משמעותה
החופה היא הטקס שנעשה תחת הבד עם ארבעת הכלונסאות ה'חופה' על החתן והכלה. שם מתבצע הליך הנישואין, וכל שמחת החתונה שאחריה היא ביטוי לאושר והשמחה ממה שהתרחש זה עתה תחת החופה.
הרגעים שתחת החופה בעת הנישואין הם רגעים מיוחדים, בהם שורה אלוקים במקום. זוהי ההזדמנות שלכם(וגם של כל הנוכחים) לבקש עבור חייכם המשותפים העתידיים ועבור כל מכיריכם הרוצים לבקש ברכות אישיות מבורא עולם.
לטקס החופה מגיעים אורחים נוספים, גאם כאלו שלא ברשימת המוזמנים שלכם, כל נשמות הסבים והסבתות שלכם עד דור שלישי מעליכם, באים להיות בחופה שלכם. הם באים להיות אתכם יחד ברגעים הקדושים והמיוחדים הללו, הרגעים בהם מקימים צאצאיהם את ביתם וממשיכים את זרעם.
מה צריך להכין לחופה?
-
- רב.
- שני עדים.
- כתובה.
- טבעת.
- יין (מומלץ יין לבן כדי שאם חלילה ישפך על שמלת הכלה לא יהיה כתם בולט).
- כוס ליין.
- כוס לשבירה.
תחת החופה
תחת החופה יחכו לכם כבר ההורים, הרב המקדש והמשפחה הקרובה ביותר. הקהל מריע ואתם צועדים קדימה והנה אתם ניצבים בסמוך למקום שישנה את חייכם לטובה.
- בלי רעש מיוחד, נסו להכנס לחופה ברגל ימין. נכנסתם כבר? לא לדאוג איפה כל אחד עומד. בשביל זה יש תוכנית עבודה מסודרת.
במרכז הנוכחים יעמדו החתן והכלה כשהכלה עומדת לימין החתן. ליד החתן יעמוד אביו ולידו אבי הכלה. ליד הכלה תעמוד אימה ולידה אם החתן. שאר הקרובים יעמדו סביב.
בעלי האולם כבר ידאגו לשני גביעים (כשהאחת לשימוש היין והאחד עטוף בנייר כסף אותו החתן ישבור בסיום החופה) ליין וכן למיקרופון, והנה הכל מוכן וניתן להתחיל.
בחופה, סימנים חיובים עבור חיים מאושרים לזוג, לדוגמא: מומלץ לערוך את החופה בחוץ, תחת כיפת השמיים והכוכבים, יש בזה סימן ומשאלה וברכה שזרעכם ירבה ככוכבי השמים (ניסיתם פעם לספור?…). בנוסף, יש בזה רמז, בקשה וברכה שתמיד תהיו תחת עינו הפקוחה של אלוקים המשקיף מן השמים.
קידושין ונישואין
טקס החופה בנוי על שני שלבים משמעותיים, שיחד הם היוצרים את החיבור והנישואין: קידושין (-נקרא לעיתים גם בשם ‘אירוסין') – הנעשים על ידי נתינת הטבעת מהבעל לאישה, ונישואין – הנעשים על ידי הכנסתה לחופה ומאוחר יותר לבית המשותף.
בימים עברו המתינו בין שני השלבים כשנה כשבנתיים עשו את ההכנות לחיים המשותפים ולמגורים יחד. בזמן שבנתיים, היו מחוייבים זה לזו וזו לזה, אך מבחינת היהדות נאסר עליהם עדיין לגור יחד.
בימינו, שני השלבים הללו נעשים כמעט בזה אחר זה תחת החופה.
סידור הקידושין
-
- בדרך כלל את הטקס יפתח הרב בברוכים הבאים, באיחולי מזל טוב ובכמה מילים על הטקס או הזמן בו מתקיימת החופה.
- לאחר מכן מוזגים יין וממלאים את הכוס ואז הרב מברך ברכת "בורא פרי הגפן" על היין ואת ברכת האירוסין. לאחריה ייתן הרב לחתן לטעום מעט מן היין ויעביר לאם הכלה שתתן לביתה הכלה גם לשתות מעט מן היין.
