מגילת אסתר
מגילת אסתר היא אחת מחמשת המגילות הכלולות בתנ"ך, המגוללת את סיפור נס ההצלה של עם ישראל בזמן מרדכי ואסתר.
קריאת המגילה בחג הפורים היא אחת מהדרכים בה אנו מביעים את תודתנו לבורא העולם ואת ההכרה הברורה כי כל מאורעות המגילה הינם למעשה השתקפות של 'אצבע אלוקים' נסתרת שהובילה ב'טבעיות' לביטול הגזירה הקשה. כמו כן, על ידי קריאת המגילה אנו גם מעבירים את סיפור נס חג הפורים לדורות הבאים.
מעניין לציין כי מגילת אסתר היא הספר היחיד כמעט בתנ"ך שבו לא מופיע שם ה' – אפילו פעם אחת!
הסיבה הפשוטה היא, שהיות והמגילה הועתקה ונכתבה בספר 'דברי הימים' של מלכות פרס, ובזמנם היו כולם עובדי אלילים – לא רצו מרדכי ואסתר לכתוב את שם ה', מחשש שמא יתרגמו זאת הפרסיים לשפתם ויכתבו במקומו שם של אליל.
אך עיון במגילה יגלה לנו פרט מפתיע:
בעצם, 'נס פורים' הוא כלל לא נס. המן הרשע לא הושמד באורח פלא, ואת גויי שושן הבירה לא פקדו עשר מכות שמיימיות. סיפור הצלתם של בני ישראל נבע לכאורה מרצף אירועים טבעי הקשורה לפוליטיקה בחצר הארמון, ולגחמותיו של השליט הכל יכול אחשוורוש.
וזהו בדיוק המסר העולה מן המגילה:
נס הוא לא רק מאורע ש'שובר' את חוקי הטבע. גם השגרה המבורכת שלנו, ההצלחות שאנו זוקפים ליכולותינו או סתם למזל טוב, ילדים בריאים שיש לנו, וכדומה – כל אלו אינם אלא ניסים! רק שהטבעיות בה הם נעשים, מטעה אותנו לחשוב שזוהי שגרה המובנת מאליה. עלינו רק 'לפקוח את העינים', ובהתבוננות קלה נבין עד כמה חיינו מלאים בניסים. אזי גם נעריך אותם בהתאם, ואף נודה לבורא על הטוב והנפלא שהעניק לנו.
לכן נקראת המגילה "מְגִלַּת אֶסְתֵּר" רמז לכך שסיפור נס פורים מגלה לנו ("מְגִלַּת") את שם ה' הנסתר ("אֶסְתֵּר") שבשגרת חיינו.
ממה עשויה המגילה
מגילת אסתר 'כשרה', צריכה להיות כתובה על גבי יריעות קלף המעובד מעור של בהמה כשרה.
את המגילה כותב "סוֹפֵר סְתָ"ם" (סת"ם ראשי תיבות: ספרי תורה, תפילין ומזוזות) שמשתמש בדיו שחור הנעשה לפי 'מתכון' עתיק יומין, וב'עט' מיוחד העשוי מנוצת עוף, הנקרא "קוּלְמוֹס".
- ישנם כיום חוברות רבות של מגילת אסתר, המודפסות על נייר רגיל, ומשמשות עבור שמיעת קריאת המגילה. אין בעיה לשמוע את קריאת המגילה מתוך מגילות-נייר אלו, כל עוד ששומעים את הקריאה מאדם שקורא דווקא מתוך מגילת קלף כשרה בלבד. באם מסיבה כלשהי לא הצלחתם לשמוע מילה מהקורא, תוכלו להשלים אותם במגילה המודפסת שברשותכם לפני שמילים אלה יחסרו ברצף הקריאה, לכמה מילים זה עדיין אפשרי.
איפה קוראים
ישנה עדיפות גדולה ו'מצוה מובחרת' לקרוא את המגילה בנוכחות ציבור גדול, בבית הכנסת.
אין חיוב לקרוא את המגילה דווקא בנוכחות "מִנְיָן" )עשרה אנשים(, ולכן מי שלא יכול להגיע לבית הכנסת, יכול לקרוא את המגילה בבית, לעצמו או לבני ביתו, מתוך מגילה כשרה.
