מבוא
היום ה 33- של ספירת העומר נקרא בשם: "לַ"ג בָּעֹמֶר" (הערך המספרי של ל"ג הוא 33 ) והוא חל בי"ח באייר. יום זה הוא יום פטירתו של רשב"י – רבי שמעון בר (בן) יוחאי, מחבר ספר ה"זֹהַר" הקדוש ואבי תורת הקבלה. כמו כן, ביום זה הסתיימה המגיפה שהכתה בתלמידיו של רבי עקיבא.
רבי שמעון בר יוחאי
רבי שמעון נולד להוריו שרה ויוחאי לאחר שנות עקרות ארוכות. בבגרותו הפך להיות 'גדול בתורה', והתפרסם בזכות צדקותו הרבה, חכמתו העמוקה, ובעיקר בזכות סודות התורה שלימד את תלמידיו.
בזמנו של רבי שמעון, שלטו בארץ ישראל הרומאים. התלמוד מספר, שבין גזרותיהם באותה תקופה, היתה גזרה שלא "להסמיך" (=לְמַנּוֹת רשמית) רבנים חדשים. מטרתם היתה לעצור את רצף העברת התורה מדור לדור, על מנת שתשתכח.
אחד הצדיקים הגדולים שחי באותה תקופה, רבי יהודה בן בבא שמו, הצליח חרף הקשיים להסמיך חמישה תלמידים – כשאחד מהם הוא רבי שמעון בר יוחאי – במקום נסתר בין ההרים. הדבר התגלה לרומאים, אשר מיהרו לשלוח חיילים על מנת ללכוד אותם ולהרגם. רבי יהודה המריץ את תלמידיו להימלט על נפשם ו'להציל את התורה', אך הוא עצמו לא יכל לברוח עקב גילו המבוגר. הרומאים, שהבינו כי אחרו את המועד, כילו בו את זעמם ורצחו אותו באכזריות.
רבי שמעון נמנה עם החוגים שהתנגדו בצורה עזה לשלטון הרומאים בארץ ישראל. פעם אחת, בשיחת ידידים, תקף רבי שמעון בחריפות את מעשיהם ואמר שכל הטיפוח והיופי שהשקיעו הרומאים בארץ ישראל היה רק לצורך תועלתם האישית.
הדברים נודעו למלך, ובעקבות זאת נדון רבי שמעון למוות על ידי השלטון הרומאי.
רבי שמעון הצליח לברוח מגזירת המוות שריחפה עליו, ובילה את 13 השנים הבאות – יחד עם בנו רבי אלעזר – בתוך מערה נסתרת, כשהם ניזונים ממי מעיין ומחרובים. בשנים אלה, עסקו הוא ובנו בלימוד התורה וסודותיה.
לאחר ש'פג התוקף' של עונש המוות, הקיסר מת ובטלה גזירתו, יצאו רבי שמעון ובנו מן המערה והמשיכו ביתר שאת בלימוד התורה והפצתה ברבים.
ביום ל"ג בעומר – י"ח באייר – נפטר רבי שמעון בר יוחאי. טרם פטירתו גילה רבי שמעון לתלמידיו רבים מסודותיה העמוקים של תורת ה"קַבָּלָה". תלמידיו כתבו את הדברים בספר ה"זֹהַר", שמשמש עד היום כספר היסוד לתורת ה"קַבָּלָה" היהודית.
על פי רצונו ובקשתו המפורשת של רבי שמעון בר יוחאי, הפך יום פטירתו ליום שמחה והודיה על השפע הרוחני הגדול שזכינו לקבל בו. הדלקת נרות, האבוקות והמדורות שמדליקים ביום זה, מהווים כעין 'נרות זיכרון' לרבי שמעון, ומסמלים את האור הרוחני המיוחד שתורת ה"קַבָּלָה" מאופיינת בו.
גם בחו"ל נוהגות הקהילות היהודיות להדליק מדורות לזכר רבי שמעון, אולם עיקר המנהג הוא דווקא בארץ ישראל, ובמיוחד במירון – שם קבורים רבי שמעון ובנו רבי אלעזר.
מנהגים מיוחדים לל"ג בעומר
- נוהגים להרבות בשמחה ביום זה, ומרבים בהדלקת נרות ומדורות.
- בליל ל"ג בעומר, נוהגים ללמוד את תורתו של רבי שמעון, ולזמר זמירות מיוחדות שחוברו לכבודו על פי תורת ה"סוֹד" וה"קַבָּלָה".
- אין אומרים את קטעי ה"תַּחֲנוּן" בתפילה, החל מתפילת מנחה של ערב ל"ג בעומר.
- ביום זה יש להשתתף בתהלוכות ובכינוסים של ילדי ישראל, בהם מספרים להם על תלמידי רבי עקיבא ועל רבי שמעון בר יוחאי, ואומרים יחד איתם פסוקי תורה ותפילה.
- יש מורים הנוהגים לצאת עם התלמידים אל מחוץ לעיר ולשחק עמהם בחץ וקשת. מנהג זה בא להזכיר, שבימיו של רבי שמעון לא נראתה קשת בשמים. על פי המסורת היהודית, תופעת הקשת בענן מרמזת על פורענות שהייתה צריכה להגיע, אך נמנעה רק בזכות הברית שכרת אלוקים עם נח – שלא להביא עוד מבול לעולם. העובדה שלא נראתה הקשת בימיו של רבי שמעון, הראתה לכולם שלימוד התורה שלו השפיע על כל היהודים והגן עליהם, ולפיכך לא היה צורך בקשת כלל.
