רקע
כפי שכבר הזכרנו, "בִּרְכוֹת הַנֶּהֱנִין" הן ברכות על דברים שאנו נהנים מהם. מתוך סוגי ההנאה הרבים הקיימים בעולמנו, מעניקה ההלכה היהודית מקום של כבוד לברכות האכילה והשתיה.
"בִּרְכוֹת הַנֶּהֱנִין" מיועדות עבור סוגי ההנאה השונים שקיימים ב'עולם החושים' שלנו – הטעם, הריח, הראיה והשמיעה. נתמקד תחילה בברכות האכילה והשתיה, ולאחר מכן נתעכב גם על הברכות האחרות.
באופן טבעי, כמות הברכות הגדולה ביותר נמצאת בחוש הטעם – האכילה והשתיה, משום שאלוקים ברא אותנו בצורה כזו שאנו זקוקים בכל כמה שעות להכניס חיות לגופנו באמצעות אוכל, שתיה, ומזון.
ניתן לומר שהצורך שטבע בנו הבורא – לאכול כל כמה שעות, מהווה עבורנו מעין 'תזכורת' יומיומית וקבועה לבל נשכח את הצורך הלא פחות חשוב: נתינת 'אוכל' לנשמה, הענקת מזון רוחני לנפש, המתבטאת בקיום מצוות ובלימוד תורה – לפחות כל כמה שעות; כדי שתהיה לנו 'נפש בריאה בגוף בריא'.
כל המזון שקיים בעולמנו שייך למעשה לבורא העולם (שהרי "לַה' [-של אלוקים] הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ"). הוא 'מזרים' לו חיות תמידית ומעניק לו את הטעם, הריח והצורה. אנושי מצידנו, לומר תודה על כך, ולברך את אלוקים לפני שאנו נהנים מהאוכל. אחרת, נחשב הדבר כאילו 'גזלנו' ואכלנו את האוכל ללא רשות.
אשר על כן, קבעו חכמינו זכרונם לברכה שיש לברך ברכה אחת, "בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה", לפני האכילה – מה שמהווה כעין בקשת רשות מאלוקים 'להשתמש' במאכל או במשקה שנמצא לפנינו, ו"בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה" לאחר האוכל – כהוקרת תודה על המאכל המזין שקיבלנו.
בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה
לפני שמכניסים דבר-מאכל לפה, יש לברך עליו ברכה המותאמת לו אישית. ברכה זו נקראת בשם "בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה".
ישנם שישה סוגים של 'ברכות ראשונות':
- "בָּרוּךְ אַתָּה אֲ־דֹנָי, אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן האָרֶָץ" – ברכה מיוחדת על הלחם לסוגיו: לחמים, לחמניות, פיתות וכדומה.
- ישנן כמה הגדרות מהו לחם. הנה כמה מהן: 1. שעשוי מחמשת מיני הדגן – חיטה, שעורה, כוסמין (מין חיטה קשה, לאחרונה פופולרי בקרב טבעונים), שיבולת שועל ושיפון. 2. אפוי, ולא מטוגן וכדומה. 3. שהקמח היה מעורב עם מים ולא עם מי פירות וכדומה. 4. ללא מילוי של פרי, ריבה, תבלין הנאכלים להנאה, אלא בצק בלבד.
- "בָּרוּךְ אַתָּה אֲ־דֹנָי, אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת "- ברכה על כל אותם מאפים שנעשו מחמשת מיני הדגן, אך לא עונים על הקריטריונים של לחם, כך ש'בגדול' מדובר על רוב דברי המאפה שקיימים בשוק.
- "בָּרוּךְ אַתָּה אֲ־דֹנָי, אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פּרְִי הגַּפָןֶ" – ברכה מיוחדת על שתיית יין.
- "בָּרוּךְ אַתָּה אֲ־דֹנָי, אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פּרְִי העָץֵ" – על פירות הצומחים על עץ (תפוח, תפוז, גויאבה וכדומה).
- "בָּרוּךְ אַתָּה אֲ־דֹנָי, אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פּרְִי האָדֲמָהָ" – על ירקות הגדלים על האדמה (גזר, בצל, תפוח אדמה וכדומה), כולל שיחים הגדלים לתקופה קצרה, כגון חצילים, עגבניות ואף בננות.
- "בָּרוּךְ אַתָּה אֲ־דֹנָי, אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהַכּלֹ נהְִיהֶ בּדְִברָוֹ" – על בשר, דגים, משקאות מכל הסוגים, ביצים, ועוד.
