מה זה התפילין?
התפילין הן חפץ יהודי קדוש הנראה בצורת 'קוביה' שאליה קשורות רצועות. התפילין עשויות מעור בהמה ומכילות בתוכן קלף שעליו כתובים ארבעה קטעים ("פָּרָשִׁיּוֹת") מהתורה, והן מחולקות לשתי 'יחידות' עצמאיות: "תְּפִלִּין שֶׁל יָד" ו"תְּפִלִּין שֶׁל רֹאשׁ".
מצווה מן התורה על כל גבר יהודי, מגיל 13 ומעלה, להניח תפילין בכל יום חול.
- מצוות תפילין נחשבת לאחת המצוות החשובות ביותר ביהדות, ועליה אמרו חכמינו זכרונם לברכה "וכל הזהיר בהן מאריך ימים".
היכרות עם התפילין
כל 'יחידת תפילין' בפני עצמה, גם "שֶׁל רֹאשׁ" וגם "שֶׁל יָד", מורכבת מ"בַּיִת" שבתוכו ה"פָּרָשִׁיּוֹת", ומרצועות. להלן פירוט ה'מרכיבים', יחד עם הדמיה שתעזור לנו להכיר את מבנה התפילין.
הבתים
ה'בַּיִת' הינו החלק המרכזי של התפילין, שעשוי מחתיכת עור אחת הצבועה בצבע שחור. מחתיכה זו יוצרים את המבנה הריבועי והמיוחד של התפילין על כל שלושת חלקיו: ה'קְצִיצָה', ה'תִּיתוֹרָא' וה'מַעְבַּרְתָּא'. חלקי הבית תפורים אחד לשני ב 12- תפירות, על ידי חוט שעשוי מגִּיד של בהמה או חיה טהורה.
- ה'קְצִיצָה' היא הריבוע החלול והעליון של הבית, שלתוכו מכניסים את הקלף עם ה"פרשיות".
בתפילין של יד מכניסים פיסת קלף אחת, ולכן יש בריבוע חלל אחד. בתפילין של ראש לעומת זאת, נכנסות ארבע פיסות קלף שונות, ולכן יש בריבוע ארבעה חללים נפרדים.
בתפילין של ראש, יוצרים על ה"קְצִיצָה" שתי אותיות שי"ן מובלטות. בצד ימין – שי"ן רגילה עם שלושה ראשים, ובצד שמאל – שי"ן עם ארבעה ראשים.
ש. מה פִּשרה של השי"ן עם ארבעת הראשים?
ת. אחת התשובות, מיני רבים, היא שהשי"ן צריכה להיות גם בולטת וגם מוטבעת (כך שמה ששקוע בצד אחד בולט בצד השני), ולכן שלושת ה'רגליים' של השי"ן הרגילה הן למעשה המרווחים שבין ארבעת הרגליים של השי"ן שבצד השני.
- ה'קְצִיצָה' צריכה להיות מרובעת בצורה מדוייקת, כשהרוחב והאורך זהים בדיוק. ניתן למצוא גדלים שונים לריבוע, כל אחד לפי מנהג אבותיו: 2/2 או 3/3 ס"מ וכדומה.
יש המניחים תפילין שמידתם נקראת 4/4 ס"מ (הגודל בפועל: 4.3 על 4.3 ס"מ או יותר).
-
- ה'תִּיתוֹרָא' היא הריבוע התחתון שבולט מתחת לבית. ה"תִּיתוֹרָא" נפתחת לשניים, ודרכה ניתן להכניס את הקלף לתוך ה"קְצִיצָה" עצמה.
- ה'מעַבְּרְַתּאָ' היא החלק האחורי שבולט מהריבוע התחתון, שבתוכה יש תעלה חלולה שדרכה עוברות הרצועות של התפילין.
בית 'מהודר' הוא כזה שנעשה מעור של בהמה גסה כמו שור או פרה, המעובד באמצעות לחץ גדול מאוד, יש לו צורת ריבוע מושלמת. הוא שומר על צורתו לאורך זמן וצבעו יציב יותר.
התפילין יכולות להחזיק מעמד שנים רבות. עם כל זאת, נהוג לתת אותן לבדיקה פעם בכמה שנים, בכדי לוודא שהמצב של ה'בתים' וה'פרשיות' תקין לחלוטין. אך באם יש אפשרות, עדיף לבדוק אותן פעם בשנה, במשך חודש אלול.
הפרשיות
בתוך בתי התפילין נמצאים ה"פָּרָשִׁיּוֹת", שהם למעשה 'קטעים נבחרים' מתוך ספר התורה.
