הדלקת נרות חנוכה
יש להדליק נרות, זכר לנס פך השמן הקטן שהספיק לשמונה ימים.
במקורה, היתה התַקנה להדליק בכל ערב נר אחד לכל משפחה, אך במרוצת הדורות השתרש בקרב עם ישראל המנהג המהודר להדליק בערב הראשון נר אחד, בשני – שני נרות וכך הלאה, עד שבלילה השמיני של חנוכה מדליקים שמונה נרות. כיום, נוהגים כך בכל קהילות עם ישראל.
המסר של חנוכה: להדליק את האור!
חג החנוכה טומן בחובו משמעות עמוקה של הוספת 'אור רוחני' בעולמנו: כפי שבכל יום אנו מוסיפים עוד נר ועוד נר, כך גם צריך להיות היחס שלנו לאנשים ולדברים שסביבנו:
עלינו תמיד לחפש הזדמנויות להדליק ניצוצות של אושר ושמחה בלבבות עצובים, להפיח רוח של תקווה וחיים בנפשות כואבות, לראות בכל מאורע שקורה איתנו את הפוטנציאל החיובי והלקח החינוכי שניתן ללמוד ממנו, וכמובן – להרבות בעשיית מצוות ומעשים טובים.
מי חייב בהדלקה?
על כל יהודי ויהודיה מוטלת החובה (והזכות) להדליק נרות חנוכה. המצווה חלה על גברים, נשים, ואף על ילדים וילדות שהגיעו לגיל בו הם מבינים מה הם עושים, מכירים את סיפור נס החנוכה ויודעים להדליק נר בעצמם (גיל הנקרא בלשון ההלכה "גִּיל חִנּוּךְ"). עם זאת, ניתן 'לצאת ידי חובה' בשמיעת הברכה ובהדלקת הנרות של מישהו אחר: גבר מעל גיל בר מצווה או אשה מעל גיל בת מצווה.
למעשה, רוב הנשים כיום לא נוהגות להדליק בעצמן את נרות החנוכה, והן יכולות לצאת ידי חובה בעניית "אָמֵן" על הברכות שמברך בעל הבית.
אמנם מבחינה עקרונית מספיק להדליק מנורת חנוכה אחת בכל בית, בכל זאת נהוג שכל הזכרים – הן המבוגרים, הן הנערים והן הילדים הקטנים – יברכו וידליקו נרות בעצמם.
נערה רווקה, או אישה שבעלה לא נמצא בבית – עליה להדליק את נרות החנוכה ולברך עליהם בעצמה.
במה מדליקים?
את מצות הדלקת נרות חנוכה ניתן לקיים באמצעות נרות רגילים, אך נהוג לְהַדֵּר ולהשתמש בפתילות ובשמן זית זך, כזכר למנורת המקדש שבה היו משתמשים בשמן זית זך דווקא.
- ניתן להשתמש בכל סוגי הנרות, השמנים והפתילות הקיימים.
ש. האם ניתן להדליק נרות בחנוכייה חשמלית?
ת.נורות חשמליות הם אמצעי מצוין לפרסום נס החנוכה, אך לא ניתן לקיים בהם את מצוות הדלקת נרות בחנוכה.
ביהדות יש חיבה מיוחדת לאור של נרות דווקא, משום שיש בהם תכונה שמסמלת רוחניות.
כשאני משתמש בנר אחד כדי להדליק נר נוסף, האור של הנר הראשון נותר חזק, מאיר וזוהר בדיוק כפי שהוא היה לפני כן. לא נחסר מאומה מן האור שלו, ואדרבה: שני הנרות יחד כמו 'משלימים' זה את זה, מעצימים ומגדילים את האור, ויוצרים יחד אור חזק יותר. זהו בדיוק המסר של נרות החנוכה:
דבר פיזי וגשמי הולך ונגמר ככל שמשתמשים בו. ככל שנוציא יותר כסף מהכיס, כך יקטן הסכום שבידנו, ככל שנתדלק יותר – מד הדלק ירד עוד ועוד, ככל שנאכל יותר, יתרוקן לו המזווה במטבח…
דברים רוחניים לעומת זאת, לא רק שלא 'מתכווצים' אלא אפילו גדלים ומתרחבים יותר ככל ש'משתמשים' בהם. כשאני מעניק למישהו תובנה עמוקה על החיים – גם אני מחכים מעט; הוא מרוויח, ואני אינני 'מפסיד' שום דבר. כשאני מלמד אדם אחד – אני עצמי נעשה חכם יותר, וכשאני מעניק אהבה – אני מקבל אפשרות לאהוב עוד יותר.
