מבוא
מלבד העובדה שאסור לנו לאכול חמץ, ישנו איסור נוסף מן התורה והוא: שלא יישאר ברשותנו שום חמץ במשך חג הפסח, שנאמר: "שִׁבְעַת יָמִים שְׂאוֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם… וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאוֹר בְּכָל גְּבוּלְךָ שִׁבְעַת יָמִים".
האיסור מתחיל כשעה לפני חצות יום י"ד בניסן, והוא אסור בפסח בכל צורה שהיא: חי, מבושל, מוצק או נוזלי. בשונה ממאכלים לא-כשרים אחרים שאסורים רק באכילה, החמץ אסור גם בהנאה: אין להשתמש בו במהלך החג לצרכים אחרים בכל צורה שהיא, כגון: לתת לכלב, למכור אותו וכדומה.
האיסור הוא רק ביחס לחמץ ששייך לנו או ליהודי אחר, אבל מותר שיהיה ברשותנו חמץ ששייך לגוי. לכן, את מוצרי החמץ שלא שורפים, וכן את כלי החמץ – אנו מוכרים לגוי לפני חג הפסח, מניחים אותם במקום סגור ושמור, וכותבים עליו 'מכור לגוי' או 'חמץ'.
זהירות – חמץ!
- לקראת ימי החג יש להצטייד בכמות מספקת של מצות, יין ושאר צרכי החג. יש להקפיד לרכוש מזון שיוצר אך ורק בהשגחה מוסמכת לחג הפסח. מוצרים רבים מאוד, אף אלו שאינם חמץ גמור – מעורב בהם חמץ, ויש לחשוש לכך גם כאשר לא מצוין במפורש על אריזת המזון שהוא מכיל דגנים, תמציות או חומרים שונים הנעשים מדגן.
- ישנם מוצרים רבים שבמבט שטחי לא נְגַלֶּה בהם בעיות כשרות ולמעשה הם מכילים רכיבים מחמץ, או יוצרו בכלים, במכונות או בתנורים שבהם מיוצרים גם מוצרי חמץ, ולכן יש לברר באופן יסודי על כל מוצר האם מופיע עליו תוויות או חותמות של 'כשר לפסח'.
חמץ: בדיקה, ביטול וביעור
כפי שהזכרנו קודם, אנו מחוייבים להוציא את החמץ מן הבית לפני פסח. כדי להיות בטוחים שהמשימה אכן הושלמה, הנה מעבר לניקוי יסודי ישנם שלושה שלבים הנדרשים על מנת לוודא שהמאמץ הצליח: 1) בדיקת חמץ. 2) ביטול חמץ. 3) ביעור חמץ.
להלן הסבר מפורט על כל אחד מן השלבים:
בדיקת חמץ
למרות שאיסור חמץ מן התורה מתחיל רק מחצות היום של י"ד בניסן (שהוא ערב פסח), אנו עושים "בְּדִיקַת חָמֵץ" בלילה שלפניו – מוצאי י"ג ניסן, בגלל 2 סיבות:
- בערב אנשים נמצאים בביתם ולא ישכחו לעשות את בדיקת החמץ.
- את בדיקת החמץ נוהגים לעשות עם אור של נר, ולכן אנו עושים את הבדיקה בערב, שאז אור הנר מאיר בצורה מועילה ואפקטיבית יותר.
כשיום י"ד בניסן – ערב פסח – חל בשבת, עושים בדיקת חמץ ביום חמישי בלילה, מוצאי י"ב ניסן. לפני בדיקת חמץ יש לטאטא ולשטוף שוב היטב את הבית. כמו כן, יש לשפשף ולנקות את הכסאות, השולחנות והקירות שבאו במגע עם חמץ במשך ימות השנה. סדר הבדיקה:
- את בדיקת חמץ יש לערוך מיד לאחר תפילת ערבית, עם רדת החשיכה.
- אדם שרגיל להתפלל תפילת ערבית בביתו – יעשה קודם את הבדיקה ורק לאחר מכן יתפלל.
- לא עובדים בשום עבודה במהלך חצי השעה שלפני "צֵאת הַכּוֹכָבִים", וכן לא לומדים או עוסקים בדברים אחרים שעלולים להשכיח מאיתנו את הבדיקה. הזמן המדוייק של "צֵאת הַכּוֹכָבִים" מופיע בלוחות הזמנים ובאינטרנט.
- היות ובדרך כלל הבית כבר כשר לפסח, וייתכן מצב בו לא נמצא כלל חמץ בבית – לכן יש להניח 10 פתיתים של חמץ קשה שלא מתפורר (לדוגמא: חתיכות פיתה) עטופים בנייר במקומות שונים בבית, ובמהלך הבדיקה נמצא ונאסוף אותם. עדיף לרשום לעצמנו את המקומות בהם הנחנו את הפתיתים, למקרה שאחד מהם לא יימצא.
- יש להצטייד מראש ב'אביזרי הבדיקה': נר משעוה, נוצת עוף, שקית נייר וכף של עץ. כיום ניתן לרכוש ערכה כזו בכל חנות יודאיקה.
- לפני הבדיקה טוב ליטול ידיים, כדי שנקיים את המצווה בנקיות וטהרה.
