מבוא
היום השביעי של פסח – כ"א בניסן, מסיים את שבעת הימים של החג ומתייחד בכך שהוא "יוֹם טוֹב", כלומר: יום חג שאסור בעשיית מלאכה – כמו היום הראשון של פסח.
המספר שבע ממלא תפקיד מרכזי במועדי ישראל ובמצוות בכלל: החגים המרכזיים הם בני 7 ימים, החודש ה 7- (תשרי) עמוס בחגים, השבת היא היום ה 7- של השבוע, ועוד.
קריעת ים סוף
חכמינו זכרונם לברכה מספרים לנו, שביום זה התרחש נס "קְרִיעַת יַם סוּף":
לאחר יציאת עם ישראל ממצרים, בט"ו בניסן, התחרט פרעה על שנתן להם לצאת וגייס מיד את צבאו למרדף אחרי עם ישראל. לאחר מספר ימים, הגיעו בני ישראל למבוי סתום: מאחוריהם – המצרים, מימין ומשמאל – מדבר מסוכן, ומלפניהם – ים סוף.
במשך אותו הלילה, הפריד ענן כבד בין מחנה מצרים ומחנה ישראל, כך שלא יכלו המצרים לפגוע בהם. אלוקים מורה למשה רבינו להרים את מטהו, רוח עזה מתחילה לנשוב על הים, המים 'נקרעים' ועומדים כחומה משני הצדדים, ובני ישראל עוברים בשביל שנוצר בתוך הים. לאחר שהמצרים רואים את הנס המופלא שהתרחש ליהודים, הם מנסים לנצל את ההזדמנות ונכנסים בהמוניהם אל תוך הים.
בשלב זה, מורה אלוקים למשה להרים שוב את המטה, והמים – שניצבו כחומה גבוהה – חוזרים למצב הטבעי שלהם, תוך כדי שהם מטביעים את צבא מצרים. כשבני ישראל יוצאים מהצד השני ורואים את אויביהם טובעים במצולות, פוצחים הם בשירה של תודה לאלוקים על כל הניסים שעשה איתם. לזכר האירוע המופלא הזה, אנו חוגגים מידי שנה את חג "שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח".
ערב החג
בחג, כמו בשבת, יש איסור להדליק אש חדשה. אך היות ובחג עצמו מותר לבשל ולהעביר אש מאש קיימת (בשבת גם זה אסור!) – עדיף להשאיר עבור החג אש דולקת, בכיריים או בנר הדולק זמן רב, כדי שנוכל להעביר מהם אש חדשה.
הדלקת נרות
את פרטי הלכות הדלקת הנרות תוכלי למצוא בפרקים הקודמים. הברכה אותה נברך הפעם לאחר הדלקת הנרות היא: בָּרוּךְ אַתָּה אֲ־דֹנָי אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל יוֹם טוֹב.
בהדלקת נרות של החג, וכן בקידוש – אין מברכים בחג זה את ברכת "שֶהֶחֱיָינוּ".
תפילת מנחה
מתפללים מנחה כמו בכל ערב חג. אומרים תחילה את ה"קָרְבָּנוֹת" ולאחר מכן "אַשְׁרֵי". בתפילת ה"עֲמִידָה" מוסיפים "יַעֲלֶה וְיָבוֹא" של חג הפסח ומסיימים את התפילה ב"עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ".
תפילת ערבית
מתחילים באמירת מזמור "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת" וממשיכים בתפילת ערבית כבכל חג. בתפילת ה"עֲמִידָה" מתפללים "תְּפִילַת שָׁלוֹשׁ רְגָלִים" – תפילה מיוחדת עבור פסח, שבועות וסוכות. לאחר מכן סופרים את "סְפִירַת הָעֹמֶר", ומסיימים את התפילה עם "עָלֵינוּ לשְׁבַּחֵַ".
סעודת החג
שמחת חג "שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח" צריכה להיות גדולה יותר מהשמחה של ימי החג הראשונים, ויש להרבות במאכלים חגיגיים, בשתיית יין, בשירים וזמירות.
