תעודת זהות
חודש טבת הינו החודש הרביעי בלוח השנה העברי המתחיל בחודש תשרי, והעשירי בלוח השנה התנ"כי המתחיל בניסן.
שמו של החודש מגיע אף הוא, כשאר שמות החודשים, מגלות בבל, ומשמעותו היא 'משהו ששוקעים בו'(כנראה, מפאת היותו חודש חורפי, מלא גשם ובוץ).
מהאירועים הבולטים בחודש זה:
-
- בתחילת החודש אנו חוגגים את הימים האחרונים של חג החנוכה.
- בי' בטבת החל המצור של נבוכדנצר מלך בבל על העיר ירושלים, דבר שהוביל בסופו של דבר לחורבנה של העיר ולחורבן בית המקדש הראשון. עקב כך, נקבע יום עשרה בטבת ליום צום.
רקע היסטורי
לפני למעלה מאלפיים שנה (בשנת 425 לפנה"ס), הגיע צבאו של נבוכדנצר מלך בבל לעיר ירושלים בתאריך י' בטבת, והטיל עליה מצור על מנת לכובשה. מצור זה הוביל בסופו של דבר לחורבן ירושלים, ובט' בתמוז – כשנה וחצי לאחר תחילת המצור – הצליחו הבבלים, ובראשם נבוזראדן שר הצבא, לפרוץ את חומות העיר.
לאחר חודש בדיוק – בט' באב של אותה שנה, נחרב ונשרף בית המקדש הראשון בידי כוחות הצבא הבבליים. הם בזזו לעצמם את כלי המקדש, ולקחו את רוב היהודים שהיו בארץ ישראל לגלות בבבל, תוך כדי עינויים אכזריים וקשים.
לזכר מאורע עצוב זה שמסמל את תחילתו של החורבן היהודי בארץ ישראל, נקבע יום עשרה בטבת ליום צום.
הצום
ביום הצום, המכונה בשם "תַּעֲנִית צִבּוּר", אסור לאכול ולשתות מ"עֲלוֹת הַשַּׁחַר" של יום עשרה בטבת ועד "צֵאת הַכּוֹכָבִים" שלו, וגם מי שבטעות אכל או שתה במשך הצום, חייב להמשיך לצום עד סופו. כמו כן, אין לשטוף את הפה או לצחצח שיניים.
זמני כניסת ויציאת הצום מופיעים בלוחות השנה או באינטרנט.
- נשים בהריון, נשים מיניקות או אנשים שקשה להם לצום מפני סיבות בריאותיות וכדומה, יפנו לרב שיורה להם כיצד לנהוג.
הידעת? בשונה משאר הצומות, אם צום עשרה בטבת יוצא ביום שישי או שבת – צמים אותו בזמן ולא 'מקדימים' או 'מאחרים' אותו. בפועל, כשחכמינו זכרונם לברכה סדרו את לוח השנה היהודי, הם דאגו שעשרה בטבת לא 'יפול' בשבת, אך עדיין קורה שהוא חל בערב שבת, ובמקרה כזה אכן צמים ביום שישי.
השינויים בתפילות
בתפילת שחרית
בתפילת ה"עֲמִידָה", מוסיף החזן את ברכת "עֲנֵנוּ" לאחר ברכת "גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל".
לאחר תפילת ה"עֲמִידָה" וה"תחנון", אומרים "סְלִיחוֹת" מיוחדות עבור צום עשרה בטבת. ב"סְלִיחוֹת" אלו מופיעות בקשות ותפילות להשם שיסלח לחטאינו ולעוונותינו ויגאל אותנו מצרותינו. לאחר "סְלִיחוֹת" מוסיפים גם את תפילת "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ" הארוך, המיוחד לימי תענית.
בקריאת התורה
קוראים בתורה קריאה מיוחדת עבור הצום, הפותחת במילים: "וַיְחַל מֹשֶׁה", מתוך פרשת "כִּי תִשָּאׂ". בפסוקים אלו מובא נושא התשובה, י"ג מידות הרחמים של השם ועוד.
במהלך קריאת התורה ישנם שלוש פעמים בהם הציבור משתתף ואומר קטע מסוים בקול, ולאחר מכן חוזר עליו הקורא במנגינה המיוחדת של "הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים":
-
- לאחר שהקורא אומר: "וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה", עונה כל הציבור ביחד: "שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ".
- אחרי: "וַיַּעֲבֹר ה' עַל פָּנָיו וַיִּקְרָא", עונה הציבור: "ה' ה' אֵ-ל רַחוּם וְחַנּוּן . . וְחַטָּאָה וְנַקֵּה".
- אחרי: "כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא", עונים כולם: "וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ".
בתפילת מנחה
נוהגים לתת כמות מרובה יותר של צדקה לפני התפילה, מעבר למה שנותנים כל יום.
מתחילים את תפילת מנחה כרגיל, עם "קָרְבָּנוֹת" ו"אַשְׁרֵי", החזן אומר "חֲצִי קַדִּישׁ" ונגשים לקרוא בתורה שוב בפרשת "וַיְחַל מֹשֶׁה".
העולה השלישי אומר "הַפְטָרָה" מיוחדת מתוך ספר "יְשַׁעְיָה": "דִּרְשׁוּ ה' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב", ולאחריה מחזירים את ספר התורה להיכל, החזן אומר חצי קדיש וממשיכים בסדר התפילה כרגיל.
בתפילת ה"עֲמִידָה" יש להוסיף את ברכת "עֲנֵנוּ" בברכת "שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה".
ב"חֲזָרַת הַשַּ"ׁץ" אומר החזן את ברכת "עֲנֵנוּ" לאחר ברכת "גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל", ומוסיף גם את נוסח "בִּרְכַּת כֹּהֲנִים" לפני ברכת "שִׂים שָׁלוֹם".
לאחר מכן אומרים "תַּחֲנוּן", מוסיפים את "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ" הארוך, ומסיימים עם "עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ".
תפילת ערבית
את תפילת ערבית מתפללים מיד לאחר "צֵאת הַכּוֹכָבִים", אך ניתן להתחיל אותה קצת מוקדם מהרגיל, באופן כזה שאת פרשיות קריאת שמע יאמרו לאחר "צֵאת הַכּוֹכָבִים".
יום הקדיש הכללי
בדרך כלל, כשאדם נפטר, מתאספים בני משפחתו ב"יוֹם הַשָּׁנָה" )"יָארְצַייט"( לפטירתו, אומרים קדיש, לומדים משניות ומדליקים נר נשמה לזכרם.
לאחר השואה האיומה, בה נרצחו כשישה מיליון יהודים, נותרו המונים מבני עמנו שרצו להנציח את קרובי משפחתם שניספו בשואה, אך לא ידעו את היום המדוייק בו עלו בסערה השמימה.
היות וכך, קבעה הרבנות הראשית לישראל את יום עשרה בטבת כיום מיוחד לאמירת קדיש עבור כל מי שקרוביו נרצחו בשואה ויום מותם אינו ידוע, והוא מכונה בשם "יוֹם הַקַּדִּיש הַכְּלָלִי".
- בקהילות מסוימות נוהגים לעשות את יום הקדיש הכללי בתאריך ז' באדר, בו נפטר משה רבינו, שמקום קבורתו לא ידוע.
