתי חלות יחד ומברך: ״בָּרוּךְ אַתָּה אֲ־דֹנָי אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ״.
- את חתיכת החלה יש לטבול בדבש ולא במלח כמו בכל שבת, וכך נוהגים בכל סעודות ראש השנה. עם זאת, למרות שלא טובלים את החלה במלח, יש להניח על השולחן גם מלח בנוסף לדבש.
מקובל לאכול בראש השנה חלות עגולות, מקושטות בעלי בצק היוצרים מעין כתר, משום שראש השנה הוא יום הכתרת הקדוש ברוך הוא למלך. רעיון נוסף מצביע על כך שהחלות העגולות נועדו לבטא את גלגל המזלות של חודשי השנה.
מאכלים מיוחדים
בסעודת ליל החג נוהגים לאכול מאכלים מיוחדים המסמלים מתיקות, טוב, שפע וברכה, לכבוד השנה החדשה. את המאכלים הללו, הנקראים גם בשם ״סִמָּנִים״, אוכלים לאחר ברכת ״הַמּוֹצִיא״ ואכילת פרוסה (׳כזית׳) מן החלה.
תפוח: לוקחים תפוח, טובלים אותו בדבש ומברכים: ״בָּרוּךְ אַתָּה . . בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ״. לאחר מכן, לפני האכילה, אומרים: ״יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתְּחַדֵּשׁ עָלֵינוּ שָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה״.
- נוהגים לברך רק על התפוח, ואילו את שאר המאכלים אוכלים רק עם ה״יְהִי רָצוֹן״ הנלווה להם.
רימון: נוהגים לאכול רימון בסעודה זו היות והגרעינים הרבים שבו מסמלים ״שֶׁיִּרְבּוּ זְכֻיּוֹתֵינוּ כְּרִמּוֹן״.
ראש: כמו כן, נוהגים לאכול ראש איל זכר לזכר האיל שהקריב אברהם כקרבן לאחר שהשם ציוה עליו שלא להקריב את בנו יצחק.
- כשאין ראש של איל בנמצא, ישנם הנוהגים לאכול ראש של כבש, או ראש של דג, הן משום שהדג מסמל שפע ופריון והן משום שבאכילת הראש אנו מתכוונים ״שֶׁנִּהְיֶה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב״.
מאכלים נוספים עם ׳רמזים׳ בשמותם:
תמרים – ״כְּדֵי שׁיֶּתִַּמּוּ שׂוֹנְאֵינוּ״,
סלק – ״שׁיֶּסִתְַּלּקְוּ אוֹיְבֵינוּ״,
- נמנעים מאכילת מאכלים שיש בהם חומץ וכן מאכלים חמוצים (כמו מלפפונים מוחמצים), מרים או חריפים.
- אין מברכים ׳ברכה אחרונה׳ על הסימנים היות והם נפתרים ב׳ברכת המזון׳ בסוף הסעודה.
בִּרְכַּת הַמָּזוֹן
- לפני 'ּבִרְכַת הַמָזֹון' נוהגים ליטול את קצות האצבעות במים מתוך כלי, ולתוך כלי (שאינו חשוב, ומורידים אותו מהשולחן לפני ברכת המזון), ואחר כך להעביר אותם על השפתיים. מנהג זה נקרא בשם: 'מַיִם אַחֲרֹונִים'.
- אם ישנם בסעודה 3 גברים מעל גיל 'ּבַר מִצְוָה', אומרים את נוסח ה"זִמּון" שמופיע לפני 'ּבִרְכַת הַמָזֹון', שהוא למעשה ה'פתיח' של הברכה.
- מודים לאלוקים על האוכל הטעים שאכלנו. נוסח 'ּבִרְכַת הַמָזֹון' מופיע הן בסידור והן במחזור.
- מוסיפים את ברכת ”יַעֲלֶה וְיָבֹוא" ומציינים בו: ”ּבְיֹום הַזִכָרֹון הַזֶה". כמו כן, באמירת ”הָרַחֲמָן" מוסיפים: ”הָרַחֲמָן הּוא יְחַדֵ ׁשעָלֵ ינּו אֶתהַ ּשָׁנָה הַזֹאת לְטֹובָה וְלִבְרָכָה".
קריאת שמע
אומרים את נוסח ”קְרִיאַת ׁשְמַע ׁשֶעַל הַמִטָה" כמו בכל ליל שבת: ברכת ”הַשְכִיבֵנּו" (עד "סוכת שלומך”), פרשיות ”ׁשְמַע יִׂשְרָאֵל", ”יַעְלְזּו חֲסִידִים", ”יֹׁשֵב ּבְסֵתֶר עֶלְיֹון", ”אָנָא ּבְכֹחַ ", ”ׁשִיר לַמַעֲלֹות", ו”ּגָד ּגְדּוד".
ממעטים בשינה
רבים נוהגים שלא להרבות בשינה במהלך ימי ראש השנה, ובפרט ביום הראשון, בכדי שלא ’להרדים' את המזל שלנו לשנה הבאה. או כפי שנוהגים יהודים לומר: ”כיצד המשפט מתנהל, והנאשם ישן ותערב עליו שנתו?!".