מהות היום
יום הכיפורים החָל בי׳ בתשרי, הינו יום קדוש ומיוחד, הנועד בעיקר למטרה אחת גדולה: לשוב אל השם.
ביום זה צמים ומרבים בתפילה, כשבנוסח התפילות מודגש החיוב להתחרט על המעשים הרעים ולהשתפר במעשים הטובים.
ביום זה חותם אלוקים את גזר הדין של כל אחד ואחת מברואיו. מי יחיה ומי ימות, מי יהיה עני ומי יהיה עשיר, מי יתקדם ויצליח ומי ׳יפול׳ וייכשל. אך קדושתו של היום גדולה כל כך, עד שבכוחה לכפר – יחד עם התשובה של האדם – על חטאיו, ו׳למחוק׳ אותם לחלוטין.
ביהדות, התאריך י׳ בתשרי (כמו כל תאריך של חול, שבת וחג) מתחיל מהלילה שלפניו, ולכן יום הכיפורים ׳נכנס לתוקף׳ – עם כל האיסורים וההלכות הקשורות אליו – מרגע שקיעת השמש של יום ט׳ בתשרי ועד לאחר צאת הכוכבים של י׳ בתשרי.
ערב יום הכיפורים – ההכנות ליום הקדוש
ערב יום הכיפורים, ט׳ בתשרי, הוא יום ההכנה לַיום הקדוש שיחול למחרת. ביום זה מרבים בנתינת צדקה ובעשיית ׳חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ׳ כללי על כל המעשים שנעשו במשך השנה שעברה. כמו כן, ישנו סדר ׳מפורט׳ של מנהגים המיוחדים לערב יום הכיפורים.
- להלן הסדר המקוצר של מנהגי ערב יום כיפור. בהמשך נרחיב אודות כל מנהג בפני עצמו:
- תפילת שחרית
- עוגת דבש
- סעודה לקראת חצות היום
- ׳מַלְקוֹת׳
- מקווה
- תפילת מנחה
- ׳סְעֻדָּה מַפְסֶקֶת׳
- ׳בִּרְכַּת הַבָּנִים׳
- ׳נֵר הַחַיִּים׳ ו׳נֵר נְשָׁמָה׳
תפילת שחרית
מתפללים שחרית כמו בכל יום, אך בתפילה זו אין אומרים ״מִזְמוֹר לְתוֹדָה״ ב״פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה״, וכן אין אומרים את קטעי ה׳תַּחֲנוּן׳.
- אין להאריך היום יותר מידי בתפילת שחרית, משום שעלינו להספיק את כל המטלות של ערב יום הכיפורים.
עוגת דבש
לאחר תפילת שחרית נהוג לבקש מגבאי בית הכנסת חתיכת עוגת דבש, ומברכים אחד את השני: ״לְשָׁנָה טוֹבָה וּמְתוּקָה״.
מאחורי המנהג ה׳מתוק׳ הזה מסתתרת עוד סיבה מעניינת: אם נגזר עלינו שנזדקק בשנה זו לאיזושהי הלוואה או ׳מתנה׳ מאנשים אחרים, הרי שבבקשת העוגה בערב יום הכיפורים כבר ׳יצאנו ידי חובה׳. אנו מבקשים אם כן, שנזכה לקבל את הפרנסה מידו המלאה, הפתוחה, הקדושה והרחבה של בורא העולם.
המצווה: לאכול
מצווה להרבות באכילה בערב יום הכיפורים. ביום זה נוהגים לאכול שתי סעודות: האחת לקראת חצות היום, והשניה קרוב להתחלת הצום, לאחר תפילת מנחה, הנקראת בשם: ׳סְעֻדָּה מַפְסֶקֶת׳.
- בשתי סעודות אלו, טובלים את פרוסת החלה בדבש, אך משאירים גם את המלח על השולחן.
שכר מצווה זו – לאכול בערב יום כיפור, גדול הוא מאוד. וכל האוכל בתשיעי (ט׳ בתשרי) וצם בעשירי (י׳ בתשרי – יום כיפור), נחשב לו הדבר כאילו צם יומיים, בתשיעי ועשירי.
במשך היום יש לאכול מאכלים קלים לעיכול, כגון עופות ודגים, וכן יש להקפיד שלא לאכול מאכלים המתובלים יותר מידי.
מלקות
לפני הטבילה במקווה נוהגים הגברים לקבל ׳מַלְקוֹת׳.
בזמן הסנהדרין (בית המשפט היהודי העליון בעבר) אדם שעבר על אחת ממצוות ה׳לֹא תַעֲשֶׂה׳ של התורה היה מקבל עונש של שלושים ותשע ׳מַלְקוֹת׳ על ידי רצועה של עגל. כיום, נוהגים לתת ׳מַלְקוֹת׳ חלשות באופן סמלי, כחלק מעבודת התשובה של ערב יום הכיפורים.