את מצות הדלקת נרות חנוכה ניתן לקיים באמצעות נרות רגילים, אך נהוג לְהַדֵּר ולהשתמש בפתילות ובשמן זית זך, כזכר למנורת המקדש שבה היו משתמשים בשמן זית זך דווקא.
- ניתן להשתמש בכל סוגי הנרות, השמנים והפתילות הקיימים.
ש. האם ניתן להדליק נרות בחנוכייה חשמלית?
ת.נורות חשמליות הם אמצעי מצוין לפרסום נס החנוכה, אך לא ניתן לקיים בהם את מצוות הדלקת נרות בחנוכה.
ביהדות יש חיבה מיוחדת לאור של נרות דווקא, משום שיש בהם תכונה שמסמלת רוחניות.
כשאני משתמש בנר אחד כדי להדליק נר נוסף, האור של הנר הראשון נותר חזק, מאיר וזוהר בדיוק כפי שהוא היה לפני כן. לא נחסר מאומה מן האור שלו, ואדרבה: שני הנרות יחד כמו 'משלימים' זה את זה, מעצימים ומגדילים את האור, ויוצרים יחד אור חזק יותר. זהו בדיוק המסר של נרות החנוכה:
דבר פיזי וגשמי הולך ונגמר ככל שמשתמשים בו. ככל שנוציא יותר כסף מהכיס, כך יקטן הסכום שבידנו, ככל שנתדלק יותר – מד הדלק ירד עוד ועוד, ככל שנאכל יותר, יתרוקן לו המזווה במטבח…
דברים רוחניים לעומת זאת, לא רק שלא 'מתכווצים' אלא אפילו גדלים ומתרחבים יותר ככל ש'משתמשים' בהם. כשאני מעניק למישהו תובנה עמוקה על החיים – גם אני מחכים מעט; הוא מרוויח, ואני אינני 'מפסיד' שום דבר. כשאני מלמד אדם אחד – אני עצמי נעשה חכם יותר, וכשאני מעניק אהבה – אני מקבל אפשרות לאהוב עוד יותר.
היכרות עם ה"שַׁמָּשׁ"
את כל שמונת הנרות יש להדליק במשך החג באמצעות ה"שַׁמָּשׁ". ה"שַׁמָּשׁ" הוא למעשה כינוי לנר רגיל, המְשַׁמֵּשׁ לנו כמו 'מַצִּית', ובו ועל ידו אנו מדליקים את שאר הנרות.
על פי ההלכה, אין להשתמש בנרות החנוכה (או באור שלהם), ואנו רשאים רק "לִרְאוֹתָם בִּלְבָד". לדוגמה: ביום שמדליקים כמה נרות, אין להדליק עם הנר הראשון את הנר השני, וכמו כן, אין להשתמש בנרות כ'פנסים ניידים' על מנת לקרוא, להאיר מקום חשוך וכדומה.
משום כך, נהגו בקהילות עם ישראל להדליק נר נוסף – שלא כחלק ממספר הנרות היומי – כדי שאם יצטרכו פתאום להשתמש באור הנר לצורך מטרה כלשהי, יהיה ניתן לקחת את ה"שַׁמָּשׁ" ולהאיר איתו, או להשתמש בו בכדי להדליק נרות שכָּבו לפתע, טרם זמנם, וכדומה.
עם סיום ההדלקה בכל יום, אנו מניחים את ה"שַׁמָּשׁ" במקום גבוה (או במקום אחר הנפרד) משאר כל הנרות, בכדי להבדיל אותו מהם על מנת שיידעו כולם שהוא אינו חלק מכמות הנרות היומית.
