בראשית
פרשת בראשית, היא הפרשה הראשונה בתורה. מסופר בה על בריאת העולם, חטא עץ הדעת ועונשו, רצח הבל והחלטת ה' להביא מבול על העולם.
הבריאה והשביתה
סיפורנו מתחיל לפני למעלה מ-5772 שנה. במשך ששה ימים, בורא אלוקים את העולם.
ביום הראשון, בורא אלוקים את האור וקורא לו 'יום'. הלילה, מכונה 'חושך'. ביום השני, חוצה אלוקים את מאגרי המים; חלקם עולים מעל לרקיע וחלקם נשארים למטה ומכסים את פני הקרקע. ביום השלישי, מתרכזים מי הארץ אל עמקי הים ונחשפת יבשה, בה מצמיח אלוקים דשא, עצים ופירות. ביום הרביעי, מעוגנים מערכות השמים; השמש תשלוט ב'יום' והירח והכוכבים ב'לילה'. ביום החמישי, נבראים יצורי המים ובעלי הכנף. ביום השישי, מגיע תורם של החיות, הבהמות, השרצים ושאר יצורי היבשה.
המלאכה כמעט הושלמה, אך עדיין חסרה דמות מרכזית בתמונה. אלוקים מחליט לברוא את פסגת הבריאה – האדם.
ביצירה האחרונה 'משקיע' אלוקים יותר מכל היתר. הוא בורא את האדם בדיוקן אלוקי, מפיח בו נשמת חיים, מעניק לו את ברכת 'פרו ורבו' ומניח אותו בגן-עדן, שם נהנה האדם מעצי פרי עסיסיים ומנהר מפכה המתפצל לארבעה ראשים: פישון, גיחון, חדקל ופרת.
בסיום מלאכת הבריאה, מברך אלוקים ומקדש את היום השביעי, שהופך ליום מנוחה כאות לסיום בריאת העולם.
בריאת האשה
האדם סוקר את יצורי העולם ומגדיר לכל אחד מהם שם הולם. בסיימו, מבחין הוא שכל בעלי החיים נבראו בזוגות ורק הוא נוצר בודד. אלוקים מפיל עליו תרדמה ומסיר ממנו אחת מצלעותיו, ממנה נוצרת האישה. האדם מתעורר לצידה של שותפתו לחיים וקורא את שמה 'חוה' – מי שעתידה להיות אם כל חי. לפי שעה, אדם וחוה מעורטלים, חסרי מודעות למשמעות הכיסוי והצניעות.
חטא עץ הדעת ועונשו
לאחר התמקמות האדם בגן-עדן, מצווה אותו אלוקים: 'מכל פירות הגן אכול כאוות נפשך, אך מעץ הדעת – אל תאכל'.
כאן מצטרף לסיפור, הנחש בגרסתו הראשונית. כשעוד היה המובחר והחכם שבבעלי-חיים ועומד על רגליו. הוא פונה לאישה ומפתה אותה לאכול מהעץ. האישה שמראה פירות העץ קורץ לה, לא מצליחה להתאפק ורק טועמת… בנוסף, היא מכבדת גם את בעלה. משטעמו מפרי עץ הדעת, הם מתוודעים לבושתם ותופרים חגורות לכיסוי גופם.
אלוקים מבקר בגן העדן ומגלה את הזוג בקלקלתו. האדם, מאשים את אשתו והיא – את הנחש.
אלוקים מקלל את הנחש להיות הארור במין החי, רגליו נקצצות וניטל ממנו חוש הטעם. האשה תאלץ לסבול במהלך העיבור והלידה והאדם יעבוד קשה לפרנסתו. בנוסף לכל, כדי למנוע מהאדם לאכול גם מעץ-החיים שבגן עדן ובכך לחיות לעד ולהנציח את החטא, מגרש אותו אלוקים מגן עדן והוא נידון לחיים מוגבלים, בסופם ימות ויתכלה.
הרצח הראשון
לאדם ולחווה נולדים שני ילדים: 'הבל' שעוסק ברעיית צאן ו'קין' המתמחה בחקלאות. באחד הימים, מחליטים האחים להביא קרבן לאלוקים. קין מביא תוצר חקלאי גרוע והבל מביא ממבחר בהמותיו. אלוקים נענה לקרבנו המשובח של הבל ומתעלם מקרבנו של קין. הקנאה מובילה את קין לרצוח את הבל אחיו.
אלוקים מתעניין אצל קין היכן אחיו, אך קין מנסה להיתמם. בסופו של דבר, הוא נשבר ומודה בחטאו, ומקולל להיות גולה תמידי. קין בא על עונשו הסופי כעבור שנים רבות, כאשר נכד-נינו, למך, מוחץ אותו בטעות בין שתי ידיו.
התפתחות האנושות והעדר המוסריות
כעבור שנים רבות מחליטים אדם וחוה להרחיב את משפחתם ומולידים את שת. שת מוליד להוריו את אנוש. כעבור שבעה דורות נולד נח, לאביו למך. לנח נולדו שלושה בנים: שם, חם ויפת.
תוחלת החיים בתקופה זו היתה ממושכת. היו שחיו קרוב לאלף שנים. אך הרעה רבתה בעולם והתפתחה שחיתות מוסרית. אלוקים מתחרט על בריאתו את האדם ושוקל להכחיד את כל היצורים מעל פני כדור הארץ. רק נח מוצא חן בעיני האלוקים.
נח
פרשת נח, היא הפרשה השנייה בתורה. מסופר בה על המבול ותיבת-נח, שכרות נח, עלילות מגדל-בבל ולידת אברהם.
לקראת המבול
נח, איש צדיק ותמים, והולך בדרכי אלוקים. אך השחיתות והגזל פושים בקרב בני דורו. אלוקים מגלה לנח שבדעתו להשמיד את כל היצורים, באמצעות שיטפון עולמי. 'היחידים שישרדו – אומר אלוקים לנח – יהיו השוהים בתיבה, מכם יבנה עולם חדש'.
בהוראת אלוקים בונה נח תיבה אטומה, מעצי גופר. אורכה כ-150 מטר על 25 מטר, בגובה 15 מטר. התיבה תחולק לשלוש קומות: קומה ראשונה לאשפה, אמצעית לבעלי חיים ושלישית למגורי נח ובני משפחתו. בקומה השלישית יהיה חלון ותקרתה תבנה בצורה משופעת, למניעת הצטברות מים. להגנת התיבה מפני חדירת מים, יש
לצפותה בזפת.
בחסות התיבה ולחידוש החיים לאחר המבול, על נח לשמר בתיבה מכל מין מיצורי תבל, זכר ונקבה. מהבהמות הטהורות יכניס נח שבע מכל מין, מהן יקריב לאלוקים בסיום המבול. יש לדאוג מראש למאגרי מזון עבור כל דיירי התיבה, שיספיקו למשך כל תקופת המבול.
נח, האמון על דברי אלוקים, מבצע לבדו, במשך מאה ועשרים שנים, את המטלה. במהלך שנים ארוכות אלו, ניתנת ארכה למין האנוש להיטיב את מעשיו, אך הדבר לא קורה. כשהתיבה מוכנה כנדרש, מצווה אלוקים לנח שיכנס לתיבה יחד עם בני משפחתו.
המבול
בי"ז לחודש השני בשנת א'תרנ"ו, נכנס נח אל התיבה, כשהוא בן שש מאות שנים. המבול מתחיל בטיפטוף קל, ממשיך בגשם, מתגבר לשטף מים, עד שהופך למבול של ממש. במקביל בוקעים שטפי מים מהתהום ומפלס המים הולך וגואה. כעבור ארבעים יום פוסק מבול הגשם, אך מי התהום ממשיכים לנבוע. עם הזמן מתכסה שטחו של כל כדור הארץ במים והיצורים נכחדים. היחידים ששורדים הם הדגים ודרי התיבה.
במשך מאה וחמישים יום נמשך המבול, לאחריהם מתחילים מי התהום לסגת ומפלס המים יורד. פסגות ההרים מבצבצות מעל פני המים והתיבה נחה על פסגת הרי אררט.
ארבעים יום לאחר התייצבות התיבה, שולח נח עורב מהחלון וממתין לתגובתו. העורב מסתובב סחור סחור וחוזר לתיבה. במקומו שולח נח יונה וזו חוזרת כלעומת שבאה, כאומרת, אין לי פיסת אדמה להניח עליה את כפות רגליי.
לאחר שבוע של המתנה מבצע נח ניסיון נוסף עם היונה והפעם היא חוזרת עם עלה זית בפיה, משמע, מפלס המים נמוך מצמרות העצים. בנסיון השלישי, היונה כבר לא חוזרת. נח מעדכן את יושבי התיבה להתארגן ליציאה. תם עידן המבול.
העולם לאחר המבול
נח מרים את מכסה התיבה ורואה שהאדמה אכן יבשה. במקביל אומר לו אלוקים שייצא מהתיבה עם משפחתו ובעלי החיים. ביציאתו מקריב נח קרבנות תודה לאלוקים, שמבטיח שבשום אופן לא יביא מבול נוסף. להנצחת ההבטחה, מראה אלוקים לנח קשת בשמים. זו תשתקף בכל פעם בה יהיה על אלוקים להימנע מלהביא מבול.
אלוקים מברך את נח שיפרה וירבה וגם מתיר לו לאכול בשר ממין החי, לאחר הריגתו. בד בבד אוסר אלוקים על הרג אדם.
סופה של שכרות
נח נוטע כרם, דורך יין, שותה, משתכר ונרדם במצב מביש ובלתי צנוע. חם, בנו האמצעי של נח, רואה את אביו בחולשתו ורץ לספר זאת לאחיו, שם ויפת. הם, קצת יותר אנושיים, הולכים לאחור, כדי שלא לראות את ערוות אביהם ומכסים אותו. כשנח מתפכח מיינו ומתוודע להתרחשויות, הוא מקלל את זרעו של חם שיהיה עבד-עבדים לצאצאי אחיו, ומברך את שם ויפת.
נח נפטר בגיל תשע מאות וחמישים שנה. בניו, שם חם ויפת, נישאים ומגדלים דורות של צאצאים, לימים, ראשי עמים. בין צאצאי נוח ניתן למנות את: מגוג, כוש, מצרים וכנען, נמרוד – גבור ציד ומלך בבל, וכן אשור – בונה העיר נינווה; ועוד רבים, מהם טובים יותר ומהם פחות.