כמו את ספר התורה, גם את הפרשיות הללו כותב 'סוֹפֵר סְתָ"ם' באמצעות נוצת עוף, בדיו שחור ומיוחד, על גבי קלף הנעשה מעור של בהמה טהורה.
ארבעת הפרשיות הן:
-
- "קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר", בה מסופר על נס יציאת מצרים (מתוך חומש שמות, פרק י"ג).
- "וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ", בה מסופר על נס התהוות העם היהודי במעמד הר סיני והוכחה להשגחתו העליונה של הבורא (מתוך חומש שמות, פרק י"ג).
- "שׁמְַע ישִׂרְָאֵל", בה מדובר על קבלת עול מלכות שמים (מתוך חומש דברים, פרק ו').
- "והְיָהָ אִם שָׁמוֹעַ", בה מדובר על קבלת עול מצוות (מתוך חומש דברים, פרק י"א).
בתפילין של יד נכתבות כל ארבעת הפרשיות על פיסת קלף אחת ארוכה שנכנסת כולה לתוך ה"בַּיִת שֶׁל יָד", ובתפילין של ראש כל פרשה נכתבת על פיסת קלף בפני עצמה, כך שמכניסים ארבעה קלפים לתוך ארבעת החללים ב"בַּיִת שֶׁל רֹאשׁ".
הרצועות
לבתי התפילין קשורות רצועות עור (ברוחב 1 ס"מ) בצבע שחור, אותם אנו קושרים על היד ועל הראש בשעת הנחת התפילין.
יש לשמור על קדושתן ולהיזהר שלא יפלו או יהיו על הרצפה בשעת הנחת התפילין.
לאחר שאנו כבר מכירים את מבנה התפילין, נוכל להמשיך ולדעת אודותן פרטים נוספים.
מתי מניחים תפילין?
את התפילין ניתן להניח במשך היום, מהזמן שבו מתחיל להאיר היום (קצת אחרי "עֲלוֹת הַשַּׁחַר", כשעה לפני זריחת השמש) ועד שקיעת השמש. (אסור להניח תפילין בלילה, מפני שבדרך כלל לילה הוא זמן שינה, וייתכן שהאדם יירדם ויישן עם התפילין).
בתקופת המשנה והתלמוד היה נהוג להניח תפילין במשך כל היום, אך כיום, נוהגים להניח אותן לפני תפילת שחרית ולהתפלל איתן את כל התפילה. לעתים נדירות מניחים תפילין בתפילת מנחה, כמו בצום תשעה באב.
אם אין לאדם פנאי או אפשרות להתפלל עם התפילין את כל תפילת שחרית, יש לומר עם התפילין לפחות את "קְרִיאַת שְׁמַע". אם גם את זה קשה לעשות, יש לכל הפחות להניח את התפילין (עם ברכה כמובן) לכמה שניות.
כבוד התפילין
לאחר הנחת התפילין, יש להתנהג אליהן בכבוד הראוי, לא להסיח את דעתנו מהן ולשמור על נקיון הגוף.
בגלל קדושתן של התפילין, אין מחנכים ילדים להניח תפילין מגיל צעיר – למרות שהם מחוייבים ומתחנכים לקיים מצוות רבות אחרות. התפילין מחייבות גוף נקי, ולכן מתחילים להניח אותן רק מגיל 13 ואילך, זמן בו הנער יכול כבר לשלוט על גופו.
כדי לשמור על שלמות התפילין, נוהגים לאחסן אותן כיום בתוך קופסת פלסטיק מיוחדת בצורת תפילין, שלתוכה מכניסים את ה"בַּיִת" ועליה מגלגלים את הרצועות. באופן כזה, התפילין נשמרות במצב טוב ולא נשׁחקות.
כיום מקובל להחזיק נרתיק עשוי בד או קטיפה, שעליו רקום שמו של בעל התפילין, ולתוכו הוא מכניס את זוג התפילין, לאחר הנחתן.
יש להתייחס גם לשאר אביזרי התפילין בכבוד ובקדושה.
סדר הנחת התפילין
"כַּוָּנָה" כללית
במשך כל זמן הנחת התפילין אנו צריכים לחשוב על כך שאנו מקיימים את מצוות השם, ומניחים את התפילין – שיש בהן פרשיות העוסקות בגדולת הבורא ובניסים שעשה עימנו – על כל שלושת ה'מרכיבים' העיקריים שלנו: על הראש ועל היד כנגד הלב:
הראש הוא המרכז של המחשבה והדמיון, היד היא מקור העשייה, הכוח והפעולה, והלב הוא ה'בסיס' של הרגשות, התחושות והתאוות. את כל אלו אנו 'משעבדים' לבורא העולם, ומקדישים את המחשבות, הפעולות והרגשות שלנו למילוי רצונותיו ולקיום מצוותיו.