היכרות עם ה"חֲנֻכִּיָּה"
את נרות החנוכה יש להדליק על גבי משטח כלשהו שעונה על הקריטריונים הבאים:
- הנרות או הפתילות צריכים להיות מונחים בשורה שווה ולא בעיגול או בגבהים שונים.
- בין נר לנר, או בין פתילה לפתילה, צריך להיות רווח ברוחב אצבע לפחות, כדי שהנרות לא ייראו כמו אבוקה אחת גדולה.
בכדי לענות על דרישות הלכתיות אלו, השתמשו עם ישראל במשך הדורות במנורה מיוחדת לחנוכה; מנורה הבנויה ממשטח אחיד וישר, ובה יש מקום לשמונה נרות עם רווח מספיק בין נר לנר, ומקום נוסף עבור ה"שַׁמָּשׁ", הנמצא במקום מוגבה ונפרד מעט משאר שמונת הנרות.
עם תחייתה של השפה העברית המתחדשת, הוענקה למנורה זו, שְׁמָהּ הכל-כך מתאים: "חנוכייה".
במרוצת השנים נוצרו מאות ואלפי דגמים יצירתיים של חנוכיות מסוגים שונים. ניתן למצוא חנוכייה העשוייה מכסף טהור המעוטרת בגילופים מרשימים מהמאה ה-17, לצד חנוכיית פח פשוטה ששימשה את היהודים בזמן מלחמת העולם השנייה, חנוכיית ענק מזהב טהור, לצד חנוכייה מיניאטורית ומתקפלת העשויה מברזל.
ישנם סיפורים רבים על יהודים שמסרו את נפשם ממש בכדי לקיים את מצוות הדלקת הנרות בחנוכה, למרות היותם במצבים קשים מנשוא: במחנות עבודה בסיביר, במחנות ההשמדה באושוויץ ועוד. החנוכיות נוצרו מקליפות של תפוחי אדמה, הפתילות – מקרעי בגדים והשמן – ממרגרינה.
ויתר על האפשרות להדליק את נרות החנוכה, ובכך לומר לעצמם ולעולם כולו – שהאור ינצח!
- מי שמעוניין להדליק עם שמן ופתילות, אך לא מעוניין לטרוח יותר מידי ולהכין בעצמו פתילות מצמר גפן, יכול להשיג פתילות מוכנות ודקות המושחלות בתוך מצוף קטן, ובאופן כזה מניחים אותן בכוסית השמן. יותר מהר, יותר נקי.
איפה מדליקים?
המוטיב המרכזי של מצות הדלקת נרות חנוכה הינו פרסום הנס )ובארמית: "פִּרְסוּמֵי נִיסָא"(. אנו מדליקים את הנרות ומשתמשים באור כדי להזכיר לכולם את הניסים הגדולים שעשה עימנו בורא העולם בעת מלחמת המכבים עם היוונים.
משום כך, יש לְכַנֵּס את כל בני המשפחה יחד בשעת הדלקת הנרות, וכן לְמַקֵּם את החנוכייה במקום בולט, ליד החלון או בפתח הדלת וכדומה, כדי שגם העוברים והשבים ברחוב יוכלו לראות את אור נרות החנוכה ולהיזכר בנס החג.
בעבר, היו נוהגים לשים את החנוכיות בפתח הדלת הראשית של הבית, אך כיום, כשישנם בנינים גבוהים לרוב, ניתן להדליק את הנרות בפתח אחת הדלתות שבתוך הבית, גם אם היא אינה פונה ממש לרחוב.
- כשמדליקים את הנרות בתוך הבית )וכן הוא מנהג חב"ד(, יש להניח את החנוכייה על גבי שרפרף או כסא קטן שיעמוד בצד שמאל של הדלת – מול המזוזה הנמצאת בצידה הימני, כדי שאדם הנכנס לחדר יהיה 'מוקף' במצוות: מזוזה מימינו ונרות חנוכה משמאלו.
- כשמדליקים נרות על אדן החלון כלפי חוץ, יש לוודא שנרות החנוכה לא חשופים לרוח הנושבת, וניתן להשתמש במסגרות זכוכית מיוחדות בהם ניתן להניח את החנוכייה ללא חשש שהאש תִּכְבֶּה.