פרויקט מגדל-בבל וסופו
בעולם שולטת שפה אחת. צאצאי נח, שהספיקו להתרחב במרוצת מאות השנים שחלפו מהמבול, מתיישבים בבקעת שנער ומחליטים על בניית מגדל-אבן שיהיה מרכז העולם, ועוצמתו תהווה תחליף לאלוקים. כדי למנוע זאת, מערבב אלוקים את שפתם וכשאין תקשורת בין-אישית, לא ניתן לבנות אימפריה משותפת. לאחר שבוני המגדל לא מבינים איש את שפת רעהו, נכשלת בניית המגדל ותושבי שנער נפוצים לכל עבר.
מקום המגדל מקבל את הכינוי 'בבל', כזכר לבלילת השפה על ידי אלוקים.
יחוסו של אברהם אבינו
נח זוכה ודור עשירי מצאצאיו הוא אברהם, כדלהלן: שם (בן נח), ארפכשד, שלח, עבר, פלג, רעו, שרוג, נחור, תרח, אברם שמתחתן עם שרי (שהופכים מאוחר יותר לאברהם ושרה, וכך גם נקרא להם מכאן ואילך). תרח לוקח את בנו אברהם, את שרה כלתו ואת לוט נכדו, לכיוון ארץ כנען. בחרן עוצרת המשפחה למנוחה ואבי המשפחה, תרח, מת שם בהיותו בן מאתיים וחמש שנים.
לך לך
פרשת לך-לך, היא הפרשה השלישית בתורה. מסופר בה על נדודי אברהם, כליאת שרה אצל פרעה, סכסוך רועי לוט-אברהם, מלחמת המלכים והצלת לוט, ברית-בין-הבתרים, סכסוך שרה והגר, ברית-המילה והבטחת אלוקים ללידת יצחק.
שיירת המאמינים
אלוקים אומר לאברהם לעזוב את ארץ הולדתו ואת בית אביו, לטובת מקום בלתי נודע, שם מובטחים לו: ילדים, תהילה ושגשוג כלכלי. בגיל 75 יוצא אברהם למסע יחד עם בני משפחתו ורכושו. אליהם מצטרפים תלמידי אברהם ושרה שזנחו את עבודת האלילים ודבקו באמונת א-ל אחד.
משפחת כנען השתלטה בהדרגה על הארץ שנפלה בחלקו של שם בן נוח. למקום זה מכוון אלוקים את אברהם, שנכנס לארץ כנען מצפונה ומדרים לשכם, אלון מורה ובית אל.
בעוד השיירה מתקדמת לאיטה בכנען, אלוקים מתגלה לאברהם ואומר לו: 'הארץ בה אתה נמצא, מיועדת לזרעך'. בכך נעשה צדק היסטורי עם זרעו של שם, שאברהם נמנה עליו.
אברהם בונה מזבח לאלוקים, לאות תודה. הוא ממשיך להתקדם מעט וקובע את מושבו בהר שממזרח לבית-אל. גם כאן בונה אברהם מזבח לאלוקים ופותח מרכז להפצת אמונת אחדות הא-ל. מידי תקופה מנייד אברהם את מרכזו הרוחני לאזור חדש.
שרה נלקחת לבית פרעה
רעב בלתי צפוי מאלץ את אברהם לצאת מארץ כנען אל ארץ מצרים. בדרך הוא נחשׂף לכיעורם של יושבי מצרים ומבין שהם יחמדו את יופיה של שרה אשתו. דבר שיעלה במחיר חייו. אשר על כן, הוא מבקש משרה שתאמר שהיא אחותו ובכך תציל את נפשו.
עם הגעתם למצרים, מבחינים המצריים ביופיה של שרה ומשגרים אותה למלכם, פרעה. מבלי להסס מחליט פרעה לקחתה לאשה ובתמורה הוא מעניק לאברהם שפע של צאן ובקר, עבדים ושפחות.
העסקה נראית מושלמת בעיני פרעה, אך מחלה קשה פוגעת בו ובבני ביתו. פרעה מבין שהוא נענש על לקיחת שרה ומתברר לו שהיא אשת אברהם. בלית ברירה, פרעה מחזיר לאברהם את שרה, משאיר לו את המתנות ומשלח אותו מארצו עם מלווים צמודים.
שיירת אברהם, שהספיקה לצבור הון ונכסים, חוזרת לתחנתה הראשונה בארץ כנען, בסמיכות לבית-אל.
פרישת לוט וברכות אלוקים
לוט הינו בן אחיו של אברהם. למרות הקרבה המשפחתית, השקפת עולמם שונה, מה שמוביל לחיכוכים בין רועי הבהמות של הדוד והאחיין. אברהם פונה ללוט ומציע לו לפרוש מהשיירה ואף נותן לו זכות קדימה בבחירת מקום מועדף. לוט בוחר את כיכר הירדן הרוויה במים, השוכנת במישור סדום ועמורה, ונפרד מדודו. אוהליו של לוט מתפרשים עד לעיר סדום והוא הולך ומתערה עם אנשיה.
לאחר הפרידה מלוט, מתגלה אלוקים לאברהם ואומר לו שהארץ אותה הבטיח לו ולזרעו עד עולם, אינה מוגבלת לשטח עליו הוא עומד, אלא מתפרשת "צפונה ונגבה וקדמה וימה (צפון, דרום, מזרח ומערב)". כמו כן, הוא מבשרו כי למרות שהינו מבוגר וחשוך בנים, הוא יזכה לזרע שירבה כעפר הארץ והם יירשוה.
אחר הברכה הכפולה – לירושה ולהמשכיות – מתיישב אברהם באלוני ממרא אשר בחברון ובונה גם שם מזבח לאלוקים.
מלחמת המלכים
כדרלעומר מלך עילם משל על חמשה שליטים אזוריים מאזור הנגב שהיו סרים למרותו. לאחר שתים עשרה שנות עבדות, פורקים הללו מעליהם את עולו של כדרלעומר וזוכים בשלש עשרה שנות חרות. בתום תקופה זו, כדרלעומר מצרף אליו שלושה מלכים-שליטים נוספים, והם יוצאים במסע כיבוש נרחב. הם פותחים בממלכות הרפאים בצפון, ממשיכים לאורך עבר הירדן המזרחי עם הזוזים, האימים והחורים ומסיימים בנגב עם העמלקים והאמוריים.
בשלב זה מחליטים חמשת השליטים המורדים, לפרוק סופית את עולו של כדרלעומר והם יוצאים במלחמה משותפת נגד חבורת ארבעת המלכים שגיבש כדרלעומר. המלחמה נערכת בעמק השידים ובה מנוצחים חמשת המלכים בקלות על ידי מחנה הארבעה. ברי -המזל שביניהם נופלים לבורות חימר או שבורחים אל הרי האזור. חסרי המזל נלקחים כשבויים והרכוש כולו מולאם.
אברהם מציל את לוט
לוט, אחיינו של אברהם, נשבה אף הוא עם כל רכושו. כשנודע על כך לאברהם, הוא מצייד את אנשיו – שלוש מאות ושמונה עשר במספר – בכלי זיין ויוצא למרדף להצלת בן משפחתו. הוא פוגש את המלכים באזור דמשק, עורך עמם מלחמה ומשחרר את לוט עם רכושו ואת שאר שבויי המלחמה.
בשובו מהמלחמה, יוצא מלכי צדק, מלך שלם – שהיה כהן לאלוקים – אל אברהם ומקבל את פניו עם לחם ויין ומברך אותו. אברהם מעניק לו עשירית מרכושו ומשלל המלחמה. במקביל יוצא מלך סדום אל אברהם ומודיע לו שהוא מוכן לוותר על השלל שנבזז על ידי חמשת המלכים ובלבד שאברהם יחזיר את השבויים. אברהם אינו רוצה להנות מהשלל ונשבע למלך סדום שהרכוש כולו, מחוט ועד שרוך נעל, יוחזר לאחר ניכוי החלק המגיע לענר, אשכול וממרא, שהיו שותפים מלאים בשדה הקרב.
ברית בין הבתרים
לאחר מנוחת אברהם מהמלחמה, מתגלה אליו אלוקים ומבטיח לו הגנה אישית ושכר רב. אברהם משיב לאלוקים שכל עוד הוא חסר בנים, אין כל משמעות לרווחה הכלכלית ולנכסים המצטברים. על כך משיב לו אלוקים שיהיה לו בן יורש, ממנו יתפתחו אין-ספור צאצאים, רבים ככוכבי השמים. אברהם מאמין להבטחה ואלוקים מברכו על כך.
אלוקים מוסיף ומבטיח לאברהם שזרעו יירש את ארץ ישראל. כאות על כך הוא כורת ברית עם אברהם, שעובר בין בין בתרי בהמות ועוף, כדרכם של כורתי ברית באותה תקופה, לבתר עגל לאות ששני חלקיו הם בעצם אחד, וכך גם כורתי הברית אלו שניים שהם אחד. השמש שוקעת ותרדמה אופפת את אברהם. בחלומו הוא רואה חשכה גדולה ואיומה וברקע מבשר לו אלוקים על גלות זרעו במצרים במשך ארבע מאות שנה, שם יעונו וישועבדו בעל כורחם. לאחר ארבע מאות שנה, ישוחרר זרעו ברכוש גדול והמשעבדים יבואו על עונשם.
במחזה חוזרת על עצמה שוב ההבטחה על ירושת הארץ.
שרה והגר
שרה, העקרה, נותנת את שפחתה, הגר, שתינשא גם היא לאברהם, ותלד לו ילדים. הגר נכנסת להריון וזה מערער את היחסים בין השפחה לגבירתה. שרה מתלוננת בפני אברהם והוא מאשר לה לעשות לשפחתה כטוב בעיניה. שרה מעמיסה עבודות על הגר וזו מתמוטטת ובורחת.
בדרך, ליד המעיין פוגש אותה מלאך אלוקים ומתעניין למצוקתה. הוא ממליץ לה לשוב לבית אברהם ולשאת את סבל גבירתה. הוא גם מברך אותה שזרעה ירבה ככוכבים, מהבן העתיד להוולד לה, שיהיה 'פרא אדם'. לילד, אומר המלאך, קראי 'ישמעאל', על שם ששמע אותך הא-ל במצוקתך.
ואכן, בהיותו בן שמונים ושש שנה, יולדת הגר לאברהם בן והוא קורא את שמו 'ישמעאל'.
רענון השמות, ברית המילה והבטחת הזרע
אלוקים מתגלה שוב לאברהם ומבקש ממנו למול את עצמו. המילה תחבר את אברהם וזרעו לאלוקים וגם תרבה את זרעו של אברהם.
אברהם, שעד לגילוי זה נקרא 'אברם', מקבל את האות ה' כתובספת לשמו ומעתה שמו הוא 'אברהם'. הוספת האות ה' יוצרת בתוך שמו של אברהם את צמד המילים 'אב-המ(ון)' לאות שמאברהם יצאו עמים ומלכים רבים.