סדר המלקות:
הלוֹקֶה עומד על ברכיו, גבו מאוזן, ונשען בשתי ידיו על הרצפה, כשפניו לכיוון צפון. המַלְקֶה מצליף בעדינות באמצעות רצועת עור שלושים ותשע פעמים על גבו של הלוקה בצורת ׳סֶגּוֹל׳: כתף ימין, כתף שמאל (למעלה) ובאמצע (למטה, בתחתית הגב).
שניהם יחד אומרים תוך כדי ההלקאה את הפסוק: ״וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָוֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא יָעִיר כָּל חֲמָתוֹ״ שלוש פעמים. בפסוק זה ישנם שלוש עשרה מילים, כפול שלוש פעמים = שלושים ותשע.
טבילה במקווה
מצווה לטבול במקווה טהרה בערב יום הכיפורים, כחלק מתהליך התשובה שאנו עוברים בימים אלו. נהוג לטבול שלוש פעמים – כמו גֵּר שעובר תהליך גיור, שצריך לטבול שלוש טבילות.
יש להתרחץ לפני הטבילה, בכדי לוודא שהגוף נקי ואין עליו שום לכלוך שמהווה ׳חֲצִיצָה׳.
דיני ה׳חציצה׳ הם רבים, אך באופן כללי מדובר על כל דבר שנמצא על הגוף ושיש אפשרות להסירו, כמו: כתמי צבע, חול, לכלוך בציפורניים וכדומה.
- יש לטבול לפני תפילת מנחה, בכדי שה׳וִדּוּי׳ שאומרים בתפילת זו יהיה לאחר הטבילה.
תפילת מנחה ערב יום כיפור
את תפילת מנחה של ערב יום כיפור יש להתפלל בשעות הצהריים המוקדמות, כדי שיישאר מספיק זמן עבור ה׳סְעֻדָּה המַפְסֶקֶת׳ ועבור שאר ההכנות.
- לפני התפילה יש להרבות בנתינת צדקה.
הבעל שם טוב אמר: ״מִקּוֹל קִשְׁקוּשׁ (=צלצול) הַמַּטְבְּעוֹת בַּקְּעָרוֹת, מִתְפָּרְדִים הַקְּלִפּוֹת (=כינוי לכוחות הטומאה השוררים בעולם)״
׳וִדּוּי׳
בסיום תפילת ה׳עֲמִידָה׳ (של תפילת הלחש), אחרי אמירת ״יהיו לרצון״ השני, מוסיפים ואומרים את ה׳וִדּוּי׳ המיוחד של תפילות יום הכיפורים, הכולל את תפילת ״אָשַׁמְנוּ בָּגַדְנוּ״ וכן את קטעי ה״עַל חֵטְא״ ועוד. סדר ה׳וִדּוּי׳ מופיע במחזורים ובסידורי התפילה. אנו ׳מתוודים׳ על החטאים שלנו ומבקשים מאלוקים שיכפר לנו עליהם, ויקבל את תשובתנו.
היות ואין אפשרות לעשות תשובה ללא ׳וִדּוּי׳, קבעו חכמינו זכרונם לברכה את סדר ה׳וִדּוּי׳ שלפנינו, בו כלולות רוב העבירות שאדם עלול להיכשל בהם.
- יש להתכופף מעט בשעת אמירת הוידוי.
- בעת הזכרת החטאים השונים בנוסח הוידוי, יש להתחרט על אותם עבירות ולהחליט בלב שלא לעשותם בעתיד.
- בשעת אמירת ״עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ״ נהוג להכות באגרוף על הלב.
סְעֻדָּה מַפְסֶקֶת
קרוב לזמן תחילת הצום אוכלים סעודה נוספת הנקראת בשם ״סְעֻדָּה מַפְסֶקֶת״ משום שהיא מהווה את ה׳הפסק׳ בין ערב יום הכיפורים ליום כיפור עצמו.
- יש לפרוס מפה לבנה בבית על השולחן, כמו שעושים בשבת, וכן לובשים בגדי חג לבנים.
לסעודה זו נהוג ׳לִטּוֹל יָדַיִם׳, ולהטביל את פרוסת החלה בדבש.
כמו כן, בסעודה זו נהוג לאכול כיסני בשר (הנקראים: ׳קְרֶעפְּלַאךְ׳), משום שהבשר מסמל את ׳מִדַּת הַדִּין׳, והבצק – את ׳מִדַּת הָרַחֲמִים׳, והעובדה שהבצק עוטף את הבשר מסמלת את רצוננו שהשם ׳יעטוף׳ אותנו במידת הרחמים.
- כמו במשך כל היום, חשוב גם בסעודה זו לאכול מאכלים הקלים לעיכול, כמו בשר ועופות. אין לאכול דגים משום שהם גורמים לצמא.
- לא אוכלים עד שקיעת השמש ממש אלא מפסיקים את הסעודה זמן קצר לפני כן, כדי להוסיף ״מֵחוֹל עַל הַקֹּדֶשׁ״.
ברכת הבנים
לפני שהולכים לבית הכנסת, נוהגים ההורים לברך את הבנים והבנות.