- באמירת הברכות שתחת החופה עליכם להקשיב היטב, לא לדבר עד סיום כל ברכה ולענות 'אמן' בסיומה. הרב, או כל אחד אחר שמברך, עושה זאת בשליחותכם ולכן עליכם להקשיב ולענות.
הסיבה לכך שמעבירים את גביע היין לכלה בפעם הראשונה באמצעות אימה ובפעם השנייה באמצעות החתן, כי בעת השתיה הראשונה, היא עדיין אינה אישתו שהרי מדובר טרם נתינת הטבעת – ומבחינת היהדות יש מניעה שהחתן יגיש לכלה יין כשאינם נשואים.
רק בפעם השניה שהיא לאחר הקידושין, יכול הבעל לתת לאישתו לשתות מן היין.
- את גביע היין נניח בצד, וכעת ניגש לגולת הכותרת: נתינת הטבעת.
טרם שתקבל אותה לידיך, ייקח הרב את הטבעת ביד ויראה לעדים שיבחנו במבט מהיר אם יש בה שווי כספי מינימאלי. הרב ינצל הזדמנות זו (או גם קודם לכן) כדי לומר לכולם מי יהיו העדים שיראו את קידושיך – עדות משמעותית בתחום הנישואין.
עליך לקחת את הטבעת ביד ימין ולהשחילה על ה'אצבע' של כלתך, בידה הימנית, תוך כדי שאתה אומר לה (בקול, כדי שהעדים וכל הנוכחים ישמעו, "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל".
עם סיום הנתינה, יש שיאמרו בקול רם יחד: "מקודשת, מקודשת". בכך אנו מבטאים את זה שראינו שעשיתם את זה ובצורה נכונה וכשרה.
- כדי להבדיל בין טקס הקידושין שנעשה באמצעות נתינת הטבעת, לנישואין שאחריה, אנו קוראים כעת את הכתובה. יש שיקראו אותה בלשונה (-בשפה הארמית) ויש שיקראו אותה בתרגום לעברית. אין צורך לקרוא את כולה. איו שום צורך לומר לכולם את הסכום שכתבת בכתובה. גובה הסכום לא מראה על גודל אהבתך, וכל דבר הסמוי מן העין שרויה בו ברכה.
- כעת ניגשים לברכות הנישואין. אמירת שבע ברכות. בדרך כלל יאמר אותם הרב המקדש אך אם יש לכם ידידים קרובים או בני משפחה שאתם רוצים לכבד (ויודעים לקרוא טוב את הברכה) ניתן לכבדם.
למה מברכים על היין בעת החופה?
ליין תכונה מיוחדת: עם השנים, באמצעות תנאי איחסון נאותים הוא רק הולך ומשתבח עם השנים. בכך אנו כמו מאחלים לזוג הצעיר, שאהבתכם רק תגדל ותתפתח עם השנים (בתנאי ה'איחסון' הנכונים: כבוד, התחשבות והקשבה אמיתית…)
עם סיום הברכות, יעביר הרב לחתן את גביע היין, בכדי לטעום שוב מעט ממנו והעבר לאישתך שתטעם גם מעט.
מה עושים עם היין שנשאר בכוס לאחר שתיית החתן והכלה? מקובל, שהיין שנשאר הוא סגולה להרבה דברים ובפרט למציאת זיווג. בטוח שתמצאו כמה מחבריכם שירצו לגמור אותו עד הסוף…
- זהו. סיימנו את הרגע המשמח, אך כמו בכל שמחה יהודית, יש לזכור גם את העצב. יש לזכור את חורבנו של בית המקדש, את צערו של אלוקים שאינו גלוי לבניו מאז, ואת צרות כל העם שהתגברו מאוד מאז חורבן הבית. את זה אנו עושים באמצעות שבירת הכוס על ידי רגלו של החתן.
טרם השבירה אומר החתן את הפסוק המסביר את הסיבה לשבירה: "אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי, תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלָיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי".
