מבוא
יום החתונה הוא בוודאי יום עמוס, מרגש (ומלחיץ…). אך למרות זאת, יש לזכור שזהו יום חשוב מאין כמותו מבחינה רוחנית ויש לנצלו כראוי. ליום זה אף השפעה רוחנית על חיי הנישואין העתידיים.
זוהי הסיבה לכך שביום זה יש להרבות במעשים טובים ובמצוות. יש לתת צדקה, להתפלל לאלוקים, לקרוא פרקים מספר התהילים ככל שניתן והחתן יניח תפילין. גם לבני המשפחה הקרובים כדאי להצטרף ל'חגיגה' רוחנית זו – גם למעשיהם כוח להשפיע טוב לזוג הצעיר.
ביהדות נחשב יום זה כ'יום כיפור' של הזוג הצעיר בגלל מיוחדיותו וקדושתו. זוהי גם הסיבה לכך שביום זה כדאי לחתן ולכלה לצום עד לאחר החופה – בדיוק כמו ביום הכיפורים ה'אמיתי'.
- אם חל יום החתונה בראש חודש, חנוכה, אסרו חג, ט"ו באב או ט"ו בשבט – לא צמים. הצום מסתיים לאחר החופה, גם כשזו נערכת ביום.
טרם החופה
טרם ההליכה לחופה, תפגשו עם הרב שיערוך לכם את החופה לכמה דברים:
- למלא את שטר הכתובה.
- להחתים את העדים ואת החתן ולעשות ‘קנין' (מה זה? ראה בהמשך).
- לראות את הטבעת – איתה יערכו הקידושין ולבדוק שהיא נקנתה על-ידי ובכספו של החתן.
הכתובה
הכתובה היא מסמך משפטי אותו תיקנו חכמינו כדי לעגן את זכויותיה של האישה ולמנוע מהבעל לגרשה בקלות. בין השאר הוא חותם על סכום כסף משמעותי אותו עליו לתת במקרה גירושין – כדי להרתיע אותו לעשות זאת.
חשוב לדעת: בסכום זה לא נמדדת האהבה בין החתן לכלה, ולכן הרבנות הראשית לישראל מגבילה את סכום הכתובה עד מיליון ש"ח
בימים עברו, טרם עידן הדפוס, היה הסופר כותב את הכתובה במלואה בעבור הזוג המתחתן, בימינו כשהכל מודפס, משאירים מקום בגודל כמה מילים ריקות באזורים מסוימים בכתובה, אותם יש למלא בהתאם לנתונים האישיים של החתן והכלה, כמו שמות, סכום הכסף ועוד.
בפגישה שלכם עם הרב טרם החתונה הוא ימלא את המסמך הזה ויסביר את הכתוב בו לחתן כדי שידע על מה הוא מתחייב, במעמד זה הרב ימלא גם את 'העתק כתובה' אותה הוא יעביר לרבנות בה נרשמתם לנישואין, על מנת לתעד את חופתכם לדורות הבאים.
תחת החופה תיקרא הכתובה ותימסר על ידי החתן לכלה.
- את הכתובה יש לשמור בבית הזוג לאורך כל שנות הנישואין.
- במקרה שנודע שהכתובה אבדה או נמחקה, יש לדאוג בהקדם האפשרי לכתובה חדשה. ניתן לבצע זאת ברבנות המקומית לה העתק מכל הכתובות שנעשו בשטח שלה.
הכתובה נכתבה בשפה הארמית העתיקה – השפה המדוברת בעם היהודי בתקופה שבה חיברו חכמינו זכרונם לברכה מסמך זה.
להלן חלקה המרכזי, בתרגום לעברית:
ביום __ בשבוע, ב __ לחודש __ שנת __ כאן ב __ תבנה ותיכונן, אנחנו עדים איך החתן __ בן ____ למשפחת __ אמר לה לכלה __ בת ____ לבית __ היי לי לאשה כדת משה וישראל, ואני אעבוד ואכבד ואזון וא פרנס כדת משה וישראל ואתן לך את הסכום הקבוע שנקוב בכתובה והסכימה הכלה, וקנינו מיד החתן
נאום: _____ עד ונאום: _____ עד, החתן___________
העדים
כדי לתת תוקף לשטר הכתובה ולהתחייבויות שבה, עליה להיות חתומה על ידי שני עדים שאינם קרובי משפחה של הזוג.
- בטקס החופה ישנם כללים רבים מי ראוי להיות עד. חתימה של עד לא תקין יכולה לפסול את השטר ולבטל הקידושין, ולכן את בחירת העדים יש לעשות בתיאום עם הרב.
עם סיום כתיבת הכתובה, יעשו קניין ולאחר מכן יחתמו העדים והחתן.
הקנין הוא הליך באמצעותו מגבירים את עוצמת ההתחייבות של החתן על האמור בשטר הכתובה.
עדים אלו יהיו בדרך כלל גם העדים של הנישואין (כיסוי פני הכלה, החופה). בלעדיהם, לא תהיו בני זוג למרות שכל התהליך נעשה כמו שצריך. עליהם לראות את הליך הקידושין (כגון הענקת הטבעת), ורק כך הנישואין נכנסים לתוקף.
הטבעת
מבחינת התורה, הקידושין נעשים באמצעות ענידת טבעת השייכת לבעל (טבעת ללא אבן יקרה), על ידי הבעל, על אצבעה של האישה. לשם כך נדרשים שני דברים:
- שבטבעת יהיה שווי מינימאלי – דבר שבוודאי קיים כיום בטבעות הנישואין. תחת החופה, יראה הרב את הטבעת לעדים ויוודא איתם שאכן יש בה שווי מינימאלי.
- שהטבעת תהיה בבעלותו הבלעדית של הבעל. לשם כך יוודא הרב שהיא נקנתה מכספו, ואף ידרוש ממנו להגביהה– באמצעות הגבהה זו הוא ‘קונה' אותה והיא הופכת לבעלותו הבלעדית.
כיסוי הכלה
טרם החופה, על החתן לכסות את כלתו ב'הינומה' – בד המכסה את הפנים והשיער.
טעמים רבים נכתבו אודות מנהג זה, והמרכזי שבהם היות ויש משמעות ביחסים הנבנים בין בעל לאשה, וכיסוי ההינומה על ידי הבעל מדגיש את פריסת חסותו על אשתו וקבלת אחריות על המשפחה לעתיד.