מתי קוראים
ברוב הערים בארץ ובעולם קוראים את מגילת אסתר פעמיים במשך חג הפורים: פעם אחת בלילה, לאחר תפילת ערבית, ופעם שניה ביום, במהלך תפילת שחרית. (ישנם מקומות שקוראים בהם ארבע פעמים. ראה להלן בעמוד 86 ואילך).
בלילה קוראים את המגילה לאחר "צֵאת הַכּוֹכָבִים" ותפילת ערבית, וניתן לקרוא אותה במשך כל הלילה, עד "עֲלוֹת הַשַּׁחַר".
ביום קוראים את המגילה לאחר ה"עֲמִידָה" של תפילת שחרית, וניתן לקרוא אותה מ"הָנֵץ הַחַמָּה" במשך כל היום, עד שקיעת השמש.
מי חייב לשמוע?
גם גברים, גם נשים וגם ילדים וילדות חייבים בשמיעת קריאת המגילה.
למרות שבדרך כלל נשים לא חייבות לקיים מצוות ש'תלויות בזמן' )כמו ציצית שזמנה הוא רק ביום ולא בלילה, או סוכה שזמנה הוא רק בחג הסוכות, ועוד(, בכל זאת הן חייבות במצוות חג הפורים מפני שתי סיבות עיקריות:
- משום שאסתר המלכה מילאה תפקיד מרכזי בנס חג הפורים ובהצלת העם היהודי מהשמדה.
- משום שגזירת המן היתה "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן, טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד", מה שכָּלַל גם את הנשים.
מאותה סיבה יש לחנך גם את הילדים והילדות הקטנים שישמעו קריאת מגילה, אך אין להביא תינוקות קטנים לבית הכנסת, משום שהם עלולים להפריע לציבור לשמוע את הקריאה בשלמותה.
סדר הקריאה
הברכות
הקורא את המגילה פותח את מגילת הקלף לפניו ומברך שלוש ברכות לפני הקריאה וברכה אחת לאחריה, ותוך כדי הברכות והקריאה עליו לחשוב שהוא 'מוציא ידי חובה' את כל השומעים.
- על כל הנוכחים לענות "אָמֵן" לאחר כל ברכה, ולא לומר "בָּרוּךְ הוּא וּבָרוּךְ שְׁמוֹ" באמצע.
שלושת הברכות שלפני קריאת המגילה:
- "בָּרוּךְ . . אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִקְרָא מְגִלָּה".
- "בָּרוּךְ . . שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְמַן הַזֶּה".
- "בָּרוּךְ . . שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לִזְמַן הַזֶּה".
- אין לדבר מתחילת אמירת הברכות על ידי בעל הקריאה, ועד סיום הברכה שאחרי קריאת המגילה.
במהלך הקריאה
היות ובמגילה אין סימני פיסוק וניקוד, דורשת הקריאה בקיאות ומומחיות, ולכן – בדרך כלל – בבית הכנסת קורא את המגילה 'בעל הקריאה' שקורא בשבת את "פָּרָשַׁת הַשָּבׁוּעַ" מתוך ספר התורה.
ישנו חיוב לשמוע כל מילה ומילה מקריאת המגילה, ואם 'פספסנו' אפילו מילה אחת – צריך לשמוע שוב פעם את כל המגילה מהתחלה. לכן, כשנמצאים בבית הכנסת או במקום גדול אחר, יש לשמור על השקט, וכמובן שאין לדבר תוך כדי הקריאה.
- כשרה, ולקרוא אותה בלחש יחד עם 'בעל הקריאה'. כך, גם אם לא ישמעו כמה מילים, תמיד יוכלו 'להשלים' אותם בקריאה עצמית מתוך המגילה.
המן והרעשן
נוהגים לרקוע ברגליים, להרעיש ברעשנים ועוד, בכל פעם שמזכירים במגילה את שמו של המן בצירוף תואר כלשהו, כמו: "הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי", "הָמָן הָרָע הַזֶּה" וכדומה.
- היות וחובה לשמוע כל מילה, על הקורא להפסיק את רצף הקריאה ולחכות עד שייגמר הרעש. על המבוגרים לוודא שהילדים לא יעשו רעש מיותר, ולא יפריעו למהלך התקין של קריאת המגילה.