שרה, שנקראה עד עכשיו 'שרי', נקראת מעתה 'שרה' ואלוקים מבטיח גם לה בן שיהיה אב לעמים ומלכים.
כשאברהם שומע את ברכת הא-ל לשרה הוא שמח, אך מתפלא: 'הכיצד יתכן שזקן בן מאה וזקנה בת תשעים יזכו להביא ילד לעולם?!' אברהם פונה לאלוקים ומבקש שהלוואי וישמעאל ישרוד את החיים. אלוקים חוזר על ברכתו ומבטיח שבחלוף שנה בדיוק יוולד להם ילדם המשותף. אלוקים מבקש שיקראו לו 'יצחק'. בנוגע לישמעאל, מוסיף אלוקים, גם זרעו ירבה ויצאו ממנו שנים עשר נשיאים.
בעקבות הציווי, מל אברהם את עצמו בגיל 99(!), את ישמעאל בנו בן השלוש-עשרה ואת כל זכרי ביתו.
וירא
פרשת וירא, היא הפרשה הרביעית בתורה. מסופר בה על אורחי אברהם, הפיכת סדום, הצלת לוט, שרה בבית אבימלך, לידת ועקידת יצחק.
הכנסת אורחים ושכרה
אחר ברית המילה שערך אברהם לעצמו בגיל כה מבוגר, הוא זוכה ל'ביקור חולים' – אלוקים בכבודו ובעצמו מתגלה אליו ודורש בשלומו. במקביל, נדרש אלוקים לחולשתו של אברהם בעקבות ברית המילה, ומוציא חמה מנרתיקה, על מנת שלא יטרח בהכנסת אורחים כדרכו. חום אדיר שורר בחוץ, אך אברהם יושב בפתח ביתו וממתין, כדרכו, לאורחים.
אלוקים מבין לליבו של אברהם ושולח לעברו שלושה מלאכים בדמות אנשים. אברהם רץ לקראתם, משתחווה ומתחנן בפניהם שייאותו להתארח אצלו. הוא מגיש להם מים לרחצת רגליהם ומושיב אותם למנוחה קלה בצל העץ.
בינתיים בית-אברהם נכנס להילוך גבוה; אברהם מגיש לאורחים חמאה וחלב ורץ לצוד בקר רך. נער הבית מכין את הציד להגשה ושרה אופה עוגות. האורחים מתעניינים בנימוס אצל אברהם היכן אשתו והוא משיב להם שהיא מצטנעת באוהל. בסיום הארוחה מבטיחים האורחים לאברהם ושרה שבעוד שנה בדיוק, הם יזכו לחבוק בן משותף.
שרה מקשיבה לשיחה ממטבח האוהל וצוחקת לעצמה: 'הרי גופי איננו כשל אשה צעירה וגם בעלי כבר לא צעיר. כיצד נזכה לבן?!' אלוקים פונה לאברהם בחוסר שביעות רצון מתגובת שרה ומזכיר להם שהוא כל-יכול. אברהם מלווה את אורחיו לדרכם.
גזר הדין על סדום
אנשי סדום ועמורה הגזימו בהתנהגותם המרושעת וחטאיהם רבו עד מאוד. אלוקים מחליט לכלותם. רגע לפני הביצוע הוא מעדכן על כך את אברהם שמנסה להגן על העיר. 'למה להרוג את הצדיקים שבסדום, יחד עם הרשעים?' מנסה אברהם. זכות חמישים צדיקים לבדה, מספיקה כדי לוותר לכולם', ממשיך אברהם. אלוקים מיידע את אברהם שלצערו אין אפילו חמישים צדיקים בסדום.
'וארבעים וחמשה', שואל אברהם.
– 'אין'. עונה אלוקים.
'אולי ארבעים?'
– 'אין'.
'שמא שלושים?'
– 'גם אין.'
'אולי בכל זאת עשרים?'
– 'אין'.
'ניסיון אחרון', מבקש אברהם. 'אולי ישנם עשרה צדיקים?'
– 'גם לא'.
הדיון מוכרע ואברהם חוזר לביתו.
המלאכים אצל לוט בסדום
שני מלאכים נשלחים לבצע את הדין שנגזר על סדום. בכניסתם לעיר הם פוגשים את לוט, אחיינו של אברהם. הוא מזמין אותם, תוך עקיפת חוקי המקום, ללון בביתו. המלאכים מסרבים תחילה ולבסוף נענים להפצרותיו. בביתו מגיש להם לוט מזון ושתייה והמלאכים מתארגנים לשינה.
חיש קל נפוצה השמועה בסדום על 'חטאו הפלילי' של לוט – הכנסת אורחים. המוני תושבי סדום החלו צובאים על פתח ביתו של לוט בדרישה שימסור את אורחיו בידיהם. לוט מגן על אורחיו ומנהל משא ומתן עם אנשי עירו. הוא מציע להם את בנותיו במקום האורחים והם מסרבים. סבלנותם פוקעת והם ניגשים לפרוץ את הבית. בעודם שולחים את ידיהם, מכה אותם אלוקים בעיוורון וכך אינם מוצאים את פתח הבית. לוט ואורחיו ניצלו.
מהפכת סדום ועמורה
המלאכים מספרים ללוט על מטרת בואם ומודיעים לו שרק הוא ומשפחתו ינצלו. הוא מתבקש לאסוף את בני משפחתו ולהזדרז לברוח עמם לפני אור הבוקר. לוט לא נלחץ במיוחד, ולחתניו נשמעת הפיכת סדום כמחזה בדיוני משעשע. ברגע האחרון תופסים המלאכים את לוט, אשתו ושתי בנותיו וגוררים אותם מחוץ לסדום. המלאכים מזהירים אותו שיברח להרים ושלא יסתכל לאחוריו.
לוט חסר כוח לנדוד למקומות שוממים ומבקש מהמלאכים שישאירו לו עיר קטנה, צוער שמה, בה יוכל להתיישב. בקשתו מתקבלת.
הבוקר עולה ולוט נכנס לצוער. מטח של אש וגפרית ניתך על סדום ועמורה. האזור נחרב כליל. המראה הפלאי מעורר את סקרנותה של אשת-לוט להביט במחזה והיא הופכת בעקבות ההבטה האסורה לגוש מלח. אברהם משכים בבוקר ורואה באופק קיטור עשן, זכר למה שפעם היה סדום ועמורה.
שיכור כלוט
לוט האלמן עוזב עם שתי בנותיו את צוער ועובר לגור במערה. בחושבה שהעולם כולו חרב, מציעה הבת הבכורה לצעירה להשקות את אביהן לשוכרה ולשכב עמו, בכדי להמשיך את קיום העולם. הרעיון מיושם והן שוכבות, כל אחת בלילה אחר, עם אביהן, שלא זוכר דבר.
בנות לוט הרות מאביהן ויולדות, כל אחת, בן. הבכורה את מואב, אבי העם המואבי והצעירה את בן-עמי, אבי העמונים.
אבימלך ושרה
אברהם עובר לגרר שתחת ממלכת אבימלך. החשש שאברהם יירצח כדי לקחת ממנו את שרה, חוזר שוב על עצמו. כמסוכם ביניהם, הם מזדהים כאח ואחות ואבימלך לוקח את שרה לביתו. בלילה, אלוקים מתגלה לאבימלך בחלומו ואומר לו שנחרץ דינו למות בגין לקיחת אשה נשואה. אבימלך מבהיר שהוא עשה זאת בתום לב, בחושבו שהיא רווקה. אלוקים מתרצה, בתנאי שיחזיר את האשה ושאברהם יתפלל עליו שיחיה.
בעלות השחר מספר אבימלך לעבדיו על החלום ורץ להחזיר את שרה לאברהם שמסביר שהיא אשתו אך גם בת אחיו ולכן כינה אותה בשם אחותו. אבימלך מעניק לו צאן ובקר, עבדים ושפחות וזכות ישיבה בכל מקום שיבחר בארצו. אברהם מתפלל לאלוקים שיסיר את העקרות שתקפה לפתע את בית אבימלך.
הולדת יצחק
יום רודף יום וחודש רודף חודש. שנה בדיוק חולפת מההבטחה ואברהם ושרה חובקים בן זכר. שמו נקרא 'יצחק', לציון הצחוק והשמחה ששררו בלידתו. אברהם מל את יצחק בגיל שמונה ימים, בהתאם לציווי האלוקי.
בגיל שנתיים, יצחק נגמל מהנקה ואברהם עורך לכבודו סעודה גדולה. אצל אחיו הגדול ישמעאל כבר ניכרים סימני ה'פרא אדם' ושרה מתוודעת למעשים הנלוזים. היא לא מוכנה להבליג ומבקשת מאברהם לגרש את הגר וישמעאל מהבית ולנשלם מהירושה. אברהם מצטער מאוד לשמוע שבנו סר מהדרך ועל רצונה של שרה לגרשו.
אלוקים אומר לאברהם: 'בנך יורשך הוא יצחק כרצון שרה ולכן אַל תצטער על גורלו של ישמעאל, אם כי, גם ממנו ייצא עם גדול שיחשב לזרעך'.
גירוש הגר והצלת ישמעאל
אברהם מכין בבוקר לחם ומים להגר וישמעאל ושולח אותם מביתו. הם מסתובבים במדבר באר-שבע והמים אוזלים. הגר רואה שישמעאל הולך ומתייבש והיא מניחה אותו תחת שיח, מתרחקת שלא לראות במותו ופורצת בבכי.
המלאך מתגלה להגר ומבקש ממנה 'קחי את ישמעאל והחזיקי בו, כי יש לו עתיד כַּאֲבִי אומה גדולה'. לפתע מגלה הגר באר, ממנה היא צורכת מים בשפע ומשקה-מצילה את בנה.
ישמעאל גדל במדבר פארן וחובב משחקי ציד. כשמגיע לגיל נישואין, משיאתו אמו עם אישה מצרית.
הסכם שלום
אבימלך שהתוודע להשגחה האלוקית הצמודה לאברהם, מציע לו לכרות ברית-דורות. הברית נכרתת, לא לפני שסוגרים את נושא גניבת הבארות של עבדי אבימלך מאברהם. אברהם נותן לאבימלך צאן ובקר ומייחד שבע כבשים כאות סימן על בעלות הבארות לאברהם. המקום מכונה מעתה: 'באר שבע'.
אברהם משתקע בבאר שבע ופותח מרכז להפצת האמונה בא-ל אחד, בורא העולם ומנהיגו.
עקידת יצחק והברכות
אלוקים רוצה לבחון את רמת דביקותו של אברהם בו ולשם הנסיון מורה לו לקחת את בנו-יחידו-אהובו יצחק לארץ המוריה, שם יקריבו כקרבן עולה על אחד ההרים. ללא היסוס, אברהם משכים קום, רותם בעצמו את חמורו ויוצא עם בנו לכיוון ארץ המוריה. לאחר שלושה ימי מסע, היעד נראה באופק.
