רקע
אלוקים מבקש מאתנו שאנחנו, עמו הנבחר, נהיה קדושים ומובדלים משאר אומות העולם, ולכן מצוות רבות יוצרות את ה'מחיצה' שמפרידה בינינו ובינם. אם הדברים נכונים כלפי התנהגויות, לבוש חיצוני וכדומה, כל-שכן שהם נכונים כלפי המאכלים והכלים אתנו אנו באים במגע בזמן האוכל, הלא הם כלי האכילה, ההגשה וכדומה.
כל הכלים הנוגעים במאכל, הנמצאים בבעלותינו, שיוצרו על ידי גוי או שהיו של גוי – צריכים לעבור טבילה בתוך מקווה מים לפני השימוש בהם. פעולה זו נקראת "טבילת כלים". באמצעות טבילה זו אנו 'מוציאים' אותם ממה שנקרא 'טומאת העמים' ו'מכניסים' אותם ל'קדושת ישראל'.
איפה מטבילים ומתי?
ההטבלה צריכה להיות במקווה כשרה או במעיין, ים, נחל, נהר וכדומה. טבילת כלי בכיור או באמבטיה וכדומה אינה נקראת 'טבילה'.
כמעט בכל מקום ריכוז יהודי, קיים מקווה מיוחד עבור כלים, הנקרא 'מקווה כלים'. זהו מאגר קטן של מי גשמים, בגודל מטר וחצי בערך, בו ניתן להטביל את הכלים בצורה נוחה וקלה. בדרך כלל ישנה רשת ביטחון בתחתית המאגר, כך שאין חשש שהכלים יסחפו בזרם כלשהו או ישקעו במצולות…
- ניתן להטביל כלים הן ביום והן בלילה.
- אין להטביל כלים בשבת ובחג.
איזה כלי צריך טבילה?
הכלל הוא: כל כלי אישי שבא במגע ישיר עם אוכל, העשוי ממתכת או זכוכית, שיוצר במפעל של גוי ואינו מיועד לשימוש חד-פעמי.
כלי אישי
חיוב הטבילה הוא על כלי האכילה האישיים של האדם, כך שאם אנו אוכלים במסעדה כשרה, יש מתירים לאכול מהכלים גם אם הם לא הוטבלו, היות והכלים נועדו למטרת רווח ולא לשימוש פרטי.
כלי שבא במגע ישיר עם אוכל
לדוגמה: סכו"ם, צלחות, כוסות, קערות, סירים, וכדומה. כלומר: רק כלים המשמשים אותנו באכילה או במהלך הכנת האוכל )כולל כמובן מה שמשמש לאפיה, טיגון וכדומה( ונוגעים בצורה ישירה באוכל. כלים שנועדו לקישוט ונוי אינם צריכים טבילה.
כלי העשוי ממתכת או זכוכית
כלי חרס, חרסינה וקרמיקה, כלי פלסטיק וכלים חד פעמיים – אינם צריכים טבילה. אך אם הכלי מורכב משני מיני חומרים כשהאחד צריך טבילה והשני לא (כמו שילוב של זכוכית וחרסינה) – חייב בטבילה – ללא ברכה.
כלים חד פעמיים אינם צריכים טבילה, אלא אם כן משתמשים בהם בשימוש חוזר.
כלי שיוצר במפעל של גוי
גם כלי שיוצר במפעל של יהודי (ויש לו אפילו 'הכשר הבד"צ'…), אם החנות שבה אנו קונים את הכלים שייכת לגוי – הכלי חייב טבילה, כיון שהוא היה בבעלות של גוי בחלק מהזמן.
גם הכלים הנמכרים בארץ, רובם הינם תוצרת חוץ, ועל כן יש להטביל אותם. יש לשים לב למקום הייצור ולא לשמה של החברה המשווקת (סולתם רדד, וכדומה).
בכל מצב של ספק במקום הייצור או בזהות הבעלים על החנות, רצוי להטביל את הכלי מספק.