- בעל הבית מחזיק את הנר הדלוק ומברך: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲ־דֹנָי אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל בִּעוּר חָמֵץ", והשומעים עונים 'אמן'.
- מיד לאחר הברכה יש להתחיל בבדיקה. במשך הזמן בו בודקים את הבית מחמץ אין לדבר דיבורים שאינם קשורים לבדיקה עצמה.
- יש לעבור עם אור הנר על כל הבית, גם באותם מקומות שניקינו היטב ואנו 'בטוחים' שאין שם יותר חמץ. במיוחד יש לבדוק באותם מקומות שצריכים תשומת לב מיוחדת: חורים וסדקים שבקירות וברצפות, פינות נסתרות, חלקים קטנים של צעצועי ילדים, ארונות, תיקים, ילקוטי הילדים, עגלת התינוקות, וכדומה.
- בחצר או בחדר המדרגות, כמו בבית – צריך לחפש בחורים ובסדקים על מנת לוודא שלא נשאר אפילו פירור של חמץ. אם יש חשש שגם למקומות 'סטריליים' נכנס חמץ, כמו משרד, חנות, מרתף או מחסן – יש לבדוק ולחפש גם שם.
- את פתיתי החמץ שפוזרו מראש, וכן חמץ שהתגלה במהלך הבדיקה, יש להכניס לשקית באמצעות הכף והנוצה.
- מיד לאחר הבדיקה, עוברים לשלב "ביטול חמץ".
ביטול חמץ
לאחר "בְּדִיקַת חָמֵץ", 'מבטלים' ומפקירים את החמץ שייתכן ולא מצאנו אותו, על ידי אמירת הנוסח המודפס בסידור: "כָּל חֲמִירָא וַחֲמִיעָא דְּאִכָּא בִרְשׁוּתִי, דְּלָא חֲמִיתֵיהּ וּדְלָא בִעַרְתֵּיהּ וּדְלָא יְדַעְנָא לֵיהּ, לִבָּטֵל וְלֶהֱוֵי הֶפְקֵר כְּעַפְרָא דְאַרְעָא". את נוסח ביטול החמץ צריך להבין, ולכן מי שלא מבין ארמית יאמר בעברית: כָּל חָמֵץ וּשְׂאוֹר שֶׁיֶּשְׁנוֹ בִּרְשׁוּתִי, שֶׁלֹּא רְאִיתִיו, שֶׁלֹּא בִּעַרְתִּיו וְשֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ עָלָיו – יִתְבַּטֵּל וְיִהְיֶה הֶפְקֵר כַּעֲפַר הָאָרֶץ.
בסיום הבדיקה והביטול, יש להצניע את החמץ שנשאר בבית במקום מיוחד, שיסומן בשלט: "חמץ", או "נמכר לגוי".
את החמץ שרוצים להמשיך לאכול בלילה ולמחרת בבוקר עד סוף זמן אכילת חמץ, יש לשמור במקום סגור ושמור היטב (מילדים ומחיות-בית) כדי שלא יתפזר בחדרי הבית. את החמץ יש לאכול במקום נפרד משאר חדרי הבית והמטבח הכשרים לפסח.
שריפת (ביעור) חמץ: את החמץ אנו שורפים בי"ד ניסן – ערב פסח. ראה בהמשך.
מכירת חמץ
"מְכִירַת חָמֵץ" היא הליך בהלכה היהודית, שפוּתח כדי להתמודד עם האיסור המוחלט על חמץ בפסח. כפי שהזכרנו קודם, אסור שיישאר אפילו פירור של חמץ ברשותנו במשך החג. עם זאת, כאשר מוכרים את החמץ לגוי הבעיה למעשה נפתרת, שהרי עליו לא חל איסור זה.
היות והמכירה צריכה להתבצע כהלכה (תרתי משמע), יש לבצע אותה באמצעות הרב. יש ללכת אליו במהלך הימים שלפני פסח וּלְמַנוֹת את הרב כמוּרְשֶׁה למכור את החמץ שלנו לגוי. כדי שהוא אכן יוכל למכור עבורנו, ליתר תוקף, אנו ממנים אותו על יד כך שמגביהים חפץ השייך לרב, ובכך הוא נעשה באופן פורמלי ומעשי 'שליח' שלנו.
המכירה יכולה להתבצע עד יום י"ד ניסן בבוקר, אך עדיף לא לחכות לרגע האחרון אלא להגיע לרב כמה ימים קודם לכן.
בשטר המכירה יש לכתוב בפירוט את המקומות שבהם מונח החמץ בבית.
גם מי שנמצא במקום רחוק מהרב, יכול לחתום על הטופס המתאים ולשלוח אותו לרב בדואר, בפקס או במייל.
להלן דוגמא של טופס מכירת חמץ:
אני החתום מטה, מייפה את כוחו של הרב ______שליט"א, למכור את כל החמץ שיש לי. החמץ נמצא בביתי, רח'____ מס' בית____ עיר_____ במקום_______(לציין את מיקום החמץ בבית). אני נותן כוח והרשאה לרב למכור את החמץ ולעשות בו כשלו, כמבואר בשטר מכירת חמץ. על החתום נאום__________________.
לאחר שהתעסקנו בביעור, ביטול ומכירת החמץ, נעבור למאכל שמסמל יותר מכל את חג הפסח: המצה.