אברהם משאיר את נעריו וחמורו בעמדת המתנה וממשיך עם בנו, כשהוא נוטל עמו עצים ואש. יצחק מבחין שאביו מתכונן להקרבה, ללא בעל-חי שישמש כקרבן. הוא שואל את אביו שמשיב שהפעם ישנו קרבן לא שגרתי – הוא, יצחק, בעצמו! יצחק כאביו, מקבל על עצמו את הדין והם ממשיכים לפסוע יחדיו.
אברהם בונה מזבח, עורך את העצים ומעלה את יצחק על גבי המזבח, מעל העצים. אברהם כבר מרים את הסכין בידו. ברגע האחרון, מלאך אלוקים קורא לאברהם לעצור ואוסר עליו לשחוט את בנוו, ומסביר לו שהיה זה נסיון לראות עד כמה רחוק מוכן הוא ללכת לקראת אלוקיו. תחת יצחק, עוקד אברהם איל על גבי המזבח.
אלוקים קורא בשנית לאברהם ומודיע לו שבזכות נכונותו להקריב את בנו, הוא וזרעו ירבו ככוכבים וכחול הים ויהיו מבורכים, וגם שאר עמי העולם יבורכו על ידי זרעו. אברהם חוזר, מאושר ומבורך, עם בנו לבאר שבע.
בשובו מתבשר אברהם על אחיינים חדשים שנולדו לו מנחור אחיו ומילכה גיסתו.
חיי שרה
פרשת חיי-שרה, היא הפרשה החמישית בתורה. מסופר בה על פטירת שרה ורכישת מערת המכפלה, שליחות אליעזר, שידוכי ונישואי יצחק עם רבקה ופטירת אברהם וישמעאל.
שרה ומערת המכפלה
אבל עוטף את קרית ארבע שבחברון. שרה, אשת אברהם, נפטרה בגיל מאה עשרים ושבע שנה. אחרי ההספדים, פונה אברהם לעפרון בן צוחר מבני חת ומבקש לקנות ממנו את מערת המכפלה בה נקברו אדם הראשון וחוה אשתו, השוכנת בקצה שדהו.
עפרון מציע לתת את המערה חינם אין כסף, אך אברהם מתעקש לשלם עליה כמה שיידרש. 400 שקל-כסף-סחיר הוא הסכום שננקב תמורת המערה והעסקה מתבצעת לעיני תושבי חת. אברהם קובר את שרה במערה.
השדכן אליעזר
אברהם, זקן בא בימים, שולח את אליעזר עבדו למצוא כלה לבנו היחיד, יצחק. הוא משׁביע את עבדו שלא ייקח מהכנעניות המקומיות, רק ממשפחתו שבארם-נהרים. כמו כן, על הכלה המיועדת לעזוב את ארץ מולדתה ולבוא אל יצחק, כשעליו נאסר לצאת מארץ כנען. אם לא תסכים האישה לבוא בעקבות אליעזר, תוסר ממנו שבועת השידוך.
אליעזר יוצא לדרך ובוחר סימן על פיו יזהה את האישה העדינה וטובת המדות המתאימה ליצחק. הוא יעצור סמוך לבאר המים ויבקש מים מהנערות המקומיות. הנערה שתענה לבקשתו ותציע מים גם לגמליו – היא המיוחדת המיועדת ליצחק. אליעזר מבקש מאלוקים שהסימן יתממש.
עודנו מבקש ועלמת חן מתקרבת כשכדה על שכמה. היא שואבת מים מהבאר ופונה לשוב לביתה. אליעזר רץ לקראתה ומבקש להרוות את צימאונו ממימיה. היא מטה את כדה ומוריקה ממנו לאליעזר. כשהוא רווה, היא מציעה לו להביא מים גם לגמלים. בטרם יענה והנה היא שוב על הבאר, ממלאה כדה עבור לגמליו.
אליעזר המופתע מההצלחה האלוקית, מעניק לה נזם זהב ושני צמידים. הוא מתעניין לשמה ומשפחתה ומתברר שהיא נכדת אחיו של אברהם. שמה הוא רבקה והיא בתו של בתואל, בנו של נחור, אחיו של אברהם.
אליעזר נפעם כולו, משתחווה לאלוקים ומעתיר תפילת תודה על ההצלחה לה זכה בזכות אדונו, אברהם.
אירוסים ונישואים
רבקה, מרוגשת כולה, רצה ומספרת לאימה על השדכן שהגיע והמתנות שקיבלה. לבן, אחיה, מזהה את הפוטנציאל ב'דוד העשיר' שהגיע מחוץ-לארץ וממהר להכניס אותו לבית ולדאוג לצרכיו.
בבית בתואל מכינים ארוחת כבוד ואליעזר מתעקש לסגור את השידוך טרם הארוחה. הוא מספר למשפחת רבקה על המשימה שאברהם הטיל עליו ואת השתלשלות האירועים והניסים שהתרחשו עמו עד הלום. המשפחה רואה את יד אלוקים המכוונת ומסכימה מיד לשידוך. אליעזר מודה שוב לאלוקים ומחלק מתנות לכלה הטריה ולמשפחתה.
עם הבוקר, אליעזר רוצה לצאת עם רבקה לכנען. משפחתה מעוניינת שרבקה הצעירה תשאר עוד קצת בבית. המשפחה מתעקשת, אליעזר גם כן. שרביט ההכרעה עובר לרבקה והיא מסכימה לצאת מיד.
אליעזר יוצא עם רבקה חזרה לכנען, לבית אברהם. בבואם רואה רבקה את יצחק מרחוק, מתפלל בשדה, והיא רוכנת לכבודו. לשאלתה, עונה אליעזר שזהו בעלה המיועד. יצחק ורבקה מתחתנים, ויצחק מוצא בה אהבה ונחמה על פטירת אמו.
פטירת אברהם
אברהם משיב את הגר, שמכונה כעת בשם קטורה. הם מרחיבים את המשפחה, המונה מעתה ששה ילדים, שבעה נכדים ושלושה נינים. אברהם מפזר מתנות לכל בני פלגשיו ושולח אותם לארץ קדם.
בגיל מאה שבעים וחמש שנה נפטר אברהם. בניו, יצחק וישמעאל, קוברים אותו במערת המכפלה על יד אשתו שרה. את הירושה כולה מקבל יצחק בתוספת ברכה מאלוקים.
משפחת ישמעאל ופטירתו
ישמעאל מקים אף הוא משפחה ענפה, המונה שנים עשר נשיאי אומות. הוא נפטר בגיל מאה שלושים ושבע שנה.
תולדות
פרשת תולדות, היא הפרשה השישית בתורה. מסופר בה על לידת יעקב ועשו, מכירת הבכורה, חפירת בארות יצחק, ומריבת יעקב ועשיו על ברכות יצחק.
לידת יעקב ועשיו
עשרים שנות ציפייה דרוכה עוברות על יצחק ורבקה, וילדים – אין. יצחק, בן השישים, מעתיר תפילה זכה לאלוקים ורבקה נפקדת. בהריונה, מרגישה רבקה תנועות עובריות קיצוניות והולכת לשאול על כך ברוח הקודש ששרתה בבית מדרשו של שם, בן נח. שם משיב לה שיש ברחמה תאומים, מהם יתפתחו שני עמים יריבים.
חדר לידה. הבן הראשון יוצא שעיר ואדמוני. ממש עשוי מוכן. שמו המתבקש הוא 'עשיו'. לאחריו יוצא תינוק נוסף ובידו תופס הוא את עקב אחיו הבכור, כמנסה למנוע בעדו מלצאת ראשון. שמו נקרא 'יעקב'.
עשיו גָדֵל להיות צייד ואיש-שדה. יעקב, לעומתו, איש תמים ולמדן. יצחק אוהב את עשיו ורבקה באינטואיציה אימהית מזהה את האיכויות שבבנה הצעיר, יעקב.
עסקת הבכורה
עשיו חוזר לביתו, בסוף יום ציד קשה, מותש ותשוש. את אפו מקדם ניחוח תבשיל עדשים מהביל, מעשי ידי יעקב. הוא מבקש מיעקב שיואיל להוריק את העדשים מהסיר אל קיבתו הריקה. יעקב מסכים בתנאי שעשיו ימכור לו את זכות הבכורה. עשיו כלל לא מבין את הצורך בבכורה ונשבע ליעקב שהוא מוותר על הדבר הזה. הבכורה נמכרת איפוא תמורת נזיד עדשים.
רעב בארץ כנען
תקופת צנע פוקדת את ארץ כנען ויצחק, כאביו אברהם, פונה לרדת למצרים. אלוקים מורה לו שיישאר בארץ המובטחת ומברכו בזרע רב וירושת הארץ. על הדרך פונה יצחק עם רבקה אשתו לגרר, שם הוא מספר למשמר הגבולות שזו אחותו.
אבימלך הפלישתי, מלך גרר, משקיף מחלונו ורואה את יצחק ורבקה מנהלים יחסי אישות. הוא מזעיק את יצחק ונוזף בו על שכמעט גרם לו לקחת לעצמו את רבקה. יצחק מתנצל ואבימלך מוציא כרוז מלכותי האוסר על התגרות עם רבקה או יצחק. עסקיו של יצחק בגרר הולכים ומשגשגים. עסקו המרכזי הוא – חפירת בארות מים.
סכסוך הבארות, התנתקות והסכם השלום
פריחתו הכלכלית של יצחק, לא מוצאת חן בעיני הפלשתים ואבימלך קורא לו לעזוב את ממלכתו. הוא מתיישב בנחל גרר, שם הוא חופר מחדש את הבארות שחפר אביו ונסתמו בידי פלשתים. עסק הבארות המצליח של יצחק, מעורר אחריו קנאה ומתגלע ריב בין רועיו לבין רועי גרר על הבארות 'עשק' ו'שטנה'. יצחק נוהג בגררים בסלחנות וממשיך הלאה. בבאר השלישית, 'רחובות', הם אינם רבים.
יצחק קובע את מושבו בבאר שבע, שם מתגלה אליו אלוקים, נוסך בו בטחון ומברך אותו בצאצאים רבים בזכות אביו. יצחק בונה מזבח וממשיך בכריית הבארות.
ברכת הא-ל שמלווה את יצחק, גורמת לאבימלך לחזור בו מיחסו השלילי ליצחק והוא מגיע אליו עם פמלייתו לפגישת התפייסות. יצחק מתפלא לראות את צמרת השלטון בביתו ואבימלך מבהיר שמטרת בואם היא חתימת ברית-שלום. יצחק מכין סעודה והברית נכרתת למחרת. בעוד הפמליה עוזבת מתבשר יצחק על מים שהתגלו בבאר. להנצחת השבועה, מכונה מעתה אזור המגורים שסביב הבאר: 'באר שבע'.
