מבוא
מצוות התלויות בארץ – כמקביל למצוות שהן מסוג חובת הגוף, הן שורה של מצוות הקשורות לעבודת הקרקע ולגידוליה, נוהגות רק בארץ ישראל. מצוות אלו מטרתן היא להודות לבורא עולם על היבול שנתן, כמו כן, מטרתן היא פריסת רשת ביטחון כלכלית לשכבות החלשות, בלי לגרום לעניים לחזר על הפתחים ולהתבזות בבקשת צדקה.
תרומות, מעשרות, ערלה ושנת שמיטה
'גלריית' מצוות אלו הן מצוות הנוהגות בפירות או ירקות, והן הבסיס לכשרותם.
כיום, הלכות תרומות, מעשרות וערלה אינן נוגעות לרוב האנשים. אם אתם גרים בארץ – תמיד תהיה לידכם חנות ירקות הכשרה בהשגחת הרבנות המקומית )או מחלקת ירקות כשרה בסופר המקומי(, בה תוכלו לקנות ירקות ופירות כשרים. אם אתם גרים בחו"ל – אתם בכלל לא חייבים בהפרשת תרומות ומעשרות על הסחורה המקומית. אך למרות זאת, נתייחס אליהם קצת עבור אלו מביננו המגדלים פירות או ירקות בחצר הבית (או מי שקונה בשוק ללא הכשר), וגם כדי שנכיר קצת את המושגים עמם מתמודדים גופי הכשרות.
להלן המצוות וכיצד שומרים עליהן:
תרומות ומעשרות
מה זה?
כאשר עם ישראל נכנס לארץ המובטחת – חולקה הארץ לשבטים. השבט היחיד שלא קיבל חלק מהארץ היה שבט לוי (הכולל את הכוהנים ואת הלויים), שנועד להיות זה שיעבוד את אלוקים בבית המקדש – ולכן גם לא קיבל חלקת אדמה כדי שיהיה פנוי לעבודה קדושה זו. על מנת שיוכל לחיות ולהתקיים ללא אדמה וגידולים משלו – ציווה אלוקים לתת להם מתנות מסוימות באמצעותן יוכלו לחיות ולהתקיים.
אחדות מהן אלו התרומות והמעשרות: תרומה גדולה, מעשר ראשון, תרומת מעשר, מעשר שני ומעשר עני.
ובקצרה:
- תרומה גדולה: הפרשת כמות קטנה מהיבול שצמח – אותה נותנים לכהן.
- מעשר ראשון: הפרשה של עשירית מהיבול שנשאר – אותה נותנים ללוי.
- תרומת מעשר: הלוי מפריש מעשר מן המעשר ממה שקיבל – אותה נותן לכהן.
- מעשר שני: בשנים מסוימות, היו מפרישים עוד עשירית ממה שנשאר – אותו היו אוכלים בירושלים (כשבית המקדש היה קיים).
- מעשר עני: בשנים האחרות, היו מפרישים עשירית ממה שנשאר – אותה היו נותנים לעניים.
כיום, אם אתם מגדלים פירות או ירקות בחצר שלכם, או שאתם קונים ירקות בדוכן בשוק המקומי שאינו תחת פיקוח של הרבנות – מקומות שוודאי לא הפרישו מהיבול תרומות ומעשרות (או אפילו אם רק ספק), אל תאכלו מהם לפני שתעשו תרומות ומעשרות.
הפרקטיקה אינה מורכבת כל כך, כדי לבצע את הדברים כהלכתם, על בסיס קבוע, כדאי שתעשו מנוי ל'קרן המעשרות' של "בית המדרש הגבוה להלכה בהתיישבות החקלאית" שבירושלים – מטרתם לעזור בכל הנושאים הללו.
- בנושא תרומות ומעשרות ישנן הלכות רבות, ממה ניתן להפריש על מה ועוד. אם אתם נפגשים בזה הרבה בחייכם, כדאי שתפנו לרב שידריך אתכם אחת ולתמיד.
ערלה
ערלה הוא איסור אכילת הפירות הגדלים בשלוש השנים הראשונות לחיי העץ. פירות שגדלו בשנים האלו, אסורים באכילה ובהנאה. במובן מסוים יש אפילו מצווה לאבד אותם ולהשמידם, כדי שלא ישתמשו בהם בני אדם. האיסור אינו קיים בירקות שם צומח השיח בכל שנה מחדש.
