שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם
כאשר חוזרים הביתה לאחר תפילת ערבית, מאחלים לבני הבית "שַׁבַּת שָׁלוֹם".
לפי המסורת היהודית, שני מלאכים מלוים את האדם בליל שבת מבית הכנסת לביתו: מלאך טוב ומלאך רע.
כשהם נכנסים הביתה, אזי אם השולחן ערוך לסעודה, הנרות דולקים ובבית שוררת אווירת הקדושה של השבת – המלאך הטוב מברך "יהי רצון שכך תיראה גם השבת הבאה", ולמלאך הרע לא נותרת כל ברירה והוא נאלץ לענות "אָמֵן" בעל כרחו.
אך אם המצב בבית הוא לא כפי שצריך להיות, אזי המלאך הרע מברך "יהי רצון שכך תיראה גם השבת הבאה" והמלאך הטוב נאלץ 'להסכים' ולענות "אָמֵן" בלית ברירה…
היות ושני המלאכים עדיין מלווים אותנו, אין זה מן הראוי 'לעכב' אותם וכדאי להתחיל את סעודת השבת בהקדם, את המלאכים אנו מקדמים מיד עם כניסתנו הביתה בפיוט המפורסם "שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם".
פיוט 'שבתי' זה, מורכב מארבעה 'בתים': "שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם מַלאְכֲיֵ הַשּרֵָתׁ", "בּוֹאֲכֶם לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָּלׁוֹם", "בָּרְכוּנִי לְשָׁלוֹם מַלאְכֲיֵ הַשָּלׁוֹם", ו"צֵאתְכֶם לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי הַשָּלׁוֹם", כשעל כל אחד מה'בתים' חוזרים שלוש פעמים.
בקרב עם ישראל נהוג לשיר פיוט זה במנגינה מסורתית שיש בה 'ניחוח' מיוחד המכניס אותנו בתוך רגעים ספורים לתוך האווירה הנפלאה של השבת.
אֵשֶׁת חַיִל
לאחר מכן ממשיכים עם הפיוט "אֵשֶׁת חַיִל", הלקוח מתוך ספר "מִשְׁלֵי" שנכתב על ידי שלמה המלך.
אין זמן מתאים יותר מהזמן בו מתכנסים כל בני המשפחה יחד סביב שולחן השבת, בכדי להביע את הוקרת התודה לפועלה המסור של האשה, 'עקרת הבית', על כך שעמלה ויגעה במסירות במהלך כל השבוע.
פיוט נפלא זה, המסודר לפי סדר האל"ף בי"ת, הוא למעשה 'שִׁיר הַלֵּל' לאשה ולאם היהודייה, בו אנו משבחים ומונים את מעלותיה הרבות של האמא היהודייה האולטימטיבית: 'אשת חַיִל' שכמוה קשה למצוא, דואגת לביתה, לבעלה ולילדיה, עוזרת ותומכת בעניים ואביונים, חֲכָמָה ופקחית, מתנהגת בחסד, ומעל לכל – מעלתה הגדולה ביותר היא כמובן – היותה "אִשָּהׁ יִרְאַת ה'".
בִּרְכּתַ הַבָּניִם
בבתים רבים נהוג שההורים (או האבא לבדו) מברכים את ילדיהם בערב שבת, מאחר שזהו זמן מיוחד בו שוררת אווירה של קדושה. על פי המסורת, על ברכה זו עונים המלאכים "אָמֵן".
האבא והאמא שמים את ידיהם על ראש כל אחד מהילדים ומברכים אותם:
לבֵן: "ישְׂיִמְךָ אֱלֹקִים כּאְֶפרְַיםִ וכְמְִנשַּהֶׁ", ולבת: "יְשִׂימֵךְ אֱלֹקִים כְּשָׂרָה רִבקְהָ רָחלֵ ולְאֵהָ".
לאחר מכן מוסיפים את "בִּרְכַּת כֹּהֲנִים": יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ, יִשָּאׂ ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם".
- ניתן להוסיף ברכות אישיות לכל ילד/ה ללא הגבלה.
אנו מברכים את הילדים שיהיו כמו אפרים ומנשה, בניו של יוסף הצדיק, ונכדיו של יעקב אבינו, משום שלמרות שגדלו בסביבה לא רצויה – ארץ מצרים – הם התנהגו באופן ראוי, יחודי ויהודי.
הם היו ילדים למופת, ואביהם יוסף וסבם יעקב יכלו להתגאות בהם ולהיות בטוחים כי ימשיכו את המסורת היהודית גם הלאה.
כך לגבי הבנות, לא יכולה להיות דוגמת התנהגות טובה, קדושה וטהורה יותר מאשר אצל ארבע אמהות האומה: שרה, רבקה, רחל ולאה.
