תפילת שחרית
- עדיף לא לאכול בבוקר החג עד לאחר שמיעת המגילה, אך אדם חלש יכול לטעום פירות, משקאות וכדומה.
מתפללים תפילת שחרית כרגיל: מתעטפים בטלית ותפילין, מתחילים עם קטעי הפתיחה, ממשיכים עם "הוֹדוּ" ו"פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה" וקוראים "קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ".
בתפילת ה"עֲמִידָה" מוסיפים את הקטע "וְעַל הַנִּסִּים" לאחר ברכת "מוֹדִים".
בתפילת שחרית אין אומרים "הַלֵּל" מצד אחד, אך מצד שני אין אומרים את קטעי ה"תַּחֲנוּן".
מדוע לא אומרים "הַלֵּל" בפורים?
- משום שחכמים קבעו שאין לומר "הַלֵּל" על נס שקרה בחוץ לארץ, לאחר שנכנסנו כבר לארץ ישראל בזמן יהושע בן-נון.
- משום שקריאת המגילה מהווה מעין 'תחליף' ל"הַלֵּל" של חג הפורים.
- משום שגם לאחר נס פורים, היו היהודים תחת מלכות אחשורוש ולא היו משוחררים לגמרי לעבוד את ה', ואמירת ה"הַלֵּל" מסמלת בעיקר את העבדות המוחלטת שלנו לבורא העולם.
קריאת התורה
לאחר תפילת ה"עֲמִידָה" אומר החזן "חֲצִי קַדִּישׁ", פותחים את ארון הקודש ומוציאים ספר תורה אחד.
לקריאת התורה עולים שלושה אנשים, וקוראים קטע מתוך פרשת "בְּשַׁלַּח" העוסק במלחמת עמלק עם עם ישראל לאחר יציאתם ממצרים.
- אלו שקוראים בתורה בהברה אשכנזית, אומרים פעמיים את המילה "זֵכֶר" שבפסוק "תִּמְחֶה אֶת זכֵֶר עֲמָלֵק". בפעם הראשונה קוראים "זֶכֶר" (בסגול) ובפעם השניה – "זֵכֶר" (בצירה).
לאחר קריאת התורה, נשארים עדיין עם הטלית והתפילין וניגשים לקרוא את המגילה.
מברכים שלוש ברכות כמו אתמול, ובברכת "שֶׁהֶחֱיָנוּ" יש לחשוב שאנו 'מוציאים ידי חובה' גם את שאר מצוות היום: משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודת פורים.
כל דיני קריאת המגילה של יום הפורים – סדר הקריאה, מי קורא, כיצד קוראים, מהם הפסוקים אותם הציבור אומר בקול רם, מתי מרעישים ב"הָמָן" ועוד – הינם בדיוק כמו הקריאה של ליל פורים.
לאחר קריאת המגילה מברכים את ברכת "הָרָב אֶת רִיבֵנוּ", ואומרים "שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב". ממשיכים את התפילה עם "אַשְׁרֵי" ו"וּבָא לְצִיּוֹן", החזן אומר "קַדִּישׁ שָׁלֵם", מחזירים את ספר התורה לארון הקודש, ומסיימים את התפילה כרגיל.
תפילת מנחה
- טוב להתפלל תפילת מנחה לפני שמתיישבים לאכול את סעודת פורים, בכדי שלא יקרה מצב בו הסעודה תימשך, ומרוב היין שנשתה נפסיד חלילה את זמן התפילה.
לא לשכוח לומר "וְעַל הַנִּסִּים" בתפילת ה"עֲמִידָה".
משלוח מנות
בחג הפורים אנו שמים דגש על האחדות היהודית ועל הקשר החם שקיים בין איש לרעהו ובין משפחה למשפחה. אחת ממצוות חג הפורים היא, לשלוח לחבר אחד לפחות 'משלוח' שמכיל שני סוגים של 'מנות' אוכל או שתיה. לדוגמה: בקבוק יין וחבילת עוגיות.
- מבחינה 'רשמית', המצווה היא 'לשלוח מנות' לחבר אחד, אך כל המרבה 'לשלוח מנות' לחברים רבים ככל האפשר – הרי זה משובח!
- במצווה זו חייבים גם גברים וגם נשים. גבר ישלח לחברו, ואשה – לחברתה.
- אין יוצאים ידי חובת המצווה בשליחת בגדים, ספרים או תכשיטים, אלא בדברי מאכל בלבד.
- יש לשלוח דברי מאכל שראויים לאכילה או לשתייה מיד, מבלי צורך לבשל, לטגן או לאפות אותם. לדוגמה: בשר, עופות ודגים מבושלים, פשטידות ועוגות אפויות, וכמובן – פירות, ממתקים, יין, ושאר משקאות.
- ניתן להכניס ב'משלוח' שתי חתיכות מאותו סוג מאכל, כמו למשל: שתי מנות שונות של בשר, עוף וכדומה.
- יש להקפיד שה'משלוח' יהיה מכובד )ולא פשוט מידי ומזלזל(, לפחות בעיני מי שמקבל אותו.
- יש שנוהגים לשלוח את 'משלוח המנות' בידי שליח (בן, אח, חבר וכדומה).