למה בפורים 'משחקים' עם רעשן, ובחנוכה – בסביבון? את התשובה תמצאו בהמשך .
קריאת פסוקים בקול רם
נוהגים שהציבור 'משתתף' מידי פעם בקריאת המגילה, ואומר כמה פסוקים מתוכה בקול רם:
- בפרק ב, פסוק ה: "אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה . . בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי".
- בפרק ח, פסוק טו: "וּמָרְדְּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ . . וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה".
- בפרק ח, פסוק טז: "לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר".
- בפרק י, פסוק ג: "כִּי מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי . . וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל זַרְעוֹ".
לפני כל הפסוקים הללו הקורא נעצר, הציבור אומר את הפסוק בקול רם, ולאחר מכן הקורא חוזר על הפסוק שאמרו כולם, קורא אותו לבד בקול רם מתוך המגילה, וממשיך הלאה.
עשרת בני המן
לקראת סיום קריאת המגילה, קוראים את שמותיהם של עשרת בני המן בנשימה אחת, מהמילים "חֲמֵשׁ מֵאוֹת אִישׁ" (פרק ט, פסוק ו) עד לאחר תיבת "עֲשֶׂרֶת (בְּנֵי הָמָן)". גם כאן, נהוג שהקורא נעצר לפני הפסוקים, הציבור אומר את שמותיהם של עשרת בני המן בקול רם ובנשימה אחת, ולאחר מכן הקורא חוזר על כך בקול רם וגם בנשימה אחת.
- אמירת עשרת בני המן בנשימה אחת היא מנהג בלבד, ולכן גם אם הקורא הפסיק באמצע ונשם 'נשימה עמוקה' – עדיין יוצאים כולם ידי חובת הקריאה.
שינוי בפסוקים
במהלך קריאת המגילה ישנם שני מקומות בהם חוזרים על מילה פעמיים, עם שינוי קל:
- בפרק ח, פסוק יא: בפעם הראשונה קוראים "לְהַשְׁמִיד, לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד", ומיד חוזרים וקוראים שוב: "וְלַהֲרֹג (בתוספת האות וא"ו) וּלְאַבֵּד".
- בפרק ט, פסוק ב: בפעם הראשונה קוראים "וְאִישׁ לֹא עָמַד בִּפְנֵיהֶם", ומיד חוזרים וקוראים שוב: "וְאִישׁ לֹא עָמַד לִפנְיֵהֶם )עם למ"ד במקום בי"ת(".
נענוע המגילה
במהלך קריאת המגילה, אנו מזכירים פעמיים את ה"אִגֶּרֶת" – הלוא היא מגילת אסתר – ששלחו מרדכי ואסתר לכל היהודים בכדי להזכיר להם לקיים את מצוות חג הפורים.
בשני מקומות אלו, נוהגים אלו שקוראים או שומעים את הקריאה מתוך מגילת קלף – לנענע קלות את המגילה תוך כדי הקריאה:
- בפרק ט, פסוק כו: באמירת ")עַל כָּל דִּבְרֵי( האָגִּ רֶֶת הַזֹּאת".
- בפרק ט, פסוק כט: באמירת ")לְקַיֵּם אֵת( אגִּ רֶֶת הַפֻּרִים הַזֹּאת, הַשֵּׁנִית".
לאחר הקריאה
בסיום קריאת המגילה מברכים ברכה מיוחדת: "בָּרוּךְ אַתָּה . . הָרָב אֶת רִיבֵנוּ, וְהַדָּן אֶת דִּינֵנוּ, וְהַנּוֹקֵם אֶת נִקְמָתֵנוּ, וְהַנִּפְרָע לָנוּ מִצָּרֵינוּ, וְהַמְשַׁלֵּם גְּמוּל לְכָל אוֹיְבֵי נַפְשֵׁנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַנִּפְרָע לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל מִכָּל צָרֵיהֶם, הָאֵל הַמּוֹשִׁיעַ".
לאחר מכן מוסיפים ואומרים את הקטע: "שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה . . אָרוּר הָמָן . . בָּרוּךְ מָרְדְּכַי . . וְגַם חַרְבוֹנָה זָכוּר לַטּוֹב".
