חג הפורים
חג הפורים נקבע על ידי מרדכי ואסתר שחיו בשושן הבירה בזמן גלות בבל לאחר חורבן בית המקדש הראשון, כ'אות זיכרון' לנס ההצלה שאירע לעם ישראל בעקבות עצתו של המן וגזירתו של המלך אחשורוש להשמיד ולהרוג את כל היהודים ביום אחד.
החג נמשך יום אחד בלבד, והוא חל בי"ד באדר )הסמוך לניסן( ברוב המקומות בעולם.
- בירושלים חוגגים את פורים רק ביום ט"ו באדר.
- ישנם ערים מסוימות בארץ בהם חוגגים את פורים גם בי"ד וגם בט"ו באדר (ראו בהרחבה בעמוד 86 ואילך).
חג זה אינו מוזכר בתורה, אלא במגילת אסתר, ולכן הוא לא נחשב כ"יוֹם טוֹב" כמו פסח, שבועות, ראש השנה וכדומה. אין חובה לעשות "קִדּוּשׁ" מיוחד עבור החג, ומותר עקרונית לעשות בו מלאכה ולעבוד משום שהוא איננו מוגדר בתורה כ"יוֹם שַׁבָּתוֹן". עם זאת, נוהגים שלא לעבוד או לעשות מלאכה שאינה קשורה באופן ישיר לחג הפורים עצמו, ובהלכה מובא שמי שעושה בפורים מלאכה – אינו רואה 'סימן ברכה' בעבודתו.
בחג הפורים ישנן ארבע מצוות עיקריות שצריכים לעשות במשך היום. הנה רמז שיעזור לנו לזכור את כולם: כל ארבעת המצוות מתחילות באות מ' (בהמשך נרחיב על כל אחת מהן). מִקְרָא מְגִלָּה, מִשְׁתּהֶ ושְִׂמחְהָ , מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת, מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים.
שם החג
מקורו של השם פורים נובע מהמילה הפרסית "פּוּר", שמשמעה הוא 'גורל'. כפי שמסופר במגילת אסתר, המן הרשע "הִפִּיל פּוּר" – עשה הגרלה – בין ימי וחודשי השנה, כדי לקבוע את היום המדויק בו הוא יבצע את מזימתו. בורא העולם סובב את הדברים בצורה אחרת, והתאריך שיצא להמן בגורל – י"ג באדר – הפך ליום שמח שאירע בו "וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם".
סיפור המגילה
סיפורו של חג הפורים התרחש בתקופה שאחרי חורבן בית המקדש הראשון, בו כבשה האימפריה הבבלית את ארץ ישראל והגלתה את רוב תושביה היהודיים למדינות שונות בתפוצות. במרוצת השנים, התיישבו חלק מהיהודים בפרס )אירן של ימינו(, ולימים עלה על כס המלכות המלך אחשוורוש, שהרחיב את תחומי ממלכתו למאה עשרים ושבע מדינות.
בשנה השלישית למלכותו, החליט המלך לערוך משתה ענק על מנת להראות לכל העולם את עושרו וגדולתו. המשתה היה יוצא דופן בהיקפו, ארך מאה ושמונים יום, ובכל יום סעדו ושתו אורחים מהעולם כולו בחצר ארמון המלך.
לאחר שהשתכר לחלוטין באחת מהמסיבות, דרש המלך מאשתו – המלכה ושתי, להופיע לפני אורחיו. ושתי סרבה, והמלך הנעלב וקל הדעת הורה להוציאה להורג. למחרת, כשהתפכח משכרונו, נעצב מאוד המלך על מה שאירע, אך בעצת יועציו החל תיכף בחיפוש אחר מלכה חדשה.
באותה עת התגורר בשושן – בירת הממלכה, מרדכי היהודי, שהיה אחד מגדולי צדיקי דורו, ובביתו גידל מרדכי את בת דודתו אסתר, לאחר שהוריה נפטרו. באותה עת הסמכות היהודית העליונה היתה ה'סנהדרין' ומרדכי היה מהבולטים שבחבריה. נוסף על כך, היה מרדכי מעורה היטב בחיים המדיניים והציבוריים של שושן והיה נמנה עם שרי החצר של ממלכת פרס.
בפקודת המלך אספו חיילי המלך גם את אסתר, יחד עם עוד מאות נערות, בכדי למצוא את המועמדת המתאימה ביותר לשמש כמלכה למלך אחשורוש. טרם צאתה, הורה לה מרדכי שלא תגלה בשום אופן כי מוצאה הוא מן העם היהודי.