עשיו בגיל ארבעים, נושא שתי נשים מבנות חת: יהודית ובשמת. נשות עשיו מסבות צער רב ליצחק ורבקה.
תרגיל הברכות
השנים עושות את שלהן. יצחק הולך וזָקֵן ועיניו אינן במיטבן. הוא מעדכן את עשיו כי ברצונו לברכו בטרם ימות ומבקשו לצאת לצוד בשדה ולהכין עבורו ארוחה דשנה.
רבקה שומעת את הצעתו של יצחק ורוקמת תוכנית להסבת הברכות מעשיו ליעקב. היא מבקשת מיעקב להביא לה שני גדיי עיזים, אותם תבשל בהתאם לטעמו של יצחק, כפי שרק היא יודעת. יעקב מהסס, רבקה לוקחת את הסיכון על עצמה ומזרזת את יעקב. ליתר בטחון היא מלבישה אותו בבגדיו השעירים של עשיו, אותם חמד מנמרוד. למקרה ויצחק יחליט למששו ולוודא שזהו עשיו.
בעוד עשיו מנהל קרב-ציד בשדה, ניגש יעקב עם המטעמים שרבקה הכינה, אל אביו יצחק. יצחק מתפלא על הזריזות ויעקב עונה: אכן, אלוקים היה בעזרי. יצחק שלא רגיל לשמוע את שם אלוקים שגור בפי עשיו, ממשש את ידי בנו להיווכח שזהו אכן עשיו. בגדיו השעירים של יעקב, שמים בפיו של יצחק את המשפט האלמותי "הקול קול יעקב והידים ידי עשיו". יצחק אוכל ומקנח ביין. בתום הארוחה הוא מנשק לבנו ומציין שניחוח גן-עדן עולה מבגדיו. יצחק מברך את יעקב בשפע תבואה "מטל השמים ומשמני הארץ", שליטה על אחיו, שכל מברכיו יהיו מבורכים ומקלליו ארורים.
יעקב יוצא מחדר אביו עמוס בברכות, ומצד אחר נכנס עשיו עם הציד עליו טרח ומבקש את הברכות המובטחות. התרמית נחשפת. יצחק נתקף בחרדה ועשיו זועק נואשות ומתעקש להתברך גם כן. יצחק מסביר לעשיו שיעקב התברך בשליטה על אחיו, כך שכל ברכותיו יעברו ישירות לאדונו, יעקב. עשיו ממרר בבכי ודוחק באביו לברכו בכל זאת. יצחק נענה ומברכו בשפע ובכישורי לחימה, וכאשר וזרעו של יעקב יפרוק מעצמו את עול אלוקים, הוא יוכל להחזיר לעצמו את השליטה.
עשיו המושפל מתכנן לשים קץ לחיי אחיו. הביצוע: מיד לאחר מיתת יצחק. התוכנית נודעת לרבקה והיא, שבנה אהובה בסכנה, מייעצת ליעקב לברוח לחרן, אל לבן אחיה.
שידוכי משפחה
יצחק ורבקה אוסרים על יעקב לקחת אשה מקומית, כנענית. את שידוכו עליו למצוא בחרן, אצל דודו לבן. יצחק מברך את בנו והוא יוצא לדרכו.
עשיו שומע שאביו סולד מבנות כנען והוא נושא את בת דודתו, מחלת, בתו של ישמעאל בן אברהם. אך הוא אינו מגרש את נשותיו הכנעניות הנשואות לו מכבר.
ויצא
פרשת ויצא, היא הפרשה השביעית בתורה. מסופר בה על חלום יעקב, שידוכי ונישואי יעקב עם רחל ולאה, הולדת השבטים ויחסי יעקב עם לבן.
חלום יעקב
מלווה בברכת הוריו, עוזב יעקב את באר שבע לטובת חרן. בדרכו שוקעת השמש והוא נשכב לישון, כשאת ראשו הוא מניח על מרבד-אבנים. בחלומו עולים ויורדים מלאכים בסולם המחבר בין שמים וארץ. אלוקים אף הוא מופיע בחלום ומבטיח ליעקב צאצאים רבים שיירשו את כל שטחה של ארץ ישראל. בסיום מובטח לו ליווי אלוקי בכל אשר ילך.
יעקב מתעורר מופתע ונרעש מהגילוי. מתברר שנשכב לישון במיקום אסטרטגי – שער השמים – מקום בו עולים תפילות העולם אל אלוקים. האבן עליה שכב מוקדשת כמזבח ויעקב יוצק עליה שמן, כסמל לשפע הרוחני שעירו עליו בחלומו. יעקב נודר שבחזרתו לבית הוריו, שלם ובריא, יעשׂר מנכסיו ויבנה בית אלוקים על מקום האבן. המקום מכונה מעתה 'בית-אל'.
יעקב ורחל – הפגישה הראשונה
צהרי היום. יעקב מתקרב לחרן ופוגש חבורת רועי צאן על יד באר מים. לשאלתו מסבירים הם: 'מכסה האבן שעל הבאר כבד מאוד ולא ניתן להסירו לבד. מידי יום, בשעה קבועה, אנו מתאספים לפתיחת הבאר. לאחר שהשקנו את צאננו, אנו מכסים חזרה את הבאר'.
בירור קצר מגלה ליעקב שהרועים מחרן ומכירים את משפחת לבן וכי שלומו הטוב. בעוד השיחה נסבה על המשפחה, מתקרבת רחל, בתו של לבן, עם צאן אביה. יעקב מגולל לבדו את האבן מהבאר ומשקה את צאן דודו לעיני הרועים ההמומים. הוא מספר לרחל שאמו, רבקה, היא אחותה של אביה. הוא נושק לה בהתרגשות ופורץ בבכי קולני. כשנודע ללבן על בוא אחיינו, הוא מזדרז לקבלו בנשיקות ובחיבוקים.
עסקי נישואים
יעקב מתאקלם בחרן ורועה את צאן דודו. הם מסַכמים שתמורת שבע שנות עבודה, יקבל יעקב את רחל האהובה, בתו הצעירה של לבן. השנים עברו ובליל החתונה, בחסות החשיכה, מרמה לבן את יעקב ונותן לו את לאה, אחותה הגדולה של רחל והמשנית לה ביופייה.
את ההפרה הבוטה של ההסכם, מתרץ לבן במנהג אזורי המחייב את נישואי הגדולה לפני הצעירה. אבל, ממשיך מיד לבן, תוכל לקבל גם את רחל תמורת התחייבות לשבע שנות עבודה נוספות. יעקב מתחייב ומקבל גם את רחל לאשה.
עם כל אחת מהאחיות, מקבל יעקב שפחה. ללאה את זילפה, ולרחל את בלהה.
ילדים זה חיים
בעוד יעקב מפלה את רחל לטובה, אלוקים מאזן את המצב לטובת לאה. היא יולדת ליעקב ארבעה בנים בזה אחר זה; ראובן, שמעון, לוי ויהודה. רחל העקרה, מאבדת את טעם חייה ודורשת מיעקב ילדים. בעלה נוזף בה ומזכיר לה שהאחראי הבלעדי לילדים הוא אלוקים.
כסגולה ללידה, נותנת רחל את שפחתה בלהה ליעקב. כמו שרה, שנפקדה לאחר שנתנה את הגר שפחתה לאברהם. בלהה יולדת את דן ונפתלי. לאה שרוצה להרחיב עוד את משפחתה, מביאה גם היא את שפחתה זילפה ליעקב, שיולדת את גד ואשר.
פרשת הדודאים
ראובן, בכורם של יעקב ולאה, חוזר ביום קציר עם דודאים (צמח היסמין) ומביא אותם לאמו. רחל מבקשת מלאה מספר דודאים וזו מסרבת ואומרת: 'לא מספיק שלקחת ממני את יעקב, שכן הוא נמצא רוב הזמן אצלך, את רוצה גם לקחת את דודאי בני'. הם מסַכמים שתמורת הדודאים יישן יעקב הלילה אצל לאה. בעקבות אותו לילה נולד יששכר. לאחריו הוסיפה לאה ללדת את זבולון, בנה השישי, ובת שנקראה דינה.
משפחת יעקב הברוכה מונה, נכון לשעה זו, עשרה ילדים ובת – אף אחד מהם אינו של רחל. שבורה ורצוצה, מתפללת רחל לאלוקים. היא נענית, הרה ויולדת את יוסף.
הסכם שותפות
ארבע עשרה שנות חרן, הן די והותר עבור יעקב והוא מתכנן את חזרתו לכנען. לבן מפציר בו שיישאר: 'מאז שהגעת, רואה אני ברכת אלוקים שורה במעשיי'. יעקב מתקשה להישאר אך עושה זאת תמורת קבלת חלק מצאנו של לבן. הבהמות שעורן מוכתם, יקבלם יעקב. חלוקת הצאן בסימן הנראה לעין, נועדה למנוע תרמיות וגניבות. יעקב, ביצירתיות מרשימה, מצליח לגדל דור של צאן מוכתמי עור והוא הולך ומתעשר.
הבריחה והסכם הפסקת האש
לבן עושה הכל כדי לעכב את התעשרותו של יעקב, ומידי תקופה משנה את הסכם החלוקה. לטובת יעקב מתערבים מלאכים המשנים את כתמי הצאן בהתאם לעדכון האחרון של לבן. יעקב שומע את בני לבן מרננים על עושרו וגם לבן כבר לא מסביר פנים כתמול-שלשום.
אלוקים מתגלה ליעקב ואומר לו לחזור לארץ אבותיו, ארץ כנען. הוא מכנס אסיפת חרום בשדה ומספר לנשותיו על צרוּת העין של אביהן, על רמאותו ועל התגלות הא-ל אליו. הן מזדהות עמו ואף מוסיפות טענות משלהן. בלי ידיעת לבן מזדרזת משפחת יעקב לעלות על גמלים ויוצאת עם כל הרכוש, לכנען. רחל מנצלת את ההזדמנות ובזמן שאביה גוזז את צאנו היא גונבת את פסילי-אליליו.
יעקב ביום השלישי לדרכו. הנהר מאחריו ופניו מועדות אל הר הגלעד. לבן מתוודע לבריחה והוא יוצא עם אחיו למרדף. בשנתו מתרה בו אלוקים שלא יהין להתעסק עם יעקב מטוב ועד רע. לבן משיג את יעקב ומתלונן בפניו על שלא הספיק להיפרד מבנותיו ונכדיו ועל גניבת אליליו. יעקב, שלא ידע על מעשה רחל, מצהיר אמונים שאינו קשור לגניבה וכי הגנב לא יאריך ימים. לבן עורך חיפוש מדוקדק ולא מוצא את הגניבה, אותה הסתירה רחל תחת מושבה על הגמל.