ילדים המדליקים נרות בעצמם, עדיף שיעשו זאת בפתח חדרם הפרטי – באם המקום עונה על כללי בטיחות אש, ובהשגחה צמודה של מבוגר. הדבר מעניק לילדים תחושת שייכות לחג, ורגש של הזדהות עם נס החנוכה.
באיזה גובה מדליקים?
את נרות החנוכה עדיף להדליק בתוך 'אזור הגובה' שבין 3 טפחים (כ 24- ס"מ) ל 10- טפחים (כ 80- ס"מ).
בדרך כלל, כסא רגיל (או שולחן קטן) עונה על 'דרישות הגובה' של נרות חנוכה, וניתן להניח עליו מגש עם חנוכייה ולהדליק את הנרות עם ברכה, אך גם בחנוכיות הענק לדוגמה, המוצבות בכיכרות הערים בתקופת חג החנוכה ומשמשים כ'תזכורת' אודות החג, ניתן לקיים את מצוות הדלקת נרות חנוכה.
הגובה המקסימלי שבו ניתן להדליק את הנרות על פי ההלכה הוא 9.6 מטרים, ולכן אם אתם מתגוררים מעל קומה שלישית, אין ענין להדליק את החנוכייה על אדן החלון, משום שהמבטים הרגילים של הולכי הרגל לא מגיעים לגבהים כאלו.
מתי מדליקים?
מדליקים את נרות החנוכה מידי ערב, החל מכ"ד בכסלו.
ישנם קהילות רבות (וכך הוא מנהג חב"ד) הנוהגים להדליק נרות מיד לאחר שקיעת השמש, לאחר תפילת מנחה ולפני תפילת ערבית, וישנם הנוהגים להדליק נרות בשעת "צֵאת הַכּוֹכָבִים". (בלוחות השנה ובאינטרנט ניתן למצוא את הזמנים המדוייקים של כל יום).
כך או כך, יש לוודא שנרות החנוכה ידלקו לפחות חצי שעה לאחר "צֵאת הַכּוֹכָבִים" ולכן יש להכין מראש נרות בגודל מתאים, או שמן בכמות מספקת.
- מי שמדליק מיד לאחר השקיעה, צריך להכין נרות או שמן שידלקו במשך זמן של חמישים דקות לפחות.
בערב שבת אין להדליק נרות לאחר השקיעה, משום שאז השבת כבר נכנסת, ולכן מדליקים נרות מוקדם יותר. ראו להלן בהרחבה בעמוד 35.
- ניתן להדליק נרות במשך כל הלילה – מזמן שקיעת החמה ועד "עֲלוֹת הַשַּׁחַר" של תחילת יום המחרת. אך אם מדליקים לאחר "חֲצוֹת" ואין אף אחד ער בבית בשעה זו, יש להדליק נרות בלי ברכה.
לפירוט בנושאי הזמנים בהלכה, מהו "צֵאת הַכּוֹכָבִים" ומתי זה "עֲלוֹת הַשַּׁחַר" – ראו בסוף החוברת "יַהֲדוּתוֹן – בֵּית הַכְּנֶסֶת וְהַתְּפִלּוֹת".
מדליקים עם המשפחה
ישנה חשיבות רבה להדליק נרות חנוכה בנוכחות בני הבית והמשפחה, ולכן אם יודעים בבית שהאבא צריך להגיע בהמשך הערב, והילדים יהיו עדיין ערים – יש להמתין לו להדלקת הנרות ולא להדליק מיד לאחר השקיעה או "צֵאת הַכּוֹכָבִים".
במקרה שהאבא יודע שהוא עומד להגיע מאוחר מאוד הביתה, וכל הילדים ינומו את שנתם, אזי האשה – או אחד הילדים/ות מעל 'גיל מצווה' – ידליקו את הנרות במקומו. לאחר מכן, כשהאבא יגיע הביתה, עליו להדליק שוב לעצמו.
ש . היה לי עיכוב רציני בעבודה, והגעתי הביתה מאוחר בלילה. אשתי לא הדליקה נרות חנוכה כי חשבה שאני מגיע כל רגע, והילדים כבר נרדמו. מה עושים?
