רקע
סיימנו את כל ההתארגנויות לקראת השינה, אמרנו את "קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה", ואנו מוכנים ללכת לישון. הנה כמה הלכות אליהן יש לשים לב:
-
- בבוקר, לאחר הקימה משנת הלילה, אין ללכת יותר משני מטרים ללא "נְטִילַת יָדַיִם", ולכן כדאי להתארגן מראש ולהכין ליד המיטה קערה וספל מים שיהיו זמינים לנו 'על הבוקר'.
- לפני שהולכים לישון מומלץ לגעת במזוזה ולבקש (בלב) מאלוקים שישמור עלינו בלילה.
- כאשר מורידים את בגדי היום בכדי להחליף לבגד הלילה (פיג'מה) יש להשתדל שלא לחשוף את חלקי הגוף המכוסים בדרך כלל, ולכן, גם כשמתפשטים בחדר השינה יש לעשות זאת כשהגוף מכוסה, מתחת לשמיכה וכדומה.
- כשפושטים את הבגדים, יש לפשוט קודם את הצד השמאלי ואחר כך את הצד הימיני. לדוגמה: כשפושטים חולצה, יש להוציא קודם את היד השמאלית ואחר כך את היד הימנית; מכנסיים – קודם את הרגל השמאלית ואחר כך את הרגל הימנית; נעליים – חולצים תחילה את הרגל השמאלית ורק לאחר מכן את הרגל הימנית. אך כשלובשים את הפיג'מה יש להתחיל קודם עם הצד הימני ולאחר מכן הצד השמאלי.
- כשנשכבים לישון, יש לשכב על צד שמאל ולא על הגב או הבטן.
- אין ללכת לישון כשהרגליים נעולים בנעליים או סנדלים.
- כדאי לישון בבית שישנים בו אנשים נוספים. אם בכל זאת נמצאים לבד, יש להשאיר אור באחד מחדרי הבית. אל דאגה, המזוזה שבפתח החדר שומרת עלינו גם כשאנחנו לבד.
ההכנות לשינה מקבלות תחושה של מעין 'סגירת אורות' וקיפול ציוד משרדי בסיום יום עבודה, אך לא כך הוא הדבר. הדרך לשינה היא לא רק שלבי הסיום של 'המסע היומי' אלא גם ובעיקר תחילת הדרך ל'מסע' של מחר. האופן בו אנו הולכים לישון, הוא מה שיקבע בהרבה את הצורה בה נקום מחר וישפיע על יום המחרת כולו.
לכן כדאי להתנהל ברגעי היום האחרונים במחשבה ובתכנון: לעשות עוד דבר טוב, ללכת לישון לאחר אמירת "קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה" או לימוד דבר תורה, ולא מתוך עייפות חסרת גבולות. כך יום המחרת שלנו יהיה טוב הרבה יותר.
ברכת הַמַּפִּיל
זהו. אנחנו כבר במיטה, השלווה והרוגע 'משתלטים' עלינו, והעיניים כבר נעצמות. עכשיו זה הזמן לומר את ברכת "הַמַּפִּיל" (המובאת בסידורי התפילה מיד לאחר סדר "קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁעַל הַמִּטָּה"). בברכה קצרה זו אנו מברכים את אלוקים על שנתן לנו את היכולת לישון, ומבקשים ממנו שהלילה יעבור בשלום ללא חלומות ומחשבות מבהילות, ושנקום לשלום בבוקר המחרת.
- נוהגים שלא לאכול ולשתות ואף לא לדבר לאחר ברכת "הַמַּפִּיל".
תִּקּוּן חֲצוֹת
חצות הלילה הוא זמן מיוחד, בו נהגו אנשים וצדיקים רבים לאורך הדורות להתאבל על חורבן בית המקדש. ישנו סדר מיוחד של תפילות בקשות ותחנונים המכונה בשם "תִּקּוּן חֲצוֹת", והוא מופיע בספרי תפילה רבים.
שעה 'מוזרה' זו נבחרה משום שבשעה זו אלוקים בעצמו 'אבל' כביכול על חורבן ביתו. על פי הקבלה, בשעת חצות הלילה מידת ה'חסד' של הבורא דומיננטית יותר, וניתן להפוך את 'גלגל החורבן' ל'גלגל' של בנייה מחודשת של בנין בית המקדש השלישי, במהרה בימינו.
אָמַר ר' אֲלֶכְּסַנְדְּרִי: בָּשָׂר וָדָם, מַפְקִידִים בְּיָדוֹ [חפצים] חֲדָשִׁים, וְשׁוֹהִים אֶצְלוֹ, וְהוּא מַחֲזִירָם בְּלוּיִים וִישָׁנִים. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – מַפְקִידִים בְּיָדוֹ ]את הנשמות[ בְּלוּיִים וּשְׁחוּקִים, וְהוּא מַחֲזִירָם חֲדָשִׁים.
תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵּן, שֶׁהֲרֵי הַפּוֹעֵל הַזֶּה עוֹשֶׂה מְלָאכָה כָּל הַיּוֹם, וְנַפְשׁוֹ יְגֵעָה עָלָיו וּשְׁחוּקָה; וּכְשֶׁהוּא יָשֵׁן – הוּא יָגֵעַ וּמַשְׁלִים נַפְשׁוֹ וְנִפְקֶדֶת בְּיַד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּלְשַׁחֲרִית הִיא חוֹזֶרֶת לְגוּפוֹ בְּרִיאָה חֲדָשָׁה. שֶׁנֶּאֱמַר "חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ".