להלן נביא הסבר מפורט ומדוייק על סדר הנחת התפילין ועל המיקום המדוייק בו הן צריכות להיות מונחות:
-
- מיקום התפילין הוא נושא חשוב ו'קריטי' בהלכות מצוות תפילין, ואדם שמניח אותן שלא במקומן, נחשב לו הדבר כאילו לא הניח תפילין כלל.
- בעת הנחת התפילין יש לשים לב היטב שאין שום דבר ש'חוצץ' (מפריד או מפריע) בין התפילין של יד לבשר הגוף, ובין התפילין של ראש לשיער הראש. הדבר תקף בעיקר בחלק שמקיף את הזרוע ואת הראש.
- דיני ה'חציצה' הם רבים, אך באופן כללי מדובר על כל דבר שנמצא על הגוף ושיש אפשרות להסירו, כמו: כתמי צבע, חול, תחבושת זמנית וכדומה. על כל 'חציצה' שיש לגביה ספק – יש לשאול את הרב.
- יש להקפיד במהלך הנחת התפילין, שהרצועות – הן של יד והן של ראש – לא יפלו ולא יהיו מונחות על הרצפה.
תפילין של יד
את התפילין של יד אנו מניחים על היד ה'חלשה' שלנו, זאת שפחות דומיננטית. דבר זה נרמז בפסוק המדבר על הנחת תפילין: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל ידְָכהָ" (ולא "יָדְךָ"), דבר המרמז על כך שהיד צריכה להיות "יָדְכָה – יָד כֵהָה" (חלשה).
לפי ההלכה, חוזקה של היד מתבטא בעיקר בכתיבה, ולכן עובדה זו תהיה קובעת לגבי מיקום התפילין של יד.
אצל רוב האנשים, יד ימין היא היד ה'חזקה', בה משתמשים לכתיבה או לשאר פעולות אחרות הדורשות מיומנות ועדינות, ולכן הם מניחים את התפילין על יד שמאל. לעומת זאת, אדם 'שמאלי' שכותב רק ביד שמאל – יניח את התפילין על יד ימין.
סדר הנחת תפילין של יד
-
- מוציאים את התפילין של יד מתוך הנרתיק, ושולפים את ה"בית" מתוך קופסת הפלסטיק.
- 'משחררים' את הרצועה המקופלת ומשחילים את התפילין על יד שמאל כשהחלק הבולט עם הרצועות (ה"מַעְבַּרְתָּא") פונה לכיוון הגוף והכתף. הריבוע התחתון (ה"תִּיתוֹרָא") צריך 'לשבת' בחצי התחתון של פרק הזרוע, על השריר, באופן כזה שראש הבית פונה כלפי מעלה ומעט ימינה לכיוון הלב.
- לאחר שהתפילין מונחות במקומן, לפני שמהדקים את הרצועה המקיפה את היד, יש לעמוד ולברך: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲ־דֹנָי אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִלִּין".
- כדי שלא נצטרך לברך ברכה נוספת גם על התפילין של ראש, יש לחשוב בשעת הברכה שאנו 'מוציאים ידי חובה' גם אותן.
- לאחר הברכה על התפילין של יד, אין לדבר עד סיום הנחת תפילין של ראש.
- לאחר הברכה יש להדק את הרצועה בתוך הקשר, ולוודא שהקשר – הנראה כמו האות יו"ד – צמוד ל'בַּיִת'.
- לאחר ההידוק יש 'לִכְרֹךְ' (לגלגל / לסובב) את הרצועה שתי כריכות אחת ליד השניה, על הזרוע, דרך החֵלֶק הבולט מתחת הבית (ה"מַעְבַּרְתָּא"), כך שייצרו – יחד עם ההידוק הראשון – צורה של האות שי"ן בחלק העליון (האחורי) של הזרוע.
- עם אותה רצועה אנו ממשיכים לעבר היד וכורכים עליה שבע כריכות. יש להקפיד על כך שהרצועה תהיה ישרה ולא הפוכה – כלומר, שהצבע השחור של הרצועה יהיה תמיד כלפי חוץ. כמו כן יש לשים לב שהרצועה לא 'עולה' על עצמה, אלא יש רווח בין כריכה לכריכה.
