רקע
לאחר לבישת הבגדים וההתארגנות הבסיסית של הבוקר, אנו ניגשים לאמירת "בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר".
"בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר" הוא כינוי למקבץ של ברכות קבועות שקבעו חכמינו זכרונם לברכה לומר בכל בוקר. בברכות אלו אנו מודים לבורא העולם על אותם דברים 'פשוטים' ושגרתיים שהוא מעניק לנו בכל יום מחדש, כמו: היקיצה בבוקר, היכולת לראות, ללכת, ללבוש בגדים וכדומה. כמו כן אנו מודים לו על שהוא "בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים", על התורה שנתן לנו, ואנו מבקשים שנזכה להגות בה מתוך אהבה, אנו וצאצאינו.
בתקופה שקבעו ברכות אלו, היו נוהגים לומר כל ברכה מיד לאחר ביצוע הדבר עליו אנו מודים. לדוגמה: את ברכת "מַתִּיר אֲסוּרִים" היו מברכים מיד לאחר שהתיישבו על המיטה, את ברכת "זוֹקֵף כְּפוּפִים" היו מברכים מיד לאחר שהיו קמים ונעמדים על הרצפה, את ברכת "מַלְבִּישׁ עֲרוּמִים" – לאחר שהיו מתלבשים, וכן הלאה.
כיום, נוהגים לומר את כל "בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר" בְּרֶצֶף אחד, כשנמצאים בבית, בהן אנו מודים לאלוקים על כל אותן פעולות שעשינו מאז שהתעוררנו בבוקר. למעשה, גם אם לא נהנינו מפעולות מסוימות באותו בוקר (כגון אם הלכנו לישון לבושים – כך שלכאורה אין לנו את הסיבה לברך את ברכת "מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים") יש לברך את כל הברכות המופיעות ב"בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר", כיון שאנו לא מודים רק על ההנאה האישית שלנו מאותם הדברים, אלא על עצם הדבר שאלוקים ברא את הדברים הנצרכים לעולם, באופן כללי.
ישנם מקומות בהם לא אומרים את "בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר" בבית, כל אחד בנפרד, אלא בבית הכנסת, כחלק מתפילת שחרית. יש שנוהגים שכולם אומרים אותן שם יחד, ויש שאחד אומר בקול וכולם עונים "אָמֵן" אחר כל ברכה, אך מומלץ לומר אותם בבית, סמוך ככל האפשר לזמן הקימה.
- את "בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר" יש לומר:
-
- לאחר ששטפנו את הפה.
- בעמידה.
נטילת ידיים
למרות שניתן לברך את ברכת "עַל נְטִילַת יָדָיִם" בסדר הברכות גם בלי ליטול ידיים שוב לפני אמירתה, ואת ברכת "אֲשֶׁר יָצַר" גם ללא הליכה לשירותים לפני האמירה, כדאי ללכת לשירותים ולאחר מכן ליטול שוב את הידיים לפני שמברכים ברכות אלו. כך הן תהיינה קרובות לביצוע הדבר עליו אנו מודים לאלוקים.
נטילה זו דומה בתחילתה לנטילה הראשונה של הבוקר: שפיכת מים באמצעות כלי שלוש פעמים על כל יד לסירוגין (ימין, שמאל, ימין, שמאל).
לאחר הנטילה יש לנגב את הידיים, להגביהן עד לגובה העיניים כשהאצבעות פרודות, ולהתחיל את אמירת "בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר" בברכת "עַל נְטִילַת יָדָיִם".
- רוצים להדר? בנטילה זו, כדאי להחזיק את הספל באמצעות מגבת (ובכל פעם 'להחליף צד') בכדי לא לגעת בו בידיים רטובות.
פירוש הברכות
להלן רשימת הברכות הכלולות ב"בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר" בליווי הסבר קצר על כל אחת מהן (יש לציין שהתעכבנו בעיקר על הצד הפשטני, אך לכל ברכה ישנה גם הסברי עומק מרתקים):
"עַל נְטִילַת יָדַיִם"
בברכה הראשונה אנו מודים לאלוקים על מצוות נטילת ידיים, המסייעת לנו להיות קדושים וטהורים, ולהתכונן לתפילה ועבודת השם במשך היום, ככהן המתקדש לעבודת המקדש.
