חודש הרחמים והסליחות
חודש ״אֱלוּל״ הוא החודש השנים-עשר בלוח השנה העברי המתחיל בחודש תשרי, והשישי מחודש ניסן.
שמו של החודש מגיע בין היתר מהמילה ׳אלל׳ בארמית, שפירושו – ׳חיפוש׳, שֵׁם המבטא את משמעותו הפנימית של חודש זה, הקשור לעבודת החיפוש וה׳פשפוש׳ במעשינו, כחלק מעבודת התשובה המאפיינת את החודש, כפי שנרחיב בהמשך.
במסורת עם ישראל מכונה חודש זה בשם ״חֹדֶשׁ הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת״ היות ובו אנו מבקשים את רחמיו של הבורא על כל מעשינו במשך השנה, ומשום שבהרבה קהילות נוהגים להשכים בו בבקרים כדי להתפלל תפילות מיוחדות הנקראות ״סְלִיחוֹת״, בהן אנו מבקשים מהשם שיסלח לנו על אותם דברים שבהם לא התנהגנו כראוי.
משה רבינו בהר סיני
לאחר מתן תורה, עלה משה רבינו בפעם הראשונה להר סיני למשך 40 יום, בהם לא אכל ולא שתה, בכדי לקבל מבורא העולם את הלוחות עליהן נכתבו ״עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת״ המפורסמות, הוא ירד בי״ז תמוז. לאחר שנודע לו כי עם ישראל חטא ב״חֵטְא הָעֵגֶל״, שבר משה את הלוחות לרגלי ההר ו׳טיהר׳ את המחנה מהחוטאים.
לאחר מכן, עלה משה בפעם השנייה להר סיני למשך 40 יום, כדי לבקש רחמים על עם ישראל, ובראש חודש אלול עלה בפעם השלישית בכדי לקבל את הלוחות השניות. שוב שהה משה רבינו 40 יום בהר, ולאחר מכן ירד בחזרה ביום הכיפורים ונתן לבני ישראל את הלוחות השניות (״עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת״ כתובות על לוחות אבן). יחד עם סליחה ומחילה מאת הבורא.
אחד מראשי התיבות המפורסמים של חודש אלול הוא: ״אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי״. שלמה המלך ב״שִׁיר הַשִּיׁרִים״ מכנה את הבורא בשם ״דּוֹד״ (אהוב), ובפסוק זה נרמזת הקרבה המיוחדת שבין בני ישראל לבורא העולם בחודש אלול.
ראשי תיבות אלו מדברות גם על המסר הרוחני בעבודת השם, הטמון בפסוק זה:
תחילה דורשים מהאדם לעשות את ׳הצעד הראשון׳ להתקרב לבוראו: ״אֲנִי לְדוֹדִי״, ורק לאחר שהאדם ׳נתן מעצמו׳, כפה את יצרו והתקרב להשם, אזי ״וְדוֹדִי לִי״ – הקדוש ברוך הוא גם ׳מתקרב׳ ונותן לאדם שפע של טוב וחסד.
הַמֶּלֶךְ בַּשָּׂדֶה
תורת החסידות מסבירה את מיוחדותו של חודש אלול על ידי מָשָׁל המתאר את בורא העולם כמֶלֶךְ שנמצא בדרך כלל במשך השנה בתוך ארמונו, ופעם בשנה, הוא ׳יוצא׳ מה׳ארמון׳ בו היה ספון, ו׳יורד אל העם׳ – ׳יוצא אל השדה׳.
במצב זה יכולים כל נתיניו ואזרחיו לגשת אליו פנים אל פנים, לבקש את משאלותיהם, לשטוח את בקשותיהם, להשיח את אשר על ליבם, ואפילו סתם כך – פשוט להתבונן במלכם האהוב.
כמו כן, מצידו נותן המלך לעם תחושה שהוא ׳בגובה העיניים׳ שלהם, מקבל את פניהם בסבר פנים יפות וממלא את צרכיהם מתוך אהבה וחיבה.
ארבעים ימים אלו, מראש חודש אלול עד יום הכיפורים, הם אותם ימים מיוחדים שבהם הבורא, המלך שלנו, ׳יוצא מהארמון׳, ׳יורד׳ מכסאו הרם, ׳מתקרב׳ אלינו ובא לקראתנו. לכן חודש זה הוא כל כך מיוחד, משום שבו ניתנת לנו הזדמנות גדולה לבקש מהבורא את כל משאלותינו, לעשות תשובה ולהתקרב להשם.
שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הָרַחֲמִים
בחודש אלול שוררת בעולם אנרגיה אלוקית מיוחדת, ובשפת הקבלה: ״גִּלּוּי שֶׁל שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הָרַחֲמִים״ הנותנת לאדם את האפשרות ׳להתקרב׳ להשם ולחוש יותר את רגשות הקדושה בתוך ליבו פנימה.
הפירוט של אותן שלוש עשרה ״מִדּוֹת הָרַחֲמִים״ מופיע בספר ״שְׁמוֹת״, כחלק מתוך מחזה מרטיט ואפוף הוד, בהתגלות השם למשה רבינו.
הרקע למאורע זה הוא דו-שיח ׳טעון׳, בו השם מבקש לכלות בזעמו את העם החוטא ב״חֵטְא הָעֵגֶל״ הנורא, אך משה, מתוך אהבה עצומה לעמו ומתוך רגש מנהיגות מפעים, ׳מעז להתווכח׳ עם הקדוש ברוך הוא, ומצליח להסיר את רוע הגזרה. לאחר מכן משה רבינו מבקש ׳התחייבות׳ ברורה על כך שעם ישראל יישאר לנצח ׳העם הנבחר׳, והבורא מעניק למשה הזדמנות נדירה ׳להציץ׳ לתוך ה׳מערכת האלוקית׳ ולהתוודע לגודל טובו וחסדו, בכך שהוא ׳מגלה׳ לו שלוש עשרה אופנים וצורות של רחמים וחמלה.
את קטע תפילה זה אנו נוהגים לומר בתפילת שחרית שבכל יום )חול רגיל(, והוא חוזר על עצמו בקטעי התפילה שבמהלך אמירת ה״סְלִיחוֹת״ )ראה בהמשך(. אנו מתפללים להשם שיתנהג איתנו במידת החסד והרחמים, בהתאם לדרך התשובה שהוא לימד אותנו על ידי משה רבנו.
׳פירוט מקוצר׳ של כל אחת מ״שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה מִדּוֹת הָרַחֲמִים״ מופיע בבֵּית כְּנֶסֶת וּתְפִלּוֹת .
ראשי תיבות נוספים לחודש אֱלוּ״ל מופיעים בפסוק ״אִנָּה לְיָדוֹ וְשַׂמתְּיִ לְךָ (מָקוֹם אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה)״. פסוק זה עוסק בפרשת ״עָרֵי מִקְלָט״ – ערים מיוחדות שנועדו ׳לקלוט׳ אדם שהרג את חברו בלי כוונה. אותו אדם היה בורח לעיר המקלט ובכל זמן שהותו שם, היה הוא מקבל ׳חסינות׳ לבל יפגעו בו לרעה.
חודש אלול נמשל גם הוא ל״עִיר מִקְלָט״: במהלך השנה נהגנו שלא כראוי בכמה וכמה עניינים, והיצר הרע ׳רודף׳ אחרינו בכדי להחטיא ולהכשיל אותנו בעבירות נוספות. חודש אלול הוא הזמן המתאים לברוח ל״עִיר הַמִּקְלָט״, ׳להיכנס׳ עמוק לתוך עבודת התשובה – לעולם הפנימי שלנו, ולהשקיע את עצמנו בלימוד התורה הקדושה, ובכך נוכל להינצל מהיצר הרע.
וכמו שבעיר המקלט המקורית, בית הדין היו מחוייבים לסלול דרכים מהירות עם שילוט והכְוונה ברורה לעבר עיר המקלט הקרובה, כך גם עלינו לנהוג: אין להסתפק בכך שאנו ׳מסתגרים׳ בתוך ה׳מקלט׳ שלנו, אלא יש לפרסם בכל מקום ובכל הזדמנות את העובדה שחודש אלול הינו למעשה ״עִיר מִקְלָט״ רוחנית, ועל כל אחד ׳לברוח׳ לתוך אותיות התורה והתפילה, ולהשקיע את עצמו בעולמו הרוחני – עבודת התשובה.