לאחר שנה שלמה, בה עברו נערות רבות לפני המלך אך לא מצאו חן בעיניו, הגיע תורה של אסתר. בורא העולם נתן בה חן מיוחד וברגע הראשון שהמלך הבחין בה, מצאה חן בעיניו, ומיד הכתיר אותה למלכה.
יום אחד, שומע מרדכי את מזימתם של שני שומרים להתנקש בחיי המלך. הוא מודיע זאת לאסתר, ושניהם נתפסים ונתלים על העץ. מעשה זה מבסס עוד יותר את מעמדו של מרדכי, והסיפור נכתב ב'ספר דברי הימים' של המלך.
באותם ימים העלה המלך לגדולה את המן ומינה אותו למשנה למלך. המן מכונה בשם 'המן האגגי' משום שסב סבו היה אגג מלך האומה העמלקית. לאומה זו היתה שנאה יוקדת נגד העם היהודי, והמן בהחלט שמר על מסורת אבותיו…
המן ציווה על כל נתיני הממלכה שכשהוא עובר ברחוב – על כל העוברים והשבים להשתחוות לו, וכך היה. היחיד שלא הסכים בשום אופן לעשות זאת היה מרדכי היהודי, שהיה נושא בתפקיד מכובד והיה "יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ". המן רתח מזעם.
אפוף ברגשות נקם, הסית המן את המלך נגד היהודים בכך שהם לא מצייתים לפקודות המלך, הם 'שונים' ו'מוזרים' ועדיף להיפטר מהם. המלך חתם לו על מסמך בתמורה לעשרת אלפים כיכרות של כסף, והמן יצא לדרך עם 'תכנית ההשמדה' של העם היהודי כולו, שמטרתה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים – ביום אחד!
המן עשה הגרלה לעצמו, באיזה תאריך יבַצע את זממו, וה'פור' נפל על יום י"ג באדר. לאחר שמרדכי שמע על הגזרה, הורה מרדכי לאסתר לחשוף את זהותה בפני המלך ולפעול לביטול הגזירה, כשבמקביל התכנסו היהודים ובראשם מרדכי הצדיק כשהם לבושים בבגדי שק, ואפר על ראשם. הם פתחו בסדרת צומות, התפללו והתחננו לה' שיעזור להם ויציל אותם מהגזרה האיומה שמרחפת על ראשם.
מרדכי מצווה על אסתר להתחנן לפני המלך ולבקש ממנו שיבטל את הגזרה. המלכה הטרייה מעיזה לגשת אל המלך 'ללא הזמנה' והבורא שוב נוסך בה חן מיוחד, היא מוצאת חן בעיני אחשורוש והוא אומר לה שימלא את בקשתה "עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת". אסתר מבקשת שהמלך והמן יבואו למשתה שהיא תכין להם.
לאחר המשתה הראשון, יוצא לו המן עם מצב רוח עליז, אך שוב הוא נתקל במרדכי היהודי שלא כורע ומשתחווה לו. המן, שעִם מרדכי היה לו חשבון אישי פתוח, מעמיד בחצר ביתו עץ בגובה עשרים וחמישה מטרים, עליו הוא מתכנן – בעצת יועציו – לתלות את מרדכי בבוא העת.
באותו לילה, המלך לא מצליח להירדם. הוא מצווה שיקראו בפניו את 'ספר הזכרונות' המלכותי, ובדיוק נפתח הספר בסיפור ההתנקשות שמנע מרדכי. המלך נזכר שמרדכי לא קיבל שום גמול על כך, ובתוך כך מגיע המן לארמון.
אחשורוש שואל אותו מה צריך לעשות לאיש שהמלך "חָפֵץ בִּיקָרוֹ"? והמן, שבטוח שמדובר בו עצמו, מפרט: להלביש אותו בבגדי המלך, להרכיב אותו על הסוס של המלך, ולהוליך אותו ברחובות העיר על ידי אחד מהשרים תוך כדי קריאה "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ".
המלך מודיע להמן שבדיוק את כל הפרטים הללו עליו לעשות למרדכי היהודי, והמן יוצא "אָבֵל וַחֲפוּי רֹאשׁ", מלביש את מרדכי בלית ברירה ומוביל אותו ברחובות העיר בעל כרחו תוך כדי שהוא מכריז את מה שרצה שיאמרו עליו.
עוד לפני שהמן מספיק להתאושש מהמפלה ומהבושות שספג במהלך ה'טיול' ברחבי העיר, הוא נקרא להתייצב למשתה השני יחד עם המלך ואסתר. במשתה זה מעיזה אסתר לחשוף את הסוד שהסתירה, ומספרת למלך כי היא יהודייה, וכי המן רוצה להשמיד את עמה.