- שים לב! ישנם מאכלים שלמרות שמורכבים ממקור מסוים, ברכתם משתנה באם הם 'החליפו צורה', לדוגמה: חטיף 'במבה', על אף שהוא עשוי מבוטנים – שברכתם "אֲדָמָה" – מברכים עליו "שֶׁהַכֹּל" (ראו להלן טבלה מפורטת על כל סוגי המאכלים וברכתם).
ביד ימין
- כאשר מברכים על מאכל כלשהו, יש לאחוז אותו ביד הימנית בעת הברכה.
- מאכלים מבושלים )מרק, אורז וכדומה( יש להחזיק ביד הימנית באמצעות הכף או המזלג, ואז לברך.
כללי הברכות
כאשר אנו מעוניינים לאכול כמה מיני מאכלים מאותו סוג של ברכה (לדוגמה: תפוז ותפוח, ששניהם הם מפירות האילן עליהם מברכים "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ", או צלחת מרק וחתיכת עוף, שעל שניהם מברכים "שֶׁהַכֹּל נִהְיֶה בִּדְבָרוֹ") מספיק לברך פעם אחת, לפני המאכל הראשון, ואין צורך לברך שוב על כל דבר בנפרד. בשפת ההלכה זה נקרא שהברכה הראשונה 'פָּטְרָה' אותנו מלברך ברכה נוספת את המאכל השני.
- כלל זה 'תקף' רק אם אנו עדיין באמצע הארוחה ומעוניינים להמשיך לאכול מאותו סוג אין צורך לברך שוב. אך אם קמנו כבר מהשולחן לאחר סיום הארוחה, או שכבר החלטנו שלא נאכל יותר, ופתאום מתחשק לנו לאכול עוד משהו – יש לברך עליו שוב (גם אם הוא היה כל הזמן על השולחן).
- הלחם הוא יוצא דופן בכל מה שקשור לברכות בתוך הארוחה, ולאחר שמברכים עליו "הַמּוֹצִיא" אין צורך לברך על שום מאכל אחר במשך כל זמן הארוחה (חוץ מקינוח ושתיית יין שלא נחשבים כחלק מהארוחה), עד לאחר "בִּרְכַּת הַמָּזוֹן", כפי שנרחיב להלן בפרק ארוחת הבוקר.
סדר הברכות
כאשר ישנם כמה סוגי מאכלים שלכל אחד מהם ברכה שונה, ואנו רוצים לאכול מכולם – ישנו סדר לברכות, לפי חשיבותם (לא כולל ברכת "הַמּוֹצִיא"):
- מזונות.
- גפן.
- עץ.
- אדמה.
- שהכל.
כדי לזכור את הסדר, נוכל להיעזר בראשי התיבות "מַגָּ"ע אֵ"שׁ".
נניח שאנו נמצאים במסיבת חברים, ועל השולחן מונחים סוגים שונים של מאכלים: שתייה קלה, אבטיח קר, פֵּרות עסיסיים, דברי מאפה וסוגים שונים של יינות. נניח גם שאנו מעוניינים לאכול מכל הסוגים! על מה מברכים קודם?
אנחנו נזכרים ב'קוד' – "מַגָּע אֵשׁ" וניגשים ל'מבצע הברכות':
יש להתחיל קודם עם אחד הדברים שברכתם "מְזוֹנוֹת" – הלא הם דברי המאפה. לאחר מכן לעבור ליין – שברכתו "הַגָּפֶן", אחריו נמשיך עם הפֵּרות – שברכתם "הָעֵץ", לאחר מכן נרשה לעצמנו לטעום מהאבטיח שברכתו "אֲדָמָה", ורק לבסוף נרשה לעצמנו לשתות לרוויה – "שֶׁהַכֹּל".
- כמובן שאם לא מעוניינים לאכול מכל המאכלים אלא רק מאחד מהם, יש לברך עליו בלבד, ואין צורך לברך ולאכול 'בכפיה' מאכלים שאנו לא מעוניינים בהם.
פירות שבעת המינים
"שִׁבְעַת הַמִּינִים" הוא כינוי לשבעה סוגים של גידולים ארצישראלים המוזכרים בתורה בפסוק שמתאר את הפוריות החקלאית של ארץ ישראל: "אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ זֵית-שֶׁמֶן וּדְבָשׁ".
הדבש המוזכר בפסוק זה הוא לא דבש דבורים, אלא דבש תמרים. לכן, הכוונה לפרי התמר שממנו מפיקים דבש תמרים.