מתנות לאביונים
מצווה נוספת המעמיקה את תחושת השייכות והאחריות בין כל העם, היא: לתת צדקה )כסף או אוכל( לשני עניים לפחות, ביום חג הפורים.
- אין סכום קבוע למצווה זו, וניתן לתת כמה שרוצים.
- באם אין עניים באזור, או שקשה לאדם לצאת מביתו וכדומה, ניתן לשים בצד את סכום הכסף ולתת אותו בעתיד לעניים, מיד כאשר הדבר יתאפשר.
- ניתן לתת צדקה דרך האינטרנט לעמותות וארגונים המחלקים את הכסף לעניים ולנזקקים ביום הפורים עצמו, ומקיימים בזה את המצווה.
- בפורים נוהגים שלא 'לפשפש' ו'לבדוק בציציות' של אלו המבקשים צדקה, אלא מתנהגים ברוח הכלל ה'פורימי': "כָּל הַפּוֹשֵׁט יָד – נוֹתְנִים לוֹ".
- במצווה זו חייבים גם גברים וגם נשים, וגבר יכול לתת צדקה לאשה ענייה וכן אשה לגבר עני.
משתה ושמחה
המצווה שמזוהה יותר מכל עם חג הפורים היא "מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה". כזכר לשמחה הגדולה ששררה בקרב עם ישראל לאחר הנס הגדול שאירע להם, אנו מצווים לערוך סעודה חגיגית בחג הפורים, לאכול מאכלים טעימים, ולשתות הרבה יין שגורם לתחושה של שמחה.
למה דווקא יין? אם נשים לב, נבחין שכל האירועים שמתרחשים בסיפור המגילה היו סביב היין, ולכן ציוו אותנו חכמינו זכרונם לברכה לשתות דווקא יין בפורים: כל היהודים הסבו במשתה ענק שנערך בחצרו של המלך אחשורוש במשך 180 יום, המלך מעניש את אשתו ושתי על כך שסרבה לבוא לפניו במהלך המשתה – מה שגורם לכך שבמקומה הגיעה אסתר, ובעיקר: מפלתו של המן וביטול הגזירה מתרחשים תוך כדי משתאות יין עם אסתר ואחשורוש.
"עַד דְּלָא יָדַע"
הגמרא מציבה בפנינו את 'מדד השכרות' לפיו נדע אם היינו שמחים כפי שאכן ראוי לשמוח בסעודת פורים: "חַיָּב אִינִישׁ לִבְסוּמֵי בְּפוּרַיָּא, עַד דְּלָא יָדַע בֵּין אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדְּכַי", ובתרגום חופשי לעברית: חייב אדם להשתכר בפורים, עד שלא ידע לומר בוודאות האם "הָמָן" הוא ה"אָרוּר" והאם "מָרְדְּכַי" הוא ה"בָּרוּךְ"…
עם זאת, אין הכוונה 'לאבד את הראש' לגמרי ולבוא לידי קלות ראש וזלזול במצוות חלילה, ולכן אם אדם יודע שהשכרות עלולה להביא אותו למחוזות בלתי רצויים, עדיף שילך לישון – ומתוך שנתו הוא גם לא יידע להבדיל בין "אָרוּר הָמָן" ל"בָּרוּךְ מָרְדְּכַי"…
במהלך הסעודה
- במהלך הסעודה יש להרבות בדברי שבח והודיה לבורא העולם על כל הניסים שעשה עימנו בעבר ועושה עימנו בהווה, וכן לומר רעיונות תורניים ו'דברי תורה' הקשורים לחג הפורים.
- טוב להדליק כמה נרות )בלי ברכה כמובן( במהלך הסעודה, בכדי להרבות את תחושת השמחה.
בקהילות רבות נהוג לאכול במהלך הסעודה כיסני-בצק ממולאים בבשר )ובאידיש: 'קְרֶעפְּלַאךְ'(, מפני שתי סיבות עיקריות:
- זכר לנס פורים שהיה 'מוסווה' ונסתר בתוך שרשרת של צירוף מקרים 'טבעיים' לכאורה.
- היות ופורים הוא למעשה "יוֹם טוֹב" 'מכוסה': נהוג לערוך בו סעודה חגיגית כמו בשאר החגים, אך מצד שני מותר לעשות בו "מְלָאכָה". לכן אוכלים מאכל שיש בו אמנם בשר – המסמל לדברי חכמים את שמחת החג "אֵין שִׂמְחָה אֶלָּא בְּבָשָׂר וְיַיִן" – אך הוא מכוסה בבצק.
בקשר למצוות משתה ושמחה, כותב הרמב"ם, רבי משה בן מימון: מוּטָב לְאָדָם לְהַרְבּוֹת בְּמַתְּנוֹת אֶבְיוֹנִים מִלְּהַרְבּוֹת בִּסְעוּדָתוֹ וּבִשְׁלֹחַ מָנוֹת לְרֵעָיו. שֶׁאֵין שָׁם שִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּמְפֹאָרָה אֶלָּא לְשַׂמֵּחַ לֵב עֲנִיִּים וִיתוֹמִים וְאַלְמָנוֹת וְגֵרִים. שֶׁהַמְשַׂמֵּחַ לֵב הָאֻמְלָלִים הָאֵלּוּ דּוֹמֶה לַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים".
