למה סופרים?
מצוה מן התורה לספור 49 ימים, המתחילים מיומו השני של חג הפסח (בתאריך ט"ז בניסן) ומסתיימים בערב חג השבועות (ה' בסיון).
מעמד "מַתַּן תּוֹרָה" שהתקיים בחג השבועות – בו הופיע אלוקים ונתן לעם ישראל את "עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת" – הוא הסיבה העיקרית בגינה נגאלו בני ישראל ממצרים. מטרת השחרור היתה כדי שהיהודים יקבלו את התורה ויקיימו את מצוותיה. לכן אנו סופרים את הימים מפסח עד שבועות, כדי להראות עד כמה אנו נכספים ומצפים לקבל את התורה.
המקור לשם "סְפִירַת הָעֹמֶר"
כשבית המקדש היה קיים, היו מקריבים למחרת החג הראשון של פסח קרבן מיוחד שהיה מורכב מִשְּעׂוֹרִים. שמו היה: "קָרְבָּן הָעֹמֶר", על שם כמות התבואה שהוקרבה ("עֹמֶר" = מידת נֶפַח קדומה). מכאן הגיע שמה של הספירה: "סְפִירַת הָעֹמֶר", היות וסופרים את מספר הימים שעברו מאז הקרבת "קָרְבָּן הָעֹמֶר".
- ביום ה 50- של הספירה אנו חוגגים את חג השבועות, שנקרא כך על שם שבעת השבועות שספרו לפניו.
- "סְפִירַת הָעֹמֶר" הוא גם כינויה של תקופה זו, בה חלה מצוַת הספירה.
מי סופר, ומתי?
- כולם נוהגים לספור את "סְפִירַת הָעֹמֶר", גם נשים, ילדים וילדות.
- החל ממוצאי החג הראשון של פסח – ליל ט"ז בניסן – ועד חג השבועות, סופרים את "סְפִירַת הָעֹמֶר" בכל לילה בסיום תפילת ערבית. נשים שלא מתפללות ערבית, סופרות לאחר "צֵאת הַכּוֹכָבִים".
איך סופרים?
- לפני הספירה יש לברך: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹקֵנוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל סְפִירַת הָעֹמֶר". לאחר מכן, אומרים את מספר הימים שחלפו מאז תחילת הספירה. לדוגמא, בליל היום הרביעי אנו סופרים: "הַיּוֹם אַרְבָּעָה יָמִים לָעֹמֶר".
- כאשר חולף שבוע אחד של הספירה, אנו 'מסכמים' אותו בתוך הספירה. לדוגמא, בליל היום השביעי אנו סופרים כך: "הַיּוֹם שִׁבְעָה יָמִים, שֶׁהֵם שָׁבוּעַ אֶחָד לָעֹמֶר", ולמחרתו: "הַיּוֹם שְׁמוֹנָה יָמִים, שֶׁהֵם שָׁבוּעַ אֶחָד וְיוֹם אֶחָד לָעֹמֶר", וכן הלאה. אנו נוהגים כך משום שהחיוב הוא לספור הן ימים והן שבועות.
- גם את הברכה וגם את הספירה, אומרים בעמידה.
- בשעת הספירה יש להעביר במחשבה את הפסוקים והאותיות המופיעים בסידור לפי כל יום ויום. לדוגמא: בליל היום השני, כשסופרים "שְׁנֵי יָמִים לָעֹמֶר" אנו מעבירים במחשבתנו את המילה "בְּכֹחַ" מתוך הקטע "אָנָּא בּכְחַֹ", את המילה "יְחָנֵּנוּ" מתוך פרק ס"ז בתהלים – "אֱלֹקִים יחְָנּנֵוּ", ואת האות ש' מתוך הקטע "יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים", וכן הלאה. כל זה מופיע בסידור, ב"סֵדֶר סְפִירַת הָעֹמֶר", על יד הספירה היומית.
- לאחר הספירה אומרים: "הָרַחֲמָן הוּא יַחֲזִיר לָנוּ עֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לִמְקוֹמָהּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן סֶלָה".
קטעים נוספים שנוהגים לומר לאחר הספירה:
- פרק ס"ז בתהילים שמתחיל במילים "לַמְנַצֵּחַ בִּנְגִינוֹת מִזְמוֹר שִׁיר, אֱלֹקִים יְחָנֵּנוּ..".
- תפילתו העמוקה והכמוסה של רבי נחוניא: "אָנָּא בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינְךָ".
- תפילה מיוחדת, הלקוחה מעולם ה"קַבָּלָה" ופותחת במילים "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם". אנו מזכירים את מצוות ספירת העומר שניתנה לנו בכדי להיות טהורים יותר ולהוריד מעלינו "קְלִפּוֹת" וכיסויים של מְגֻשָּמׁוּת וגסות רוח, ומבקשים מאלוקים שבזכות הספירה נוכל לתקן את מה ש"פָּגַמְנוּ" ב"סְפִירוֹת הָאֱלֹקִיּוֹת". כאן, מוסיפים כל לילה את ה"סְפִירָה הָאֱלֹקִית" שלו, כגון: "חֶסֶד שֶׁבְּחֶסֶד", "גְּבוּרָה שֶׁבְּחֶסֶד", וכן הלאה. אנו מסיימים את התפילה ומבקשים שנהיה טהורים, מזוככים וקרובים יותר לאלוקים.
בתורת הקבלה מבואר שישנם 10 ספירות כנגד 10 כוחות הנפש שנמצאים באדם. מתוכם, 3 שייכים לעולם השכל: חכמה, בינה ודעת, ו 7- שייכים לעולם הרגש והמידות: חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. כל "סְפִירָה" מבטאת בנפש האדם מידה ורגש שונה. חסד מבטא את מידת האהבה, גבורה מבטאת את רגשות התוקף והמניעה, וכן הלאה. רעיון עמוק ורחב זה מוסבר באריכות בתורת הקבלה ובפרט בתורת חסידות חב"ד.
- כל הקטעים הללו מופיעים בסידור באופן מסודר, לאחר נוסח "סְפִירַת הָעֹמֶר".
מי ששכח לספור
- מי ששכח לספור בלילה, צריך לספור בשעות היום שלמחרת – עד השקיעה – בלי ברכה, וממשיך לספור עם ברכה בשאר הלילות הבאים.
- מי ששכח לספור גם בלילה וגם ביום שלמחרת, ממשיך לספור בכל הלילות הבאים ללא ברכה.
- אם אדם אינו זוכר האם הוא ספר או לא – ממשיך לספור עם ברכה.
הנהגות מיוחדות בימי ספירת העומר
בימי ספירת העומר נפטרו במגפה 24 אלף תלמידי רבי עקיבא, שהיה מנהיג חשוב של העולם התורני בזמן המשנה. לזכר אותם ימים קשים, שבהם התמעט לימוד התורה בעולם כולו, אנו נוהגים בימי הספירה בכמה מנהגי אבלות:
- לא מסתפרים או מתגלחים.
- לא מקיימים חתונות (חוץ מיום ל"ג בעומר), אך מותר לעשות "סְעוּדוֹת מִצְוָה" כגון חגיגת בר-מצווה או סעודת אירוסין. בכל מקרה, יש להימנע מריקודים.
- לא מברכים "שֶׁהֶחֱיָינוּ" על פרי חדש, אלא בשבת בלבד.