מפסוק זה קבעו חכמינו זכרונם לברכה את סדר החשיבות בפירות אלו: ככל שהפרי קרוב יותר למילה "ארץ" (הראשונה או השניה), כך חשיבותו גדולה יותר, ועליו יש לברך ולאכול תחילה.
לפי זה, אם מונחים על השולחן פירות משבעת המינים (כשהברכה המשותפת לכולם היא "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ") סדר העדיפות יהיה כך: זיתים, תמרים, ענבים וצימוקים, תאנים, רימונים.
- כמובן שכל דברי המאפה שעשויים מחיטה או שעורה יהיו קודמים לכל הפירות, כי ברכתם היא "בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת", והדיון הוא רק לגבי הסדר של אכילת הפירות שברכתם "בּוֹרֵא פְּרִי הָעֵץ".
- אם יש על השולחן פירות משבעת המינים (כמו ענבים) וגם פירות 'רגילים' )כמו תפוח(, ואנו מעוניינים לאכול את שני הסוגים בארוחה זו – יש לברך קודם על הפרי משבעת המינים.
- אך אם פרי מסוים – שאינו משבעת המינים – ערב לחיכנו יותר משאר הפירות, ניתן לברך עליו קודם, משום שהתורה נותנת חשיבות לעדיפות האישית של האדם. כפי שכבר הזכרנו קודם, אין צורך לברך שוב על הפרי השני, משום שהברכה הראשונה כבר 'פטרה' אותנו מלברך עליו.
בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה
לאחר שאכלנו, אנו מברכים ומודים לאלוקים על האוכל שנתן לנו. ברכה זו נקראת בשם "בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה".
ישנם שלושה סוגים של 'ברכות אחרונות': "ברכת הַמָּזוֹן" "ברכת מֵעֵין שָׁלוֹשׁ", ו"ברכת בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת":
"בִּרְכַּת הַמָּזוֹן"
ברכה זו מברכים לאחר שאכלנו לחם, על כל סוגיו. אודות ברכה זו נרחיב בפרק ארוחת הבוקר, להלן עמוד 68 .
ברכת "מֵעֵין שָׁלוֹשׁ"
ברכה זו מברכים לאחר שאכלנו מאכלים שברכתם "מְזוֹנוֹת", לאחר שתיין יין, או לאחר אכילת פֵּרות משבעת המינים.
ברכה זו נקראת "מֵעֵין שָׁלוֹשׁ" משום שהיא מהווה כעֵין תקציר של שלושת הברכות הראשונות של "בִּרְכַּת הַמָּזוֹן", העוסקות בהודאה לאלוקים על המזון, על ארץ ישראל ובקשה לבניין ירושלים ובית המקדש.
פתיחת הברכה וסיומה משתנים בהתאם לסוג המאכל עליו אנו מברכים:
על מאכלים שברכתם הראשונה היא "מְזוֹנוֹת", הנוסח הוא "עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה". על היין, הנוסח הוא "עַל הַגֶּפֶן וְעַל פְּרִי הַגֶּפֶן", ועל פֵּרות משבעת המינים מברכים "עַל הָעֵץ וְעַל פְּרִי הָעֵץ".
- מי שאכל את כל הסוגים יחד, יכלול את כולם בנוסח הברכה, כפי שמובא בסידור.
- בשבתות, בראשי חודשים ובחגים )אך לא בחנוכה ובפורים(, מציינים את היום בו נמצאים בנוסח הברכה (לדוגמה: "בְּיוֹם הַשַּׁבָּת הַזֶּה" וכדומה), כפי שמופיע בסידורים.
ברכת "בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת"
על כל שאר המאכלים והמשקאות שאין מברכים אחריהם "בִּרְכַּת הַמָּזוֹן" או "בִּרְכַּת מֵעֵין שָׁלוֹשׁ", מברכים את ברכת "בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת"; ברכה קצרה שבנויה ממשפט אחד:
"בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת וְחֶסְרוֹנָן, עַל כֹּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ לְהַחֲיוֹת בָּהֶם נֶפֶשׁ כָּל חָי, בָּרוּךְ חֵי הָעוֹלָמִים".
בנוסח הברכה אנו מודים לאלוקים על שברא אותנו ("נְפָשׁוֹת רַבּוֹת") ועל שמעניק לנו את הדברים החשובים לקיומנו החסרים לנו ("חֶסְרוֹנָן"), וכן על אותם מאכלים שאנו נהנים מהם ואינם 'קריטיים' לקיום גופנו – "עַל כֹּל מַה שֶּׁבָּרָאתָ".