ת . לכתחילה טוב להגיע הביתה בזמן שהילדים עדיין ערים, אך אם הם עדיין לא שמעו את הדלקת הנרות, רצוי להעיר אותם באם הדבר אפשרי.
- שכחתם לילה אחד להדליק? לא נורא, אתם ממשיכים להדליק בימים הבאים כרגיל.
- יש לך טיסה ארוכה שיוצאת באחד מערבי החנוכה, ולא תספיק להדליק נרות בזמן? – לא נורא. בני המשפחה שנשארו בבית ידליקו את החנוכייה ו'יוציאו אותך' ידי חובה.
לפני ההדלקה
- יש להכין את החנוכייה ולסדר בה את מספר הנרות היומי, מימין לשמאל.
לדוגמה: ביום הראשון של חנוכה, בכ"ד בכסלו לאחר השקיעה, מניחים נר אחד בקצה הימני של החנוכייה. ביום השני, מתחילים שוב ומניחים נר ראשון בצד ימין, ולידו מוסיפים נר שני, וכן הלאה.
- את החנוכייה יש למקם במקום הראוי )ליד החלון או ליד הדלת( ובגובה הראוי )בין 24 ל 80- ס"מ(, ולוודא שהיא לא תזוז ממקומה במשך חצי שעה לפחות משעת ההדלקה.
- יש להכין מראש גפרורים או מצית וכדומה, וכמובן – את ה"שַׁמָּשׁ", הלוא הוא הנר הנוסף שאיתו נדליק את הנרות.
- לאחר מכן יש לְכַנֵּס את כל בני הבית ליד מקום ההדלקה.
- אין צורך ללבוש בגדי שבת או בגדים חגיגיים ומיוחדים לקראת ההדלקה.
טיפ: כשמדליקים נרות חנוכה עם שמן, ניתן להשתמש בפתילות שנשארו מהיום הקודם כדי להדליק בהם שוב נרות חנוכה. פתילות שנעשה בהם שימוש פעם אחת – נוחות יותר להדלקה.
תכל'ס. איך מדליקים?
יש לעמוד מול החנוכייה, להחזיק את נר ה"שַׁמָּשׁ" הדולק ביד ימין, ולברך שתי ברכות, כשלאחר כל ברכה עונים הנוכחים "אָמֵן":
א. "בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו, וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר חֲנֻכָּה".
ב. "בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְמַן הַזֶּה".
בערב הראשון של החג (או בפעם הראשונה שמדליקים) מוסיפים ברכה שלישית: "בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לִזְמַן הַזֶּה".
- אין לדבר מאחר הברכה עד לסיום ההדלקה.
- לאחר סיום הברכות, מדליקים תחילה את הנר השמאלי ביותר, שהוא הנר 'החדש' של היום, ו'מתקדמים' ימינה עד שמגיעים לנר הימני האחרון.
- לאחר מכן, מניחים את ה"שַׁמָּשׁ" במקומו המיוחד, ומתחילים לשיר "הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ".
הנה סימן קצר שיזכיר לנו את סדר ההנחה וההדלקה: מניחים – מימין לשמאל. מדליקים – משמאל לימין.
לאחר ההדלקה
לאחר ההדלקה, נהוג לשבת מול נרות החנוכה במשך חצי שעה לפחות. כל זמן שהנרות דולקים, אין לנשים לעשות מלאכה כלשהי, להכין אוכל במטבח או לנקות את הבית וכדומה, משום שבחנוכה נעשו ניסים על ידי אשה (כפי שכבר הרחבנו קודם, בסיפור נס חג החנוכה).
בזמן ה'המתנה' ליד הנרות, נוהגים לשיר שירי חנוכה, לאכול סופגניות או מאכלים מטוגנים, לשחק בסביבון, לחלק "דְּמֵי חֲנֻכָּה", ובעיקר – לספר לבני הבית את סיפור נס חג החנוכה, ובכך להמשיך את המורשת העתיקה והנפלאה של עם ישראל.
- לאחר שהנרות דלקו במשך חצי שעה לאחר צאת הכוכבים, ניתן להזיז את החנוכייה למקום אחר, גם אם הנרות עדיין דולקים בה.
