מבוא
הימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב מכונים ימי "בין המצרים" (על פי לשון הפסוק במגילת איכה – קינת החורבן – "כל רודפיה השיגוה בין המצרים"). תקופה זו נקראת גם 'שלושת השבועות', משום שהיא נמשכת על פני עשרים ואחד ימים.
בהיסטוריה היהודית, ימים אלו רוויים בצרות ואסונות.
בשלוש השבתות שבימי בין המצרים, הפטרת השבת נקראת מדברי התוכחה של הנביאים טרם ימי חורבן הבית השני, שהזהירו את העם להיטיב את דרכיהם וכי התנהגות קלוקלת תביא עליהם את החורבן.
מנהגי אבלות
בשלושת השבועות אנו מביעים את המועקה והעצב שאנו חשים בגין התמשכות הגלות והצרות ומשתדלים לתקן את מעשינו.
האבל על החורבן מסייע לנו להפנים את הלקחים ההיסטוריים ולפעול לקירוב וזירוז בנין בית המקדש מחדש.
חכמי ישראל ראו באבל על חורבן הבית דבר מיוחד והכרחי, עד שהבטיחו ש"כל המתאבל על ירושלים, זוכה ורואה בבניינה".
- לא מסתפרים או מתגלחים.
- לא מקיימים חתונות ונמנעים מעריכת מסיבות, חגיגות שמחה וריקודים.
- נמנעים מאכילת פרי חדש ולבישת בגד חדש (ואפילו בשבת נמנעים מלברך על משהו חדש את ברכת "שהחיינו").
- בימים אלה נזהרים ונשמרים מאד מפני פעולות או נסיעות שיש בהם חשש סכנה.
- משתדלים לא לצאת לטיולים ובילויים, וכן לא רצוי לתזמן טיפולים רפואיים לתקופה זו.
ראוי וכדאי להרבות בימים אלו בנתינת צדקה, בלימוד תורה ובאהבת ישראל.