"אֲשֶׁר יָצַר אֶת הָאָדָם בְּחָכְמָה"
בברכה זו אנו מודים לאלוקים על החכמה בה יצר את האדם, ועל הפלא בכך שהמרכיבים החיוביים שבמאכל הופכים לדם ובשר ואילו הפסולת נדחית ויוצאת מהגוף. כמו כן, אנו מביעים את התפעלותנו מהפלא הגדול שנשמה רוחנית שורה בתוך גוף פיזי- גשמי.
- חשוב לדעת! את הברכה הזו עלינו לברך לאחר שטיפת הידיים לאחר כל פעם שהתפנינו, גם אם יצאה ולו טיפה אחת מהגוף.
"אֱלֹקַי, נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי"
בברכה זו אנו מודים לאלוקים על בריאת הנשמה ויכולותיה, ועל כך שנתן אותה בגופנו. אנו אומרים לו תודה על כל רגע ורגע שהנשמה נמצאת בתוכנו.
"הַנּוֹתֵן לַשֶּׂכְוִי בִינָה"
בברכה זו אנו מודים לאלוקים על התבונה שנתן ל"שֶׂכְוִי" (כינוי לתרנגול) היודע להבחין בדיוק בזמן בו אפֵלת הלילה מפנה את מקומה לאור היום – אז הוא משמיע את 'קריאותיו'.
על אף שבדורות האחרונים, עם התפתחות הטכנולוגיה, אנו כבר לא נהנים מקריאותיו של התרנגול ואנו משתמשים בשירותי יקיצה טכנולוגיים, אנו עדיין מברכים ברכה זו, במובן עמוק יותר מהפירוש הפשוט של המילים. אנו מודים לאלוקים על שנתן לנו את היכולת להבחין בין הטוב (המשול ליום) לרע (המשול ללילה).
"פּוֹקֵחַ עִוְרִים"
לאחר לילה שלם בו עינינו היו סגורות, אנו מודים לאלוקים על כך שהעניק לנו את היכולת לראות, ועל זה שהוא 'פותח לנו את העיניים' (תרתי משמע).
"מַתִּיר אֲסוּרִים"
הפירוש המילולי של המילה "אסורים" הוא "קשורים". הברכה מדברת על איברי גוף האדם שהיו כמו 'אסורים' ו'קשורים' בעת שנת הלילה, ואנו מודים לאלוקים על כך שנתן לנו את האפשרות להתיישב במיטה – להזיז ולנוע עם האיברים כרצוננו.
"זוֹקֵף כְּפוּפִים"
לאחר שבמשך כל הלילה היינו במצב 'מאוזן', אנו מודים לאלוקים על היכולת לעמוד זקוף על שני הרגליים – אחת התכונות המבדילות אותנו מבעלי החיים.
"מַלְבִּישׁ עֲרֻמִּים"
בברכה זו אנו מודים לאלוקים על שנתן לנו את היכולת ואת הבגדים לכסות בהם את גופנו ולהתלבש כראוי.
"הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ"
בברכה זו אנו מודים לאלוקים על הכוחות החדשים והרעננים שהעניק לנו עם שחר, לאחר שהלכנו לישון כשאנו עייפים ו'סחוטים'.
"רֹקַע הָאָרֶץ עַל הַמָּיִם"
בברכה זו אנו מודים לאלוקים על העובדה הפשוטה שיש לנו אדמה יבֵשָה לדרוך עליה. אנו מודים לו על כך שברא את היבָּשָה מעל גובה פני הים, שהרי לוּ היו היבָּשָה והים באותו הגובה, היו המים מציפים את היבָּשָה ולא היינו יכולים לחיות ולהתקיים על גבי הקרקע.
"הַמֵּכִין מִצְעֲדֵי גָּבֶר"
בברכה זו אנו מודים לאלוקים על כך שנתן לנו את היכולת לצעוד.
"שֶׁעָשָׂה לִי כָּל צָרְכִּי"
בברכה זו אנו מודים לאלוקים על כך שהוא מעניק לנו את כל צרכינו. הפירוש הפשוט של "כָּל צָרְכִּי" הוא אמנם 'כל הצרכים שלי', אך את הברכה הזו תקנו חכמים לומר כשנועלים את הנעליים דווקא, משום שרק לאחר שאדם נעול בנעליים, יכול הוא ללכת, לרוץ ולעשות את כל מה שהוא צריך.