סדר ה"קִדּוּשׁ":
לוקחים את הכוס ביד ימין ומעבירים לשמאל. באמצעות יד שמאל אנו מניחים את בסיס הכוס על אמצע כף יד ימין, כאשר ארבעת האצבעות הגבוהות 'מחזיקות' את צדו של הכוס, והאגודל תומך מן הצד.
לפני תחילת הקידוש יש להביט בנרות החג הדולקים על השולחן ובשעת ברכת "בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן" יש להביט ביין שבכוס. לאחר מכן אומרים ברכה מיוחדת לכבוד החג: "אֲשֶׁר בָּחַר בָּנוּ מִכָּל עָם וְרוֹמְמָנוּ מִכָּל לָשׁוֹן". הנוסח המלא מופיע בסידור תחת הכותרת "קִדּוּשׁ לְשָׁלוֹשׁ רְגָלִים".
היות וחג "שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח" הוא המשך ישיר לחג הראשון, לכן אומרים גם בו: "חַג הַמַּצּוֹת הַזֶּה", כפי שאומרים בחג הראשון. מסיימים את הקידוש ושותים את היין.
לאחר הקידוש "נוֹטְלִים יָדַיִם" עבור אכילת המצה:
לוקחים את הספל ביד ימין וממלאים בו מים. מעבירים אותו ליד שמאל, ואיתה שופכים 3 שפיכות על יד ימין, ולאחר מכן 3 שפיכות נוספות על יד שמאל. לאחר מכן, מברכים: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲ־דֹנָי אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדָיִם", ומנגבים היטב את הידיים. אין לְדַבֵּר אחר הברכה.
מברכים "הַמּוֹצִיא" על שתי מצות שלימות ולאחר מכן סועדים את סעודת החג.
בסיום הסעודה מברכים "בִּרְכַּת הַמָּזוֹן" ומוסיפים בו: "יַעֲלֶה וְיָבוֹא" ו"הָרַחֲמָן" המיוחד לחג.
ליל החג
בליל "שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח" נוהגים להיות ערים כל הלילה וללמוד תורה. הסיבה לכך היא משום שבעת "קְרִיעַת יַם סוּף" הגיעו בני ישראל לרמה גבוהה מאוד של אמונה באלוקים, בראותם את הניסים והנפלאות שעשה איתם. כיום, כדי לחזק את האמונה, נדרש לימוד רב של תורה.
בקהילות רבות נוהגים לקרוא את 'שירת הים' ברוב עם ולספר נפלאות השם, לרקוד ולשמוח.
יום החג
תפילת שחרית
תפילת "שַׁחֲרִית" זו מתחילה כמו בכל שבת: "בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר", "קָרְבָּנוֹת", "הוֹדוּ", "פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה" ו"בִרְכוֹת קְרִיאַת שְׁמַע". ב"עֲמִידָה" מתפללים את תפילת "שָׁלוֹשׁ רְגָלִים", לאחר מכן אומרים "חֲצִי הַלֵּל", "שִׁיר שֶׁל יוֹם", וקוראים בתורה.
קריאת התורה
ל"קְרִיאַת הַתּוֹרָה" של "שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח" מוציאים שני ספרי תורה. בספר הראשון עולים לתורה 5 אנשים, ובו קוראים את השירה ששרו בני ישראל – ממש היום בבוקר, כ"א בניסן, לפני אלפי שנים – לאחר שעברו בתוך הים, מתוך פרשת "בְּשַׁלַּח". שירה זו נקראת בשם: "שִׁירַת הַיָּם", ונוהגים לעמוד בשעת קריאתה בתורה.
בספר השני, עולה אדם אחד ל"מַפְטִיר" ובו קוראים קטע שעוסק בקרבנות חג הפסח מתוך פרשת "פִּנְחָס".
ה"הַפְטָרָה" של החג לקוחה מספר "שְׁמוּאֵל", ומתחילה במילים "וַיְדַבֵּר דָּוִד".
