שבתות
לשבתות אחדות יש שמות מיוחדים, על שם הקריאה בתורה שקוראים באותה שבת, על שם השבוע בו השבת חלה, או על שם מאורע שהתרחש בשבת זו. להלן סקירה קצרה על שבתות אלה, לפי סדר הופעתן בלוח השנה.
שַׁבַּת מְבָרְכִים
השבת שלפני כל ראש חודש עברי, שבה אומרים את 'בִּרְכַּת הַחֹדֶשׁ' ומכריזים באיזה יום בשבוע יחול ראש החודש הבא.
-
- בשבת זו נוהגים לקום מוקדם יותר משבת רגילה ולומר את כל ספר התהילים לפני תפילת שחרית. למנהג זה יש סגולה גדולה המעניקה שפע והצלחה לזה שאומר את התהילים, לבניו ולנכדיו.
- בשבת זו נוהגים לעשות קידוש (הנקרא בשם "קִדּוּשָׁא רַבָּא") בבית הכנסת, לאחר סיום תפילת מוסף.
שַׁבַּת שׁוּבָה
השבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים. שמה של השבת לקוח מתוך ה"הַפְטָרָה" הנאמרת בשבת זו לאחר קריאת התורה, המתחילה במילים: "שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹקֶיךָ".
שבת זו נקראת גם בשם "שַׁבַּת תְּשׁוּבָה", היות והיא השבת שנמצאת בתוך עשרת ימי התשובה שמראש השנה עד יום הכיפורים.
שַׁבַּת בְּרֵאשִׁית
השבת שלאחר "שִׂמְחַת תּוֹרָה" – האחרונה בחודש תשרי, בה מתחילים לקרוא מחדש את המחזור השנתי של קריאת התורה, מספר "בְּרֵאשִׁית" ועד ספר "דְּבָרִים".
שַׁבַּת שִׁירָה
השבת שבה קוראים את פרשת "בְּשַׁלַּח", בה אנו קוראים את "שִׁירַת הַיָּם" ("אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה" וכו'). שבת זו חלה בדרך כלל סמוך לט"ו בשבט.
שירת הים
בשבת שבין י' ל-י"ז בשבט קוראים בתורה בבית הכנסת את פרשת "בְּשַׁלַּח", ושבת זו מכונה בשם "שַׁבַּת שִׁירָה" משום שבה קוראים "שִׁירַת הַיָּם" – השיר(ה) ששרו בני ישראל לאחר נס קריעת ים סוף: "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וכו'".
את שירת הים אנו אומרים מידי בוקר במהלך תפילת שחרית, כחלק מ"פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה". הנה סקירה קצרה על שירה זו:
לאחר יציאת מצרים רודף פרעה אחרי בני ישראל, 'סוגר' עליהם את הדרך מאחורה ומכניס אותם למִלכוד: מקדימה – ים סוף, משני הצדדים – הרים ורכסים, ומאחוריהם – צבא מצרים האדיר. הקדוש ברוך הוא מצַווה למשה רבינו: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ"!
העם כולו נכנס לתוך הים, והנס המפורסם ביותר בהיסטוריה מתרחש: הים 'נחתך', 'נקרע' לשניים, ונוצר בו מעבר יבשתי שבתוכו עוברים בני ישראל. לאחר נס קריעת ים סוף, עומדים כל בני ישראל ביחד עם משה רבינו, פוצחים בשירה ונושאים תפילה של הודיה ושבח לבורא העולם על כך שהציל אותם מידי המצרים.
- בחלק מן הקהילות קוראים את השירה בקריאה בתורה במנגינה מיוחדת, ונוהגים שהרב עולה לתורה בקריאת "אָז יָשִׁיר".
'מנהג הציפורים'
נוהגים לפזר ביום שישי, ערב שבת זו, זרעונים או שאריות מהאוכל לציפורים, כדי שיאכלו אותם במהלך השבת.
ישנם כמה הסברים למנהג מעניין זה, ולהלן נביא שניים עיקריים:
- זכר ל"מָן"
בפרשת "בְּשַׁלַּח" קוראים גם אודות סיפור ירידת ה"מָן" – המאכל השמימי שירד מן השמים בכל יום, במשך ארבעים שנות הנדודים של עם ישראל במדבר, לאחר יציאתם ממצרים.
ה"מָן" היה יורד בכל יום חול, ומשה רבינו אמר לעם שהמן לא יֵרֵד ביום השבת, וביום שישי תרד כמות כפולה – גם עבור יום השבת.
באותו הדור היו שני אנשים רשעים בשם דתן ואבירם, שהיו מהמתנגדים הבולטים למשה רבינו, וביקשו להפריך את דבריו. מה עשו אותם אנשי בליעל? בשבת לפנות בוקר, יצאו בשקט מביתם, ופיזרו מהמן שהיה בידם מיום שישי על פני המדבר, בכדי להראות לכולם שהנה, גם בשבת יורד מן!