"לְעוֹלָם יִמְכֹּר אָדָם אֲפִלּוּ קוֹרוֹת בֵּיתוֹ, וְ(העיקר ש)יִקַּח מִנְעָלִים לְרַגְלָיו" (תלמוד בבלי, מסכת שבת)
"אוֹזֵר יִשְׂרָאֵל בִּגְבוּרָה"
בברכה זו אנו מודים לאלוקים על הידוק החגורה על הגוף. בימי קדם, היו רגילים לחגור 'אֵזוֹר' או חגורה על מלבוש רופף, לשם חיזוק או נוחות. חשיבות מיוחדת הייתה לחגורה עבור אדם לוחם, משום שזו גם החזיקה לו את הנשק (החרב או הסכין, ובימינו – האקדח).
"עוֹטֵר יִשְׂרָאֵל בְּתִפְאָרָה"
בזמנים עברו, כל אדם שהיה מכבד את עצמו היה הולך בחוץ עם כיסוי ראש, כובע וכדומה.
בברכה זו אנו מודים לאלוקים על כיסוי הראש שלנו, ובמקור, קבעו חכמים לומר ברכה זו בעת חבישת כיפה או כובע.
"שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גוֹי"
בברכה זו אנו מודים לאלוקים שעשה אותנו חלק מהעם הנבחר שקיבל 613 מצוות, ולא ברא אותנו כאחד מבני אומות העולם החייבים רק ב 7- מצוות.
"שֶׁלֹּא עָשַׂנִי עָבֶד"
בברכה זו אנו מודים לאלוקים על שאנו בני חורין חופשיים היכולים לעבוד אותו ככל העולה על רוחנו ועל כך שאנו מחויבים בכל 613 המצוות (לא כמו עבד גוי החייב רק בחלק מהן).
"שֶׁלֹּא עָשַׂנִי אִשָּהׁ"
בברכה זו מודים הגברים לאלוקים על שהם חייבים בכל 613 מצוות התורה, שלא כמו הנשים הפטורות מחלק גדול של המצוות.
- נשים לא אומרות ברכה זו, אך ישנן שאומרות "בָּרוּךְ . . שֶׁעָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ".
שוביניזם?… ממש לא! ראי הסבר בהרחבה ב"הָאִשָּׁה הַיְּהוּדִיָּה".
"הַמַּעֲבִיר שֵׁינָה מֵעֵינָי"
בברכה זו אנו מודים לאלוקים על שהעביר מאיתנו את שנת הלילה העמוקה, בו עפעפינו מכסים את עינינו.
"וִיהִי רָצוֹן הַגּוֹמֵל חֲסָדִים טוֹבִים לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל"
בקטע זה, המהווה כהמשך לחלק הקודם של הברכה ("הַמַּעֲבִיר שֵׁינָה מֵעֵינָי") אנו מבקשים מאלוקים שנצליח להתמיד בלימוד התורה ובקיום המצוות, שלא נבוא למצב של ניסיון או בזיון, שלא ישלוט בנו היצר הרע, שנעשה מעשים טובים, שנהיה תמיד בסביבתם של אנשים וחברים טובים, ושנמצא חן בעיני כל הסובבים אותנו.
"יְהִי רָצוֹן וּמִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם"
בהמשך לברכה הקודמת, אנו מבקשים מאלוקים שישמור עלינו מאנשים חצופים ועזי פנים, מאנשים וחברים רעים, מרכילויות ומהלשנות, ממחלות וממוות לא טבעי, ושלא נצטרך לעבור בגיהינום בדרכנו לגן עדן.
"בִּרְכוֹת הַתּוֹרָה"
אנו ממשיכים עם רצף של שלוש ברכות הקשורות ללימוד התורה, המכונות בשם: "בִּרְכוֹת הַתּוֹרָה". לימוד התורה מהווה למעשה את היסוד והתשתית לכל קיומנו כיהודים, כפי שנרחיב להלן בפרק "לימוד התורה".
-
- בברכה הראשונה – "בָּרוּךְ . . עַל דִּבְרֵי תוֹרָה" אנו מברכים את הבורא על עצם הציווי ללמוד תורה.
- בברכה השנייה – "וְהַעֲרֵב נָא . . הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל", אנו מבקשים שאנו וכל ישראל נזכה ללמוד אותה מתוך תענוג ו'ערֵבות', ושֶׁכָּל צאצאינו (בנים ובנות) יכירו את אלוקים וילמדו את תורתו 'לשמה', דהיינו לא לשם פרנסה או כבוד, אלא כדי להתחבר אליו.
- לסיום, בברכה השלישית – "בָּרוּךְ . . אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים . . נוֹתֵן הַתּוֹרָה", אנו מודים לאלוקים על כך שבחר בנו מכל העמים והעניק לנו את המתנה הנפלאה ביותר שקיימת עלי אדמות – את התורה הקדושה.