הזכרת נשמות
לאחר קריאת התורה אומרים תפילה מיוחדת לזכר נשמת קרובים שהלכו לעולמם והיא נקראת בשם: "יִזְכּוֹר". כל מי ששני הוריו עדיין בחיים יוצא מבית הכנסת, ובפנים נשארים רק מי שיתום מאב, מאם, או משניהם. תוכן התפילה הוא, שאלוקים 'יזכור' את נשמת הנפטר/ת, שנשמתו/ה תיכנס לגן עדן, ואנו ניתן צדקה לעילוי נשמתם לאחר החג.
תפילת מוסף
מתפללים תפילת "מוּסָף לְשָׁלוֹשׁ רְגָלִים", ומשלבים בתוכה את הקטעים הרלוונטיים לחג "שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח".
בתפילת "מוּסָף", נוהגים הכוהנים לברך את הציבור ב"בִּרְכַּת כֹּהֲנִים". בחגים מוסיפים במהלך ברכת הכוהנים תפילה נוספת – שתוכנה הוא שיהיו כל חלומותינו לטובה – המתחילה במילים "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם". תפילה זו נאמרת על ידי הציבור תוך כדי שהכוהנים 'מנגנים' את המילים: "וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם", בסיום "בִּרְכַּת כֹּהֲנִים".
לאחר תפילת "מוּסָף", אומרים "עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ" וְ"שֵׁשׁ זְכִירוֹת" ומסיימים את התפילה. לאחריה, נוהגים לומר את פרקי ה"תהילים" כפי שהם מחולקים לימי החודש.
סעודת חג
סדר ה"קִּדּוּשׁ":
לוקחים את הכוס ביד ימין ומעבירים לשמאל. באמצעות יד שמאל אנו מניחים את בסיס הכוס על אמצע כף יד ימין, כאשר ארבעת האצבעות הגבוהות 'מחזיקות' את צדו של הכוס, והאגודל תומך מן הצד.
אומרים את הפסוק: "אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה' מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אוֹתָם בְּמוֹעֲדָם" וממשיכים עם "סַבְרִי מָרָנָן" וברכת הגפן. בשעת ברכת "בְּרוּכָה אַתָּה אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדַיִם", ננגב את הידיים יפה, ולאחר מכן אין לדבר עד שאומרים "אָמֵן".
מברכים "הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ" על שתי מצות שלימות ולאחר מכן סועדים את סעודת החג.
בסיום הסעודה מברכים "בִּרְכַּת הַמָּזוֹן" ומוסיפים בו: "יַעֲלֶה וְיָבוֹא" ו"הָרַחֲמָן" המיוחד לחג.
תפילת מנחה
מתפללים את תחילת תפילת מנחה כמו בכל שבת, אך ללא קריאת התורה.
אומרים תחילה את ה"קָרְבָּנוֹת" ולאחר מכן "אַשְׁרֵי" ו"וּבָא לְצִיּוֹן". בתפילת ה"עֲמִידָה" אומרים את "תְּפִילַת שָׁלוֹשׁ רְגָלִים", ומסיימים עם "עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ".
תפילת ערבית
מתפללים תפילת ערבית כמו בכל יום חול, אך בתפילת ה"עֲמִידָה" מוסיפים "אַתָּה חוֹנַנְתָּנוּ". לאחר מכן סופרים את "סְפִירַת הָעֹמֶר", ומסיימים את התפילה ב"עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ".
הבדלה
לאחר תפילת ערבית, חוזרים איש לביתו ועורכים "הַבְדָּלָה".
נוסח ה"הַבְדָּלָה" הוא כמו בכל מוצאי שבת: מתחילים באמירת "הִנֵּה אֵ-ל יְשׁוּעָתִי" וממשיכים הלאה עד ל"הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל".
השוני הוא, שב"הַבְדָּלָה" זו לא מברכים את ברכת ה"בְּשָׂמִים" ואת "מְאוֹרֵי הָאֵשׁ", ולכן אין צורך בבשמים ובנר.