על מנהגי חג החנוכה בהרחבה, ראו בהמשך .
להקשיב לנרות
אדמו"רי חב"ד היו נוהגים לומר שיש 'להקשיב' למה שהנרות מספרים… הנה כמה לקחים חשובים שניתן ללמוד מה'סיפור השקט' שלהם:
- בערב הראשון אנו 'מסתפקים' בלהדליק נר אחד, אך בכל לילה נוסף אנו מדליקים עוד נר ועוד נר.
- בכל מה שקשור לאור, טוב וקדוּשה, אסור לעצור! אין להסתפק במה שעשינו אתמול או שלשום. תמיד יש להוסיף עוד אור.
- בערב הראשון מדליקים נר אחד אך עדיין משתמשים בחנוכייה בעלת שמונה קנים, כששבעה מהם נותרים ריקים ו'עזובים'.
- לפעמים, מתוך התלהבות של קדוּשה, רוצים 'לקפוץ על העגלה' ולהתחיל לקיים מיד את כל המצוות… צריך לזכור שיש להתקדם בזהירות, צעד אחר צעד, כי כך הוא הסדר הנכון. יחד עם זאת תמיד יש לזכור שיש עוד קנים ריקים, ועלינו לשאוף להדליק גם אותם בסופו של דבר.
- נר ה'שַׁמָּש' רק משַמש כאמצעי להדליק את שאר הנרות, אך בכל זאת הוא ממוקם בדרך כלל במקום גבוה, מעל לכולם.
- כשעוזרים למישהו אחר ומכוונים את ה'פוקוס' על הזולת, אזי נמצאים במקום 'גבוה' ומרומם יותר. דווקא אדם שעוזר לכולם ולא חושב ומונח בעצמו, יכול להגיע לגבהים חדשים, הן בהבנה של לימוד תורה והן בקשר האישי שלו עם בורא העולם.
ש. אוּפְּס! נר אחד כבה אחרי 5 דקות, מה עושים?
ת . יש להדליק את הנר פעם נוספת, אך אין צורך לברך שוב.
פיוטים לחנוכה
ישנם פיוטים נוספים הקשורים לחג החנוכה, ובקהילות רבות נהוג לומר או לשיר אותם במשך מחצית השעה בה יושבים מול נרות החנוכה.
- "הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ"
בתפילה זו אנו מזכירים את העובדה שאנו מדליקים נרות חנוכה לזכר אותם ניסים ונפלאות שעשה בורא העולם עם אבותינו "בַּיָּמִים הָהֵם" – לפני מאות רבות של שנים, "בִּזְמַן הַזֶּה" – באותם תאריכים בדיוק שבהם אנו נמצאים כיום.
אנו מציינים שבכל שמונת ימי חג החנוכה, הנרות הינם קדושים ואין אנו יכולים להשתמש בהם, אלא "לִרְאוֹתָן בִּלְבָד", כדי לתת לנו את הפריביליגיה להודות ולשבח את השם על כל הניסים, הנפלאות והישועות שעשה ועושה עִם עַם ישראל.
נוסח "הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ": "הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ אָנוּ מַדְלִיקִין, עַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּסִּים וְעַל הַנִּפְלָאוֹת, שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בִּזְמַן הַזֶּה, עַל-יְדֵי כֹּהֲנֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים. וְכָל שְׁמוֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ קֹדֶשׁ הֵם, וְאֵין לָנוּ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֵן, אֶלָּא לִרְאוֹתָן בִּלְבָד, כְּדֵי לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל, עַל נִסֶּיךָ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ וְעַל יְשׁוּעוֹתֶיךָ".
- "מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי"
פיוט ציורי, המתאר את קורות עם ישראל מאז שיעבודם במצרים, דרך נס יציאת מצרים, קריעת ים סוף, גלות בבל, נס פורים ונס חנוכה. הפיוט מסתיים בתפילה לבורא העולם ש'יחשוף' את זרוע- קדשו ויחיש לנו את ביאת המשיח. בציבור העממי נוהגים לשיר בדרך כלל רק שני בתים מתוך הפיוט כולו )הראשון והחמישי(, העוסקים בנס חג החנוכה.