בזמן קדוש זה, בו מתקרב יום הכיפורים ו׳שַׁעֲרֵי הָרַחֲמִים׳ נפתחים, ההורים מברכים את ילדיהם שיֵחתמו לחיים טובים וארוכים, ושליבם יהיה מלא ביראת השם.
האבא והאמא שמים את ידיהם על ראש כל אחד מהילדים ומברכים אותם:
לבֵן: ״ישְׂיִמְךָ אֱלֹקִים כּאְֶפרְַיםִ וכְמְִנשַּהֶׁ״, ולבת: ״יְשִׂימֵךְ אֱלֹקִים כְּשָׂרָה רִבקְהָ רָחלֵ ולְאֵהָ״.
לאחר מכן מוסיפים את ״בִּרְכַּת כֹּהֲנִים״: יְבָרֶכְךָ ה׳ וְיִשְׁמְרֶךָ, יָאֵר ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ, יִשָּאׂ ה׳ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם״, וְשָמׂוּ אֶת שְמִׁי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם״.
- ניתן להוסיף ברכות אישיות לכל ילד/ה ללא הגבלה.
בגדים מיוחדים
יש ללבוש בגדים לבנים לכבוד יום כיפור, משתי סיבות:
- כדי להיות דומים למלאכים.
- הבגדים הלבנים מזכירים לנו את התכריכים, ובכך הלב ׳נכנע׳ עוד קצת לשוב בתשובה שלמה אל הבורא.
- גם את הילדים יש להלביש בבגדי שבת כיאה ליום מכובד זה.
גברים נשואים נוהגים ללבוש ״קִיטְל״ (=חלוק לבן) במשך כל תפילות יום כיפור.
- יש להחליף את נעלי העור וללבוש נעלי בד או קרוקס בלבד.
מקווה
יש נוהגים לטבול שוב במקווה, לאחר הסעודה המפסקת, כדי לקבל את היום הקדוש בקדושה ובטהרה נוספת.
נר חיים ונר נשמה
טוב להדליק נרות גדולים בערב יום כיפור – חוץ מהנרות אותם מדליקה האשה לפני כניסת הצום – בכדי שידלקו במשך כל היום:
- ״נֵר נְשָׁמָה״: אדם שאחד מהוריו נפטרו (לא עלינו) מדליק נר עבור נשמות הנפטרים, נר לכל נפטר, ומשאירים את הנר בבית לצורך ה׳הַבְדָּלָה׳ של מוצאי יום הכיפורים.
- נר נוסף עבור כל בני הבית הנקרא: ׳נרֵ החַַיּיִם׳. את ׳נר החיים ׳מדליקים בבית הכנסת, יחד עם כל הנרות של המתפללים האחרים (בכדי שגם אם הוא יכבה, לא נתעסק כל היום ב׳מחשבות סרק׳).
הדלקת נרות
לפני הדלקת הנרות צריכה האשה להתפלל תפילת מנחה ולתת מטבע לצדקה.
- ילדה, מהזמן שמתחילה לדבר, עד חתונתה – מדליקה נר אחד.
- אשה נשואה מדליקה 2 נרות, ובנוסף נר אחד עבור כל אחד מבניה ובנותיה.
את הזמן המדויק של הדלקת הנרות יש לוודא מראש, ואין להדליק נרות לאחר הזמן! ניתן למצוא את הזמנים בלוחות השנה, באינטרנט ובאתר שלנו.
לאחר הדלקת הנרות יש להניח את הידיים על העיניים, ולברך 2 ברכות:
- ״בָּרוּךְ אַתָּה אֲ־דֹנָי אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר שֶׁל יוֹם הַכִּפּוּרִים״, (באם חל בשבת מברכים: של שבת ושל יום הכיפורים).
- ״בָּרוּךְ אַתָּה אֲ־דֹנָי אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לִזְמַן הַזֶּה״.
- על הנשים לזכור כי הן ברכו כעת את ברכת ״שֶׁהֶחֱיָנוּ״, ולכן אין לומר אותה שנית, כשהגברים מברכים ברכה זו – לאחר תפילת ״כָּל נִדְרֵי״.
רגע לפני כניסת יום הכיפורים
גברים נשואים מתעטפים כעת בטלית, מעל הבגד הלבן, ומברכים ״בָּרוּךְ אַתָּה אֲ־דֹנָי אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית״.
המצווה והחובה העיקרית של יום הכיפורים היא הצום, ולכן גם אם קשה מאוד ללכת לבית הכנסת ולהתפלל את כל התפילות, עדיין יש להקפיד שלא לאכול ולשתות מאומה במשך כל יום הכיפורים. עדיף לוותר על ״כל-נדרי״ ו/או ״נעילה״ בציבור, אם על-ידי שנמצאים במקום ממוזג צריכים לשתות טיפת מים אחת פחות.
יש להקדים וללכת לבית הכנסת, כדי ׳לקבל׳ מוקדם יותר את היום הקדוש.