גם עץ ישן, שנעקר ממקומו כשהוא ללא עפר סביב לשורשיו וניטע במקום אחר, נקרא כעץ חדש ואסור לאכול את פירותיו בשלושת השנים הראשונות ב'מקום מגוריו' החדש. אמנם, אם נעקר עם אדמה סביב שורשיו בכמות כזו שיכול לחיות ממנה, אין זה נקרא מקום חדש כי ממשיך לצמוח במקום החדש עם האדמה עליה גדל קודם לכן, ולכן אין צורך להמתין עוד שלוש שנים נוספות.
ש. קניתי בית עם חצר, ויש שם עצים שאיני יודע האם הם ערלה. מה עלי לעשות?
ת. כמובן שצריך לנסות לברר אצל מי שמכר לך את הבית כמה שנים עברו מאז נשתלו. אם לא ניתן – חובה לברר באמצעות אגרונום מומחה בן כמה העץ. לא הצלחת? עליך לחכות שלוש שנים.
עץ חמוד, בן כמה אתה?
את גיל העץ אנו משנים בכל ראש השנה – א' בתשרי. גם אם הוא ניטע כחודשיים לפני סוף השנה, כשמגיע ראש השנה הוא כבר נעשה בן שנה. אמנם אם ניטע בתוך פחות מ 44- ימים לפני ראש השנה, הרי הוא מתחיל לספור את שנותיו רק מראש השנה – אז יהיה עדיין בן 0.
שים לב! למרות שבראש השנה השלישי, האילן 'עושה' שלוש, אין לאכול את הפירות שלו עד ט"ו בשבט באותה שנה.
בערלה יש משהו ההופך אותו למורכב יותר מאשר תרומות ומעשרות. את הפרשת התרומות והמעשרות ניתן לבצע גם לבד, לאחר הקנייה, אם אני לא בטוח שהם בוצעו כבר באמצעות המגדל או המשווק. אך את בעיית הערלה אין יכולת לתקן. או שהפירות ערלה או שלא. לכן יש להיזהר מאוד ולבדוק היטב היכן קונים את הפירות – כדי שלא נכשל חלילה באיסור החמור.
נטע רבעי
חיכיתם בסבלנות שלוש שנים מאז ששתלתם את העץ? כל הכבוד, אבל זה עדיין לא נותן לכם את היכולת לאכול את פירותיו בחופשיות. פירות השנה הרביעית נקראים בשם 'נטע רבעי' (-מלשון נטיעות שנה רביעית).
נטע רבעי
חיכיתם בסבלנות שלוש שנים מאז ששתלתם את העץ? כל הכבוד, אבל זה עדיין לא נותן לכם את היכולת לאכול את פירותיו בחופשיות. פירות השנה הרביעית נקראים בשם 'נטע רבעי' (-מלשון נטיעות שנה רביעית).
מה זה אומר?
בשונה משלוש השנים הראשונות את פירות השנה הרביעית כבר ניתן לאכול. אלא שהם נקראים פירות קדושים ואין יכולת לאכול אותם אם לא 'פודים' אותם בכסף – תהליך בו מעבירים את קדושת הפירות לכסף.
גם את זה, כמו את הפרשת התרומות והמעשרות, מומלץ לעשות רק באמצעות מנוי ל'קרן המעשרות' של "בית המדרש הגבוה להלכה בהתיישבות החקלאית" שבירושלים, – אגודה מיוחדת המטפלת בצד ההלכתי של החקלאים.
שנת שמיטה
פעם בשבע שנים אנו מגיעים לשנה מיוחדת הנקראת 'שנת השמיטה'. בשנה זו ישנן כמה מצוות ואיסורים הנוהגים רק בשנה זו. לדוגמה: בשנה זו אסור לבעל קרקע לעבד את אדמתו (-לכן היא נקראת בשם 'שמיטה' שעליו לשמוט (לעזוב) את אדמתו), כמו כן הפירות והיבול שגדלו בשנה זו אסורים במסחר. וגם, למרות שיבול שנה זו מותר באכילה, צריך לנהוג בו מנהג קדושה ואסור להפסידו או לזרוק אותו לפח או להשתמש בו בביזיון.
- גרים בחו"ל? פעם השמיטה (וגם תרומות ומעשרות) הייתה קשורה אליכם רק מפסוקים בתורה. כיום היא נוגעת גם לכם, בעיקר לתושבי אירופה. פירות רבים מיוצאים מישראל ולכן בעת קנייתכם בחנות הירקות עליכם לבדוק שהמוצרים לא הגיעו מארץ ישראל.
מה זה אומר לנו?
אין לקנות פירות שגדלו בשנה השביעית בחנות שאין בה פיקוח בעניין השמיטה. הסיבה לכך היא כי אלוקים אסר את המסחר בפירות שביעית, וגם אם אני 'רק' קונה, אני עובר על איסורו של אלוקים ואף מחטיא את המוכר שסוחר בכך.