הפיוט נכתב בצורת אקרוסטיכון – כשהאות הראשונה של כל 'בית' יוצרת את שמו של המחבר – "מ רְָדּכְיַ":
"מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי . . רָעוֹת שָׂבְעָה נַפְשִׁי . . דְּבִיר קָדְשׁוֹ הֱבִיאַנִי . . כְּרוֹת קוֹמַת בְּרוֹשׁ . . יְוָנִים נִקְבְּצוּ עָלַי"
בבית השישי והאחרון של הפיוט, חותם המחבר את המילה "חֲזקַ" בראשי התיבות של שלושת המילים הראשונות: "חֲשֹׂף זְרעַֹ קָדְשֶׁךָ".
פירוש המילים של הבית הראשון:
מָעוֹז צוּר יְשׁוּעָתִי, לְךָ נָאֶה לְשַׁבֵּחַ: אנו פונים לרבונו של עולם: ה', שאתה חזק ומושיע בעת צרה, ראוי לשבח אותך.
תִּכּוֹן בֵּית תְּפִלָּתִי, וְשָׁם תּוֹדָה נְזַבֵּחַ: 'תכונן' ותבנה בבקשה את בית המקדש, ובו 'נזבח' ונקריב קרבנות של תודה.
לְעֵת תָּכִין מַטְבֵּחַ, מִצָּר הַמְנַבֵּחַ: וכאשר 'תטבח' ותשמיד את האויב שמקלל ו'נובח' עלינו
– אָז אֶגְמוֹר בְּשִׁיר מִזְמוֹר, חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּח: אז אגמור את ההלל, עם חנוכתו והכשרתו של המזבח.
הדלקה בבית הכנסת
נוהגים להדליק את נרות החנוכה גם בבית הכנסת – בסיום תפילת מנחה, ובבוקר בתפילת שחרית – בכדי שעוד אנשים יראו את החנוכייה, ובכך נס החג יתפרסם עוד קצת.
את החנוכייה מעמידים ליד הקיר הדרומי של בית הכנסת, ובכל יום, בסיום תפילת מנחה – לפני אמירת "עָלֵינּו לְשַבֵחַ " – מברך החזן את ברכות ההדלקה, ומדליק את הנרות באמצעות ה"ׁשַ ּמָ ׁש". 30 יַהֲ דּותֹון לאחר ההדלקה, נוהגים לשיר כל הציבור יחד את הפיוט "הַנֵרֹות הַלָלּו".
כל המתפללים שחוזרים לביתם על מנת להדליק נרות – כולל החזן – מברכים כרגיל בשעת הדלקת הנרות בביתם הפרטי, ואינם יוצאים ידי חובה בהדלקה בבית הכנסת. בבוקר, בסיום תפילת השחרית, מדליקים שוב את הנרות בבית הכנסת, אך הפעם – מבלי לומר את הברכות.
סדר התפילות בחנוכה
"וְעַל הַנִּסִּים"
ימי חג החנוכה מוגדרים כ"יְמֵי הַלֵּל וְהוֹדָאָה" לבורא העולם על הניסים והנפלאות שעשה עמנו ועם אבותינו. אין אומרים במשך כל שמונת ימי החנוכה את קטעי ה"תַּחֲנוּן" במהלך תפילות שחרית ומנחה, ובימים אלו משתנה מעט סדר התפילות ה'רגילות' שלנו, כדלהלן:
בכל תפילות ה"עֲמִידָה" של שחרית מנחה וערבית )במהלך ברכת "מוֹדִים"(, וכן ב"בִּרְכַּת הַמָּזוֹן" )לאחר ברכת "נוֹדֶה לְךָ"(, מוסיפים קטע מיוחד עבור חג החנוכה הפותח במילים: "וְעַל הַנִּסִּים".
בתפילת "וְעַל הַנִּסִּים", אנו מזכירים את סיפור נס חג החנוכה שאירע "בִּימֵי מַתִּתְיָהוּ בֶּן יוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל", ומודים לבורא העולם על כך שברחמיו המרובים 'עמד לצידנו' בעת צרה, וגרם לכך שנפלו "גִּבּוֹרִים בְּיַד חַלָּשִׁים, וְרַבִּים בְּיַד מְעַטִּים".