יעקב מטיח בלבן את תסכוליו וטענותיו שהצטברו במשך השנים. השניים מתרצים, מתיישבים לארוחה וכורתים ברית-שלום. להנצחת האירוע מקימים גל אבנים וקוראים לו 'יגר שהדותא' ובעברית 'גלעד'. הם מסכמים כי שניהם לא יעברו את הגל, איש לשטחו של השני. יעקב בונה מזבח לאלוקים ומחלק לחם לכולם. לבן נשאר שם ללינת הלילה.
למחרת, לבן חוזר לביתו ויעקב ממשיך לארץ כנען, בליווי מלאכי אלוקים.
וישלח
פרשת וישלח, היא הפרשה השמינית בתורה. מסופר בה על פגישת יעקב עם עשיו, אונס דינה והשלכותיו, חזרת יעקב לבית אל, לידת בנימין ופטירת רחל.
יעקב ועשיו
עשרים ושתיים שנה חלפו מעזיבת יעקב את ארץ כנען כדי להסתתר מאחיו עשיו, שזמם להורגו על שגנב את ברכותיו מיצחק אביהם.
יעקב שולח מלאכים לדרוש בשלום אחיו השוהה באדום וקורא לו לפיוס. המלאכים חוזרים ומספרים ליעקב שעשיו צועד לעברו בראש גדוד של ארבע מאות איש. העימות נראה בלתי נמנע ויעקב מפצל את כוחותיו, כדי להציל לכל הפחות חצי מחנה, במקרה של אסון.
יעקב מחליט לעשות הכל כדי להימנע מקרב-אחים ומעתיר על כך תפילה לאלוקים. במקביל הוא שולח לעשיו תֶּשֶׁר-פיוס שקשה להתעלם ממנו: מאתיים עיזים, עשרים תיישים, מאתיים רחלים, עשרים אילים, שלושים גמלים, ארבעים פרות, עשרה פרים, עשרים אתונות ועשרה עיירים. יעקב מורה להניח פערים מרווחים בין העדרים ובכך לשוות למתנה מראה עשיר.
האבקות יעקב והמלאך והפגישה עם עשו
המשלחת יוצאת לדרך ויעקב שוכב לישון. לפנות בוקר הוא מעביר את משפחתו ורכושו לעברו השני של נהר יַבּוֹק. כשיעקב נותר לבדו בעבר הנהר, פוגע בו לפתע מלאך ומתחיל להאבק עמו ממושכות, ללא הכרעה. בעלות השחר, מבקש המלאך מיעקב שישחררו. יעקב מתנה זאת בברכה והוא מברכו בהוספת השם 'ישראל', מלשון שררה ושלטון. בעקבות העימות, ניזוק יעקב בכף ירכו ונגרמת לו צליעה. לזכר הצליעה לא אוכלים ישראל את גיד הנשה.
יעקב ממשיך בדרכו ורואה את עשיו ופמלייתו באופק. כשהשניים מתקרבים זה לזה, משתחווה יעקב שבע פעמים בפני עשיו שרץ לקראתו בחיבוקים ובנשיקות. השניים בוכים מהתרגשות. יעקב מציג את בני משפחתו שמשתחווים גם הם לעשיו.
את מתנת יעקב דוחה עשיו בעדינות, אך הראשון מתעקש שיקבלה. בסיום פגישת ההתרצות, פונה עשיו לשעיר ויעקב ממשיך לסוכות ולשכם, שם הוא קונה חלקת אדמה, בונה מזבח ומשתקע.
אונס דינה והנקמה
שכם, בנו של נשיא מקומי, חושק בדינה, בתו של יעקב, שוכב עמה ומענה אותה. במקביל, הוא מבקש מאביו לארגן הסכמה לנישואיהם. חמור, אביו של שכם, פונה בבקשה ליעקב שיאשר את נישואי שכם-דינה, מה שיוביל גם לפתיחות עסקית בין משפחת יעקב לתושבים שבחסותו. שכם מוכן לעשות הכל כדי לקבל את דינה לאשה.
בני יעקב, שמעון ולוי, זועמים על אונס אחותם ויוזמים פעולת נקם. הם פונים לחמור ואומרים לו שמצידם אין בעיה שיינשא לדינה, רק שתמורת זאת על כל נתיניו הזכרים למול עצמם כמנהג צאצאי אברהם. חמור יוצא למסע שכנוע, בסופו מלים עצמם כל תושבי עירו.
ביום השלישי למילה – היום הכאוב ביותר – יוצאים שמעון ולוי, והורגים את זכרי שכם ומחזירים את דינה לביתם. השלל, הנשים והילדים נלקחים על ידי שאר בני יעקב.
יעקב חרד מהתקוממות אזורית נגד ההרג ומתאונן בפני בניו. אלו לא מהססים ועונים נחרצות: 'אחותנו אינה הפקר'!
משכם לבית אל
אלוקים אומר ליעקב לחזור לבית-אל, למקום בו נגלה אליו כשברח מעשיו. משפחת יעקב מתטהרת מהשלל הטמא ועולה לבית-אל. דרכם עוברת ללא התגרויות, להן חששו בעקבות מעשה שמעון ולוי. יעקב מקים מזבח, אלוקים מצטרף לברכת המלאך ומוסיף לו את השם 'ישראל' ומברכו בצאצאים רבים מהם יהיו עמים ומלכים. כמו כן, הארץ שהובטחה לאברהם וליצחק מובטחת גם לו ולזרעו.
יעקב מקים מצבה, מנסך עליה יין ויוצק עליה שמן. המקום שסביב למצבה מכונה באופן רשמי 'בית-אל'. דבורה, מינקת רבקה, נפטרת והיא נקברת במורד בית-אל, ב'אלון בכות'.
לידת בנימין ופטירת רחל
יעקב עוזב את בית-אל, לכיוון בית אביו בחברון, ובדרך מתקשה רחל בלידתה השנייה. כשהתינוק מגיח החוצה, מנחמת המיילדת את רחל: 'הירגעי, יש לך בן'. לאחר הלידה נופחת רחל את נשמתה כשקודם לכן היא מספיקה לקרוא לבנה 'בן-אוני'. יעקב קורא לו 'בנימין'. רחל נקברת בבית-לחם ויעקב בונה מצבה על קברה. יעקב, יחד עם שנים עשר בניו, מגיעים לאביו יצחק.
בגיל מאה ושמונים נפטר יצחק ונקבר על ידי בניו עשיו ויעקב. משפחת עשיו מתרחבת גם כן ורכושו גדל. הוא עוזב את ארץ כנען לטובת אחיו יעקב ומתיישב בהר-שעיר בארץ אדום.
וישב
פרשת וישב, היא הפרשה התשיעית בתורה. מסופר בה על חלומות ומכירת יוסף, יהודה ותמר כלתו, מאסר יוסף ופתרון חלום שרי פרעה.
יוסף המועדף וחלומותיו
משפחת יעקב מנהלת חיים נינוחים בארץ כנען ומתפרנסת מרעיית צאן. יוסף, בנו הגדול של יעקב מאשתו האהובה רחל, מקבל יחס מועדף מאביו שאף תופר לו בגד מיוחד, 'כתונת פסים'.
יוסף לא מהסס לדווח לאביו על מעידותיהם הרוחניות של אחיו, מה שמוביל לעוינות קשה של האחים כלפי יוסף. יוסף גם מספר לאחיו את חלומות הגדלות שלו, דבר שמגביר שבעתיים את שנאתם.
ראשית חולם יוסף שאחיו מאגדים אלומות בשדה. לפתע ניצבת אלומתו במרכז וכל אלומות אחיו משתחוות לאלומתו. חלום נוסף מציג את השמש, הירח ואחד עשר כוכבים כמשתחווים אליו. האחים כועסים על דבריו ומטיחים בו את זעמם. לעומתם, יעקב, ממתין לראות מתי וכיצד יתגשמו החלומות.
מזימת האחים ומכירת יוסף
יוסף יוצא בשליחות אביו לדרוש בשלום אחיו הרועים בשכם. עובר אורח מעדכן אותו שהם פנו לדותן. האחים רואים את יוסף 'בעל החלומות' מתקרב והם זוממים לחסלו. התוכנית הראשונית היא להורגו, להשליכו לאחד מבורות האזור ולספר ליעקב שהוא נטרף על ידי חיה.
ראובן, בכור האחים, מתאמץ לשנות את תוכנית ההריגה, בכוונה להצילו מאוחר יותר. הוא מסביר לאחיו שעדיף לזרוק אותו חי לבור, גם כך הוא לא יוכל לצאת משם חי.
יוסף מתקרב ללא חשש, האחים מפשיטים ממנו את כתונת הפסים שקיבל מאביהם, מטבילים אותה בדם חיה ומשליכים אותו לבור. הם מתיישבים לאכול, והנה, שיירת ישמעאלים נראית מתקרבת מכיוון גלעד. רחמיו של יהודה מתעוררים והוא מציע למכור את יוסף לישמעאלים, כתחליף למיתתו ברעב. הצעתו מתקבלת ויוסף נמכר בסכום סימלי של עשרים שקלי-כסף. הישמעאלים מוכרים את יוסף בשוק עבדים במצרים, שם הוא נרכש על ידי פוטיפר, מנהל משק הבית של פרעה.
ראובן, שנעדר מעסקת המכירה, חוזר ומגלה את הבור ריק. הוא קורע את בגדיו, אבל וחסר אונים. האחים חוזרים לביתם ומגישים ליעקב את כתונת הפסים המוכתמת בדם. יעקב מבין את ה'רמז' של בניו, קורע את בגדיו, חוגר שק במותניו ומתאבל. בני המשפחה באים לנחמו, אך הוא ממאן להתנחם ונשאר בצערו ואבלו.
יהודה ותמר
פרשת מכירת יוסף מעוררת רגשי אשם בין האחים ויהודה הופך לנאשם מרכזי, היות ובכוחו היה למנוע את המכירה. בצר לו מתרחק יהודה מאחיו ומשפחתו. הוא נושא את בת-שוע הכנענית שיולדת לו שלושה בנים: ער, אונן ושֵׁלה.
בבוא העת משיא יהודה את ער בכורו לעלמה בשם תמר. תקופה קצרה לאחר נישואיהם, מת ער בגין חטאיו. תמר נושאת את גיסה הצעיר, אונן, כדי להקים זכר לאחיו. אונן לא מעוניין בכך, ומונע את פריונה של תמר. אלוקים ממית גם את אונן.