כלי המיועד לשימוש חוזר
רוב הכלים איתם אנו משתמשים בבית מיועדים בדרך כלל לשימוש חוזר, ועל כן הם צריכים טבילה. אמנם, ישנם כלי מתכת או זכוכית שנעשה בהם שימוש חד פעמי (לדוגמה: במלונות או אירועי יוקרה, או למשל: מגשי מתכת דקיקים וכדומ)(. כלים אלו לא צריכים טבילה.
אם אנו רוצים לעשות שימוש חוזר בצנצנות הזכוכית שאנו קונים בחנות (צנצנות קפה או ריבה, בקבוקי יין או שמן וכדומה), יש להטביל את הכלים לפני השימוש החוזר.
ש. קניתי קומקום חשמלי תוצרת חו"ל ואני לא רוצה לטבול . אותו במים כדי שלא יתקלקל, איך אוכל להשתמש בו?
ת. כלים חשמליים שעלולים להתקלקל כתוצאה ממגע במים ניתן 'להכשיר' ב 2- אופנים:
- לתת לאיש מקצוע יהודי שיפרק קצת את הכלי בצורה כזו שהוא לא יהיה ראוי לשימוש (לא מספיק שיוציא בורג אחד, אלא משהו מרכזי שבלעדיו לא ניתן להשתמש בכלי), ואז – לאחר שהוא כבר לא נחשב כלי – לחזור ולתקן אותו. כך יוצא שהכלי 'נוצר' בסופו של דבר על ידי יהודי ואינו צריך טבילה.
- לתת אותו במתנה גמורה לאדם שאינו יהודי, ולשאול ממנו את הכלי לשימוש אישי תמידי.
מתי ומה מברכים?
- לפני ההטבלה, יש להחזיק ביד ימין את הכלי אותו רוצים להטביל ולברך: בָּרוּךְ אַתָּה אֲ-דֹנָי אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל טְבִילַת כֶּלִי (או "כלים" – אם טובל יותר מכלי אחד).
- אם מטבילים כמה כלים ביחד, יש לטבול את כולם ברצף, מבלי להפסיק באמצע לדברים ודיבורים אחרים.
- אם יש לנו ספק האם הכלי צריך טבילה – או שיש ספק בהלכה אם מברכים על טבילה של כלי כזה – יש להטביל אותו בלי ברכה.
טעם לטבילת הכלים מובא בתלמוד הירושלמי: "לפי שיצאו מטומאת הגוי ונכנסו לקדושת ישראל", ולא כפי שנהוג לחשוב, שמטרת הטבילה היא לנקות את הכלי מחומרים לא כשרים שהגוי שם על הכלי, או מאוכל לא כשר שהגוי אכל בכלי.
איך מטבילים, תכל'ס?
- כלי העומד לטבילה צריך להיות נקי לחלוטין מכל לכלוך או חלודה, כך שהמים יגיעו לכל חלקי הכלי.
- יש להוריד את כל המדבקות (של החנות המוכרת או החברה המייצרת) שמודבקות על גבי הכלי, ולוודא שלא נשארו סימני דבק על הכלי.
- יש להקפיד שכל הכלי יהיה בתוך המים בזמן הטבילה.
- כלים שיש להם 'תוך' (כמו קנקנים, כוסות וכדומה), יש להקפיד שייכנסו המים גם לתוך החלל הפנימי. ניתן לעשות זאת בקלות יתר כשהם עומדים או מוּטים הצידה, אז האוויר יוצא החוצה ונותן למים להיכנס פנימה.
- בשעת הטבילה יש להרפות מעט את האחיזה של היד בכלי או לשנות מעט את מיקום האחיזה בכלי כשהוא בתוך המים, כדי שהמים 'ייכנסו' גם למקום אחיזת הכלי. אך אם חוששים לעזוב את הכלי שמא ייפול וכדומה, ניתן להרטיב קודם את היד במי הטבילה ואז להטבילו גם אם אוחזים בו בחוזקה. לחילופין, ניתן גם לקשור את הכלי בחוט רפוי וכך להטבילו. ניתן גם להכניס כמה כלים בתוך סל-רשת, אך יש להיזהר לא להכניס יותר מידי כלים בכל הטבלה, כדי שהמים יכסו היטב בין כל הכלים (ולא שחלק מהכלים ינמע מחלק אחר מהם שייכנס המים בין כולם).