תפילת שחרית
בכל שמונת ימי חג החנוכה, מתפללים את תפילת שחרית – עד לאחר תפילת ה"עֲמִידָה" – כרגיל, כמו בכל יום חול.
לאחר סיום "חֲזָרַת הַשַּ"ׁץ" של שחרית, אומרים "הַלֵּל שָׁלֵם" עם ברכה לפניו. החזן אומר "חֲצִי קַדִּישׁ", ומוציאים ספר תורה אחד מארון הקודש. מעלים לקריאת התורה שלושה אנשים, כמו בימי שני וחמישי, וקוראים בספר התורה את פרשת "חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ" )מתוך ספר "בַּמִּדְבָּר"( המפרטת את המתנות והקרבנות שהביאו שנים עשר נשיאי השבטים של עם ישראל לכבוד סיום בניית ה"מִשְׁכָּן" במדבר.
בחג החנוכה קוראים את פרשת "חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ" משום שמלאכת המשכן במדבר סיני נגמרה בדיוק בתאריך כ"ה בכסלו. בכל יום ישנה קריאה מיוחדת לאותו יום, והיא מופיעה בסוף הסידור.
לאחר הקריאה אומר החזן "חֲצִי קַדִּישׁ", מגביהים את ספר התורה, ולאחר מכן ממשיכים עם "אַשְׁרֵי" ו"וּבָא לְצִיּוֹן". החזן אומר "קַדִּישׁ שָׁלֵם" ומכניסים את ספר התורה חזרה לארון הקודש תוך כדי אמירת "יְהַלְלוּ". לאחר מכן ממשיכים את סיום התפילה כרגיל.
כשראש חודש טבת חל באחד מימי החול של חג החנוכה, סדר התפילה הוא כדלהלן:
לאחר סיום "חֲזָרַת הַשַּ"ׁץ" של שחרית, אומרים "הַלֵּל שָׁלֵם" עם ברכה לפניו. לאחר מכן מוסיפים את הפסוקים "וְאַבְרָהָם זָקֵן", והחזן אומר "קַדִּישׁ שָׁלֵם". לאחר "שִׁיר שֶׁל יוֹם" אומרים "בָּרְכִי נַפְשִׁי", אָבֵל או יתום אומרים "קַדִּישׁ יָתוֹם", ומוציאים שני ספרי תורה מארון הקודש:
לספר הראשון עולים שלושה אנשים ובו קוראים את הקריאה של ראש חודש. לאחר מכן מגביהים וגוללים את הספר הראשון, ואדם רביעי עולה לספר השני, שבו קוראים את הקריאה היומית של חנוכה.
החזן אומר "חֲצִי קַדִּישׁ", מגביהים וגוללים את הספר השני וממשיכים עם אמירת "אַשְׁרֵי" ו"וּבָא לְצִיּוֹן". מחזירים את ספרי התורה לארון הקודש תוך כדי אמירת "יְהַלְלוּ", מורידים את התפילין של רש"י, מניחים תפילין של רבינו תם ואומרים את פרשיות "שְׁמַע", "קַדֶּשׁ", "וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ" ואת "שֵׁשׁ זְכִירוֹת". מורידים תפילין של ר"ת, החזן אומר "חֲצִי קַדִּישׁ" וניגשים להתפלל את תפילת מוסף של ראש חודש.
תפילת מנחה
- במשך חג החנוכה מתקיימים בבתי הכנסת מניינים מוקדמים יותר עבור תפילת מנחה, כדי שנוכל להדליק נרות בזמן.
מתפללים תפילת מנחה כרגיל, אך ללא אמירת "תַּחֲנוּן".
לא לשכוח להוסיף בתפילת ה"עֲמִידָה" את הקטע "וְעַל הַנִּסִּים" לאחר ברכת "מוֹדִים".
לפני "עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ" מדליק אחד מן המתפללים את חנוכיית בית הכנסת בברכה, וכל הציבור שרים יחד את "הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ".
לאחר מכן מסיימים את התפילה עם "עָלֵינוּ לְשַׁבֵּחַ".