יהודה חושש שמות בניו תלוי בתמר והוא מתחמק מלהביא לה את בנו האחרון, שֵׁלה. הוא קטן מלהינשא, פוטר יהודה את תמר, וממליץ לה לחזור לבית אביה להמתין עד אשר יגדל שֵׁלה.
אשתו של יהודה מתה והוא עולה עם חברו חירה לגוז את הצאן בתמנת. תמר, שהבינה שיהודה לא מעוניין בנישואיה עם שֵׁלה, מחליטה לעשות לו תרגיל. היא נעמדת על אם הדרך כיצאנית. יהודה נוטה לצד הדרך ומציע אתנן של גדי עיזים תמורת שירותה. הוא לא מעלה בדעתו שזוהי בעצם כלתו, תמר, היות והייתה צנועה מאוד בביתו. תמר מבקשת פיקדון עד אשר יגיע גדי העיזים ויהודה נותן לה את מקלו, טבעתו ובגדו העליון. יהודה בא אל תמר ובעקבות כך היא הרה.
יהודה חוזר לביתו ושולח את חירה להעניק לה גדי עיזים. איש באזור איננו יודע מי האשה וחירה חוזר עם גדי העיזים. שלושה חודשים חולפים והריונה של תמר גלוי לעין כל.
שמע הריונה של תמר מגיעה אל יהודה שחורץ את דינהּ למיתה, עקב זנותה וחילול מעמדה כבתו של שם, הכהן. בעודה מובלת למיתה, תמר מוציאה את המקל, הטבעת ובגדו העליון של יהודה ואומרת-רומזת לו: 'החפצים הללו שייכים למי שממנו הריתי. אולי הינך מזהה את בעליהם?' יהודה מבין שההריון הוא ממנו, ומורה לשחררה. תמר יולדת תאומים: פרץ וזרח.
יוסף בבית פוטיפר
אלוקים מברך את פוטיפר בזכות עבדו יוסף וזה סומך עליו בעיניים עצומות ומאציל עליו את מלוא הסמכויות. אשת פוטיפר משדלת את יוסף, יפה התואר, לשכב עמה. משנכשלו הפיתויים, היא מנצלת הזדמנות שהבית ריק, תופסת בבגדיו של יוסף ומושכת אותו לכיוונה. יוסף נחלץ מהבגד ובורח החוצה. היא מעלילה על יוסף שניסה לאונסה וברח כשהרימה קול צעקה. כהוכחה לדבריה היא מציגה את בגדו שנשאר אצלה.
פוטיפר מושיב את יוסף בבית הסוהר המלכותי. כבכל מקום, יוסף מוצא חן בעיני ממוני בית הסוהר והללו מפקידים בידיו את האחריות המלאה על האסירים.
יוסף פותר החלומות
שני אסירים חדשים מצטרפים לבית הכלא – שר המשקים ושר האופים של פרעה. שניהם חולמים חלום ומתעוררים זעופי פנים. יוסף מתעניין למצב רוחם והם שחים בפניו את חלומם:
שר המשקים, מספר לו על שלושה שריגי ענבים בשלים שראה בחלומו. מהענבים הוא סוחט לכוס המלכות שבידו ומגיש לפרעה. יוסף מנבא בפתרונו שבעוד שלושה ימים יוחזר השר לתפקד בבית המלך. 'רק בקשה אחת', מפטיר יוסף, 'בחזרתך לפני המלך, הזכירני לטובה שישחררני מהמקום בו הושיבוני על לא עוול בכפי'.
שר האופים נוכח בפקחותו של יוסף ומספר אף הוא על חלומו, בו מונחים שלושה סלי נצרים על ראשו, כשעל העליון שבהם מונחים ממאפי פרעה. מעל לראשו מרחף עוף שמנקר מהמזון שבסל. פתרון יוסף הוא, שבעוד שלושה ימים ייחרץ דינו לתליה וראשו יכורסם על ידי עופות השמים.
כעבור שלושה ימים, פרעה חוגג יום הולדת והוא סוגר חשבונות עם אסיריו. שר האופים נתלה על עץ ושר המשקים מוחזר לתפקידו הרם, כפתרון יוסף. למרבה הצער, שוכח שר המשקים להזכיר את יוסף לטובה בפני פרעה. יוסף ממשיך לרצות את עונשו.
מקץ
פרשת מקץ, היא הפרשה העשירית בתורה. מסופר בה על חלומות פרעה ופתרון יוסף, התמנות יוסף למשנה-למלך במצרים, מפגש יוסף ואחיו והתנכרותו אליהם.
חלומות פרעה
שנתיים חלפו מאז שוחרר שר המשקים מהכלא ואירוע חריג בבית פרעה, מעורר את זכרו של יוסף. פרעה מתעורר בבוקר, נסער כולו. שני חלומות ביעותים תקפו אותו בלילה והוא אינו מצליח לפענח את פשרם.
בחלום הראשון, רואה פרעה את עצמו עומד בשפת נהר היְאוֹר שבמצרים ועדר של שבע פרות מדושנות ונאות למראה עולות מהיְאוֹר ורועות באחו. לאחריהן עולות מהיאור שבע פרות נוספות, מצומקות ושדופות, ונעמדות על יד הפרות השמנות. הפרות הרזות תוקפות את השמנות ובולעות אותן, מבלי שהדבר ישפיע על מראן ומשקלן.
פרעה מתעורר לרגע, נרדם וממשיך לחלום: שבע שיבולים מלאות עולות מקנה אחד. לאחריהן צומחות שבע שיבולים דקות וצנומות והן בולעות את השיבולים המלאות. פרעה מתעורר בתחושה קשה.
אסיפת חירום של חכמי וחרטומי מצרים לא מניבה פענוח הולם לחלומות. שר המשקים נזכר בתקופת כליאתו, שם הכיר מומחה לפתרון חלומות. הוא מספר לפרעה על חלומו וחלום חברו, שר האופים, ופתרונם הנבואי על ידי האסיר יוסף. בצר לו מורה פרעה להציב בפניו את יוסף, שפושט את מדי האסיר ומספר את שערותיו לקראת המפגש עם המלך.
פתרון יוסף
בהקדמת מילות ענווה – שחכמת פתרון החלומות הוא מאלוקים בלבד – פונה יוסף לפתור לפרעה את חלומותיו. לכל לראש, פותח יוסף, רומזים החלומות על העתיד להתרחש. שני החלומות דבר אחד הם, ונשנו היות והתגשמותם קרובה לבוא.
שבע הפרות הטובות וכן שבע השיבולים הטובות – רומזות על שבע שנות שובע העתידות לבוא לעולם. שבע הפרות הרעות ושבע השיבולים הדקות – מכוּונות נגד שבע שנות רעב שיבואו בסיומן של שנות השובע. עוצמת הרעב תהיה גדולה כל כך, עד שלא יישאר זֶכֶר לשנות השובע שקדמו להם – פרט זה הוא פתרון בליעת הרזות את השמנות מבלי שהדבר יהיה ניכר עליהן.
יוסף אף מציע לפרעה פתרון גאוני בפשטותו: בשנות השובע יש לאגור כמויות מזון אותן יספקו בשנות הרעב. לפיקוח על הפרויקט והוצאתו לפועל יש למַנות אדם נבון וחכם.
פרעה יוצא מגדרו לנוכח רוח אלוקים המפעמת ביוסף, ומפקיד בידיו את כל ארץ מצרים. כמו כן, מוענק לו תואר הגדולה השני בממלכה, 'משנה למלך'. יוסף – בן שלושים שנה בלבד – מקבל את טבעת המלך, בגדי מלכות, רביד זהב מושם על צווארו, הוא מושב במרכבת המשנה-למלך ומובל בתהלוכת הכתרה בכל ארץ מצרים. בנוסף לכל מקבל יוסף לאשה את אסנת, בתו של פוטיפר, סריס פרעה.
ההתגשמות וההיערכות
שנות שפע באות על מצרים, כפתרון יוסף. המצריים אוגרים מכל הבא ליד. יוסף משמר בטכניקה מיוחדת כמויות מסחריות של מרכיבי המזון. במהלך השנים נולדים ליוסף שני בנים: 'מנשה', מלשון נשיון ושכחה, כביטוי לגעגועיי יוסף למשפחתו, ו'אפרים' על שם פריונו והתפתחותו במצרים.
בסיומן של שנות השפע מתחילה בצורת ומצרים שוקעת ברעב. המצריים ברעבונם צועקים לפרעה, שמפנה אותם ליוסף. האחרון פותח את מאגריו ומוכר מזון למצריים. הרעב מכה גם בארץ כנען ויעקב מבקש מבניו שירדו להביא מזון ממצרים. את בנימין, בן הזקונים, משאיר יעקב אצלו.
האחים יורדים למצרים ובאם לקנות מזון אצל אחיהם, יוסף. הם משתחווים אליו מבלי לזהותו. יוסף, שכן מזהה את אחיו, נוכח לראות שחלומו הישן מתגשם. הוא מאשים את אחיו בריגול והם מכחישים ומספרים לו על עצמם: 'בני אב אחד כולנו ופרט לאח קטן ואח שאבד, הגענו כולנו לקנות אוכל'. יוסף מתעקש ודורש שכהוכחה לחפותם יביאו את אחיהם הקטן למצרים.
יוסף אוסר את האחים ומציע שאחד מהם ייסע להביא את בנימין. הם מסרבים וכעבור שלושה ימי מעצר, מציע יוסף תוכנית חילופית. כולם ייסעו להביא את בנימין ואח אחד יישאר כלוא לעירבון. האחים מסכימים ושמעון נאסר כבן ערובה. האחים מפנימים שהצרה באה להם בעקבות פשע מכירת יוסף. הם משוחחים על כך מבלי לדעת שיוסף מאזין לווידויים. יוסף מתרגש ובוכה בחשאי.
מפגש יוסף ובנימין
בחזרתם לכנען, רואה אחד האחים שהתשלום עבור הקנייה במצרים הוחזר לשקיהם והם חוששים לעלילה מכוונת. בבואם הביתה הם מספרים ליעקב את הקורות עמם ואת בקשת המשנה למלך מצרים, להביא את בנימין אליו. יעקב חושש לאבד גם את בנימין ולא משתכנע מהצהרת האחריות של ראובן לשיבת בנימין.
הזמן לא עוצר. המזון כלה והבטן רעבה. יעקב מציע לבניו לרדת שוב למצרים והם מזכירים לו את תנאו של יוסף. יעקב מתקשה להסכים ויהודה מסביר הגיונית שללא הירידה למצרים יאבד יעקב את כל משפחתו ברעב. יהודה מצהיר על ערבות אישית להשיב את בנימין, בכל מצב. בלית ברירה מסכים יעקב ומציע שייקחו דורון ליוסף מגידולי הארץ, וכמובן, להחזיר לו את הכסף שהושב בטעות.