המלך יוצא לגינה כדי להירגע מעצביו, וכשהוא חוזר הוא מוצא את המן שוכב על המיטה של אסתר המלכה. הוא רותח מזעם, ולאחר שחרבונה – אחד מהעוזרים – מספר למלך שיש עץ גבוה ש'מחכה' בחצר של המן עבור מרדכי, מצווה המלך לתלות את המן על אותו עץ שהכין למרדכי…
אחשורוש מעניק בטקס חגיגי את ביתו המפואר של המן לאסתר ואת טבעתו – טבעת המלך – למרדכי היהודי, ולאחר בקשת אסתר הוא שולח איגרת דחופה בה הוא נותן ליהודים אישור ורשות להתגונן בפני אויביהם ולהילחם עמם ביום י"ג באדר.
ואכן, בי"ג באדר של אותה שנה קרה הלא-יאומן, וה"נהפוך הוא" התרחש: במקום ה'טבח' שהיה צריך להתרחש, נלחמו היהודים באויביהם והרגו בהם עשרות אלָפִים. אסתר מבקשת רשות מאחשורוש והוא מעניק לה אישור לעשות זאת גם ביום המחרת – י"ד באדר, בשושן הבירה, ואף מצווה לתלות את עשרת בניו של המן על העץ.
מרדכי ואסתר שולחים אגרות של שלום לכל היהודים המתגוררים ברחבי הממלכה וקובעים את נס ההצלה לדורות – עד עולם. בחג זה הם מבקשים לקיים מצוות מיוחדות – משלוח מנות, מתנות לאביונים ומשתה ושמחה, כזכר לאותו נס מופלא שהתרחש בזמנם.
הגמרא מספרת לנו על הקשר של חודש אדר למזל דגים: כשהמן הרשע חיפש את החודש המתאים כדי לבצע בו את זממו ולהשמיד את כל היהודים, יצא לו בגורל חודש אדר. שמח המן שמחה גדולה ואמר בליבו: "ברוב החודשים ישנו חג כלשהו ליהודים, אך בחודש אדר אין שום מועד מיוחד, ואדרבה – משה, המנהיג הראשון של העם – מת בחודש זה! )המן לא ידע שבחודש אדר גם נולד משה רבינו(. הו, אני עומד לבלוע אותם כמו דג"… אמר לו הקדוש ברוך הוא: "רשע שכמוך! כידוע שדגים – פעמים שהם בולעים ופעמים שהם נבלעים… ולכן, מה שזממת – יבוא על ראשך".
סדר החג
- להלן הסדר המקוצר של יום חג הפורים, ובהמשך נרחיב אודות כל הנהגה בפני עצמה:
- במוצאי י"ג באדר )תענית אסתר(, קוראים את מגילת אסתר ולאחריה 'פותחים את הצום'.
- בבוקר י"ד אדר מתפללים תפילת שחרית, ולאחר תפילת ה"עֲמִידָה" וקריאת התורה קוראים שוב את מגילת אסתר.
- במשך היום יש לקיים את מצוות "מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת".
- במשך היום יש לקיים את מצוות "מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים".
- בצהריים אוכלים סעודת חג, ובה יש מצווה לשתות יין ולהשתכר.
ליל פורים
בי"ג באדר בערב, לקראת סיום צום "תַּעֲנִית אֶסְתֵּר" ולפני קריאת המגילה, נוהגים ללבוש בגדים חגיגיים ו'שבתיים' לכבוד החג.
לאחר תפילת ה"עֲמִידָה" של ערבית – לפני אמירת "עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ", ניגשים לקרוא את המגילה, ולאחריה אומרים "וְאַתָּה קָדוֹשׁ" )גם כשליל פורים חל ביום רגיל ולא במוצאי שבת(, החזן אומר "קַדִּישׁ שָׁלֵם" ומסיימים את התפילה עם "עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ".
- גם בליל החג נהוג לאכול סעודה חגיגית מתוך שמחה. לא לשכוח ב"בִּרְכַּת הַמָּזוֹן" את הקטע המיוחד לחג הפורים: "וְעַל הַנִּסִּים".
להלן נרחיב אודות ארבעת מצוות החג העיקריות, לפי סדר היום: מִקְרָא מגְלִּהָ , מִשְׁלוֹחַ מָנוֹת, מַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים, ומִשְׁתּהֶ ושְִׂמחְהָ .