צאת החג
- בצאת החג יש להמתין כמה דקות עד שאפשר לאכול מאכלי חמץ. בזמן זה הרב נוסע לגוי כדי לקנות ממנו חזרה את החמץ שנמכר לו.
- יש להיזהר שלא לאכול חמץ בבית באזורים שעדיין נמצאים בהם כלי הפסח השונים.
- את כל כלי הפסח יש לארוז בצורה הרמטית ולהכניסם למקום שנשאר סגור עד לחג הפסח של שנה הבאה.
נמצאים בחו"ל? – אחרון של פסח
בחוץ לארץ, חוגגים גם את היום שלאחרי "שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח", והוא נקרא בשם: "אַחֲרוֹן שֶׁל פֶּסַח".
יום זה הוא יום של חג לכל דבר, ונוהגים בו כל מנהגי החג: קידוש, תפילות וסעודות חג.
נוהגים לאכול "מַצָּה שְׁרוּיָה" (מצה שבאה במגע עם מים או כל משקה אחר) באחרון של פסח (רק בחוץ לארץ), וכמו כן נוהגים מהיום להעביר שוב את האצבעות, הלחות מ"מַיִם אַחֲרוֹנִים", על השפתיים לפני "בִּרְכַּת הַמָּזוֹן".
סעודת משיח
בחג הראשון של פסח, שבו היה ליל הסדר, עסקנו בעיקר בסיפור "יציאת מצרים" ובגאולה שאירעה בעבר. את החג השני – "שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח" – אנו מקדישים לאמונה בגאולה השלימה שתהיה בעתיד הקרוב, בעזרת השם, על ידי משיח צדקנו.
מייסדה של תנועת החסידות, שנודע בכינויו: 'הַבַּעַל שֵׁם טוֹב', קרא לסעודה השלישית – שאוכלים לאחר תפילת מנחה – בשם: "סְעוּדַת מָשִׁיחַ", משום שביום זה ישנו גילוי של משיח בעולם, וזהו זמן מיוחד לבקש מאלוקים שיוציא אותנו מן הגלות.
כדי להפנים ו'לחוש' את הגאולה המתקרבת, נוהגים בסעודת משיח לאכול מצות ולשתות ארבע כוסות של יין, כנגד ארבעת הביטויים של הגאולה הנזכרים ביציאת מצרים. הרבי מליובאוויטש עודד מנהג זה והורה לכל אחד לעשות "סְעוּדַת מָשִׁיחַ" (או להשתתף בה) ולפרסם זאת גם לאחרים.
אִסְרוּ חַג
יום כ"ב בניסן קרוי: "אִסְרוּ חַג", וכך הוא גם שמו של היום המגיע לאחר כל אחד מ"שְׁלוֹשֶׁת הָרְגָלִים": פסח שבועות וסוכות.
חכמינו עודדו להמשיך את שמחת החג גם לאחר סיומו הפורמלי, ואמרו: "כל העושה איסור (=קושר ומחבר יום נוסף) לחג במאכל ומשתה – כאילו בנה מזבח והקריב עליו קרבן".
כשבית המקדש היה קיים, היה חיוב על כל יהודי לקיים את מצוות "עֲלִיָּה לָרֶגֶל": לעלות לירושלים בפסח שבועות וסוכות, המכונים "שְׁלוֹשֶׁת הָרְגָלִים". חלק מה"עוֹלִים לָרֶגֶל" היו נשארים בירושלים גם ביום שלמחרת החג, ומשם הגיע המנהג לחגוג גם את היום העוקב.
כיום, אנו נוהגים לכבד את יום "אִסְרוּ חַג" במנהגים הבאים:
- לא צמים בו.
- משתדלים לעשות בו ארוחות חגיגיות.
הַמִּימוּנָה
הַ"מִּימוּנָה" הוא חג עממי הנחוג על ידי קהילות רבות מעם ישראל, בדרך כלל במוצאי "שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח"', בכ"ב בניסן.