האחים יורדים למצרים עם בנימין. כשיוסף רואה את בנימין אחיו היחיד מאם, מצווה הוא לאנשיו להזמין את כל בני יעקב לביתו ולהכין סעודת צהריים מורחבת. האחים מוזמנים וחוששים שההזמנה נועדה לדון עמם על כספם מהקניה הקודמת. הם פונים לשומר הבית ומסבירים לו שחלה טעות והם השיבו את הכסף. הלה מיידע אותם שמדובר בהזמנת כבוד.
האחים מעניקים ליוסף את הדורון, עונים לשאלותיו בשלום אביהם הזקן ומשתחווים. יוסף מוודא שהאחד שהתווסף הוא אכן בנימין ורגשותיו גואים. הוא לא מתאפק מלבכות ופונה לחדר צדדי. בשובו לארוחה מפתיע יוסף את האחים כשהוא מושיב אותם לפי גילם. בנימין זוכה לארוחה גדולה יותר משאר האחים.
הסתבכות בנימין
האחים משוחררים מבית יוסף עם שפע מזון וגם הפעם כספם מוחזר. יוסף לוחש לאיש אמונו לשים את גביעו האישי בשקו של בנימין. בבוקר יוצאים האחים חזרה לארץ כנען. הממונה על בית יוסף דולק בעקבותיהם ומשיגם.
'מדוע החזרתם טובה תחת רעה, שאל, הרי יודעים אתם שיוסף יודע-כל ולמה גנבתם את גביעו האישי בו הוא מנחש?' האחים ממהרים להצטדק ומזכירים שאף השיבו את הכסף שהוחזר להם בעבר ולא הגיוני שמדובר בגניבה. 'אם תמצאו משהו גנוב אצל מי מאתנו, מבטיחים האחים, הרגו את הגנב וכולנו נהיה לעבדים'.
הממונה מודיע שיסתפק בלקיחת הגנב בלבד, בעוד שאר האחים ישוחררו. החיפוש מתחיל בראובן וכלה בבנימין, אצלו נמצא הגביע האבוד. האחים קורעים את בגדיהם באבל וחוזרים למצרים. יוסף מטיח בהם האשמות על גניבתם והם נופלים לפניו בתחינה. יהודה מציע שיהיו כולם לעבדיו. יוסף מתנגד לעונש המשותף ואומר שרק בנימין הגנב ישאר לעבד. השאר, יכולים לחזור בשלום לביתם.
ויגש
פרשת ויגש, היא הפרשה האחת-עשרה בתורה. מסופר בה על התוודעות יוסף לאחיו, ירידת יעקב ומשפחתו למצרים והתאחדותו עם יוסף.
התגלות יוסף
יהודה ניגש לעימות חזיתי עם יוסף הטוען שעל בני יעקב להשאיר אצלו את אחיהם הקטן, בנימין, בעוון 'גניבת הגביע'. יהודה, שלקח ערבות אישית על בנימין, מגולל את תהליך הסתבכותם עם יוסף, מירידה תמימה לקניית מזון ועד להחרמת בן הזקונים. מבלי להסס ולהתחשב במעמדו של יוסף, מודיע יהודה ליוסף חד משמעית שבנימין חוזר עם אחיו ליעקב הזקן. במקום בנימין, מוכן יהודה להישאר לעבד אצל יוסף.
המתח גואה ויוסף מחליט להתוודע לאחיו. הוא מורה למצריים להשאירו לבדו עם אורחיו ומגלה לאחיו את זהותו. האחים נסוגים מפחד ומבושה. יוסף מרגיעם שכל מעשיהם היו חלק מתכנון אלוקי להציל את העולם מרעב העתיד להימשך עוד חמש שנים. הוא מבקש מהם שימהרו לארץ כנען, לבשר ליעקב על מציאתו ועל היותו אדון על כל מצרים.
לבשורה מצורפת הזמנת כבוד, שיעקב יבוא לגור בגושן שבמצרים, כאשר כל צרכי המשפחה יהיו על חשבון הממלכה המצרית. יוסף נפרד מאחיו בנשיקות ובבכיות ומצייד אותם, בהוראת פרעה, במטעני מזון, עגלות למשא, בגדים וכסף בשפע.
יעקב כמעט ולא מאמין למשמע בשורת מציאת יוסף. רוחו שבה אליו והוא מזדרז לרדת מצרימה כדי לפגוש את בנו האבוד בטרם ימות.
איחוד המשפחה
יעקב מדרים מצרימה. בבאר שבע, עוצר הוא לזבוח לאלוקים ולנוח. בשנתו מתגלה אליו אלוקים ומעודדו שלא יחשוש מרדת למצרים, שם ייעשה לעם רב שיזכה להשגחה אלוקית. בבוא העת, מבטיח אלוקים, יוציא הוא את זרעו ממצרים. משפחת יעקב הענפה ממשיכה לנוע למצרים עם כל רכושם. סך הכול מונה המשפחה היורדת, שבעים נפש.
יוסף יוצא במרכבתו המלכותית לקראת יעקב אביו ובפגישתם מתרפקים הם בבכי, איש על צווארי רעהו. יוסף שולח לעדכן את פרעה על בוא משפחתו. את אחיו הוא מדריך לספר לפרעה שהם רועי צאן, כך יניחם להתגורר בגושן המבודדת ולא יבקש להעניק להם משרות בממלכתו. יוסף מציג את אביו לפני פרעה ויעקב מברכו.
המשפחה מקבלת מפרעה אחוזה ברעמסס שבארץ גושן ויוסף דואג לכל מזונותיהם. בגושן מתאקלמת המשפחה ומתרבה באופן ניכר.
מדיניות יוסף
יוסף ממשיך להחזיק במונופול כספק מזון מצרים. כשנגמר הכסף לתושבי מצרים, מתחילים הם לקנות ברכוש. כעבור שנה נגמר גם הרכוש והם נאלצים לקנות את המזון תמורת קרקעותיהם. לבסוף הולאם כל שטחה של מצרים ותושביה, לטובת פרעה. יוסף מיישב מחדש את כל מצרים, פרט לכהני מצרים הזוכים לחסינות הממלכה.
לאחר פיזור האוכלוסין מחלק יוסף זרעים לתושבים, שיזרעו בעצמם. תמורת הזרעים היה על המצריים לתת עשרים אחוז מהיבול לממלכה. תושבי מצרים מודים ליוסף על הצלתו את חייהם ומבטיחים להיות עבדים נאמנים ולְעַשֵׁר את תוצרתם בהגינות. באותה תקופה, בני ישראל פרים ורבים בארץ גושן.
ויחי
פרשת ויחי, היא הפרשה השתים-עשרה והאחרונה בספר בראשית. מסופר בה על ברכת יעקב לבניו, פטירת יעקב, קבורתו, ופטירת יוסף.
ברכת יעקב לנכדיו
שבע עשרה שנה חלפו מהתאחדותה של משפחת יעקב עם יוסף במצרים. יעקב, בן מאה ארבעים ושבע, חש שסופו קרב וחושש שמא יקבר בגולה, במצרים. הוא משביע את בנו יוסף שיקברהו רק במערת המכפלה בחברון, יחד עם אבותיו. יוסף נשבע ויעקב משתחווה בפניו.
מצבו של יעקב מתדרדר ויוסף לוקח את שני בניו, מנשה ואפרים, להיפרד מסבם ולהתברך מפיו. יעקב מחבק ומנשק את נכדיו ו'משכל' בחוכמה את ידיו, כשהוא מניח את יד ימינו על ראש אפרים הצעיר ואת יד שמאלו על ראש מנשה המבוגר. יוסף חושש שאביו טועה ומעיר על כך לאביו. יעקב מציין שהניח בכוונה את ימינו על הצעיר, היות וזרעו יגדל משל אחיו הבכור. יעקב מברך את אפרים ומנשה נכדיו, ומעניק להם דרגת חשיבות הזהה לשנים-עשר בניו.
ברכת יעקב לבניו ופטירתו
יעקב מכנס את שנים עשר בניו ומקדיש אמירה מיוחדת לכל אחד מהם:
ראובן – בכורי ובעל יתרון הכוח, אך חטא שחטא בעֲבָרוֹ עומד לו לרועץ.
שמעון ולוי – מבצעי הרג תושבי שכם וזוממי הריגת יוסף. עונש אחדותם להרע יהיה פירודם.
יהודה – בעל תכונות איתנות. ממנו ייצאו מלכים לישראל, מדוד ושלמה ועד מלך המשיח.
זבולון – משכנו לחוף ימים ועסקו יהיה במסחר.
יששכר – כוח סבל רב לו בעסק התורה.
דן – ממנו ייצאו שופטים שיושיעו את ישראל.
גד – מחלציו יהיו גדודי מלחמה.
אשר – יועשר בזיתים ובהפקת שמנים איכותיים.
נפתלי – פירותיו ימהרו להתבשל.
יוסף – בן חינני ונחשק. רבות סבל מאחיו והצליח גם בגלותו. את ברכות אלוקים שקיבלתי, הנני מעביר לו בתוספת.
בנימין – ממנו יצאו מנהיגים בישראל.
יעקב מסיים לברך את בניו ומזכיר שוב את רצונו העז להיקבר יחד עם אבותיו במערת המכפלה בחברון. בסיימו, נשכב יעקב על המטה ונפטר. יוסף מתאבל על אביו ומורה לחונטו.
כבקשת יעקב, עורך יוסף מסע הלוויה לקבורת אביו בחברון. למסע מצטרפים עבדי פרעה, חשובי מצרים ומשפחת יעקב המורחבת. בנוסף מצטרפים מרכבות ופרשים לרוב. המסע עוצר בגורן-האטד שבעבר הירדן, שם עורכים מספד המוני ואבל שנמשך שבוע. משם פונים לחברון. יעקב נקבר עם אבותיו במערת המכפלה.
סליחת יוסף לאחיו ופטירתו
אחי יוסף חוששים שלאחר פטירת יעקב, ינקום בהם יוסף על מכירתם אותו. האחים מספרים לו שיעקב ציווה לפני מותו שעליו למחול להם על חטא המכירה והם אף מציעים עצמם להיות עבדיו. יוסף בוכה למשמע חשדם ואומר שלמרות שכוונתם במכירתו הייתה להרע, אלוקים עשה זאת לטובה – לדאוג לכלכלתם בתקופת הרעב.
לפני מותו קורא יוסף לאחיו ומנבא להם שאלוקים יעלה אותם ממצרים. יוסף משביע את אחיו שיעלו את עצמותיו בעלייתם ממצרים לישראל. יוסף נפטר בגיל מאה ועשר שנים, נחנט והושם למשמרת בארון.