מבוא
כדאי ללכת מפעם לפעם לבקר בקברי בני המשפחה (למעט בשנה הראשונה, ראה בהמשך). זה גורם להם הנאה שמתפללים עבור נשמתם, וכן זהו מקום טוב לקרובים להתפלל עבור בקשותיהם אצל נשמת המת, שיבקש עבורם אצל אבינו שבשמים.
- אין ללכת לבקר בבית הקברות בשבת ובחג.
אם לא ביקרת בבית קברות יהודי במשך 30 הימים האחרונים, יש לברך ברכה זו טרם הכניסה לבית הקברות:
"בָּרוּךְ אַתָּה אֲ־דֹנָי אֱ־לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר יָצַר אֶתְכֶם בַּדִּין, וְזָן אֶתְכֶם בַּדִּין, וְכִלְכֵּל אֶתְכֶם בַּדִּין, וְהֵמִית אֶתְכֶם בַּדִּין וְיוֹדֵעַ מִסְפַּר כֻּלְּכֶם, וְהוּא עָתִיד לְהַחֲיוֹתְכֶם וּלְקַיֵּם אֶתְכֶם בַּדִּין. בָּרוּך אַתָּה אֲ־דֹנָי מְחַיֶּה הַמֵּתִים".
מתי הולכים לבקר בבית הקברות?
בשבעה, בשלושים, בסיום 12 חודש, וכן בכל שנה ביום הפטירה לפי הלוח העברי.
בשנה הראשונה לאחר הקבורה, לא כדאי לעלות לקבר מלבד בזמנים הללו, היות והנשמה עדיין עוברת תהליך. בשנים שלאחר מכן מותר לעלות ללא הגבלות.
- נושא העליה לקבר יכול להיות רגיש אצל חלק מבני המשפחה, ובפרט בשנה הראשונה. תמיד יכולים להיות בני משפחה שיגידו שביום מסויים כדאי לעלות יחד לקבר, בגלל סיבה מסויימת, גם אם זה במהלך השנה הראשונה. אין צורך להתעקש באי-העליה. אם זה חשוב ונוגע למי מבני המשפחה, יש להתחשב ברגשותיו ולעלות גם במהלך השנה.
מה לדאוג טרם היציאה?
בשבעה, בשלושים ובאזכרה השנתית, טרם צאתך מן הבית לבית הקברות, דאג ל:
- עשרה גברים מעל לגיל 13 (=מניין), כדי שתוכל לומר את הקדיש. באם חסר למניין בבית העלמין, ניתן לבקש ממי שמבקר בסביבה שיצטרף לכמה פסוקים ואמירת הקדיש.
- כיפות. קח את האפשרות שלחלק מהאנשים שיבואו אין כיפות זמינות או ששכחו אותם קודם בואם לבית הקברות.
- דפים שמודפסים עליהם פרקי התהלים שנהוג לומר שעולים לקבר.
- נוסח הקדיש שעליך לומר לאחר אמירת פרקי התהלים.
- נר נשמה – אם ברצונך להדליק זאת בסמוך לקבר.
- מומלץ לתאם מראש עם רב או אדם אחר שמכיר את הטקס ומנוסה בו בכדי שינהל אותו בצורה טובה וקולחת. לא מצאת? לא נורא. תוכל להסתדר מצויין גם לבד עם ההוראות שבחוברת שבידיך.
- בתי קברות רבים נעולים בחלק גדול משעות היממה. וודא לפני צאתך שהוא פתוח!
ההתנהגות בבית הקברות
בית הקברות הוא מקום שיש לנהוג בו כבוד. התנהגות המכובדת שלנו במקום, מכבדת את המתים הנמצאים בו ואת יקירנו הקבורים שם. זה לא מקום לשיחות חולין, וגם לא לאכילה ושתיה.
- אם אתה לובש על גופך טלית קטן (ציצית), הקפד להכניס את הפתילות היוצאות מתחת חולצתך לתוך המכנסיים. המתים שאינם ביכולתם לקיים כעת את מצוות ציצית, מקנאים בך כשהם רואים את פתילותיך בחוץ. אל ‘תוציא להם את העיניים'.
- אם אתה או אחד מאורחיך הבאים לטקס הינו כהן, דאג שיישאר מחוץ לגבולות בית הקברות. אין לכהן להיות בסביבת מתים, (ראה בהרחבה עמוד 98).
- אל תשכח לחבוש כיפה טרם כניסתך למקום.
מה אומרים?
בהגיעך לקבר יקירך, המתן עד שיתאספו האנשים ויהיה לכם מנין, אז קיראו את פרקי התהילים שנהוג לקרוא בעת הביקור בקבר. גם אם אין לכם מניין אתם יכולים לקרוא אותם, אלא שאז אין לומר קדיש.
לאחר שהתאספו כל בני המשפחה והידידים, קוראים כולם את פרקי התהילים האלו:
פרק ל"ג, ט"ז, י"ז, ע"ב, צ"א, ק"ד, ק"ל ולאחר מכן אומרים אותיות שמו/ה הפרטי של המנוח/ה לפי הקטעים מתוך פרק קי"ט שבספר התהילים. בפרק זה יש שמונה פסוקים רצופים המתחילים בכל האותיות העבריות.
לדוגמא, אם שמו של הנפטר היה דוד, יש לומר את שמונת הפסוקים המתחילים באות ד, אחריהם את שמונת הפסוקים המתחילים באות ו, ולאחריהם שוב את שמונת הפסוקים המתחילים באות ד'.
כל המזמורים והקדישים מופיעים בחוברות תפילה של החברה קדישא שתקבלו בעת כניסתכם למעמד האזכרה.
ולסיום, יש לומר פסוקים אלו שהם הפסוקים שמתחילים באותיות המרכיבות את המילה "נשמה".
- בסיום אמירת התהלים יש לומר קדיש יתום – "יהא שלמא" (כשגופך מופנה לכיוון ירושלים).
- לאחר הקדיש, יש לומר את תפילת "א-ל מלא רחמים".
- לאחר סיום הטקס ה'רשמי' מבחינת היהדות, ניתן להמשיך להתפלל או להספיד את המת.
- טרם עוזבך את חלקת הקבר, הנח אבן קטנה באמצעות ידך השמאלית על המצבה. זהו אקט של כבוד למת, בכך אתה מראה שהיית בקברו.
- עם היציאה מבית הקברות יש ליטול ידיים 3 פעמים לסירוגין על כל יד.