העופות שריחפו באוויר 'קלטו' את השפע המפוזר לו למטה, ירדו בהמוניהם ואכלו את כל המן מבלי להותיר פירור אחד לרפואה. בינתיים, הזעיקו דתן ואבירם את העם מן המחנה על מנת שיראו בעיניהם כיצד מכחש בהם משה, אך בהגיעם למקום לא מצאו כלום, וכל העם הכריז: "מֹשֶׁה אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת".
כשכר על כך שהציפורים 'עָזְרוּ' ו'הֵגֵנוּ' על כבודו של משה רבינו, אנו 'מצַ'פּרים' את בעלי הכנף, ודואגים ש(בפרט) בשבת זו יהיה להם מספיק אוכל.
- זכר לקריעת ים סוף
על פי האגדה היהודית, בשעת נס קריעת ים סוף, לאחר שכל היהודים עברו בתוך הים, הציפורים צפצפו מתוך שמחה ו'שרו' ביחד עם 'שירת הים' של משה ובני ישראל.
ה' עשה נס ובתוך ה'נתיב היבשתי' שנוצר בים, צמחו במהירות עצים עם פירות מתוקים, והילדים הקטנים קטפו מהם והאכילו את הציפורים ש'שרו' ו'רקדו' מעליהם…
זכר לכך, נוהגים בקהילות מסויימות לקבץ את הילדים ב"שַׁבַּת שִׁירָה" בחצר בית הכנסת, לספר להם את סיפור קריעת ים סוף, ולתת לילדים זרעונים או מאכלים אחרים כדי שיאכילו איתם את הציפורים.
שַׁבַּת שְׁקָלִים
השבת הראשונה בסדרה של ארבע פרשיות שנקראות בנוסף ל"פָּרָשַׁת הַשָּבׁוּעַ" – מהשבת שלפני חודש אדר ועד השבת שלפני חודש ניסן.
שבת זו חלה בכל שנה לפני ראש חודש אדר או בשבת שחלה בראש חודש אדר עצמו, ובה קוראים את "פָּרָשַׁת שְׁקָלִים", העוסקת בחיוב של כל יהודי להביא "מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל" כתשלום עבור קרבנות הציבור שהיו מקריבים בבית המקדש.
בשנה מעוברת, בה יש שני חודשי אדר, קוראים פרשה זו בשבת שלפני ראש חודש אדר ב', או בראש חודש עצמו – כשהוא חל בשבת.
שַׁבַּת זָכוֹר
השבת השניה בסדרת 'ארבעת הפרשיות'.
בשבת שלפני חג הפורים, קוראים בתורה את פרשת: "זָכוֹר אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק", העוסקת בחיוב לזכור את מלחמת עמלק שארעה זמן קצר לאחר יציאת מצרים, וכן בחיוב למחות את זכר עמלק.
פרשה זו נקראת בסמיכות לחג הפורים, משום שהמן הרשע היה צאצא ישיר של אגג, מלך עמלק, ובחג הפורים ניתלו המן ועשרת בניו.
שַׁבַּת פָּרָה
השבת השלישית בסדרת 'ארבעת הפרשיות'.
שבת זו תלויה בְּ'שַׁבַּת הַחֹדֶשׁ', ותמיד תחול בשבת שלפניה. בשבת זו קוראים את פרשת "פָּרָה אֲדֻמָּה" העוסקת בטהרה מטומאת מת על ידי אפר הפרה האדומה.
שַׁבַּת הַחֹדֶשׁ
השבת הרביעית והאחרונה בסדרת 'ארבעת הפרשיות'.
זמנה הוא בשבת שלפני ראש חודש ניסן או בראש חודש ניסן עצמו כשחל בשבת, ובה קוראים את פרשת "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם רֹאשׁ חֳדָשִׁים", העוסקת בין השאר בהגדרת חודש ניסן כ"חֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן" של לוח השנה העברי.
שַׁבַּת הַגָּדוֹל
השבת שלפני חג הפסח, שנקראת כך משום שבזמן אירועי יציאת מצרים, אירע בשבת זו נס גדול כשבכורי מצרים היכו והרגו את אבותיהם שסרבו לשחרר את בני ישראל.
כמו כן, ה'הַפְטָרָה' של שבת זו מסתיימת במילים: "לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא".
- בשבת זו נושא הרב דרשה העוסקת בהלכות חג הפסח.
שַׁבַּת חֲזוֹן
השבת שלפני תשעה באב, בה מתחילה ה'הַפְטָרָה' במילים: "חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ", העוסקת במצבו הרוחני הקשה של עם ישראל בזמן בית המקדש הראשון שהוביל לכך שעשרת השבטים גלו מן הארץ, ולאחר מכן – לחורבן בית המקדש.
ר' לוי יצחק מברדיטשב נהג לומר ששבת זו מכונה בשם 'שַׁבַּת חֲזוֹן' משום שבה מראים לנשמתו של כל יהודי 'חזיון' של בית המקדש השלישי, בכדי לעורר אותו לשפר את מעשיו ולִזכות לראות בחייו את בנין הבית.
שַׁבַּת נַחֲמוּ
השבת שלאחר תשעה באב, בה מתחילה ה'הַפְטָרָה' שמספר ישעיהו במילים: "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי", העוסקת בנבואת נחמה ובחזון הגאולה.
