חינוך – המשימה שלנו
חינוך ילדינו הוא הנושא החשוב מכל: הוא יקבע את העתיד; הוא יחרוץ את דינו של הדור הבא; הוא, ולא דבר אחר, יעצב את דמותו של העם היהודי בשנים הבאות.
ניסיונות רבים עוברים על הדור שלנו. להיות יהודי בעולם המודרני זו משימה לא פשוטה, לחנך את הדור הבא ללכת בדרכי האבות כאשר המכשירים האלקטרוניים למיניהם הם חלק בלתי נפרד מחיינו, זהו האתגר שטרם היה בכל ההיסטוריה של העם היהודי.
חינוך אמיתי הוא הדבר בו אנו מלמדים את ילדנו לא רק כיצד צריך להתנהג אלא גם כיצד לחשוב, כיצד להרגיש וכיצד לדעת. לדוגמא: חינוך בו הילד לא מקיים משימות בקבלת עול )כי אבא אמר( אלא גם מבין את משמעותם ומתוך כך מקיימם באהבה ויראה.
מה זה לחנך?
בבתי הספר ישנם מורים ומחנכים. את התואר 'מחנך' מקבל מי שהוטלה עליו אחריות על כיתה מסויימת והוא מלמד אותם בדרך כלל ברוב שעות הלימוד, בעוד שאת תואר ה'מורה' אנו מעניקים לאדם שבא ללמד מקצוע ספציפי בכיתה.
גם המורה וגם המחנך צריכים להראות אכפתיות לכל ילד וילדה, אך בעוד שמטרת המורה היא להעביר היטב את החומר הנלמד, ותו לא, הרי שתפקידו של המחנך הוא הרבה מעבר להעברת אינפורמציה 'יבשה'. מחנך אמיתי אמור להכיר את נפש הילד, את חולשותיו וכישרונותיו. לפתח את הצדדים החיוביים שבו ולהביאם לידי פועל, ובד בבד לטפל בנקודות החלשות שלו. לא להתעלם מהם וגם לא להיכנע אליהם. והעיקר: לעשות את כל זה מתוך התמסרות ואהבה אין קץ.
לכל אחד ואחת מאיתנו ישנם זיכרונות שונים מבית הספר, יש דמות שצרובה בתודעתנו, דמות של מחנך אהוב ומסור, ש'נתן את עצמו' למעננו והשריש בנו משהו. זהו מורה לחיים.
אנחנו המחנכים
עם כל הכבוד לבית הספר (ויש כבוד…), עול החינוך העיקרי מוטל עלינו, ההורים. חינוך הילדים מתחיל בבית ומסתיים בבית. ההורים, ושוב פעם ההורים, הם אלו שבידם הופקדה המשימה היקרה מכל: חינוך הילדים.
עלינו רק לשים לב שלא נהיה כמו אותו 'מורה' שרק מלמד את הילד כיצד ללכת, אך לא מסביר לו לאן… שרק מלמד את הילד כיצד לאכול, אך לא דואג שתהיה בליבו הכרת הטוב למי שדאג לו לאוכל.
מעבר לכך, 'לחנך' זה לא רק ללמד את הילד מהי הדרך הטובה והנכונה בחיים, אלא גם לדאוג ולהרגיל אותו ללכת בה. ואם מדברים על חינוך יהודי: לא מספיק רק ללמד את הילד אודות מושגים יהודיים ולערוך לו היכרות עם ה'פולקלור' היהודי. יש לדאוג שהילד יתחבר ליהדות, לתורה ומצוותיה באופן אישי, ולהרגיל אותו להתנהג בהתאם.
ש. איזה גיל בחינוך הוא המשמעותי ביותר? .
ת. "האדם – עץ השדה", הילד הוא כמו שתיל רך, שככל שהוא . קטן יותר, ניתן ליישר אותו בקלות יותר. כך גם הילד: ככל שהוא צעיר יותר, כך קל יותר להדריך לחנך ו'ליישר' אותו.
עם זאת, החינוך לעולם לא מסתיים. כל גיל וההתמודדויות שלו. כל גיל והקשיים שלו. ההורים שלנו כאן בשבילנו, ואנחנו כאן בשביל ילדינו…
משימה יומיומית
לו היה החינוך רק העברת אינפורמציה בינינו לבין ילדינו, היה אפשר להסתפק בכך שאנו נבצע אותה מפעם לפעם. אך החינוך הוא הרבה מעבר למטלה חודשית או שבועית. זוהי משימה תמידית שצריכה להיות מונחת בראשנו כל הזמן.