כמו כן, כל היבול שגדל בשנה השביעית בארץ ישראל, הינו קדוש ונקרא 'קדושת שביעית'.
כמה מהלכות הנוגעות ליבול שגדל בשנה השביעית:
- יש לאכול את היבול "הקדוש" (קדושת שביעית) רק בצורה שרגילים תמיד לאכול אותו. זאת אומרת, אם רגילים לבשלו – חייבים לאכול אותו בשמיטה רק על ידי בישול, אם רגילים לאכול אותו חי ללא שום בישול – יש לאוכלו רק כך ולא לבשלו.
- יבול שנה זו, פטור מהפרשת תרומות ומעשרות.
- ביבול שנה זו יש להיזהר מאוד שלא לגרום שום קלקול או הפסד. לכן, אם יש פרי או ירק שכדי לאכול אותו צריכים לקלף אותו – יש לקלפו עם כמה שפחות מבשר הירק או הפרי (כדי שלא ייזרק לפח הזבל עם הקליפה).
- מותר לתת לתינוק פרי של שביעית אם הוא יודע לאכול את רובו ומקלקל רק קצת. אבל אם בדרך כלל מקלקל את הרוב, אין לתת לו. אך גם כשאוכל את הרוב ורואים אותו בשעה שמקלקל את המעט – יש למנוע ממנו לעשות זאת.
- קליפות של ירקות ופירות של שביעית, כל עוד הן ראויות למאכל אדם (או שמחובר אליהן מבשר הפרי או הירק שראוי למאכל) אסור לזרוק אותן לפח האשפה, אלא יש לייחד בבית פח שיהיה 'פח שמיטה', ובו להניח את כל הקליפות ושיירי הפירות והירקות הקדושים בקדושת השביעית. גם גרעינים שדבוק אליהם מבשר הפרי וכן שאריות של תבשילים מירקות או פירות השביעית, יש להניח בו. רק לאחר שהם ירקיבו בו ויהיו לא ראויים לאכילת אדם יהיה מותר לזרקם לאשפה לאחר שנעטוף אותם בשקית ניילון.
- מקדשים ביין הקדוש בקדושת שביעית? עליכם להקפיד על כל טיפה שלא תלך לאיבוד.
- מבדילים בצאת השבת? לא כדאי להבדיל על יין הקדוש בקדושת שביעית. הסיבה לכך היא שהיות ונוהגים בסוף ההבדלה לשפוך מעט מן היין לצלחת שתחת הגביע ולכבות שם את הנר, היין הזה יילך לאיבוד ולא יהיה ראוי לשתייה, וכבר למדנו שאסור לאבד מאכל הקדוש בקדושת שביעית.
אז מה אוכלים בשמיטה?
הפתרונות הקיימים כיום הם כדלהלן (ויש בהן סדרי עדיפויות ומנהגים שונים):
- קניית הפירות והירקות הטובה ביותר היא בחנויות בהן מוכרים פירות וירקות המיובאים מחוץ לארץ או כאלו שהם תוצרת השנה שעברה – השנה השישית. במה שגדל בחו"ל אין קדושת שביעית וגם ביבול של השנה השישית.
- חנות המוכרת אך ורק פירות וירקות שגדלו בשדה של גוי. לפי דעות מסוימות בהלכה, אין ליבול שגדל בשדה של גוי קדושת שביעית ואפילו אם הוא בארץ ישראל.
- חנות המוכרת יבול מ'היתר מכירה'. פירוש הדבר: לפי דעות מסוימות בהלכה, מותר לחקלאי יהודי למכור לגוי לשנת השמיטה את השדה שלו הנמצאת בארץ. לדעתם, יבול הגדל בשדה כזו דינו כיבול נוכרי בארץ ישראל (בקטע הקודם).
- חנות המוכרת "אוצר בית דין". כל איסורי שביעית נוהגים רק ביבול של אדם פרטי. בפירות הגדלים בשדה של בית דין מותר לשקול ולמכור. לכן, חקלאים רבים מפקירים את שדותיהם בשמיטה (כפי שמחייבת התורה) ובית דין מסוים מגיע ולוקח בעלות על השדה. הוא זה שדואג לגידול נאות של היבול באמצעות פועלים שהוא משלם להם את שכרם, וכן דואג לשיווקם ולמכירתם. פירות אלו נמכרים בדרך כלל במחיר זול יותר מתמיד (ללא כוונות רווח) וצריך להיזהר בהם בקדושת שביעית.