- בעיקרון מספיקה לכלי טבילה אחת בלבד, אך יש שנוהגים להטביל 3 פעמים.
- כשמטבילים כלים רבים יש לשים לב שלא יתערבו כלים טבולים באלו שאינם.
- סכו"ם, או כלים קטנים מאוד, ניתן לשים בתוך סל מחורָר וכדומה ולהטבילם כך, אך יש להיזהר לא להכניס יותר מידי כלים כדי שהמים יגיעו לכל כלי וכלי.
עוד כמה פרטים שחשוב לדעת
- כלי שחייב טבילה, נשאר עומד בחיובו גם אם השתמשו בו יהודים שנים רבות ללא טבילה. הכלי עדיין חייב טבילה, ובהזדמנות הראשונה שבא לידינו עלינו לקיים את המצווה ולהטביל אותו ואסור ליהודי להשתמש בכלי זה כל עוד לא נטבל.
- אם כבר הכנו אוכל בתוך כלי שעוד לא טבלו אותו, יש להעביר את האוכל לכלי אחר ורק אז לאכול. העובדה שהכלי לא נטבל לא הופכת את האוכל ל'לא כשר'.
ב 2- המקרים הבאים לא מספיק רק להטביל את הכלים, אלא הם צריכים לעבור "הכשרה" )ראה מסגרת(:
- אם קיבלנו או קנינו מגוי כלי אוכל שכבר נעשה בו שימוש.
- אם אנו עומדים להשתמש בכלי של יהודי שאנו יודעים בוודאות שהתבשל בו אוכל לא כשר, או שבושלו בו בשר וחלב יחד.
ב 2- המצבים הללו, יש להכשיר תחילה את הכלי, ורק לאחר מכן להטביל אותו במים.
מה זו הכשרה
כלי אוכל וכלי בישול שהיו בשימוש במקום שאינו כשר, 'בלעו' לתוכם מהמאכלים שבושלו בהם ולכן יש בעיה עם שימוש עתידי בהם.
העיקרון שעומד בבסיס ההכשרה הוא, שיש להוציא את האוכל ה'בלוע' בכלי. אנו עושים זאת באותה דרך בה הוא נכנס אליו, ובלשון ההלכה: "כְּבוֹלְעוֹ כָּךְ פּוֹלְטוֹ". לדוגמה: אם משתמשים בכלי עבור דברי מאכל חמים – יש להכשירו באמצעות מים רותחים.
לפני ההכשרה יש לנקות היטב את הכלי, ולא להשתמש בו 24 שעות. את רוב הכלים שבאו במגע עם אוכל חם או רותח, ניתן להכשיר בשני אופנים: הגעלה וליבון.
- כלי שבושל בו אוכל עם מים, כמו סיר בישול וכדומה, נהיה כשר על ידי "הגעלה": מטבילים אותו בתוך כלי מלא מים רותחים, שעומד על גבי האש.
- כלי שאָפוּ או צָלוּ איתו אוכל באש, כגון שיפודים, תבניות אפיה של תנור וכדומה, נהיה כשר על ידי "ליבון": עוברים עליו מכל צדדיו עם מבער יורק אש עד כדי שהכלי משנה את צבעו על ידי האש (לפעמים הכלי עלול להתקלקל).
כלי זכוכית הינם יוצאי דופן:
- אם השתמשו בהם עבור אפייה, וכן כוסות זכוכית שהשתמשו בהם עבור שתייה חמה או חריפה, ואו כלי זכוכית ששימושם היה עבור מאכלים קרים, וכן כוסות שנועדו לשתייה קרה, גלידה וכדומה – ניתן להכשירם על ידי שטיפה יסודית, במים רגילים ולאחר מכן להכניסם להדחה במדיח כלים.