החינוך מקיף אותנו במשך כל 24 שעות ביממה, אך יחד עם זאת, יש זמן בו אנו צריכים להקדיש זמן להצבת יעדים, ללמידת לקחים ולסיכום אירועי היום:
"כשם שהנחת תפילין היא מצווה מהתורה על כל יהודי . . כך חוב גמור על כל יהודי להקדיש חצי שעה בכל יום למחשבה אודות חינוך ילדיו, ולעשות כל אשר בכוחו. . לפעול על ילדיו שילכו בדרך בה הם מודרכים". (רבי יוסף יצחק מליובאוויטש)
בנוסף לכך, ההורים חייבים להקדיש כל יום זמן ניכר למחשבה אודות ילדיהם וחינוכם, ולעשות ככל יכולתם לדאוג ולפעול שיתחנכו בדרך הנכונה.
החינוך מתבטא גם בכך שהילד מרגיש שאכפת לנו ממנו. עלינו להיות תמיד עם היד על הדופק, לשמוע ממנו באופן יומיומי מה עבר עליו בבית הספר, להקשיב למה שהוא מספר, ובעיקר למה שמסתתר בין השורות. הדבר מתבטא גם בכך שנשב לחזור עם הילד על החומר הנלמד, ומידי פעם ניצור קשר עם המורה כדי לקבל זווית ראייה נוספת על ילדנו האהוב.
- במקורות היהדות אנו מוצאים כי מי שמחוייב להתעסק בחינוך הילדים הוא בעיקר האבא, אך כיום מצוות החינוך מוטלת הן על האב והן על האם. אדרבה, ברוב הבתים האמא היא זו שנמצאת עם הילדים ברוב שעות היום, ולכן יש עליה אחריות יתרה.
דוגמה אישית
גם לו היו כל העצים קולמוסים וכל השמים ליריעות קלף ועליהם היו כתובות כל שיטות החינוך הקיימות בעולמנו והיינו יודעים את כולן בעל פה, ישר והפוך – לא היינו מצליחים כמו עוצמת החינוך הטמונה בדוגמה האישית.
נתאר לעצמנו מרצה באוניברסיטה המסביר לסטודנטים בטוב טעם במשך שעה ארוכה על מגרעות העישון. כמה הוא מזיק, כמה הוא מזהם, ועד כמה יש להימנע ממנו. כל זה בליווי מצגות וקטעי וידאו הממחישים מעל לכל ספק את הנזק החמור שגורם העישון לאדם המעשן ולאלו שסביבו.
בסיום ההרצאה, כשכולם נתונים תחת הרושם החזק שלה, מוציא המרצה סיגריה, ובצורה הכי טבעית מדליק אותה, לוקח אל ריאותיו שאיפה עמוקה, ומפריח לחלל האוויר טבעות טבעות של עשן לבן…
זהו לב ליבו של החינוך.
כאשר האב מתנהל לאור הערכים עליהם הוא רוצה לחנך את בנו, הילד קולט את הדברים, מפנים אותם וגם הוא ירצה להתנהג כך בדרך כלל. איך היינו רוצים שיסתדרו הדברים בראשו הקטן של הילד אם הוא רואה את ההורים מתנהגים בדיוק הפוך ממה שהם 'מרצים' לו כל היום?
מספרים על אדם שהגיע לרב עם תינוק בן שנה. – "מתי אני צריך להתחיל לחנך אותו"? שאל האיש. – "היית צריך להתחיל כבר לפני שנתיים", ענה לו הרב…
גיל חינוך
מצוות חכמים לחנך את הבנים בדרך המצוות, כדי שכאשר יגדלו ויגיעו לגיל מצוות יוכלו לקיים מיד את כל המצוות הרלוונטיות מתוך 613 המצוות.
תקופת החינוך מתחלקת לשלוש:
- מהלידה עד בערך גיל שש.
- 'גיל חינוך' – גיל שש עד בר מצווה.
- גיל בר מצוה עד גיל הבחרות.
בתקופה הראשונה, הילד עדיין קטן. צריך לחנך אותו לדברים בסיסיים כמו נקיון, צניעות, נימוס, איפוק וכדומה.
בתקופה השנייה, הילד כבר גדל מעט, אפשר כבר להחדיר בו את היחס הנכון ללימוד, הליכות ודרך ארץ – כיבוד הורים, משמעת וכדומה.
בתקופה השלישית, מגיל בר מצווה – החינוך כבר צריך להיות איכותי יותר.
יש לשים לב למה לחנך את הילד בכל גיל כדי שלא נזיק לו חס ושלום.
ש. הילדים קטנים, ומה משנה כבר מה בדיוק הם יאכלו ומה . יעשו?
ת. בדיוק להיפך. בגלל שהם קטנים ונפשם רכה ועדינה . השפעתם של דברים עליהם חזקה יותר. לכן עלינו לשמור עליהם מדברים אסורים ולהרגילם לדברים טובים.