מקור השם
יש הסבורים כי השם "מִימוּנָה" נובע משמו של אבי הרמב"ם, הרב מַיְמוֹן בן יוסף, שנפטר ביום זה.
סברא אחרת היא, שמקור השם נובע מהמילה הערבית "מימון", שפירושה מזל. ומאמינים כי יום זה הוא "יום סגולה" למציאת פרנסה וזיווג.
אך הסברה הרווחת והמקובלת יותר היא, שמקור השם נובע משיבוש המילה העברית: "אֱמוּנָה", והוא נקרא כך משום שבחג המימונה מביע הציבור את אמונתו בכך שתבוא הגאולה עוד בחודש זה. מתאים לאיחול של חכמינו זכרונם לברכה: כפי שבחודש ניסן נגאלו בני ישראל ממצרים – כך גם תהיה הגאולה העתידה בחודש ניסן.
המקור ההלכתי לחג זה מגיע מהעובדה שהוא נחגג ביום "אִסְרו חַג" שבו, כאמור, יש לערוך סעודה חגיגית מתוך שמחה.
הַ"מִּימוּנָה" הוא חג עממי הנחוג על ידי קהילות רבות מעם ישראל, בדרך כלל במוצאי "שְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח"', בכ"ב בניסן.
מקור השם
יש הסבורים כי השם "מִימוּנָה" נובע משמו של אבי הרמב"ם, הרב מַיְמוֹן בן יוסף, שנפטר ביום זה.
סברא אחרת היא, שמקור השם נובע מהמילה הערבית "מימון", שפירושה מזל. ומאמינים כי יום זה הוא "יום סגולה" למציאת פרנסה וזיווג.
אך הסברה הרווחת והמקובלת יותר היא, שמקור השם נובע משיבוש המילה העברית: "אֱמוּנָה", והוא נקרא כך משום שבחג המימונה מביע הציבור את אמונתו בכך שתבוא הגאולה עוד בחודש זה. מתאים לאיחול של חכמינו זכרונם לברכה: כפי שבחודש ניסן נגאלו בני ישראל ממצרים – כך גם תהיה הגאולה העתידה בחודש ניסן.
המקור ההלכתי לחג זה מגיע מהעובדה שהוא נחגג ביום "אִסְרו חַג" שבו, כאמור, יש לערוך סעודה חגיגית מתוך שמחה.
לאחר חג הפסח
חמץ ש"עָבַר עָלָיו הַפֶּסַח"
חמץ שהיה בבעלות יהודי במהלך ימי הפסח – אסור לאכול אותו או ליהנות ממנו גם לאחר שעבר חג הפסח. לכן, כשהולכים לקנות חמץ אחרי חג הפסח בחנויות השונות, צריך לבדוק היטב שני דברים:
- האם המוכר מכר את החמץ שלו כהלכה קודם הפסח, וממילא לא היה החמץ ברשותו, ולכן מותר לאכול אותו או ליהנות ממנו. ולכן יש לבדוק אם יש לחנות תעודה מרבנות מוסמכת על 'אישור מכירת חמץ'.
- אם מדובר בדברי מאפה, לחם וכדומה – יש לוודא שהוא נאפה לאחר חג הפסח.
"פִּרְקֵי אָבוֹת"
החל מהשבת שלאחרי פסח, עד לראש השנה (ובקהילות שונות עד חג השבועות), נוהגים לומר לאחר תפילת מנחה של שבת פרק משנה אחד מתוך מסכת "אָבוֹת", הנקראת גם בשם: "פִּרְקֵי אָבוֹת".
ייחודה של מסכת זו היא בכך, שבניגוד לשאר המסכתות שבמשנה העוסקות בדינים ובהלכות, עוסקת מסכת זו בענייני מוסר, מידות טובות ודרך ארץ. לימוד ענינים אלו מתאים לזמן הקיץ וימי החופשות, בהם שוררת אווירה 'מתירנית' יותר.
אין אומרים את קטעי ה"תַּחֲנוּן" בתפילות, עד לאחר ראש חודש אִיּיָר