קטעי לימוד תורה
כדי ליצור רצף בין "בִּרְכוֹת הַתּוֹרָה" ללימוד התורה בפועל, אנו אומרים כמה קטעי תורה הלקוחים משלושת חלקי התורה: מקרא, משנה ותלמוד.
-
- מתוך התורה (מקרא) אנו אומרים את פסוקי "בִּרְכַּת כֹּהֲנִים" מתוך ספר "בַּמִּדְבָּר": "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר . . יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ . . וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם".
- לאחר מכן אומרים קטע מתוך המשנה – "אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאֵין לָהֶם שִׁעוּר" – המפרט כמה ממצוות התורה שלא נאמרה בהם כמות או מידה מדויקת. לדוגמה: מצוות גמילות חסדים בגופו, שאין לנו עליה הוראה מפורטת כמה פעמים צריך לעזור, או באיזה אופן. אין למצווה זו 'שיעור' – אין גבול למינימום ולא מעצור למקסימום.
- באותו הֶקשר אנו ממשיכים עם קטע נוסף העוסק במצוות שיש עליהן שכר גם בעולם הזה וגם בעולם הבא: "אֵלּוּ דְבָרִים שֶׁאָדָם אוֹכֵל פֵּרוֹתֵיהֶם בָּעוֹלָם הַזֶּה" – כמו: כיבוד הורים, הכנסת אורחים, ביקור חולים ועוד.
אנו מסיימים בקביעה, שעם כל מעלותיהן הנפלאות של כל המצוות שפורטו בקטע זה, הרי ש"תַּלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם" – גדולה מעלתה של מצוות לימוד התורה יותר מכל המצוות כולן!
ברכת ציצית
בסיום "בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר" אנו אומרים ברכה מיוחדת על ה"טַלִּית קָטָן" – בגד עם ציציות (=חוטים הקשורים בו בארבעת פינותיו) אותו יש ללבוש במשך כל היום (אודות פרטי ומשמעות המצווה נרחיב בעמודים הבאים).
-
- לפני הברכה יש לבדוק שכל חוטי הציצית שלמים, ויש להפריד אותם זה מזה.
- מחזיקים את שתי הציציות הקדמיות ביד הימנית, ומברכים: "בָּרוּךְ אַתָּה . . אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת צִיצִת".
- בסיום הברכה יש להעביר את הציציות על העיניים ולאחר מכן לנשק אותן.
ברכת הציצית הינה עבור ה"טַלִּית קָטָן" שלובשים (או מחליפים) תיכף לאחר הקימה בבוקר. ב"טַלִּית גָּדוֹל", מתעטפים לפני התפילה – ועל כך הרחבנו בחוברת "יַהֲדוּתוֹן – בֵּית הַכְּנֶסֶת וְהַתְּפִלּוֹת".
- אלו שלובשים "טַלִּית גָּדוֹל" בעת התפילה (הנשואים, או מי שמנהג אבותיו הוא להתעטף בטלית לאחר בר המצוה), אינם מברכים ברכה זו כעת, ב"בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר", משום שהם מברכים ברכה אחרת – "לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית" – בעת לבישת ה"טַלִּית גָּדוֹל".
"זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע"
על פי ההלכה, יש לקרוא את "קְרִיאַת שְׁמַע" עד לאחר שלוש שעות בערך מ"הָנֵץ הַחַמָּה", זמן הנקרא בשפה ההלכתית: "סוֹף זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע".
אם נראה לכם שייתכן ויעבור "זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע" עד שנגיע אליה בשעת התפילה עצמה, יש לומר כעת את הפסוק הראשון ("שְׁמַע יִשְׂרָאֵל"), את פסוק "בָּרוּךְ שֵׁם", ואת שלושת הפרשיות של "קְרִיאַת שְׁמַע": "וְאָהַבְתָּ", "וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ" ו"וַיֹּאמֶר".
הצלחתם בסוף לומר את "קְרִיאַת שְׁמַע" בסדר התפילה בתוך הזמן? אין שום בעיה! הרווחתם עוד כמה פסוקי תורה 'על הבוקר'. עדיף מאשר להפסיד את הזמן הראוי לקריאת שמע.
לאחר "בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר", ניגשים להתפלל תפילת שחרית בטלית ותפילין. מכאן ועד לסיום התפילה – הסברנו בחוברת "יַהֲדוּתוֹן – בֵּית הַכְּנֶסֶת וְהַתְּפִלּוֹת". ראו שם בהרחבה!
