תעודת זהות
אדר הוא החודש השישי בלוח העברי בשנה המתחילה בחודש תשרי, והחודש השנים-עשר והאחרון בשנה התנ"כית המתחילה בחודש ניסן.
שמו של החודש מגיע, כמו יתר אֶחָיו החודשים מזמן גלות בבל, ואחד מפירושיו הוא גבורה.
מהאירועים הבולטים בחודש זה:
- בי"ג באדר חל צום "תַּעֲנִית אֶסְתֵּר", לזכר הצום שצמו כל היהודים בעקבות גזירת המן.
- בי"ד באדר חל חג ה"פּוּרִים", ובירושלים )ובמקומות נוספים – מתוך ספק, במתכונת מצומצמת יותר( חוגגים יום נוסף – "שׁוּשַׁן פּוּרִים" בט"ו בחודש.
חודש של שמחה
"מִשֶּׁנִּכְנַס אֲדָר מַרְבִּים בְּשִׂמְחָה". חודש אדר עומד בסימן נס חג הפורים, הנס שאירע ליהודים בזמן מרדכי ואסתר, כשעם ישראל כולו היה נתון בסכנת השמדה מיידית, ורק בזכות שרשרת מופלאה של אירועים 'מקריים' – ניצלו כולם ממוות בטוח. עקב כך, ה'יגון' הפך ל'ששון' וה'אנחה' הפכה ל'שמחה' גדולה ומתפרצת, שמקיפה את כל ימי חודש אדר.
היות ובחודש אדר נהפך גזר דינם של היהודים ממוות לחיים, נוהגים גם כיום, שמי שיש לו משפט עם גוי, ידחה אותו לחודש אדר, מכיוון שבו ישנה 'הגנה' מיוחדת על כל יהודי.
"שָׁנָה מְעֻבֶּרֶת"
כל חגי ישראל שהמקור שלהם הוא בתנ"ך, תלויים בעונות השנה השונות: חג הפסח צריך לחול דווקא "בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב", חג השבועות – בזמן שמביאים "בִּכּוּרִים", וחג הסוכות – בזמן שאוספים את התבואה ("חַג הָאָסִיף").
העונות נקבעות לפי המסלול השנתי של השמש שאורכה הוא 365 ימים, ולוח השנה העברי בנוי משנה של 12 חודשי ירח שאורכה הוא רק 354 ימים, כך שאם לא 'נתערב' בתכנון הלוח, יחול חג הפסח בכל שנה בתאריך שמוקדם יותר ב 11- ימים מהתאריך בו הוא נחגג בשנה הקודמת.
בכדי לוודא שכל החגים אכן יחולו בזמן המתאים להם, קבעו חכמינו זכרונם לברכה שפעם בכמה שנים יתווסף עוד חודש 'ירחי' אחד, בן 29 ימים, והוא יצמצם את הפער שנוצר עם הזמן. לכן, אחת לשנתיים או שלוש, 'מתפצל' חודש אדר לשני חודשים נפרדים: אדר א' ואדר ב', ואז יש בשנה 13 חודשים, והיא נקראת בשם "שָׁנָה מְעֻבֶּרֶת".
באדר א' של שנה כזו:
- אין צמים את "תַּעֲנִית אֶסְתֵּר" ביום י"ג.
- י"ד באדר א' נקרא בשם "פּוּרִים קָטָן", ולמחרתו ט"ו באדר א' הוא 'שושן-פורים-קטן', ובכל מקום אין אומרים בהם את קטעי ה"תַּחֲנוּן" במהלך התפילות.
- מתחילים להוסיף בשמחה כבר מראש חודש אדר א', ומוכנים נפשית להיות בשמחה במשך 60 הימים הבאים…
"אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת"
מהשבת הסמוכה לראש חודש אדר (ובשנה מעוברת: ראש חודש אדר ב') ועד לראש חודש ניסן קוראים בכל שבת בבית הכנסת קריאה מיוחדת הקשורה לאותו תאריך, כשסך הכל ישנן ארבע פרשיות שנקראות בנוסף ל"פָרָשַת הַשָׁבּועַ “.
- בארבע שבתות אלו, מוציאים לאחר תפילת שחרית שני ספרי תורה מארון הקודש. לספר התורה הראשון עולים שבעה אנשים ובו קוראים את "ּפָרָשַ תהַשָׁבּועַ", לאחר מכן מגביהים אותו, גוללים, מניחים אותו בצד. מעלים אדם נוסף ל"מַפְטִיר", וקוראים את הקריאה הנוספת מתוך ספר התורה השני.
- ישנה גם "הַפְטָרָה" שונה לכל אחת מארבע שבתות אלו, וניתן למצוא אותה בסוף רוב החומשים.
- ”שַבַת שְקָלִים"
שבת שחלה לפני ראש חודש אדר או בראש חודש עצמו, ובה קוראים את "ּפָרָשַת ׁשְקָלִים", העוסקת בחיוב של כל יהודי להביא "מַחֲצִית הַשֶׁקֶל" כהשתתפות בהוצאות קורבנות הציבור שהיו מקריבים בבית המקדש (על מצווה זו ראו בהרחבה להלן, בעמוד 62).
- פרשה זו נקראת בסמיכות לראש חודש אדר, משום שבתאריך זה, בבית המקדש, היו מכריזים בכל ערי ישראל על חיוב נתינת "מַחֲצִ יתהַשֶׁקֶל”.
- בשנה מעוברת, קוראים פרשה זו בשבת שלפני ראש חודש אדר ב', או בראש חודש עצמו – כשהוא חל בשבת.
- ”שַבַת זָכֹור”
בשבת שלפני חג הפורים, קוראים בתורה את פרשת: "זָכֹור אֶת אֲשֶר עָשָה לְך עֲמָלֵק", העוסקת בחיוב לזכור את מלחמת עמלק הראשונה, שארעה זמן קצר לאחר יציאת מצרים, וכן בחיוב למחות את זכר עמלק.
- פרשה זו נקראת בסמיכות לחג הפורים, משום שהמן הרשע היה צאצא ישיר של אגג, מלך עמלק, ובחג הפורים ניתלו המן ועשרת בניו.
- ”שַבַת פָרָה”
שבת זו תלויה ב"ׁשַבַת הַחֹדֶש" (הרביעית במספר), ותמיד תחול בשבת שלפניה, כך שלעתים ישנו 'רווח' של שבת אחת בין שבתות אלו. בשבת זו קוראים את פרשת "ּפָרָה אֲדֻמָה" העוסקת בטהרה מטומאת מת על ידי אפר הפרה האדומה.
- בזמן בית המקדש היתה קיימת חובה להיות טהורים, לפי שכל יהודי חייב בקורבן פסח, ולכן לפני ש'עולים לרגל', ולכן קוראים פרשה זו העוסקת בטהרה, כאשר מתקרבים לחודש שחל בו חג הפסח.
- “ׁשַבַת הַחֹדֶש”
בשבת שלפני ראש חודש ניסן או בראש חודש ניסן עצמו כשחל בשבת, קוראים את פרשת "הַחֹדֶש הַזֶה לָכֶם רֹאׁש חֳדָשִים", הפותחת בהגדרת חודש ניסן כ"חֹדֶש הָרִאׁשֹון" של לוח השנה העברי, וממשיכה במצוות קורבן הפסח, בדיני חמץ ומצה וחג הפסח.
- בפרשה זו מצווים בני ישראל על עשיית "קָרְבָן פֶסַח", ולכן קוראים אותה בסמוך ממש לחודש ניסן, שבו חל חג הפסח וכולם עולים לרגל.