- סדר הכריכות על היד: אחת על היד ולאחריה רווח קל. עוד שתיים ולאחריהן רווח, ולבסוף עוד ארבע. כל שבע הכריכות 'מתקדמות' לכיוון כף היד, והשביעית 'נעצרת' לפני העצם של תחילת פרק כף היד.
- לאחר הכריכות על היד, כורכים חצי כריכה באלכסון על גב כף היד ועוד אחת שלמה על רוחב כף היד, בין האגודל ושאר האצבעות.
כרגע, המצב הוא שהתפילין של יד מונחים על הזרוע, הרצועה מגולגלת כבר על כל היד, אך עדיין נשארה לנו 'שארית' מהרצועה. בינתיים מגלגלים את הרצועה הנותרת על כף היד, נזהרים שלא תיפול על הרצפה, וניגשים לשלב הבא: הנחת תפילין של ראש. לאחר מכן נחזור ונסיים את קשירת הרצועה שנותרה לנו ביד.
- בין הנחת תפילין של יד לשל ראש אסור לעשות שום הפסקה. אין לרמוז או לסמן לחבר, ובטח שלא לדבר.
סדר הנחת תפילין של ראש:
-
- מוציאים את התפילין של ראש מתוך הנרתיק, ושולפים את ה'בית' מתוך קופסת הפלסטיק.
- 'משחררים' את הרצועות המקופלות, ומניחים את התפילין על אמצע רוחב הראש, מעל המצח, בגובה שבאמצע שתי העיניים.
- אם לא היה שום 'הפסק' בין הנחת תפילין של יד לשל ראש (הפסק: דיבור וכדומה) אזי אין צורך בברכה נוספת ואנו ממשיכים לסעיף 4, אך אם היה 'הפסק' כלשהו ביניהם, יש צורך לברך כעת ברכה גם על התפילין של ראש: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲ־דֹנָי אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל מִצְוַת תְּפִלִּין".
ישנם הנוהגים לברך את ברכת "עַל מִצְוַת תְּפִלִּין" על התפילין של ראש בכל מקרה, גם אם הם לא דיברו בין הנחת תפילין של יד לשל ראש.
- הריבוע התחתון של התפילין (ה"תִּיתוֹרָא") צריך להיות מונח על הראש ולא על המצח, בצורה כזו שהחלק הקדמי לא יצא מעבר למקום תחילת צמיחת השערות שעל הראש וחלקו האחורי לא יעבור את מקום סגירת הגולגולת באזור מרכז הראש.
אם השתעשעתם פעם עם תינוק קטן, בטח שמתם לב למקום הרך המצוי בחלק הקדמי של הראש, מין 'שקע' ורווח בין עצמות הגולגולת שעדיין לא התחברו. ובכן, מהמקום הזה לכיוון המצח – זהו מיקומם של תפילין של ראש.
- את הקשר של התפילין אנו ממקמים מאחורי הראש, בתחילת ה'שקע' של העורף שמתחבר לגולגולת. הקשר, שנראה בצורת האות דל"ת, צריך להיות כלפי חוץ ולא כלפי העורף.
- את הרצועה אנו מסדרים ומהדקים סביב הראש, כשהצד השחור החלק שלה פונה כלפי חוץ. את שתי הרצועות שיוצאות מן הקשר, אנו מביאים קדימה, מעבר לכתף לעבר החזה, והן צריכות להשתלשל לאורך הגוף, לפחות עד הטבור.
זה לא מסובך!
הפעולות הללו פשוטות מאוד לביצוע ורק דורשות תרגול יומיומי. פעם, פעמיים ושלוש. אחר כך זה כבר 'רץ'!
סיימנו עם תפילין של ראש ואנו חוזרים לתפילין של יד:
-
- עם הרצועה שנותרה לנו ביד, אנו כורכים שלוש כריכות על האצבע האמצעית (ה'אמה'): אחת על החלק התחתון שסמוך לכף היד, שניה על החלק האמצעי, ושלישית שוב על החלק התחתון.
- את שארית הרצועה מגלגלים על רוחב כף היד, שבין האגודל ושאר האצבעות, ואת סיומה יש לתחוב או לקשור בתוך הכריכות הללו, ולהדק היטב.
- עם התפילין אנו נשארים 'מעוטרים' במשך כל זמן התפילה.
זהו. התעטפנו בטלית, הנחנו תפילין, וכעת אנו פנויים להמשיך במסע אל 'עולם התפילה'.