- זהו. תם הטקס, האורחים מאחלים מזל טוב בשמחה רבה, עתה אתם צועדים יחד, בעל ואשה, אל אולם החתונה לסעודת המצווה הבאה עם השמחה בקיום מצוות הנישואין שלכם.
סעודת החתונה
סעודה זו הינה סעודת מצווה ועליה להיערך בצורה מכובדת כיאה למצווה חשובה; עם בשר, דגים ושאר מאכלים טובים.
בעת סעודה זו מצווה גדולה לשמוח ולשמח את החתן והכלה. לשמחה זו כוחות רוחניים רבים והיא מזכה את המשתתפים בברכותיו של אלוקים.
שבע ברכות
את שבע הברכות שנאמרו תחת החופה לאחר נתינת הטבעת, אנו ‘מאמצים' לכל שבעת הימים הבאים. בכל פעם שיושבים יחד לסעודה בה אוכלים לחם (בנוכחות עשרה גברים), לאחר שאנו מסיימים לברך את ‘ברכת המזון' (הברכה אותה אנו אומרים בסיום הסעודה) אנו מוסיפים את שבע הברכות הללו. מתחילים בסיום סעודת החתונה…
את הברכות אומרים על כוס יין, ואת הנוסח של הברכות ניתן למצוא בכל ספר תפילה.
שגרה של השקעה
היהדות מדגישה את הקשר בין בעל ואשה לאורך השנים, והיא אינה מדברת על רעיונות תיאורטיים, אלא קובעת שגרת חיים של השקעה בקשר. כשם שאדם צריך להביא מדי חודש פרנסה לילדיו, ולהשקות את הפרחים בגינה מדי כמה ימים, כך ראוי לטפח באופן קבוע את הקשר הזוגי. איך עושים את זה?
-
- הכלי ראשון הוא הענקת תשומת לב: בכל חג יהודי, כמו פסח, שבועות וסוכות, מצווה לשמוח בחג, כנאמר בפסוק: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ", אך כיצד משיגים תחושת שמחה? מסביר התלמוד: חייב אדם לשמח את בני ביתו בחג – ואיך משמח אותם? את הגברים – ביין. את הנשים – בבגד חדש. את הילדים – בממתקים.
מעט תשומת לב אמיתית לזולת מחוללת פלאים. זאת אחת הסיבות לכך שקיבלנו מאלוקים את החגים, כדי להביא הביתה מדי כמה חודשים שמחה והתחדשות ולרענן את הקשרים המשפחתיים.
אין צורך לחכות למשברים כדי לחשוב על בן הזוג, אלא זאת דרך חיים קבועה שבה מעניקים תשומת לב לקשר הזוגי.
-
- הכלי השני לרענון הקשר הזוגי קשור עם המחלה הגדולה של ימינו: האינטנסיביות. הלחץ הבלתי פוסק של החיים גורם לנו להתרחק זה מזה לימים ארוכים – ובלי להיפגש, אין קשר.
הכרוניקה של התדרדרות הנישואין היא כזאת: איננו מוצאים זמן למפגשי יחד קבועים, לפיכך חשים מתח וכעס הדדי, ובהמשך מאבדים עניין בקשר. ראשיתו של טיפוח הנישואין היא אפוא בהקפדה על זמנים קבועים של יחד.
זאת בדיוק הסיבה שהיהדות רואה צורך להתערב בחיים האישיים ומטילה על בני זוג חובה להיות יחד באופן קבוע מדי כמה ימים, וזאת אף אם הם נמצאים בתקופה לחוצה בעבודה או בכלל.
אסור לאדם למנוע את אשתו מעונתה . . שנאמר: "שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע", הקביעות וההתמדה בבניית הקשר הזוגי – הן מבטיחות את הקיום האיתן שלו.
- הכלי הבא יכול לשנות את החיים: לא רק את החיים הזוגיים, אלא גם את הקשר עם הילדים. אך לרוע המזל, הוא האתגר הגדול ביותר של ימינו: לדעת להתנתק. המדיה הפכה אותנו לאנשים רדופים שאינם נמצאים בשום מקום. אנו לא באמת עם בן הזוג, לא באמת עם הילדים, וגם לא באמת עם עצמנו. אנו עם האייפון.